שדי חמד/כללים/ה/קכה

קכה הלכה כרב באיסורי אינו אלא כי פליגי רב ושמואל ולא מצינו שנחלקו תנאים בזה אבל כי פליגי תנאי באותו ענין עצמו דקי"ל בהו יחיד ורבים הלכה כרבים אז קי"ל כהתנא ולא כרב באיסורי כ"כ הרב חזון נחום (לדעת הרמב"ם) והביא דבריו הרב יד מלאכי באות קמ"ט ומדקדוק לשון הנ"ל נלע"ד דרק לגבי כללא דיחיד ורבים דאלים טובא דמדאורייתא הולכין אחר הרוב הוא דאמר מר לדחות כללא דכרב באיסורי כנגדו אבל במחלוקת רב ושמואל שנחלקו בו תנאים ויש לנו כללים לתפוס כדברי איזה תנא, וסברת רב באותו ענין היא כסברת החולק אין ה"ן דמודה דנקיטינן כללא דהל' כרב ואם האמת הוא כן לא ק"מ מה שהק' עליו הר' יד מלאכי ממה שפסק הרמב"ם בהל' ע"ז פ"ז ה"י ככללא דרב באיסורי נגד כללא דרש"מ ור' יהודא הל' כר"י כמובן, אלא שאני מבטל דעתי נגד מה שהבין הרב בכונתו אחרי שאין ס' חזון נחום אצלי לעיין בדב"ק ועי"ש עוד ביד מלאכי שאחר שהוכיח מכמה מקומות דהרמב"ם פוסק ככללא דאמוראי ולא אשגח בכללא דתנאי סיים דצריך להתיישב הרבה בזה שהרי כתב הכנה"ג בסוף ספרו דהיכא דאיכא כלל אחר מנגד לזה לא אהני לן הך כללא עי"ש ובכללי התלמוד שבכנה"ג אות ל"ג עכ"ל ועיין במער' הרי"ש אות נ"ב:

ודעת הרא"ש לפי הנראה הוא דבכה"ג נקיט עיקר כללא דאמוראי דגבי פלוגתא דר' יוסי ורש"מ עם ר"י בפ' הערל דף פ"ג ע"א גבי קליטת הרכבה אם היא לשלשה ימים או לב' שבתות ורב פסק כרי"ו ורש"מ, ושמואל פסק כר"י כתב הרא"ש בהלק"ט הלכות ערלה סי' ט' דקי"ל כרי"ו ורש"ם משום דרב פסק כן והלכה כרב באיסורי והנה ידוע דהלכה כרי"ו נגד ר"י וכ"ש כי קאי רש"מ נמי כרי"ו וא"כ פשיטא דהלכה כרי"ו ורש"מ ולמה לי משום דהלכה כרב באיסורי אלא ודאי כונתו דאילו הוה איפכא דרב הוה פסיק כר"י ושמואל כרי"ו הוה פסקינן כר' באיסורי ואלא מיהא בהא נקיטינן כרי"ו משום דרב פסק כרי"ו והלכה כרב באיסורי. גם הרמב"ם בפ"ג הי"א מהל' שחיטה פסק כרי"ו ועם שמעיקר הדין אין הכרע דאפשר דמה שפסק כן הוא משום כללא דהלכה כרי"ו נגד ר"י מ"מ מדברי מרן כ"מ שם נראה דמה שפסק כרי"ו הוא משום כללא דהל' כרב באיסורי עי"ש וצריך לעיין בדברי הפוסקים במאי דאפליגו ר"מ ור' יוסי בתענית מ"ו ע"ב כל האמור במגילת תענית וכו' שנחלקו רב ושמואל אם הלכה כר"מ או כרי"ו עיין בטוש"ע רס"י תרפ"ו ובדברי המפרשים:

שוב התבוננתי דהלכות אלו אינם מענין כללין וזה כלל אחר וקבעו הרב יד מלאכי באות קמ"א לכלל בפ"ע דכללין הוא היכא דפליגי רב ושמואל סברא דנפשייהו ואשתכח דכוותייהו סברי תנאי מר אתי כמר ומר אתי כמר ואלו מן ההלכות שאמרו רב ושמואל לפסק הלכה אם כר"מ או כר"י וכיוצא והוא הכלל שבאות קמ"ח ונראה ודאי שנעלם מהרב יד מלאכי דברי הרא"ש הנ"ל דמתבאר דס"ל דגם כי פליגי בפסק הלכה נקיטינן ככללא דהלכה כרב באיסורי דלא כהרבנים יש"ש פ"ג דיבמות סי' ב' והליכות אלי כלל ער"ב שכתבו בפשיטות דלא נאמר כלל זה אלא כי פליגי אליבא דנפשייהו וכבר הקיפם בהלכות הרב יד מלאכי שם ויש לתמוה עליהם גם מדברי הרא"ש הנ"ל וצריך לעיין בגוף דברי הרדב"ז בס' יקר תפארת בפ"ה מהלכות כלאים ה"ח הביא דבריו הרב נחמד למראה ח"א דף צ' ע"ב שכתב דלא אתמר כללא דהלכה כרב באיסורי אלא כי פליגי בסברא דנפשייהו ולא כי פליגי בפסק הלכה אם מה שכתב כן הוא דוקא לדעת הרמב"ם או שכתב כן לכלל פשוט דאז יש לתמוה עליו גם מדברי הרא"ש הנ"ל:

עוד כלל אחר אמר הרב יד מלאכי באות קנ"א בשם הרב ראשון לציון דף ל"ז ע"ב דלא אמרי' האי כללא אלא היכא דודאי אמרה רב אבל היכא דאית פלוגתא אי אמרה רב לא פסקינן כספקא דרב קמיה דשמואל וסויעו וסעדו ממ"ש בש"ס יבמות דף י"ח ע"ב לא שבקינן דשמואל ומוקמינן כאמוראי אליבא דרב ושוב הביא שכ"כ בפשיטות רבינו ישעיה הזקן בס' המכריע סי י"ח ועיין למרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות כ"ג שהביא קרוב לזה מתשו' הרב כנה"ג בחיו"ד סי' פ"ד. ואני עני מצאתי למרן כ"מ בפ"ה מהלכות כלאים ה"ח שכ"כ על מה שפסק הרמב"ם כמו שפסק שמואל בפרק הערל דף פ"ג כר' יוסי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דאע"ג דקי"ל כרב באיסורי משמע לרבינו דכיון דשמואל פשיטא ליה הכי ואיכא מ"ד דרב נמי ס"ל כוותיה הכי נקיטינן והוא ממ"ש כדברי הרב רל"צ דכיון דאינו ברור דרב חולק על שמואל לא אמרינן בכה"ג הל' כרב באיסורי ומדברי רבנן קדישי הנ"ל שויתי עזר לכללא דהיכא דלמר פשיטא ליה ולמר מספק"ל אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי והלכה כמאן דפשיט"ל עיין לעיל אות קי"ג וכן דעת רבינו המשל"מ בפ"ז מהלכות כלים הי"ב גבי כללא דרב ורבי יוחנן הלכה כרי"ו דהיינו דוקא היכא דפסיקא לן סברת רי"ו אבל כשאמוראי נינהו אליבא דרי"ו אית לן למינקט כוותיה דרב עי"ש וכ"כ מרן חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' כ' ה"ד הרב פתח הדביר בח"ג סימן רפ"ב אות ט"ו בד"ה ופוק חזי עי"ש:

וראיתי להרב מלא הרועים בקונטרס שונה הלכות בכללא דרבי חייא ורב ושמואל ורי"ו אות ז' שכ' וז"ל היכא דפליגי רב ורי"ו ומילתא דרי"ו לא פסיקא לן דאמוראי נינהו אליבא דרי"ו לענ"ד פשוט דלא שבקינן ודאי דרב וניזיל בתר ספקו דרי"ו ונפלאתי על הרב משל"מ בפ"ז מהלכות כלים שכ' והדבר צריך תלמוד ואפשר וכו' עי"ש. הנה גם הוא מסכים לדעת רבנן קדישי הנ"ל דלא נאמרו הכללים דהל' כפ' נגד פלוני אלא כשסברת מאן דהכלל מחייב לפסוק כמותו היא סברא ברורה דס"ל הכי ולא היכא דמספקא ליה סברתו ומה שהתפלא ע"ד המשל"מ בעניותי הפלאה זו איני יודע מה הוא דלפי הנראה הבין מדברי המשל"מ דמטיל ספק בכלל זה ומשו"ה הצריך תלמוד דנראה לו דהדבר פשוט לומר כן דאין ספק מוציא מידי ודאי אך המעיין בדברי המשל"מ ישפוט בצדק דגם הוא ז"ל פשיט"ל הכי אלא שהצ"ת ליישב מה שנראה דעת הרמב"ם בהיפך כיעי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף