אור שמח/מלווה ולווה/כה

אור שמח ‏ מלווה ולווה כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

ראובן שמכר לשמעון שדה ובא לוי וקיבל אחרית עליו לא נשתעבד לוי שזו אסמכתא היא ואם קנו מידו כו':

לשיטת רבינו לקמן פשוט, דהכא אין לוי ערב, להעמיד לו השדה רק המעות שיתבע אחר כך מראובן, והחיוב בתשלומין יהיה כפי שווי השדה בעת הטריפה אם יהיה שוה כפלים אז יגבה כך מראובן ואם יהיה שוה מחצה לא יגבה רק החצי א"כ הוי ערבות על דבר שאין קצוב, ופסק לקמן הלכה י"ג דאינו ערב. אך ממה שפירש שאם קנו מידו לשלם דמי מכר זה כל עת שירצה כו', ולפי טעם זה אפילו לא התנה ליתן לו כ"ז שירצה רק באופן שקצוב הערבות היינו דמי המכר ג"כ להני, ע"ז צריך טעם הפוסקים כיון דלשעבודו חסר מעשה הטריפה הוי אסמכתא גמורה, ובאחריות דנגזל דהמעות אין רק הלואה למפרע לכאורה לא שייך כאן כל הטעמים שראיתי אף מה שפירשו מטעם דזבין אינש ארעא ליומא דבכה"ג לא שייך כמש"כ תוספות ב"מ דף י"ד ד"ה שעבוד יעו"ש, וכן צריך להחזיר לו דמי ההלואה לא פחות ולא יתר דהמקח בטל לגמרי וצ"ב בזה, וסעד לרבינו מהך דאמר רב נחמן בפרק גט פשוט דף קס"ט זיל זבנה מיניה שלא באחריות והדר זבנה ניהליה באחריות, אמאי לא אמר שיכתוב השטר בשם המשלחו ואיהו יקבל על עצמו אחריות לשלם אם יטרפו מיד המשלחו אלא ע"כ דלא משתעבד בכה"ג ודוק:

י

שנים שערבו לאחד כו':

בההמ"ג אבל הרשב"א ז"ל הסכים לדברי רבינו כו'. סברתו הגיונית, כיון שהם שניהם סיבה א"כ לכל אחד ראוי ליחס הסיבה בכללה, ודוגמא רחוקה ברשב"א ב"ק דף נ"ג בשנים שדחפו אחד לבור דחייבין שניהן אף לרבנן דכל נפש איכא לכל חד, דכל חד הוא הסיבה ולא דמי לשנים שהכו במקלות יעו"ש. אמנם תמוה לי על דברי ההמ"ג כיון דהסכים לשיטת רבינו בשנים שערבו דנפרע מכל מי שירצה, א"כ איך פסק לעיל פרק י"ט הלכה ה' דבע"ח הטורף מן הלוקח אם מכר נכסיו לשני בני אדם גובה לפי חשבון מכל אחד הלא כל הנכסים מדין ערב וגובה מאיזה מהן שירצה, והלא המגיד הוכיח זה הדין מבע"ח הטורף מן היורשין ומאי שנא בין יורשין ללקוחות. ואולי דשאני גבי לקוחות דאמרינן דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ואם הוא בא לגבות מן הלוה בעצמו הלא היה יכול לדחותו אצל שדה שירצה, כן גבי לקוחות מצי לדחותו רק לכל לוקח יש הזכות לדחותו לחבריה ונמצא ממלא לשניהן יש לכל אחד זכות לדחותו ומאיזה מהן יגבה, ע"כ גבי לפי חשבון דעל הנכסים רמי הזכות והשעבוד וכ"ז דחוק, וצ"ע עוד:

יב

האומר לחבירו ערוב לפלוני כו':

בההמ"ג קצת סמך יש לזה ממ"ש ערבא וערבא דערבא. אין זו סמך ולא כלום ששם הוי כמו שנתערב להמלוה שאם לא יגבה מן הערב יגבה ממנו אבל כאן הוא ערב שאם יפרע הערב יחזור הערב ויגבה ממנו אבל להמלוה לא נשתעבד כלום:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.