מראי מקומות/אבן העזר/סו

מראי מקומות אבן העזר סו

פתיחה להלכות כתובות

אם יש כתובה מן האירוסין

אם יש כתובה לארוסה אף בלא כתב לה, הוא פלוגתא, דהנמוק"י ביבמות קל ד"ה מתני' ישלם, כתב דלגאונים אין לה כתובה, ולרשב"א יש לה כתובה, ובה"ג בהל' כתובות בעמוד שסב, כתב דאין לה כתובה, והנמוק"י בסוף יבמות ד"ה והלכתא, בסופו, הביא את דברי הרמב"ן שמוכח מדבריו דס"ל כהגאונים דארוסה לית לה כתובה, ע"כ, ובכתובות פט: אמרי' מנלן דאית לה כתובה, וציינו שם המציינים בגיליון לכמה תוס' בש"ס דס"ל דאית לה כתובה, ע"כ, והרשב"א בכתובות מג: ד"ה מיגביא, כתב דרש"י ורבותינו הצרפתים ס"ל שיש לה כתובה, וכן הסיק שם הרשב"א, והתוס' רי"ד בכתובות פט: ד"ה וראיתי, כתב דרב צמח גאון ובה"ג ס"ל דאין כתובה לארוסה, ומאידך רב האי והתוס' רי"ד גופיה סברי דיש לה כתובה, ונמצא בידינו דהרשב"א והתוס' דהם רבותינו הצרפתים ורש"י ותס' רי"ד ורב האי ס"ל דיש לה כתובה, ומאידך בה"ג ורב צמח גאון והרמב"ן ס"ל דאין לה כתובה, והמאור בב"ב קפב, חילק בין אם נתגרשה או נתאלמנה, דבנתאלמנה אין לה כתובה, ובנתגרשה כתב ב' פירושים אם יש לה או לא.

כתב לה כתובה ותוספת באירוסין ורוצה לחזור בו ולגרשה אם חייב לתת לה כתובה

בה"ג בהל' כתובות בעמוד שסב, כתב דיכול לחזור בו ואינו נותן לה דלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה.

אם מצוות נקי יהיה לביתו ושמח את אשתו ולא יצא בצבא נוהגת בזמן הזה

דהיינו האם גדר המצוה היא לשמחה בזה ששוהה עמה ובכלל זה לשוב מהמלחמה או דגדר המצוה היא רק לחזור מהמלחמה ותו לא, והיראים בסי' רכח, כתב דנוהג אף בזמן הזה, ע"כ, דהיינו דצבא דלאו דוקא צבא אלא ה"ה לצאת לשאר מלי, וכן מבואר בדברי הרמב"ם בספר המצוות במצווה ריד, וכן מבואר בדברי החינוך במצווה תקפב, שכתב דאף לצאת לסחורה ולשאר ענינים בכלל זה ושנוהג אף בזמן הזה, והכי נקטינן דאסור לצאת לזמן מרובה ולהניח האשה לבדה בשנה הראשונה, והחינוך שם כתב דאף אם מוחלת אסור, והוסיף די"א דאם מוחלת שרי.

אם חתן יכול לצאת יחידי

עי' במה שכתבתי בזה באו"ח בסי' רלט, גבי ג' צריכים שימור.

סימן סו

אם כתובה מדרבנן והיא בכסף מדינה או לא

הטור בסעיף ו, הביא מחלוקת בזה וכתב דהגאונים סברי שהיא דרבנו ומשערין אותה בכסף מדינה, ויש להוסיף דכן מוכח מדברי בה"ג בהל' כתובות בעמוד שעג, שכתב דכתובה היא כ"ה זוז, ע"כ, והיינו כ"ה זוז צורי שהם מאתים זוזי מדינה.

אם כותבית בכתובה דחזי ליכי מדאורייתא

מדברי הטור והב"י בסעיף ו, מבואר דאם כתובה דאורייתא ודאי שפיר לכתוב הכי, ואם כתובה דרבנן גם אפשר ליישב לשון זה בדוחק, ויש להעיר דסמ"ק בסוף מצוה קפ, כתב דחזי ליכי מדאורייתא.

נוסח הכתובה

כתב הטור בסוף הסימן, שנוסח הכתובה ידוע, והב"י כתב דכתבו הרמב"ם, ויש להעיר דכתבו נמי סמ"ק בסוף מצוה קפ.

אין לכתוב לאתפרע באל"ף אלא להתפרע מכל שפר ארג נכסין

כ"כ המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה בשילהי, וכתב הטעם דהוא כמו דאמרי' בגיטין פה:, דאין לכתוב בגט לאתנסבא אלא להתנסבא.

אם כותבים והכל שריר וקיים או הכל שריר וקיים

סמ"ק בסוף מצוה קפ, כתב דכשיש הגהה בכתובה בין השורות ומקיימים אותה בסוף הכתובה, כותבים והכל, וכשאין הגהה כותבים הכל.

נוסח כתובה דאירכסא

הטור והב"י בסוף הסימן הביאו את נוסח כתובה דאירכסא, ויש להוסיף דסמ"ק בסוף מצוה קפ, כתב נמי את נוסח הכתובה דאירכסא.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף