שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/נג

סימן נג

שאלה באיש אחד שנתן גט פטורין לאשתו כדת מו"י ואח"ז באו מערערין ע"ז הגט לאמור כי המגרש הי' בקיץ זה העבר מטורף בדעתו וגם עתה לא שב לאיתנו כי לפעמים אומר שבקרב מלך ימלך וישא מלכה ויהי' לו אוצרות רב אך זה אומר רק כשמעוררין אותו לכך ובשארי הענינים הוא כדרך כל אדם וגם מעודו לא עשה שום מעשה שגעון והנה המסדר אומר כי לא נראה ממנו אז שום דבר הרומז לשטות ואדרבה התווכח הרבה בהשכל להוציא ממון ולזה ניתן הגט כדינו:

תשובה הנה בחגיגה ד"ג ע"ב איתא ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בביה"ק והמקרע את כסותו אתמר ר"ה אמר עד שיהו כולן בבת אחת ור"י אמר אפי' בא' מהן. ה"ד אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי אי לא עביד להו דרך שטות אפי' כולהו נמי לא לעולם דקא עביד להו ד"ש והלן בביה"ק אימור כדי שתשרה עליו ר"ט הוה דקעביד והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדי' והמקרע כסותו אימור בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו הוי לי' כמו שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל אמר ר"פ אי שמיע לי' לר"ה הא דתניא איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנין לו הוי הדר בי'. איבעי' להו כי הוי הדר בי' ממקרע כסותו הוא דהוי הדר בי' דדמיא להא או דלמא מכולה הוי הדר תיקו עכ"ל הגמ'. והרמב"ם ז"ל פסק דלאו דוקא הני ה"ה שארי דברים אם עשה דרך שטות וז"ל פ"ט מה' עדות השוטה פסול לעדות מה"ת לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אעפ"י שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב עכ"ל אך במרדכי גיטין [ר"פ מי שאחזו] מביא בשם רבינו אביגדור וז"ל אודיע לכ' מורי הר"מ על דבר הגט הניתן בווירצבור"ק כי לא ידוע בכתבם אך זה שנטרפה דעת הבעל ובדקוהו בדיקה משולשת ונתברר להם כי באותו שעה חלים הי' ועל זאת בעניי השיבותי אם לא הוחזק שוטה בדברים האמורין בפ"ק דחגיגה הרי הוא כפקח וא"צ בדיקה עכ"ל ובאמת להכריע בין הני אריות' אין בנו כח ובפרט שהש"ע ביו"ד [סי' א'] פסק כהרמב"ם ז"ל וכל האחרונים התשו' אין חולק וכן בש"ע ח"מ סי' ל"ה אולם חכמי דור שלפנינו הסכימו להקל בזה כמבואר בתשובה בספר אחד שחבר ע"ז מגאוני הדור ולע"ע אין בידי לעיין בו אולם בשו"ת בית אפרים סי' פ"ט מאריך בזה ומסיק להקל אם לפי ראות עיני הב"ד הוא בהשכל בשעת הגירושין והנה מחמת כי נפתח זה בגדולים ויסתיים בקטני ערך כמוני לא אמנע מלהעיר מה שנלפע"ד בזה דהנה במה שהביאו האחרונים ראי' לדברי המרדכי ז"ל מהא דאיתא בב"ב דז"ל הגמ' ב"ב (דף קנ"ה ע"ב) דההוא פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסי אבוהו אתא לקמי' דרבא אמרו לי' קרובי' זיל אכול תמרי ושדי בי' קשייתא בי רבא עבד הכי א"ל זביני' לאו זביני כי קא כתבו לי' שטרא א"ל לקוחות זיל אימא לי' לרבא כו' אמר להו זביני' זביני א"ל קרובים לקוחות אגמרוה א"ל מסברי לי' וסבר כיון דמסברי לי' וסבר מידע ידע והאי דקא עביד הכי חוצפא יתירא הוא דהוי בי' עכ"ל הגמ' אלמא דאפי' נמצא בו דבר שטות במה שאכל הקשייתא ושדי הגרעינין קמי' דרבא אעפי"כ תלי' בחוצפא יתירא וא"א כדברי הרמב"ם ז"ל דגם בשארי דברים מקרי שוטה כמו המקרע כסותו ויוצא יחידי כו' א"כ כמו שבמקרע כסותו כו' אין תולין באימור וכו' כמו כן הכא הו"ל לרבא לאחזוקי בשוטה ולא לתלות בחוצפא יתירא אלא ודאי דוקא בהא מילי דבחגיגה מקרי שוטה אבל בשארי דברים לא מקרי שוטה ולפום ריהטא נראה שגם מהרי"ט ז"ל [ח"ב] בסי' י"ו [חלק אה"ע] מרמז לראי' זו ובבי"א נוטה לומר דאדרבא מכאן ראי' להרמב"ם ז"ל דא"כ למה לי' לרבא לומר חוצפא יתירא הא בלא"ה לא מקרי שוטה אם אינו מג' דברים דברייתא דחגיגה יעו"ש ועוד יש מביאין ראי' מהא דנשתתק דבודקין אותו [באה"ע סי' קכ"א סעי' ה'] דלמה לי' בדיקה הא לא נראה בו א' מג' דברים אלו והנה לפענ"ד אין מכ"ז ראי' לשום א' מהשיטות דזה דבר פשוט דאם ראינו באחד שהוא משוגע הגם שאינו מקרע כסותו ואין יוצא בלילה ולא לן בבה"ק מ"מ שוטה גמור הוא. וזה אין צריך לפנים וכן מבואר בתשו' (מהרי"ף) [מהרי"ק סי' י"ט] ז"ל אולם הסימן הוא רק לאחד שנראה ממנו שהוא חכם בשארי הדברי' רק בדבר א' נשטה ע"ז פליגי הר"מ והמרדכי ז"ל דהנה בזה שהוא חכם בכל הדברים לכאורה למה יגרע מהיות לאיש בשביל שעושה דבר א' של שטות אך דבאמת כן דרך המשוגעים שעושין לפעמים דבר בהשכל ואעפ"כ המה שוטים ממש לזה נתנו חכמינו ז"ל סימן לידע ולבחון ע"י (מי) [מה] הוא הנקרא שוטה אשר נטרף דעתו כל כך דגם אם עושה דבר בהשכל הוא שלא בדעת ומי שלא הגיע עדיין לגדר זה הוא אינו נקרא שוטה ובזה פליגי הר"מ ז"ל והמרדכי ז"ל דלהר"מ ז"ל לאו דווקא בהני ולמרדכי גם שעשה דבר א' של שטות מ"מ כיון שבשאר דברים הוא חכם כפיקח חשוב רק בא' מג' דברים דבחגיגה (והם) הכריעו חז"ל דנטרף דעתו לגמרי גם אם עושה דבר של חכמה לפעמים אבל בשא"ד ניהו דהוא דבר שטות מ"מ לא נקרא שוטה וכמבואר בפוסקים דדעתא קלישתא לא נקרא שוטה. והנה בהך דרבא [בב"ב] שנראה שהי' טיפש בדעתו ועי"ז באו הקרובים לבטל מקחו רק דבזה לחוד לא הי' בידם לבטל דדעתא קלישתא לא נקרא שוטה ולכן הערימו הקרובים שילך לזרוק הגרעינים לפני רבא ואז נראה מדבריו שהי' שוטה גמור הגם שלא נראה בו א' מסימנים דברייתא דחגיג' מ"מ נראה מדבריו מדעתו שהוא מטורף כיון שבלעדי זה המעשה הי' טיפש ואינו בגדר הבריות ממילא בצירוף מעשה של הגרעינין שזרק לפני רבא ואז נראה שהוא משוגע ושוטה גמור גם שלא נראה בו א' מסימנים המבוארים בחגיגה ולכן כשנתוודע שוב לרבא שמסביר לי' דבר חכמה ומיסבר הרי נראה שהוא בר שכל ולכן שוב בזה לחוד שזרק הגרעינין אינו נקרא שוטה וכדעת המרדכי והא שזרק הגרעינין הוא רק שיש בו מדת גסות יתירה וכעין שכתב מהרי"ט ז"ל [בח"ב חלק אה"ע סי' ט"ז] וז"ל מעשה בא לפנינו בא' שבא לחלוץ והי' ערל שפתים כי לא (דכן) [יכול] לדבר ונוטה לטפשות אבל מבחין הוא בעניני העולם כגון לקנות דבר מן השוק ולעשות מה שאומר לו על הן הן ועל לאו לאי ולא הי' נראין בו א' מסימני שטות המבוארין בחגיגה ושוטה וודאי לא חלוץ מפני שאין בו דעת והני דחגיגה משמע דדוקא ננהו כדהשיב הרב אביגדור כהן למהר"ם כמ"ש מהרי"ק בשורש (קי"ט) [י"ט] מיהו דעתא בריא לא בעינן דהא חרש וקטן אע"ג דלית להו דעתא צליתא הוו כשרים לחליצה אי לאו דממעט כו' ומ"ש הרמב"ם פ"ט מה' עדות הפתאים ביותר שאין מכירים דברים שסותרים זא"ז ולא יבינו עניני הדברים כדרך שמבינין שארי ע"ה וכו' הרי אלו בכלל שוטים וכן הביא העיטור בשם הרי"ף ז"ל בתשובה הנה זה אעפ"י שאפשר שלא יבינו עניני הדברים כדרך שאר העם מ"מ מכיר הוא הדברים שסותרים זא"ז על הן הן ועל לאו לאו אלא שיש בו טפשות בדברים שלבו חפץ כמו פתן חרש יאטם אזנו והוא מכלל הטפשים עקשי לב לא מפני זה יהי' בכלל הפתאים שהזכיר הרמב"ם ז"ל וכו' עכ"ל מהרי"ט ז"ל וגם להרמב"ם ז"ל דס"ל דבשארי דברים נמי מקרי שוטה מ"מ הא מבוא' מדבריו שצריך להיות תמיד משובש בדבר זו וזה לא עשה רק מחמת חוצפא יתירא ולא דרך שטות כמבואר למעיין שם וא"כ מש"ה בחד זמנא שראה אותו זורקין הגרעינין לפני רבא לא נתחזק לשוטה עכ"פ לא מוכח מכאן כחד מהני שיטות דכ"א יתרץ לפי שיטתו גם מהא דבודקין בנשתתק ליכא ראי' דחיישי' שמא הוא מטורף ממש דבזה לא בעינן שיעשה דוקא אחד מהדברים הנ"ל כנ"ל בשם [מהרי"ק] ז"ל ומש"ה מהני בדיקה ולא קשה מה שהקשה בה"ע מובא בב"י סי' קכ"א דאם חיישינן לנשתטה מאי מהני בדיקה וכי מהני בדיקה לשוטה ולפמ"ש א"ש דכיון דחזינן דהוא אינו מטורף לגמרי ע"י הבדיקה ומבין הדבר לאשורו א"כ גם אם הוא באיזה דבר משובש (כגון) [כיון] שאינו אחד מהג' דברים דברייתא דחגיגה בכלל פקחים הוא וגיטו גט ואולי בה"ע סובר כדעת הרמב"ם ז"ל ולכן מקשה שפיר. אך זה קשה לכאורה מהנך פוסקים דבעינן דוקא המוזכרים בברייתא אבל אם הוא שוטה באיזה דבר אחר לא מקרי שוטה דמתניתין דוקא קתני אם כן מאי פריך הגמ' אי דעביד להו דרך שטות אפי' חדא נמי ומאי קושי' הא דלמא אינו מקרי שוטה לשום אחד מהדברים כמו שאינו מקרי שוטה בשארי דברים זולת אם עושה אותן ג' פעמים ואי דא"כ קשה מ"ש הנך [ר"ל כיון דאזיל השתא דדברים אלו שוים לכל שאר דברים ורק משום שנתחזק בג"פ א"כ מ"ש הנך בכל דבר נמי ע"ז מקשה דז"א דבלא"ה לפי הסברא דבעבד להו דרך שטות פשיטא להו דגם בחדא הוי שוטה א"כ מ"ש הנך ודו"ק עכ"ה] בלא"ה קשה מ"ש הנך אך לפמ"ש א"ש דהנה הת"ש כתב בסי' א' דבחד זימנא סגי ולא בעי אתחזק ודלא כב"י ז"ל והטורי אבן ז"ל [שם בחגיגה] ג"כ קאי בשיטת הב"י ולפעד"נ דבכה"ג לא שייך חזקה דענין חזקה הוא דאתחזק בדבר כגון בתנוקת שלא הגיע זמנה לראות דאם נתחזקה ג' פעמים אמרינן דאתחזקה שתראה עוד או במועד דאתחזק ג' פעמים אמרינן דזה ווסת ליגח. עוד יש מקום דשייך בי' חזקה כגון שיש לנו לתלות הדבר במקרה וכיון שאתחזק תלתא זמני במינים שונים אמרינן דלא מחמת מקרה הדבר ורק אתחזק כן בטבע הדבר כמו ביוצא יחידי דאמרינן ג"א ובלן [בביה"ק] כדי שתשרה וכו' דאמרינן כיון דאתחזק בתלתא שוב חזינן דלא המקרה גורם רק שבטבעו הוא שוטה אבל אי הוי ידעינן בוודאי שעשאו דרך שטות ולא הוי לן במה לתלות לא צריך כלל לאתחזק דכיון דידעינן דהוי פ"א שוטה לא הדרא דינו להיות כפקח זולת אם ידעינן שנתרפא ואם ידעינן שנתרפא (שוב) גם בתלתא זמני דינו כפקח ולפיכך נ"ל דהדין עם הת"ש ז"ל לדידן דלא תלינן באימור דלא צריך בכאן אתחזק תלתא זמנא וא"כ לפ"ז פריך הש"ס שפיר (בהא) [בהה"א] דלא הוי סד"א האימור אי עביד להו ד"ש אפי' חדא נמי דהא שוטה בחד זמנא סגי ואי דאותו הדבר אינו מכריע להיות כשוטה כיון שהוא חכם בשארי דברים כנ"ל א"כ מאי יוסיף שלשתן ביחד כיון דאמרינן דבזה בלחוד עדיין לא נטרפת דעתו לגמרי ורק הוי עקש בזה ולפתי יחשב כמ"ש לעיל בשם מהרי"ט ז"ל כמו כן בהצטרפו יחד נמי למה נקרא שוטה דחזקה לא שייך בזה ולזה מתרץ הגמ' דלעולם בחדא מקרי שוטה שנטרף דעתו מחמת זה רק דיש לחוש דלמא בעל מחשבות הוא או שארי האימור המבואר שם ולזה צריך בתלתא זמני דרואין אנו שלא מחמת מקרה הוא רק שוטה ממש בטבעו. ועפי"ז הורווח לן קו' הט"א ז"ל שמקשה על [הגמ' דאיבעי' להו לסברת] ר"פ דאימור ממקרע כסותו הדר או דלמא מכולהו הדר ומקשה הט"א אם ממקרע כסותו [בלבד] הדר הדק"ל אי דעביד להו ד"ש וכו' ואי דצריך תלתא זמני כדי להתחזק זה אינו דהא במקרע כסותו לחוד הוי שוטה ואי דנ"מ (דהוי יוצא ולן בביה"ק) [ביוצא יחידי ולן בביה"ק דבעי שניהם כאחת] הא בתרי זמני לא אתחזק דק"ל כרשב"ג ובפרט לענין ממון כ"ע ס"ל דבעינן תלתא זמנין וא"כ מאי סימני' הוי יעו"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת דאם הוי ידעינן דהוא עשהו ד"ש ממש בחדא זמנא דינו כשוטה לכל מילי וכנ"ל ורק דאנן אמרינן אימור בע"מ הוא או וכו' ואם נתברר בתלתא זימני שאינו כן הרי שעשה הדבר ד"ש וא"כ מקרי שוטה בפעם ראשון ובשלמא בדבר שצריך להתחזק כגון בתנוקת שלא הגיע זמנה לראות חזי גם אם נתחזקה אין דינה כרואה לענין כתם ולענין די' שעתה רק לאחר שנתחזקה אבל [באמת] בהפסיקה ג' עונות ואח"כ חזרה פעם אחד שוב ממילא אגלאי מילתא דלא הוי רק שינוי אבל היא בחזקת רואה כמבואר בנדה כמו כן ה"נ אם נתברר לבסוף דלאו מחמת האימור עשה הדבר ממילא מקרי שוטה תיכף מפעם אחד וא"כ שפיר איירי דעשה שלשתן יוצא יחידי ולן בביה"ק ומקרע ורק קודם שעשה הג' לא הוי שוטה דאמרינן אימור וכו' ומשעשה השלישי שקרע כסותו דחזינן שלא מחמת האימור הוא שוב ממילא הוי שוטה למפרע משעה שיצא וכנ"ל ודו"ק:

עכ"פ למדנו מזה דבנ"ד שאינו שוטה כלל רק לפעמים מדבר בדברי גסות ושטות כשמעוררין אותו לזה ל"מ לשיטת הר"א ז"ל דכשר הגט רק אפי' להרמב"ם ז"ל והש"ע כיון דאינו משובש בשום דבר שבעולם דגם בדבר גוזמא שאומר שימלוך הוא רק כשמעוררין אותו ומדברין על לבו כנזכר (בתשובה) [בשאלה] גם הר"מ ז"ל מודה דלא לשוטה יחשב ובפרט דנראה שהי' בקיץ העבר מטורף ממש והבריא כנראה לעין כל רק שנשאר לו מעט איזה רושם מהחולי וכה"ג ודאי לכ"ע דינו כפקח וכן נראה בהדיא מדברי הרשב"א ז"ל בתשובה המובא בב"י סי' קכ"א הביאו גם רום מעכ"ת בתשובתו וז"ל הרשב"א איברא מסתברא דעתים חלים ועתים שוטה בשעה שהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו וכו' ומסתברא דאפי' חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי הרי הוא כפקח כסתמא דמלתא דקא אמרי כשהוא חלים כו' לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא חלים שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו וכו' ואעפ"י שהוא תשש ועדיין סימני חליו נכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו אפ"ה בשעת חלימתו הרי הוא כפקח לשעתו עכ"ל הרשב"א וטעמו כיון דבאמת הוא בר שכל לשארי דברים למה יגרע כחו בשביל דבר שטות שעושה לפעמים [ורק] דכתבנו הטעם דכיון דנתקלקל מוחו בדבר א' הרי מטורף לכל הדברים אבל כשאדרבא הבריא ממה שהי' ולא נשאר בו רק רושם שטות אמרינן שפיר דהרי הוא לזה הדבר שיודע בהשכל ככל אדם ומה שלקצת דברים נשתטה הוא בשביל שלא נתחזק עדיין לגמרי וזה ברור. וא"כ לפי"ז הגט כשר לכ"ע. והנה ראיתי בב"א [שם] מביא בשם הנו"ב ז"ל להכשיר מטעם גדול עע"ג כבר מחו לי' מאה עוכלי וגם לא ידעתי איך אשתמיטתי' מה (דראיתי) [דאיתא בתו' גיטין דף ע' ע"ב ד"ה התם ומביאו הב"י והב"ש בסי' קכ"א] בצוה לכתוב כשהי' בריא ונשתטה וחזר ונתרפא דצריך לחזור ולצוות דלא הי' ראוי וא"א כדברי הנו"ב הא מעולם לא אדחי אם יעמדו עע"ג וגם בנ"י פרק החרש מביא בשם הירושלמי דבקדושי ביאה אינו מוציא חרש בגט דאין גיטו גט אלמא אפי' למאן דס"ל דקדושיו מדאורייתא אבל גיטו ודאי לא מהני והנה באמת טעמא בעי מ"ש גיטין מקידושין ועוד קשה למה לא הביאו הפוס' לדינא כיון דלא מצינו מאן דפליג על הירושלמי וכן הקשה בספר נ"מ על רבינו ירוחם אולם באמת י"ל פשוט דהנה ידוע קושית נו"ב [במה"ת סי' נ"ד חלק אה"ע] דאמאי לא מהני בקטן וחרש קידושין הא הוי דעת אחרת מקנה אותו דמהני והנה אתפלא על רוחב בינתו האיך אשתמיט מיני' הגמ' דכי יקח ולא כי תקח ומאי יהני (הקנאתו) [הקנאתה] אם הוא אינו קונה אותה אך דזה קשה לשיטת רש"י ז"ל [בחולין י"ב ע"ב ע"ש כל הסוגי'] דמעשה מהני בקטן וחרש מעשה גמור א"כ בקידושי ביאה שפיר הי' להיות מקודשת בשלמא בכסף אינו יכול להקנות הכסף אבל בקידושי ביאה קשה **(א"ה עיין בחלק שני חלק אהע"ז סי' ע"ב:)** אך לפי מה שהובא באחרונים נהי דיש לו מעשה היינו בדבר שא"צ כוונה להקנות כגון שעושה כלי או חליצה שחליצה מוטעה נמי כשר אבל בדבר שצריך כוונה גמורה ברצון לא מהני מעשה אך הנה מבואר בנימוקי הראשונים דבדעת אחרת מקנה סגי קנין בלא כוונה [עיין בקצות סי' ער"ה סעי' כ"ד ובנתיבות סי' ר' סעי' ח'] וא"כ הכא דעת אחרת מקנהו סגי מעשיו לקנותו גם שאינו בר כוונה וגם לא הוי כי תקח דבאמת הוא הוא הלוקח רק שקנאו במעשיו בלא כוונה כיון שדעת אחרת מקנהו והרי הפקר מקרי לכמה שיטות דעת אחרת מקנה [כמבואר בש"ך סי' רס"ח] ועיין במ"ל [ספכ"ט ממכירה] מכ"ש אשה אשר היא עושה לעצמה הפקר להתקדש להמקדש כמבואר בר"ן נדרים (דף ל' ע"א) ודאי מקרי דעת אחרת מקנה במה שמפקיר' עצמה לזה והוא אינו נקרא [כי] תקח דהא כל אשה עושה עצמה הפקר והבעל קנאה בקידושיו כן נמי חרש במעשיו שיש לו קנהו גם דאינו בר כוונה ולזה מהני לי' דעת אחרת היינו במה שעשאה עצמה כהפקר לגבי' ובשלמא בקידושי כסף לא מהני הקנאת הכסף לה אבל בקידושי ביאה שפיר יכול לקדשה אבל לגרש אינו יכול דמאן מקנה לה הגט כיון שאינו בר כוונה וא"ש דברי הירושלמי ואולם לפ"ז גם בקטן הי' להיות מקודשת לקטן אם קדשה בביאה כנ"ל אך דבקטן גזה"כ כי יקח איש פרט לקטן וכמבואר בנו"ב [הנ"ל] אך מה שרצה שם הנו"ב לחדש דעכ"פ מהני קידושין שתתקדש לאחר זמן דאז מקרי אשת איש ומקרי כי יקח איש והקידושין מהני למפרע והנה כ"ז לשיטתו מחמת דעת אחרת מקנה אבל לדברינו דדעת אחרת מקנהו לא מהני אולם לפי מ"ש דל"מ (דעתא להקנות) דקרינן כי יקח ולא כי תקח ורק דמהני לפי (דבריו) [דברינו] משום שקטן יש לו מעשה וא"כ באינו מקדשה תיכף רק לאח"ז אין מעשיו מוכיחין ע"ז וזה לא הוי מעשה כלל אצל קטן כמבואר בחולין [הנ"ל] גם בל"ז הא אנן לא קיי"ל כהירושלמי הנ"ל משום דאנן קיי"ל דלא מהני מחשבתו נכרת מתוך מעשיו ובעינן מעשה מוכיח גמור כמו שעושה כלי וכדומה אבל בשחיטה אסרינן דדילמא לחתיכ' בעלמא מכוין כמבואר בתוס' יבמות כ"ד כמו כן י"ל בקידושי ביאה דלמא לזנות קא מכוין ולא שייך בחרש א"א ע"ב בע"ז ונהי דמוכח הדבר כגון שעסקו בעסק קידושין מ"מ זה לא הוי מעשה גמור והוי כמו הופך בהן דמבואר בחולין [הנ"ל] דלא הוי מה"ת ורק הירושלמי סובר בזה שהוי מה"ת אבל לדידן לא (מכרחת) [משכחת] קידושין או גירושין בחרש וקטן רק משום זכי' גבי קטן וגדול עע"ג לא מהני דבדבר שצריך כוונה לא מהני עומד ע"ג כנ"ל [תשוב' ב"א הנ"ל] ובקדושי ביאה לא שייך עע"ג דלא ידע אימת יקנה אם בהעראה או בגמר ביאה ועכ"פ בגט וודאי לא מהני עע"ג בשוטה וישתקע הדבר וח"ו לומר כן אך כבר הוכחנו דזה לא מקרי שוטה וכנ"ל:

והנה לפמש"כ י"ל דיש מקום לתרץ דברי הירושלמי פ"ק דתרומות דף א' וז"ל הירו' ויקחו לי תרומה מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש שוטה וכו' ושם ותנינן תמן הורידה חש"ו אעפ"י שחשב שיודחו רגליו אינן בכי יותן שיש להן מעשה ואין להם מחשבה כו' ושם ר' זעירא בשם רבנן ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ואת שאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו א"ר יוסי קשייתה קומי שמואל הרי גיטין הרי אין כתיב בהן מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו דתנינן הכל כשרין לכתוב אה הגט חוץ מחש"ו אמר ר"ה הוא שיהי' פיקח עע"ג ר' יוחנן בעי והיינו וכתב לה לשמה חזר ר' יוסי ואמר תמן זה כותב וזה מגרש ברם הכא הוא חושב והוא תורם ר' יעקב בר אחא אמר הא אלו כתב הוא וגירש הוא גט הוא ברם הכא הוא חושב והוא תורם עכ"ל הירו' שנתקשו בו התו' בחולין [דף הנ"ל] דהקו' הוא מגט דלמה לא יהני מעשיו בלא עע"ג כמו העושה כלי ומתרץ לי' מתרומה דזה תורם וכו' ולפמ"ש א"ש דכוונת ר"י הי' והיינו וכתב לה לשמה היינו דגם בגט כתיב מחשבה ומש"ה אין מעשיו מוכיחין על מחשבתו וחזר ר"י ופריך לי' דתנן הוא תורם וא"כ צריך מחשבה וכוונה להקדיש ומש"ה אינו מהני מעשיו אבל בגט נהי דכתיב וכתב לה לשמה מ"מ הוא אינו המגרש וא"צ מחשבה ורצון גמור רק לכתוב לשמה משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל א"צ מחשבה ורצון גמור ולזה סגי מעשה של קטן כמו בעשיית כלי ובהכשר טל דצריך נמי כוונה ואפ"ה מהני עשייתן דחש"ו וע"ז הביא ר"א ראי' הא אלו כתב הוא ומגרש הוא גט כלומר בתמי' בודאי אפי' גדול עע"ג לא מהני וכמו שפסקו כל האחרונים (גם הנ') לדחות דברי הנוב"י דבדבר שצריך הקנאה לא מהני עע"ג ואמאי מהני בכתיבה עע"ג אלא ודאי דזה כותב וזה מגרש והכותב א"צ רצון רק כוונה לשם המגרש והמתגרשת וזה הוי כמו כוונה דהכשר דצריך להיות כוונה שניחא לי' בהכשר ומהני מעשה הקטן להוכיח דניחא לי' כמו כן בכתיבת הגט דמוכיח דכותב לשמה ויותר א"צ בכוונתו לכוין אבל בתרומה או במגרש עצמו דצריך כוונה להקדיש דבר או להקנות האשה לעצמה וזה אין לחש"ו דעת גם במעשה לא יוכיח ע"ז. קצור הדבר דבדבר שא"צ רק להוכיח שזה עושה בשביל כך כגון בהכשר שמדיח בטל ובכותב גט שכותב לשם אשה מוכיח מעשה שלהן ע"ז הכוונה אבל בדבר שצריך כוונה כגון להקנות או להקדיש זה אין מעשה שלהן מוכיח על מחשבתו ודו"ק שלפע"ד חנני השם לכוין האמת בדברי הירושלמי:

ועפ"ז יש לתרץ דברי זקני הח"ץ ז"ל [בסי' א'] שהשיג עליו הב"א דלדבריו דדעת אחרת מקנה מש"ה מהני חליצת הפעוטות א"כ למה צריך כוונה בחליצה יעו"ש ולפמ"ש א"ש דלזה מהני עכ"פ מעשה הקטנה ובצירוף דעת אחרת מקנה קנהו גם מה שהשיג מתוס' ע"ז דנכרי הוי כסתם לק"מ דהח"ץ ז"ל גופי' כתב דאדעתא דנפשי' עביד היינו דלא מהני אמירתו והוי שוב ממילא כסתמא יעויין בדבריו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף