אורים/חושן משפט/קמ

אורים ‏ חושן משפט קמ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) קרקע בחזקת וכו'. עיין בתשובת מהור"א ששון סימן קט"ו ובתשובת בן לב סימן ע"א ובתשובת הרשד"ם רכ"ח וביתר מקומות תמצא הרבה דינים מאלו וכמ"ש ג"כ הש"ך:

(ב) שקרקע הידוע וכו'. וכ"כ הרשב"א בתשובה דאפילו אם אין העדים יודעים בודאי שהיתה של ראובן אלא שראו לראובן או לאביו דר בו (וה"ה אם יש לו קול מבורר שהוא שלו הרא"ש בתשובה) מחזיקינן אותו בשלו ומוציאין אותו מיד השני עד שיהיה לו חזקת ג"ש או עידי קנין והביאו ד"מ ע"ש ולקמן סימן קמ"ו סמ"ע ועיין תומים שהבאתי שדברי הסמ"ע הנ"ל שהביא בשם תשובת הרא"ש שמוציא ע"י קול צ"ע לדינא כי כפי שהביא הב"י וד"מ מבואר מתשובת הרשב"א דאין מוציאין ע"י קול ואני כתבתי דתשובת הרא"ש שסמך על הקול היה בענין א' אבל פשוט לסמוך על הקול הרא"ש מודה דלא מוציאין ע"י קול וצ"ע ועיין כה"ג שהביא הרבה תשובו' בדינים אלו בחלוקים שונים ע"ש:

(ג) רק היסת. וה"ה שבועת המשנה ש"ך ופשוט:

(ד) אין מוסרין אותו לשבועה. ועיין תומים שהבאתי שדין זה כפול בתשובה הרשב"א סי' תתקט"ז ובסימן אלף קס"א ולא נאמר שם כהלשון המחבר דאין מוסרין אותו לשבועה ודעתי שבכוון שינה רבינו מחבר הלשון דלשיטתו אזיל דס"ל לקמן סימן קמ"ט דאין טוענין ליורש להשביע וזהו כוונתו כאן דאנן ב"ד לא מוסרין אותו לשבועה דאין טוען מול החזקה ובזה ניחא קצת סתירת המחבר שדחק בו הסמ"ע ס"ק ג' ע"ש גם העליתי שדעת הבעה"ת ברמב"ם הא דמשביעין היסת דוקא אם טוען המערער שאולה או שכורה משא"כ בטוען גזולה דלא מחזיקינן בגזלן ובזה ניחא ג"כ הרמב"ם פי"ו מטוען דאם תבע בע"א שאכל בגזלה ג"ש נשבע היסת ופטור מפירות ע"ש דהיינו דוקא בע"א צריך לישבע אבל בב' עדים א"צ לישבע כנ"ל ומתורץ בזה קו' הגי"ת ופ"מ על הבעה"ת ע"ש בתומים באריכות:

(ה) וחולקת וכו'. והעיקר כסברא הראשונה כדמוכח בכמה דוכתין מיהו כ' בהג"א פ' ח"ה דאדם שקנה קרקע מחבירו ויש לו שטר ובתוך ג"ש טען חזרת ומכרת לי והלוקח מוחזק בקרקע א"צ לישבע היסת ואפילו אין לו שטר אלא שטען א' על חבירו מכרת לי קרקע ואין מוחזק בו ואין לו שטר ובלבד שמשיב להד"ם כו' ע"ש וכן הוא במרדכי פ' שבועת הדיינים מפסקי הר"י ע"ש וצ"ע:

(ו) שיבאו עדים. ול"ד למ"ש הט"ו בסימן ע' ס"ב דאם אמר פרעתיך בפני פו"פ דצריך ג"כ להביא העדים ואם לא באו נשבע ונפטר דהתם אין צריך לפרוע בעדים אלא לכתחילה א"ל לברר כדי שלא יצטרך לישבע ומה"ט פסק שם דאפילו באו עדים והכחישוהו פטור בהיסת דכל מילי דכדי לאו אדעתי' וא"כ בחזקה דאינה מועלת אלא א"כ אומר שטר היה לי ואבדתיו והרי יש בידו שטר מ"ה צריך לקיימו וכ"כ הר"נ סמ"ע:

(ז) נתבטלה נמי וכו'. פי' כגון שהיו העדים קרובים או פסולים וכ"ש אם הוא מזויף סמ"ע ודעת הב"ח דאם ישבע שנאבד השטר ואין עולה בפיו נאמן ועיין תומים דלא כן משמע בפוסקים וביחוד בדברי הרא"ש והכרח שהביא הב"ח לדינא דא"כ מה יעשה זה דאבד שטרו כתבתי בתומים דאין כ"כ קו' ותבנא לדינא דא"נ ודלא כב"ח ע"ש:

(ח) דמגו במקום עדים ל"א. עיין תומים שכ' דהרשב"א לשיטתו אזיל דס"ל דאמרי' מגו להוציא וצריך לטעם זה אבל אנן דקיי"ל ל"א מגו להוציא אפשר א"צ להך טעם מגו במקום עדים מ"מ העליתי דאין לדוק מניה דמחבר דס"ל אמרי' מגו להוציא רק המחבר העתיק כן ללמוד מרה במקום דל"ש מגו להוציא ע"ש וגם העליתי דל"ת מלעיל סימן מ"ג ס"ט דשם ס"ל לרשב"א דנאמן לומר טעו במגו ע"ש דשם בלא"ה הוכרח לומר דטעו וכדומה עיין שם בתומים באריכות:

(ט) ולהרמב"ם אפילו לא טען המערער. עיין ש"ך שהאריך בו והוכיח שפי' שטוען המערער הייתי שמה כ"פ בלילות ולא מצאתיו ושמא הוא מפני שלא דר בה בלילות כלל ע"ש ועיין תומים שהעליתי פי' ברמב"ם כעין כמ"ש הש"ך רק לדבריו קשה היאך סתם הרמב"ם כ"כ וע"ש ועוד כתבתי מה שדעת הש"ך לפרש ברמב"ם להציל מהשגות הראב"ד שמ"ש אפילו השוכרין עצמן אינם נאמנים איירי שכבר נותנים השכירות ע"ש דבריו ליתא ופירשתי בד"א שיותר נכון בעיני ע"ש:

(י) ברי שלא דר וכו'. דעת הש"ך דאם אמר ברי לי לא הוי חזקה והביא הרבה פוסקים דס"ל כן עד שתמה על הטור מנ"ל הא התוס' והרא"ש לא הזכירו בדעת ר"ת דבטוען המערער ברי דלא מהני ועיין תומים דהעליתי מאין הוציא הטור דבריו מתוס' והרא"ש ע"ש:

(יא) הדרים בו רוכלים. עיין סמ"ע שהאריך לתמוה על הרמ"א דהשמיט דינא דר"ת דאם העדים הם רוכלין יכולים להעיד שראו שהמחזיק דר בהבית כשהיו בעיר אף דלא היו בקביעות בעיר ועיין תומים שכתבתי שאין לר"ת ראיה מגמרא והלכה כר"ח שדבריו קבלה הן וכן נראה שהרא"ש והטור ס"ל כר"ח וכן כולם ואפילו הפוסקים כרשב"ם ס"ל כר"ח וכמ"ש הש"ך סקי"א ויפה עשה הרמ"א שהשמיט ולק"מ ע"ש:

(יב) שהמנהג שכותב כ"א שמו וכו'. מקורו בתשובת הרא"ש ועיין תומים שהרמ"א קיצר ביותר כי לפענ"ד יש לפקפק במקום שמקפידין שאין לישב על מקומו כ"א הוא או ב"כ ועל כסאו לא ישב זר אם מהני כתיבה וצ"ע ע"ש:

(יג) אם השאילו להם בחנם. פי' ג"ז מקרי הנאת המחזיק ואם יש עדים אחרים מעידים על אלו שדרו בו ג"ש בשאלה ואין המערער טוען ברי שיצאו בלילה ה"ל חזקה אבל הן עצמן אינם נאמנים שחשובים נוגעים בדבר דאם יצא הבית מיד המחזיק יצטרכו לשלם שכירות להמערער ואצ"ל דמיירי בבית דל"ע למיגרי ובשואלים דל"ע לאיגורי כמ"ש בסימן שס"ג סמ"ע:

(יד) אפילו אם כבר פרעו. עיין תומים דדין זה צ"ע דאיך יעידו כי המה נוגעים בעדותן אף דאין המערער לפנינו דהא כל עצמותו של העדות אם יבוא המערער ואם יבוא אח"כ הני נוגעין בעדותן נינהו והב"ח דעתו לדמות לסימן ל"ז דאינו נוגעים בעדותן בהנאה שיגיע להם כשיתעשרו ואין דמיונו עולה יפה ודבריו תמוהין ועיין תומים שכתבתי פירושים שונים בטור בשם ר"י אבל צע"ג על מחבר כי ברור אם כבר נתנו השכירות המה נוגעין בעדותן וצריך עיון:

(טו) מקבלין. ורי"ו כ' בשם תשובת רשב"א דכיון דליכא מערער קמן מקבלין ש"ך:

(טז) אם אין המערער יודע כו'. עיין ש"ך מ"ש דאם יודע א"כ מתחייבו היסת ונכון הוא וכן פי' תוס' והרמב"ן ועיין תומים מ"ש הא ה"ל מגו דבי תרי ומ"ש הפרישה וכ"כ הש"ך לעיל בכללי מגו דלא איפכת ליה בחבירו כיון דהוא שותק ליתא דעדיין ל"ל מגו דאם חבירו יגיד יהיה מחויב לישבע שבועה לכן כתבתי כדעת הר"ש בספר הכריתות דעל שתיקה ב' מסכימים לד"א ועוד העליתי לדעת תוס' לענין הנאת ממון מכוונים ב' לדעת א' א"כ אפילו המערער יודע יש להם מגו צ"ל דאיירי דשכרו בשותפות וכ"א ערב בעד חבירו ולא שייך עדות דבע"ד המה ועוד אפשר דדרו בו שלא כסדרן רק בהצטרפות והטור חולק על הך דינא דל"ל מגו דהא באים להעיד להחזיקו בבית וא"א בלתי עדות וצווחו כולם דס"ס אינו נוגעים מחמת הנאתם והמה בחזקת כשרים ובתחילה היה דעתי לומר כיון דלולי מגו לא היינו מאמינם די"ל דהמה רוצים להחזיקו בידו משום שכירות וא"כ כל הנאמנות שלהם מחמת מגו וה"ל מגו להוציא אך אף כי ישר בסברא מ"מ אינו סובל בלשון הטור לכן כתבתי פי' אחר מספיק וברור ע"ש:

(יז) אלא א"כ שכרו בשטר וכו'. הו דעת הראב"ד הביאו הטור וסיים בטעמא דס"ל בשכירות כדין לוקחים שלקחו זה מזה והחזיקו בו כ"א שנה כמ"ש סימן קמ"ד כ"כ הסמ"ע ונתקשה בו מ"ט הלא כיון דהשוכרים דרו בו ג"ש ה"ל לעשות מחאה ועוד דמייתי ראיה מלקוחת ובלקוחת אם החזיקו ג"ש הוי חזקה אפילו לא לקחוהו בשטר ועיין סמ"ע מ"ש אשר לא אוכל לירד לעומקו של דבריו והש"ך כתב שדברי הב"ח נכונים ביותר מדברי סמ"ע ועיין תומים שכתבתי דדברי הב"ח כיון דדרו בו שנים לזאת בעי הראב"ד שטר דבריו דחוקים ביותר והעליתי תי' נכון ואפשר שלגם זה נתכוון הסמ"ע אף כי דבריו סתומים ע"ש באריכות אך מ"ש הסמ"ע והטור מביא הרשב"א לחולק ע"ש אין דעתי מסכמת רק הרשב"א מפרש דעת הראב"ד וכן מורה בבירור לשון הטור שכתב וכ"כ העיטור לדברי הראב"ד וה"ל לאתויה לדעת הרשב"א ע"ש:

(יח) ביחד. ע"ל סימן ל' ונראה דאם אחד דר בו אג"ה ואחד בד"ו לכ"ע אפילו שכרו בלא שטר הוי חזקה כיון דכל אחד דר בו ג"ש וע"י צירוף מחשב כאלו דרו בו יחד ועמ"ש סימן קמ"ה ס"ב אבל במ"ש אח"ז אפילו ששה וכו' מיירי לכל מר כדאית ליה לסברא ראשונה בשטר ולי"א אפילו בלא שטר סמ"ע:

(יט) וי"א דבעינן. ול"ד לבית רוכלין או שאר סוחרים דקיי"ל אף דיוצאים מביתם פעמים הרבה בשנה ושוהים טובא אפ"ה בג"ש סגי וא"צ להשלים בטולם כמ"ש בס"ח דשם אין זמן בטילותם ידוע ואין קבע להם פעמים רב ופעמים מעט ואם לא יזדמן לו עסק לא יצא משא"כ חניות דזמן בטילותם כל לילה ידוע כ"כ הטור בשם רא"ש וא"ת הלא גם במקומות בה"כ עכ"פ זמן בטילותם ידוע כמו חניות שאני מקומות דל"ש בהו תשמיש אחר כ"א לישב עליהן בעת באו להתפלל לכך מחשב ישיבה ג"ש דא"צ אלא אכילת פירות כ"א לפי ענינו כמ"ש בר"ס קמ"א משא"כ חניות דשם חדר בית עליו וראוי לדור יום ולילה סמ"ע:

(כ) כבר וכו'. הטעם דכיון אם לא עשה ממנו חנות היו דרים בו יום ולילה נמצא דנעשה לדור גם בלילה לכך צריך להשלים הלילות סמ"ע:

(כא) בין שהעמיד וכו'. עד אם נשתמש ג"ש המחבר קיצר והביא מ"ש הרמב"ם פי"ב דטוען ולא מ"ש בפ"ה דשכני' דשם חילק בין חצר חבירו לשותפים ובשותפי' תולה הדבר בעשיות מחיצה וממ"ש הרמב"ם שם ובביאור המ"מ משמע דס"ל דבחצר חבירו לא מהני העמדת מחיצה כל שלא החזיק בה ג"ש והטעם דאמרי' דדרך שאלה העמיד זמן מה אבל בשותפות הוא להיפך דמקפידים על המחיצה ומדשתק ש"מ דמחל לגמרי:

(כב) ואפילו כו'. כתב הסמ"ע דיש לתמוה על רמ"א דסתם וכתב ואפילו היה לו חלק וכו' ה"ל חזקה דמשמע דחזקת שותפין בדבר שדרכן להקפיד דומה לחזקה דחבירו וז"א דהא הרמב"ם ור"י מגאש ס"ל דבשותף הוי חזקה לאלתר בדבר שרגילין להקפיד דכיון דלא הקפיד אמרינן דמחל לגמרי ואפשר דרמ"א כ"כ דס"ל להלכה ע"פ מ"ש הריב"ש דגם בשותף אין חזקה לאלתר ומשום דלא כתב המחבר בהדיא דעת הרמב"ם לא כתב הרמ"א בשם י"א עכ"ל ופשוט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.