תשובה מאהבה/פב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בע"ה יום א' ט"ז כסלו תקמ"ם ל' גוטיין אשריך ישראל כי גדול בקרבך קדוש ישראל וניתן לך כלי חמדה רבינו הגדול נודע ביהודה ובישראל גדול שמו יהי ה' עמו ויענה את שלומו כבוד אהובי אדמ"ו רבן של ישראל צדקתו כהררי אל מרנא ורבנא יחזקאל עיניו תחזינה בנין אריאל.
אחרי שאילת שלום תלמיד להרב עתרת שלום רב וגדולתו תרב עד יקבץ ה' הנדחים ממזרח וממערב ואחרי ברכת שלום טובה וברכה יהי לרצון אמרי פי.
הן אמת כאשר כתבתי דברות הראשונות אשר נאמר בהן טוב לא ראיתי במשנה למלך כי אחרי אשר מצאתי הדבר מפורש בתוס' ורש"י והר"ן אפי' אמצא מאה פוסקי' כנגדם קשה להוציא מיד המוחזק ומה לי לחפש אבל דברי רבינו המה נפלאו מני עד שהוא תמה עלי מה אני ומה כחי לית בקי בר יומא שלא ראיתי במ"ל שמביא ג"כ דברי תוס' והר"ן כוותי ואלו ראיתי בו לא מצאתי דבר חדש כי לא ראה רק דברי תוס' והר"ן בנדרים והלא דברי רש"י והר"ן במס' כתובות כמו שכתבתי במכתב הראשון ביותר ה"ל לרבינו הגדול נ"י לתמוה על המ"ל שהוא ראש לכל הבקיאי' שאינו מביא דעות החולקי' והמה הטור והרמ"א באה"ע סי' עי"ן.
ר' תרשיני לומר דבר אחד לענ"ד נראה לשון הרמב"ם פי"ב מה"ל אישות ה"ל י"ג כדעת רש"י ותוס' והר"ן דהנה הרמב"ם נקט האשה שפסקו לה מזונות והותירו המותר לבעל וקשה למה לי' להרמב"ם לנקט שפסקו לה מזונות ולא נקט לשון הברייתא סתם מותר מזונות לבעל דמשמע בכל גווני המותר לבעל אפי' צמצמה אלא ודאי דעת הרמב"ם כדעת רש"י ותוס' דוקא אם נתותר מה שפסקו לה הב"ד שאינה רעבתנית או שפסקו לה והוזלו המזונות ה"ז של בעל אבל צמצמה האי מותר ודאי דידה ונלע"ד שע"ז הגאון בעל מ"ל שם רמז ופתח דבריו יאיר וז"ל האשה שפסקו לה מזונות כו' ברייתא בפ' אע"פ ת"ר מותר מזונות לבעל וכתבו תוס' בפ"ד דנזיר דדוקא שקצבו לה כו' אבל היכא שקמצה כו' ודאי דידה ע"כ ועיין מ"ש הר"ן כו' ודוק עכ"ל לכאורה קשה ל"ל להגאון בעל מ"ל להקדים שדין זה ברייתא היא בפ' אע"פ כבר מבואר דבר זה בה"ה יעיי"ש ותו ל"ל להעתיק לשון הבריית' מותר מזונות לבעל לכן אני אומר לענ"ד כיון למ"ש וליכך הקדים לשון הברייתא מותר מזונות לבעל וקשה למה שינה הרמב"ם לשון הברייתא וכ' האשה שפסקו לה מזונות כו' ולא כתב כלשון הברייתא מותר מזונות לבעל ע"ז מביא המ"ל דעת תוס' והר"ן לידע ולהודיע שהרמב"ם קאי בשטתייהו וע"ז סיים ודוק למידק בלשון הרמב"ם ובלשון הברייתא ובסידור הדברים מבעל מ"ל עיין בעין יראה שדעת הרמב"ם היא כדעת תוס' והר"ן ודלא כדעת הטור והרמ"א ובאמת הטור קאי בשטת אביו הרא"ש ז"ל שהעתיק סתם לשון הברייתא מותר מזונות לבעל משמע בכל גווני וכן נלע"ד ממ"ש הטור בקיצור פסקי הרא"ש ס"פ אע"פ ומ"ש הרמב"ם פ"ט מה"ל נזירות הל' ט' כגון שנתנו לה במתנה ע"מ שלא יהי' לבעל רשות כו' עכ"ל גוונא חדא נקט הרמב"ם דמצוי יותר משאר גווני ובאמת ה"ה צמצמה והותירה שלה ומצאתי ג"כ בבית שמואל אה"ע שם ס"ק י"ח וז"ל ומ"ש ואין מוציאין מידה כו' או אם צמצמה ולא הוציאה כו' אבל אם מכרה משלו והמעות הי' ראוי לה למזונות רק דחקה עצמה וצמצמה שייך לה המעות כמו במ"י בסעיף י"א עכ"ל וצל"ע שלא כתב מאומה מהטור והרמ"א דס"ל צמצמה המותר לבעל ואפשר לחלק בין משרה האשה ע"י שליש להלך בעלה למדה"י והרבה סברות לחלק מכ"ש כשהן נפרדין מחמת קטט' שאין המותר שצמצמה לבעל או אפשר דהטור והרמ"א מיירי דמותר עדיין הוא ביד שליש ולא לקחה ממנו אלא מה שצריכה בצמצום אבל אם המותר תחת ידה ודאי א"י להוציא ממנה כמו במכרה למזונות ואין להאריך אחרי שרבינו הגדול המקום יהי בעזרו הסכים עמדי שיפה דנתי ויפה זכיתי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |