שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/לט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א חושן משפט לט

סימן לט

שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם כש"ת מ' ישראל ג"י:

מכתבו הגיעני שבוע זו ומקודם לא בא אלי שום מכתב מכ"ת ותיכף נתתי אל לבי להשיב מפני הכבוד ואחר העיון נלע"ד שיפה פסק מעלתי בזה שמחוייב המוכר להחזיר השלשה מאות ר"כ שלוה מן הקונה ולא יוכל לתופסו בעד העיסקא שמגיע לו מן הקונה כי הלא העיסקא עד זמן שיהי' נקי הבית מאינטאבלאציע ואפילו שמבואר בשטר הפשר שלאחר שלשה שנים ולא יהי' נקי לא יתן לו שכר ריוח עכ"ז לא בטלה העיסקא לפע"ד ואם ח"ו הי' איזה הפסד ברור בעדים על כל נכסי הקונה חל על שניהם ההיזק כמו שדינא בעיסקא ומה שאינו נותן לו ריוח כ"ז שלא יהי' נקי מאינטבלציע זה הוא עבור שכרו שביתו הוא אינטבלירט עבורו או בשביל קנס שימהר ויחיש להשתדל לקנות הבית מאינטבלציא אבל העיסקא לא יבטל כנראה מכתב פשר הנ"ל שאינו מבואר כלל שיבוטל העיסקא וא"כ ממילא העיסקא נשאר במקומה כמו שהיתה וחלק ריוח של המוכר נותן העיסקא יקח הקונה המקבל העיסקא וא"כ כיון שהעיסקא עדיין קיימת והוא תוך זמן שהגבילו ממילא אם חייב לו להמקבל עיסקא הוא הקונה בודאי שמחויב לשלם לו והמוכר פטור לתת שום שכר עבור זה מה שבית הקונה אינטבלירט עבורו כי הלא שכרו אתו אצל הקונה מקבל העיסקא שהוא תח"י ולוקח חלק ריוח של המוכר נותן העיסקא וזה ברור לפע"ד. ועוד נראה לפע"ד דאפילו אם אחד עשה בית חבירו לאינטבלציע עבורו שלא מדעתו פטור דהוי זה נהנה וזה לא חסר ולא מיבעי' אם הוא גברא דלא עביד למיגר ביתו לאינטבלציעם כאשר רוב בע"ב אינם נותנים בתיהם לעסקים אחרים בודאי מקרי זה לא חסר ורק דאפילו אם דרך הקונה להשכיר לזו העסקים מ"מ לא מקרי חסר דבר הניכר דבעינן חסרון הנראה כמו שיחרורי דאשיתא או שהי' רגיל להשכיר לשארי דיורים ועתה שזה דר בו לא ישכרו אדם וניכר ההיזק לכל שעושה בדירותיו אבל מה שההיזק בא ע"י גרמתו שמבטל ביתו שהי' משכירו לאחר לאינטבלציע זה לא מקרי חסר דאלת"ה בכל מבטל כיסו של חבירו שפטור אפי' זה נהנה במעותיו [נמי ה"ל חסר דהי' יכול להרויח במעותיו] אפ"ה פטור דהוי זה לא חסר חסרון הניכר ועיין בשיטה מקובצת [ב"ק דכ"ו ע"ב] שכ' להדיא בשם הרא"ש והרשב"א ז"ל כן ועוד נ"ל כיון דבנ"ד כבר עבר זמן העסקים של המוכר כנראה ממה שמבואר בשטר הפשר שאינו חייב המוכר כלום ואינו רק שחסר לנקות הבית ע"י השתדלות כידוע ואינו נהנה עתה מעת שמכרו לא נהנה מהאינטבלציע כלום ובאינו נהנה מבואר בתוס' [ב"ק ד"כ ע"א ד"ה זה אינו נהנה] להדיא שפטור אפילו אם חסרו לחבירו כגון בחצר שקיימא לאגרא דחסרו מ"מ כיון שהדר לא נהנה פטור ובש"מ הביא כמה ראיות לזה הגם שבש"ע ח"מ שס"ג [סס"ו] לא פסקינן כדבריהם רק כדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל דאפילו בלא נהנה חייב בחצר דקיימא לאגרא מ"מ בנ"ד לכ"ע פטור (וא"ל בנ"ד הוי כמו שמיחה בו שלא ידור בביתו שחייב דזה ליתא שהרי אדרבא ידע מזה ורק שרצה שיפצה אותו שפיר הוי זה נהנה וזה לא חסר) דז"ל הרא"ש פ"ב דב"ק [ד"כ] ומיהו כבר הוכחתי שעל החסרון אינו חייב דלא הוי אלא גרמא בעלמא עכ"ל הרי דמטעם חסרי' פוטר דהוי רק גרמא וכל עיקר חיובו משום שנהנה ע"י חיסרו לחבירו הגם שלא הי' צריך להנות שהי' לו בית אחר מ"מ נהנה עתה ע"י חסרון חבירו אבל בנ"ד שלא נהנה כלל בודאי פטור אפי' אם חסרו ולכן בודאי פטור בכה"ג מלשלם שכר אך זה ודאי שחיוב על המוכר לפצות כאשר חייב עצמו ולא די בזה שיניח אצלו הג' מאות ר"כ כי ידוע כי בכה"ג הקנס אינו פוטר החיוב כמבואר בח"מ בה"ד [סי' י"ב ס"ט] ובאה"ע ה"ק [סי' נ"ו ס"ו] ולכן החיוב לפצות ולנקות ביתו במה שיכול כן נראה לפע"ד וכל מה שכתבתי לא כתבתי רק להתלמד אם אחד עשה בית חבירו אינטבלציע שלא מדעתו באופן שנהנה או שלא נהנה וכתבתי מה שנלע"ד בזה אך בנ"ד שהוא לא עשה דבר וכבר הי' אינטבלציע אפילו אם במזיד אינו מנקהו אין לחייבו בשכירות דהא לא עביד מידי ובנהנה ממילא לכמה שיטות פטור ואפי' למ"ד חייב אפי' בנהנה ממילא ע"י חבירו מ"מ באם נהנה בלי שום דבר מעשה מאדם פטור יעוין בהל' אבידה בש"ע [אולי כוונתו לסי' רס"ד ס"ד] ובזה אצא ואומר שלום כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף