ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ד/א
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי מראה הפנים רידב"ז |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי
שביעית ד א
הלכה א בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים °(ואבנים) ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו את הגם הגם ומשרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה ואין צריך לומר שיקצץ להן מזונות:
גמ' בראשונה היו אומרים כו' אמר רבי יונה הכין צורכה מיתני בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ועשבים מתוך שלו את הגס הגס כדרך שהוא מלקט בשל חבירו בין דקים וגסים נחשדו להיות מלקטין דקין והן אומרים בגסין ליקטנו התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה נחשדו להיות מלקטין בטובה והן אומרין שלא בטובה ליקטנו התקינו שיהו מביאין מן הקרוב ומן המצוי אמר רבי זעירא ראשונה ראשונה מתקיימים היתה בהמתו שם בהמתו מוכחת עליו היתה כירתו שם כירתו מוכחת עליו ליקט בגסין מהו שיחזור וילקט מן הגסים שבדקים אם אמר את כן אף הוא מלקט כל שדהו בשביעית היתה שדהו מליאה גסין תרתין מתניין חדא אמרי °שדי וחדא אמרה אסור המסקל שדהו נוטל את העליונים ומניח את הנוגעות בארץ הדא אמרה °שדי איזהו המודל אחת או שתים הדא אמרה °אסור אף במועד כן אשכח תני מלקט אדם עצים ועשבים מתוך שלו את הגס הגס כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקין בין גסין בשביעית אבל לא במועד אף באבנים כן אשכח תני אף באבנים הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות רבי יוסי בשם מנחם רבי עקיבא °עבד כשיטתיה חמא חד איזמר כרמא א"ל ולית אסור א"ל לעקלין אנא בעי הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות:
מתני'. מלקט עצים ועשבים. ואבנים ל"ג וכדמוכח בירו' דמספקא לי' באבנים: כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו. ואפי' שמיתקן הקרקע לזריעה ומשום דהוא ודאי לעצים קמכוין דמה יש לו לתקן הקרקע בשל חבירו כך מלקט מתוך שלו: את הגס הגס. דמתוך שמלקט את העצים הגסין ומניח את הדקין ניכר שלעצים קמכוין ולא לתקן השדה אבל אם ילקט גם את הדקין נמצא מתקן שדהו לזריעה: ומשרבו עוברי עבירה. שהיו מלקטין מתוך שלהן אפי' הדקין: שיהא זה מלקט מתוך של זה וכו'. שלא ילקט אלא בשדה חבירו ואפי' הדקין וכדמפ' בגמ' דמה חושש הוא לתקן שדה חבירו: שלא בטובה. והוא שלא יחזיק לו בעל השדה טובה על שמלקט לו העשבים, דבטובה ניחא לי' לתקן את השדה בשבילו: שיקצוץ להן מזונות. שלא יאמר לו בעל השדה לקוט לי העשבים ואני אתן לך מזונות, דהא אפי' להחזיק לו טובה אסור כ"ש ליתן לו מזונות:
גמ'. הכין צורכה מתני'. כן צריך לפ' מתני': בראשונה וכו' כדרך שהוא מלקט בשל חבירו בין דקין ובין גסין. פי' הא דקתני שמלקט הגס הגס היינו מתוך שלו אבל משל חבירו מלקט אפי' הדקין וה"פ כדרך שמלקט משל חבירו אפי' הדקין מלקט מתוך שלו הגס הגס: מן הקרוב ומן המצוי. מן ההפקר אבל מתוך של חבירו לא: ראשונה ראשונה מתקיימים. מה שהתקינו בראשונה שלא ילקט מתוך שלו נתקיימה בידם אבל שלא ילקט אפי' משל חבירו לא נתקיימה שלא קבלוהו רוב הצבור והלכך דינא דשרי ללקט משל חבירו ואפי' הדקין ולהכי לא שנאה רבי במתני': היתה בהמתו. עומדת בשדהו מותר ללקוט העשבים וליתן לפני' ואפי' מתוך שלו: בהמתו מוכחת עליו. דלא לתקן שדהו הוא עושה: היתה כירתו שם. מלקט עצים להסיקה: מהו שיחזור וילקט מן הגסין שבדקין. למשנה ראשונה דשרי ללקט מתוך שלו את הגס הגס קמבעיא לי' אם ליקט כבר הגסין בראשונה והניח הדקין מהו שילקט עתה עוד ויקח את הגסין שבדקין דהשתא אלו הן הגסין או דלמא לא הותר לו ללקוט אלא פעם אחת ופשיט דאסור דאם וכו': אף הוא מלקט כל שדהו. דלעולם ילקט את הגסין שבדקין עד שילקט כל שדהו: היתה שדהו מלאה גסין. מהו שילקט כל העצים שבשדהו ואע"ג דנמצא מתקן שדהו לזריעה מותר שהרי כולן גסין הן ודרך גסין להיות נוטלין אותן להסקה או לא: תרתין מתניין. הך דינא יש לנו ללמוד מב' משניות מחדא לאיסור ומאידך מתני' למדנו להיתר: המסקל שדהו וכו' הדא אמרה אסור. הוא משנה לעיל פ"ג דהמסקל שדהו מאבנים מניח את הנוגעות דאם לא נמצא מתקן שדהו ומהכא שמעי' שאסור ליטול כל העצים כי היכי דאסר התם ליטול כל האבנים הנוגעות: איזהו המודל אחת או שתים. זו משנה לקמן הל"ד, דהרוצה לדלדל את העצים לב"ש לא ישרש אלא יגום פי' יקצוץ מעל הארץ דאם לא יעשה כן נראה כעבודת קרקע שמכשיר את הקרקע לזריעה אבל לב"ה מידל אחת או שתים ומשרש: הדא אמרה שהוא שדי. ליטול כל העצים כשם שהתם משרש ואינו מניח השרשים בארץ: אף במועד כן. דלתקן שדהו אסור במועד, שמא התירו ליטול את הגס הגס שאינו מתקן שדהו אלא נוטל לצרכו: אשכח תני וכו' אבל לא במועד. דבמועד אסרו טרחא יתירא הלכך אפי' הגס הגס אסור: אף באבנים כן. דבמשנה לא תנן אלא עצים ועשבים: תני אף באבנים. שרי ליטול הגס הגס והוא שלא יתכוין לתקן שדהו: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. והלב יודע אם לצורכו הוא מלקט או לעקלקלות, לעבור על דת שנתכוין לצורך הקרקע: לעקלין אנא כעי. לעקל בית הבד והוא העץ שקושרין סביב לבית הבד, א"ל הלב יודע וכו' פי' אתה יודע האמת למה אתה מתכוין:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |