ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עונש/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עונש טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וחמץ בפסח ללחמה. כתיב (פ' בא) כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא. ואזהרתו כבר מנאה רבינו הגאון ז"ל לעיל (לאוין קס"ה) עיי"ש. ולשון ללחמה שכתב. הוא מלשון הכתוב (משלי ד' י"ז). וכן לכו לחמו בלחמי (שם ט' ד'). שפירושו אכילת לחם. אבל לא מצינו לשון לחם באיסור אכילת חמץ כלל. ומהאי טעמא אפי' חמץ שאינו בכלל לחם. הוא בכלל עונש כרת. כמבואר בחולין (פרק העור והרוטב ק"כ ע"א). דתניא התם המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת. אם מצה הוא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. ואמרינן התם עלה בשלמא אם מצה היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. לחם עוני אמר רחמנא. והאי לאו לחם עוני הוא. אלא אם חמץ הוא ענוש כרת. אכילה כתיבא בי'. ומשני אמר ר"ל אמר קרא נפש לרבות השותה עיי"ש. הרי דאיתרבי לכרת אפי' שותה. אע"ג דלא הו"ל בכלל לחם. דהא מהאי טעמא אימעיט מלצאת בו ידי חובת מצה. וכן הוא פשוט ומבואר בכמה דוכתי דאזהרה ועונש דחמץ לא תלי מידי בתורת לחם. אלא כל חמץ הוא באזהרה ועונש כרת שבחמץ. וא"כ לשון ללחמה שכתב רבינו הגאון ז"ל כאן הוא תמוה לכאורה. ואע"פ שכבר ידוע דאשכחן בקרא לשון לחם גם בשאר מאכל. כמו דכתיב לחם אשה גבי בשר השלמים. וגבי תמיד כתיב קרבני לחמי לאשי. והרבה כיו"ב. מ"מ היינו רק היכא דמוכח מענינא דקרא הכי. ואין זה אלא כמו שם מושאל. אבל ודאי עיקר שם לחם אינו אלא לחם ממש. וכל מקום שנאמר לחם סתם. היינו לחם ממש דוקא. דהרי בהדיא אמרינן (בפ"ב דפסחים ל"ז ע"ב) בברייתא יכול יהא מעיסה וחליטה חייבין בחלה ת"ל לחם. ר"י אומר אין לחם אלא האפוי בתנור. ואמרינן התם ת"ק סבר כיון שחזר ואפאו בתנור לחם קרינן ביה. ור"י סבר אין לחם אלא האפוי בתנור מעיקרא. וכיון דמעיקרא לאו בתנור אפייה לאו לחם הוא. ואמר רבא מ"ט דר"י דכתיב ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. לחם האפוי בתנור אחד קרוי לחם ושאינו אפוי בתנור אחד אינו קרוי לחם עיי"ש. והכי נמי אמרינן התם לעיל מיני' הכא לחם כתיב למעוטי הינא עיי"ש. הרי דעכ"פ לכ"ע סתם לחם היינו לחם ממש דוקא. ובירושלמי (פ"ק דחלה ה"א) יליף דלא מיקרי לחם אלא חמשת המינים מדכתיב ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו. ושם חטה אלו החיטים. שורה זו שבולת שועל וכו'. ושעורה אלו השעורים. נסמן זה השיפון. וכוסמת זה הכוסמין. גבולתו לחם עד כאן גבולו של לחם עיי"ש. והובא בפיה"מ להרמב"ם והר"ש משאנץ ז"ל (רפ"ק דחלה) עיי"ש. הרי דלחם סתם אינו אלא לחם ממש. ודוקא מחמשת המינים. ועי' מש"כ הפ"י בסוגיא דפ"ב דפסחים (ל"ה ע"א) דהכריח שם דאין לחם אלא מחיטים ושעורים דוקא. ושאר השלשה מינים אינם קרואים לחם אלא משום שהם מין חיטים ושעורים עיי"ש בדבריו. וא"כ לא היה לו לרבינו הגאון למיכתב ללחמה כיון דבחמץ לא כתיב לחם בקרא. ומה"ט מוזהרין עליו אפי' כשאין עליו תורת לחם:

אמנם נראה דלק"מ ודברי רבינו הגאון ז"ל מדוקדקים היטב כדרכו. דהרי אע"ג דתורת לחם לא בעינן בחמץ משום דלא כתיב ביה לחם בהדיא. ומה"ט בסוגיא דפרק העור והרוטב שם לא בעי למעוטי בי' שותה אלא מדכתיבא בי' אכילה. הא אי לא הוה כתיבא בי' אכילה. לא הוה מצרכינן קרא לרבות את השותה. משום דכיון דלא כתיב בי' לחם בהדיא גם השותה בכלל. אע"פ שאין עליו תורת לחם. מ"מ ודאי מיהת אין איסור חמץ נוהג אלא במין לחם דוקא. דהיינו חמשת המינים. וכדאמרינן (בפ"ב דפסחים שם) דשאר כל המינים אינם באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון. ובירושלמי שם אמרו שבדקו ומצאו שאין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשת המינים בלבד. ושאר כל המינים אינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סירחון עיי"ש. וא"כ נראה דבכוונה דקדק וכתב לשון ללחמה להורות בזה דאין חמץ נוהג אלא במין לחם דהיינו בחמשת המינים הקרואים לחם. ולא כתב בפירוש לחם משום דבקרא לא כתיב בי' לחם. ולהכי לא בעינן בי' תורת לחם כמו במצה. אלא נשתמש בפעל לחם לרמז דעכ"פ אין איסורו נוהג אלא במיני לחם. דהיינו בחמשת המינים בלבד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.