שדי חמד/כללים/ה/קל
|
< הקודם · הבא > |
קל השוה הכתוב אשה לאיש וכו' הרב פרמ"ג בפתיחה הכוללת ח"ב אות י"ב הביא מ"ש הרא"ם ע"פ ונכרתו הנפשות (ויקרא י"ט כ"ט) שכתב רש"י הזכר והנקבה במשמע דהא דהשוה הכתוב וכו' היינו דוקא כשהפעולות שוות אבל בעריות שהוא בועל והיא נבעלת לא אמרינן השוה וכו' ומשו"ה איצטריך ונכרתו לשון רבים והקשה עליו דא"כ מאי פריך ביבמות דף פ"ד ע"ב יקחו למה לי מדהשוה הכתוב נפקא הרי אין הפעולות שוות דהאיש מקדש והאשה מתקדשת ועיין רא"ם שם (ויקרא י"ח ו') ובלא"ה צריך קרא על האשה דקרקע עולם היא ולענין יעבור וא"י אשה אינה מחוייבת וצריך קרא למיתה ומלקות כה"ג ולומר דהוי מעשה עכ"ל והנה ע"ד הרא"ם שע"פ ונכרתו הנ"ל לא קשיא די"ל דכונתו דהוה ס"ד לחלק כן אבל אין ה"נ דלקושטא לא אמרינן הכי שהרי כתב בלשון דאי מהתם הוה אמינא ה"מ כשהפעולת שוות וכו'. אבל הכא שהוא בועל והיא נבעלת אימא לא קמ"ל אבל מדבריו שע"פ לא תקרבו לגלות ערוה (ויקרא י"ח ו') מוכח דלקושטא קאמר ולא לס"ד בעלמא שכתב אי נמי י"ל שדברי רב יהודה אמר רב אינם אלא באותה האזהרה עצמה שהוזהר הזכר כאכילת חמץ וחלב וכיוצא דשייך באשה כמו באיש אבל בעילה שאינו נופל באשה שהאיש בועל והאשה נבעלת והכתוב הזהיר שלא יבעול איך יתכן לומר השוה הכתוב אשה לאיש וכיון שאזהרת הזכר היא שלא יבעול העריות ואין זה שייך באשה אלא שלא תבעל מהם שהוא ענין אחר הוצרכו חז"ל לומר אין לי אלא איש שלא יבעול אשה שלא תבעל מניין ת"ל תקרבו לשון רבים לכלול גם האשה והראיה ע"ז הפירוש שהרי אפילו בשני זכרים שהבועל זכר והנבעל זכר הוצרכו לומר שגם נבעל בכלל האזהרה מלא תשכב לא תשכב כתיב וכל זה אינו אלא מפני שפועל השוכב לחוד ופועל הנשכב לחוד עכ"ל דברים אלו מורים דלקושטא דמילתא קאמר דלא נאמר כללא דהשוה הכתוב וכו' אלא בדבר שהפעולות שוות וא"כ שפיר קמותיב הרב פרמ"ג מההיא דיבמות והרב מקנה אברהם במ"ב אות קמ"ה הביא כללו של הרא"ם הנ"ל והמעיין בגוף דבריו יראה שלא ראה דברי הרא"ם שעל פסוק ונכרתו כי אם דבריו שע"פ לא תקרבו וכתב שהרב שמע שלמה בפ' אחרי דף נ' ע"ג הקשה עליו מסוגיא דיבמות (כמו שהקשה הפרמ"ג) והוא תירץ דאחר דכתיב לא תקרבו לשון רבים לחייב ולהזהיר גם האשה אף שאין פעולותיהן שוות שפיר מקשינן והא מדרב יהודה נפקא דליכא למימר דהאיש מקדש והיא מתקדשת דלא תקרבו גלי לן דלא שנא ולענ"ד תירוץ זה הנה נכון ליישב דברי הרא"ם שעל פסוק ונכרתו כמ"ש למעלה אבל לא יתכן לומר כונה זו בדבריו שע"פ לא תקרבו שדבריו ברור מללו שכונתו שלפי האמת הדין כן ואף דלגבי דידן שראינו גם דבריו שע"פ ונכרתו נוכל לדחוק גם בדבריו שע"פ לא תקרבו שלא אמר אלא דהוה אמינא לחלק בהכי אבל לא שבאמת הדין כן אבל הרב מקנ"א שלא ראה אלא דבריו שע"פ לא תקרבו לא ידעתי איך נתקררה דעתו בזה:
עוד ראיתי להרב מקנ"א שם בשם הרב דינא דחיי לאוין דף ק"ט ע"ד שכתב ע"ד הרא"ם דאי כתיב קרא לא תשכב או לא תבעול אמרינן כמ"ש הרב אבל היכא דכתיב לא תנאף ובאזהרת הנאוף האיש והאשה שוין דהאיש נקרא נואף וגם האשה נקראת נואפת כדכתיב מות יומת הנואף והנואפת אזהרת לא תנאף אשה ואיש שוים מדהשוה עכ"ל וס' ד"ד אין מצ"א לראות דב"ק אמנם מסיגנון לשון הנ"ל משמע לי דהרב ד"ד בא לסתור תירוץ הרא"ם ואמר דאילו אזהרת העריות היתה בלשון לא תשכב לא תבעול היה אפ"ל כדברי הרא"ם אבל מאחר שאזהרת העריות נאמרה בלשון לא תנאף הרי א"כ הפעולות שוות מיקרי ותיהדר קושיותיו דלמה לי לא תקרבו לשון רבים מדהשווה הכתוב נפקא אך הרב מקנ"א נראה שהבין בכונת הרב ד"ד שבא לפרש דברי הרא"ם שכדי ליישב קושית הרב שמע שלמה מההיא דיבמות כתב וז"ל ועוד לפי מ"ש בדינא דחיי לכונת הגאון הרא"ם דדוקא אמרו היכא דכתיב לא תבעול או לא תשכב אבל אי כתיב לשון ניאוף לא וה"ה לשון קיחה הוי כמו לשון ניאוף דשייך לאיש ולאשה דאיש לוקח לאשה ואשה לאיש עכ"ל ולענ"ד אף אם נניח דכונת הרב ד"ד לפרש דברי הרא"ם מ"מ אין הנדון דומה לראיה דניאוף מצינו שמשמש בלשון אחד לזכר ולנקבה נואף נואפת אבל לא מצינו לשון לקיחה באשה שתקח את האיש והאשה היא שדה הבעל ואמרינן עלה נסתחפה שדהו אבל אין האיש שדה האשה ולא שייך באשה לקיחה את האיש כלל ושפיר מקשו הרב שמ"ש והפרמ"ג הנ"ל אף לפי חילוק הרב דינא דחיי הנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |