אילת השחר/כתובות/ז/ב

אילת השחר כתובות ז ב

דף ז' ע"ב

תוד"ה המזכה. א"נ שמואל אית לי' טפי אדם מקנה לדבשלב"ל ממה שמקנה דבשלב"ל. יש לעיין לפי"ז אם כעת העובר כבר קנה, אע"ג דכיון דמיהת מודה דהו"ל אינו בעולם ואיך שייך שיקנה כעת, ואע"ג דגם לקטן א"א לזכות אלא מדרבנן לפי רוב הגירסאות בב"מ (דף ע"א ע"ב), ומ"מ מדרבנן תיקנו שיזכה הקטן, וה"נ תיקנו שיזכה כבר, מ"מ לא דמי דאיך שייך לתקן שיזכה מי שאינו בעולם, או דבאמת תיקנו שיזכה כשיבוא לעולם וכמו לר"נ דיזכה לכשתלד, והנה אם יזכה לכשתלד יש לעיין אם זה שזיכה על ידו צריך שיהי' בעולם אז, דהזכי' נגמרת אז, והוא אז כשלוחו מדרבנן, או דכעת כבר זכה בשבילו אע"פ שבשעה שהקטן זוכה אין הזוכה כבר בעולם, והכי מסתבר טפי.

בא"ד. אי נמי שמואל אית לי' טפי אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם. הנה אם ימכור לשוטה קרקע שתהי' שלו לכשיתפקח, כיון דכעת אינו בר דעת לא שייך כלל לומר דעשה מעשה קנין, וא"כ איך יש סברא דיועיל להקנות לדבר שלא בא לעולם הא אין חסרון הקנאה לבר דעת גדול מזה, ולאלה דס"ל דדעת אחרת מהני להקנות למי שאינו בר דעת אולי יש ליישב קצת, אבל להפוסקים דפחות מצרור וזורקו אגוז ונוטלו לא מהני כלל אפי' בדעת אחרת מקנה אותו, איך יועיל להקנות לכשיהא נולד, דהא כעת אין הקנאה למי שהוא בגדר בר דעת.

תוד"ה והא בועז. מבואר דאלמנה אי"צ דוקא שהיתה פעם מקודשת לאיש אלא דגם בעולה דינה בזה כאלמנה, דהא רות לא היתה לפני זה מקודשת, ומ"מ לענין מה דבחור שנשא אלמנה צריך ז' ימי המשתה, כל שלא הי' נשוי ממש מקרי בחור לענין זה.

תוד"ה שנאמר ויקח בועז. איכא למימר דהתם [פירוש ברבקה] ברכת אירוסין והכא ברכת נישואין. הנה ברכת נישואין שייך קצת גם לבני נח, אבל ברכת אירוסין לכאורה לא שייך לומר בבני נח דאסר לנו הארוסות והתיר בנשואות ע"י חופה וקידושין, וכן בחתימה מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין, וצ"ל דכיון דברכת אירוסין היא ברכת המצות ושייך בבני נח לקיים מצוות כאילו מצווה ועושה. והנה אע"ג דויברכו את רבקה משמע דבירכו אותה ולא שבירכו עליה להקב"ה, צ"ל דמ"מ דרשינן נמי שבירכו להקב"ה עליה.

בא"ד. ובמסכת כלה דמייתי קרא דויברכו את רבקה וכו' ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירוסין באשה המתקדשת ע"י שליח שהרי אליעזר שליח היה. ובאילה"ש עה"ת הקשינו דעבד לאו בר קידושין ואינו ראוי להיות שליח, והובא בשם מהרי"ל דיסקין דשחררו על תנאי שאם יסכימו ליתן לו את רבקה.

וק' לפמ"ש תוס' בנזיר (דף י"ב א') דלא מהני שליחות על דבר שלב"ל, א"כ עכשיו כשממנה אותו שליח, אכתי לאו בר שליחות הוא רק כשישתחרר, ואכתי לאו בעולם הוא, ואליבא דאמת לפני מ"ת היו גדרים אחרים לגמרי, וי"ל דמהני גם שליחות לדבר שלב"ל, ועוד לדעת המשאת בנימין דגוי לגוי מהני שליחות, ה"ה עבד, והאחרונים נקטו כשיטתו, עי' רעק"א.

תוד"ה מאן דלא חתים. ומה שפירש בקונטרס דמשום דבלשון קדושה היא חתמי בה כמו בקידושא אינו נראה. פי' דקשה דבשלמא אם הא דחתמינן בקידוש הוא משום דמזכירין ענין קדושה שייך לומר דגם כאן כן, אבל הא התם מה דחותמין משום דיש הפסק, ואינו דין מיוחד מחמת קדושה, א"כ מה זה שייך לברכת אירוסין.

תוד"ה והוא שבאו. בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה. ומבואר דלא צריך שהפנים חדשות יאכל, אלא דמרבים שמחה וסעודה בשביל שהוא בא וה"נ בשביל שבת, ובתוס' רי"ד כתב בשביל שהם לא שמעו הברכות, ולדבריו אפי' כשבאו אנשים שאינם מרבים בשמחה בשבילם יש לברך, ושבת לא יועיל לדבריו.

בא"ד. מבואר דשבת שמרבין בשמחה ובסעודה עבור זה הוי כפנים חדשות, וכתב הרא"ש דגם בשבת בשחרית מברכין ז' ברכות כיון דכבוד יום עדיף והוי כפנים חדשות אחרות. ואמרו לי ביאור דבריו דפנים חדשות היינו דבשבילו מרבים עוד מין מאכל, ולכן בשבת עושין מאכלים בשביל ליל שבת, וא"כ ביום אם לא היו עושים מיני מאכל חדשים אין כאן פנים חדשות, לכן צריך הטעם דכבוד יום עדיף וצריך להרבות מינים מה שלא אכלו בלילה. ויש לעיין לפי"ז אם הא דמברכין ז' ברכות הוא רק כשבמציאות הרבו לכבוד היום עוד מין מאכל, או דכיון דמצד הדין יש להרבות סגי והוי כבאו פנים חדשות.

ובעצם סברתם צריך טעם, דהא ענין פנים חדשות הוא דנתחדש השמחת נישואין בזה ע"י האנשים המכובדים שבאו לכבד השמחת נישואין, אבל בשבת דמרבים מפני השבת ולא מפני שהשבת בא לכבד הנישואין, למה זה יהי' סיבה להיות דינו כפנים חדשות לגבי לברך ז' ברכות.

ואפשר דבשבת חייב להרבות יותר מאשר כה"ג ביום חול, וכיון שכן כשיש שמחת נישואין אז בשבת נישואין צריך להרבות יותר משאם הי' עושה מחמת הנישואין ביום חול, ולכן זה מחדש שמחת נישואין, וצ"ע אם יש להעמיס זה בלשון התוס'.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א