מהר"ם/בבא מציעא/מח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

תיקון והדגשת ד"ה
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
(תיקון והדגשת ד"ה)
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''רש"י''' ד"ה תשומת יד הלואה וכו' שייחד לו הלוה כלי עליה וכו'. ר"ל לפרעון הלואתו:
'''בא"ד.''' דהכי פירוש אשכחן עכו"ם הואיל וכל קנינו של עכו"ם בעבד עברי וכו'.''' פי' דהתם קאי אמתניתין דקתני עבד עברי נקנה בכסף ובשטר ויליף התם בגמרא מדכתיב גבי עבד עבדי הנמכר לעכו"ם מכסף מקנתו ולכך פריך אשכחן גבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם מכסף מקנתו דנקנה בכסף הואיל וכל קניינו של עכו"ם בעבד עבדי הוא דוקא בכסף ולא בשטר וכו' אבל עבד עברי הנמכר לישראל דאשכחן ביה קנין שטר אימא דוקא שטר ולא כסף:


'''ד"ה''' שייחד לו כלי וכו' דלא מייחד באפי נפשיה וכו' כצ"ל:
'''בא"ד. והא דאמר בפרק בתרא דע"א בזונה עכו"ם וכו'.''' היינו כר"ל דלרבי יוחנן מתרץ תירוצים אחרים שם דף ס"ג ואיירי שם באתנן זונה ופריך והא מחסרה וכו' ומשני בזונה עכו"ם ואב"א בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצרה ופירוש וחצרה קני לה והשתא כוונת התוס' דכתבו הכא דלרבי יוחנן מתרץ תירוצים אחרים רהא דמשני דקאי בחצרה וא"ת מה צריך לשום תירוץ לרבי יוחנן הא רבי יוחנן ס"ל דמדאורייתא מעית קונות ולא בעי משיכה אלא משום תקון דרבנן שלא יאמר נשרפו חטיך בעלייה והתם דאיירי באיסור דאורייתא באיסור אתנן ולכך הוי אתנן אע"ג דלא משכה ע"ש בתוס' דכתבו דאף לרבי יוחנן פריך והא מחסרה משיכה ולא קנה האתנן כיון דהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונות ואוקמוה אמשיכה גם ממנה הפקיעו ולא דמי להא דאיתא לעיל הכא נתנו לסיטון מעל משום דמעות קונות מדאורייתא דהכא מיד שנתן המעות מעל מדאורייתא ולא שייך כאן הפקעה דמי יפקיע המעילה ממעות הקדש:


'''תוס'''' ד"ה תשומת יד וכו' ה"נ לא היה צריך להחזיר עושק. ר"ל דל"ל דההזיר עושק וצריכין אנו לאוקמי כגון שנטלו והפקידו עדיף היה יותר כשלא החזירו והוה מכ"ש סייעתא לר"ל דלא החזיר תשומת יד ועושק משום דשניהם מחסרו משיכה וק"ל:
'''בא"ד.''' אבל קשה דהתם אמר אמימר כצ"ל:


'''בא"ד''' הא התם אינו פוטר אלא מטעם קנס וכו'. פירוש התם אינו ממעט כמטעם קנס והלא בלאו הכי הוא פטור מטעם דלא שייך התם יחוד:
'''בא"ד. אך קשה וכו' וי"ל דרב אשי הדר וכו'.''' נ"ב ועוד דבהגוזל בתרא משמע קצת דרב אשי סבר גזל כנעני מותר דקאמר רב אשי הוה קאזל בארבא חזא שבשא דגופנא תליא לבר ותלי ביה קטופי א"ל לשמעיה זיל חזי אי דכותי נינהו זיל אייתי לי שמע ההוא כותי א"ל ודכותי מי שרי א"ל דכותי שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי משמע דסבר דגזל כנעני מותר ובשביל ששמע הכותי היה מתרץ דבריו:


'''ד"ה''' בלן דלא מחסרא משיכה וכו' וי"ל דרבי יוחנן מוקי לה בבלן עכו"ם וכו'. וכן שני הברייתות דקתני חדא נתנה לספר מעל וקתני אידך נתנה לספר או לספן וכו' לא מעל הא דקתני מעל איירי בספר ישראל והא דקתני לא מעל איירי בספר עכו"ם בהפוך ממה דאוקים לה בשמעתין אליביה דר"ל ובזה יתורץ ג"כ הא דמייתי רבא סייעתא לר"ל ממתניתין דבלן דקתני נתנה לבלן מעל דוקא בלן וכו' דמייתי ליה סייעתא מהאי ברייתא מדיוקא ולא מייתי ליה מהברייתא דמייתי בתר הכי בשמעתין דקתני בהדיא נתנה לספר או לספן וכו' לא מעל עד דמשיך אלא ודאי אי הוה מייתי מההיא לא הוה שום סייעתא לר"ל משום דרבי יוחנן מצי לאוקמא בספר עכו"ם דמעות אינן קונות בעכו"ם לרבי יוחנן לכך מייתי רבא סייעתא לר"ל ממתניתין דבלן דסלרבא דמיירי בישראל דומיא דרישא דקתני הוא מעל דאיירי בישראל דבעכו"ם לא שייך מעילה:
'''בא"ד.''' כדהוכיח לו רבינא דמשיכה בעכו"ם קונה כצ"ל:


'''ד"ה''' והא בעי לממשך וכו' עד יכול לחזור בו ולא קבלן כצ"ל:
'''גמ'.''' לימא כתנאי המלוה את חבירו וכו' כצ"ל:
 
'''ד"ה''' בספר עכו"ם וכו' רבי שמעון היא כדבסמוך כצ"ל:
 
'''ד"ה''' נתנה לסיטון וכו' עד ר"ל משמיה דלוי אינה לשחיטה כצ"ל:


<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>