פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
תורה תמימה/ויקרא/יט
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == '''וכרמך לא תעולל. ''' איזהו עוללות, כל שאין לה לא כתף ולא נטף {{תוספת|מב|השרביט האמצעי שבאשכול תלויין בו אשכלות קטנים הרבה, ומכיון שדחוקים זב"ז הן שוכבין כל אחד בכתף חבירו, ולכן נקראים כתף, וכשהן מפוזרים בשרביט אחד לכאן ואחד לכאן אין זה כתף, ונטף הם הגרגרים של ענבים המחוברים בסוף השרביט ששם רגיל להיות תלוים ענבים הרבה, ועל שם שענפיו נוטפות למטה נקרא נטף, ולשון הכתוב לקרוא לאשכול שאין לו כתף ולא נטף בשם עולל, לפי שהוא בערך שאר אשכלות כערך עולל לפני האיש.}} [פאה פ"ז מ"ד]. '''וכרמך לא תעולל. ''' אפילו כולו עוללות {{תוספת|מג|ע' בדרשה הקודמת מה הן עוללות, ור"ל אפילו כל הכרם מלא אשכולות כאלה נקראים עוללות ולא נימא כיון דכל הכרם מלא מכאלה הם עקרי אשכולות.}}, אם כן למה נאמר כי תבצור כרמך לא תעולל (פ' תצא) שאין לעניים קודם הבציר {{תוספת|מד|ס"ד דמקשן דשיעור בציר הם ג' אשכולות שעושין רביעית, ושיעור זה הוא רק באשכולות שאינן עוללות, ומכיון שהכרם כולו עוללות אין כאן כלל שיעור בצירה ובלא"ה לא שייך לעניים, וא"כ איך אפשר לומר כרם שכולו עוללות שייך לעניים, ומשני דהא דכתיב כי תבצור לא תעולל אינו בא להורות על שיעור הבציר כמש"כ אלא בא להורות שקודם הבציר לא זכו בו עניים.}}. (שם שם מ"ז). '''ופרט כרמך. ''' איזהו פרט – זה הנושר בשעת הקצירה {{תוספת|מה|לאפוקי אם חתך את האשכול ונסתבך בעלים ונפל לארץ ונפרט אינו שייך לעניים מפני שלא נפרט דרך בצירה, וכעין זה נתבאר בפסוק הקודם לענין לקט, עיי"ש אות מ"א.}}. (שם שם מ"ג). '''לא תלקט. ''' מהו לא תלקט – לא תלקט לו לעני {{תוספת|מו|ר"ל לא תסייעו לעני ללקוט, דבזה הוא גוזל את שאר העניים, ויתכן דמדייק מדלא כתיב לא תלקוט בחולם הקו"ף אלא בציר"י, דמשמע שלא תסייע בלקיטה.}}. (גיטין י"ב א'). '''לא תלקט. ''' [וסמיך ליה לעני ולגר] – להזהיר העני על שלו {{תוספת|מז|ע"ד אסמכתא דריש כן שגם העני חייב להניח פאה משדהו, ואיירי בעני הראוי ליטול פאה, כשאין שדהו שוה מאתים זוז, דאל"ה פשיטא דלאו עני הוא כמבואר בפ"ח מ"ח דפאה.}}. (חולין קל"א ב'). '''לעני ולגר. ''' לעני ולגר ולא לעורבים ולא לעטלפים {{תוספת|מח|כי לקט שכחה ופאה אין גופן קדוש כתרומה, ולכן אם אין עניים מחזירין אחריהן אינו מחויב לעזבן כהפקר לחיות ולעופות, כי המצוה היא רק שיגיעו לעני ולגר, ואין המצוה בגוף עזיבתם, וגם אינו מחויב ליתן דמיהם אם לא באו עניים בשעתן, שהרי לא כתיב ונתן לעניים אלא תעזוב אותם.}}. (שם קל"ד ב'). '''לעני ולגר. ''' תניא, שני גרגרים פרט שלשה אינן פרט, שתי שבלים לקט שלשה אינן לקט, מאי טעמא, לעני ולגר תעזוב אותם, לעני אחד ולגר אחד {{תוספת|מט|ואע"פ דבפ' תצא כתיב בענין זה לגר ליתום ולאלמנה, וא"כ משמע תלת, אך הא דליתום ולאלמנה הוי פירושא דלעני דכתיב כאן, ר"ל מי הוא סתם עני – יתום ואלמנה, ומדכללן בחדא אין כאן אלא אחד, ולגר אחד הרי כאן שנים, אבל שלשה שייך לבעה"ב כמבואר, וע' מש"כ שם.}}. (ירושלמי פאה פ"ו ה"ד). '''תעזוב. ''' תניא, הפאה אין בה טובת הנאה לבעלים, מאי טעמא עזיבה כתיב בה {{תוספת|נ|ר"ל אין להבעלים הזכות ליתנם לעני שירצה אלא כל הקודם זכה, ובהגמ"ר רפ"ק דב"ב כתב דהא דאין לבעלים טובת הנאה במתנות עניים הוא רק ליתן כל הפאה לקרובו עני, אבל מקצת מותר ליתן, וזה חדוש שלא מצינו ענין זה בפוסקים. ואמנם נראה ראיה מכרחת לזה ממשנה ו' פ"ח דפאה היה מציל [חלק מעשר עני עבור קרובו עני] נוטל מחצה ונותן מחצה [ר"ל נוטל מחצה ומצניעו לקרוביו], והרי מבואר כהגמ"ר. ועיין בתוס' ור"נ בסוגיא שלפנינו.}}. (חולין קל"א ב'). '''תעזוב. ''' מה ת"ל עוד להלן (פ' אמור) תעזוב, לכדתניא, המפקיר כרמו ולשחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשרות {{תוספת|נא|ואע"פ דהזוכה מהפקר פטור מלקט שכחה ופאה כמש"כ בפ' הקודם אות כ"ו, מ"מ בהפקר כי האי שזכה בו עצמו חייב ומרבינן זה מרבוי הלשון תעזוב, אבל ממעשר פטור משום דלית ביה רבוי. והרמב"ם בפ"ה הלכה כ"ז ממתנ"ע כתב טעם החיוב בזה שהרי שדך וכרמך אני קורא בה, כיון שהיה שלו והרי היא עכשיו שלו, עכ"ל. ואע"פ דהגמרא מרבה זה מרבוי הלשון תעזוב צ"ל דהרמב"ם מוסיף להסביר טעם הדבר ע"פ סברא נסמכת אל לשון הפסוק שבאותו ענין, כמו שכתבנו מדרכו זאת בר"פ שמיני ובס"פ אחרי.}}. (שם קל"ד ב'). '''תעזוב. ''' ונאמר עוד להלן (פ' אמור) תעזוב, ללמד שאם לא הפריש מן הקמה יפריש מן העמרין, לא הפריש מן העמרין יפריש מן הכרי, משום ר' ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה {{תוספת|נב|ואע"פ דבעלמא שנוי קונה, אך שאני הכא דיש רבוי מתעזוב יתירא. וכתבו התוס' אע"פ דכבר ילפינן דרשה מתעזוב שבפ' אמור [היא דרשה הקודמת לפנינו], אך תרתי ש"מ [עיין תוס' ב"ק צ"ד א'].}}. (תמורה ו' א'). '''תעזוב. ''' תניא, מניין שספק לקט – לקט, ספק שכחה – שכחה, ספק פאה – פאה דכתיב תעזוב, הנח לפניהם משלך {{תוספת|נג|עיין בתוי"ט ספ"ד דפאה בטעם הדרשה דמדהיה יכול לכתוב עזוב וכתיב תעזוב, משמע אתה משלך תעזוב. ומפרשי הירושלמי פירשו מדכתיב זה הענין שתי פעמים כאן ובפ' אמור, ולא נראה לי פירוש זה, דהא כבר דרשינן בדרשות הקודמות שתי דרשות מרבוי תעזוב יתירא דכתיב בפ' אמור, וכתבו התוס' בב"ק צ"ד א' על אלה שתי הדרשות דתרתי ש"מ, ולפי פירוש המפרשים יהיה צ"ל תלתא ש"מ וזה לא מצינו בשום מקום, ולכן נראה עיקר כפי' התוי"ט. וע"ע בחולין קל"ד א' יליף ענין דרשה זו מפסוק דתהלים עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו. ועיין מש"כ בפ' משפטים בפסוק ודל לא תהדר בריבו מעניני ספק צדקות בכלל, עיי"ש בארוכה.}}. (ירושלמי פאה פ"ד ה"ה). '''תעזוב. ''' הנח לפניהם והם יבזבזו, ואפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז, לזה שומעין שאמר כהלכה {{תוספת|נד|דכן משמע לשון עזיבה, הפקר מוחלט, ומיהו אם כולם מסכימים לחלק מותר, ונראה הסברא בזה דכיון דאין גם אחד שמעכב הוי כאלו זכו כולם ואח"כ מבקשים לחלק ביניהם.}}. {{ממ|תו"כ}}. '''תעזוב אותם. ''' הפאה נתנת במחובר לקרקע {{תוספת|נה|שיניח לעניים שיתלשו בעצמן ממחובר.}}, בדלית ובדקל בעה"ב מוריד ומחלק לעניים {{תוספת|נו|דלית הוא גפן המודלה על גבי כותל גבוה, ודקל הוא הגבוה הרבה. וטעם הדבר שלא יתלשו העניים בעצמן כדי שלא יסתכנו כשידחקו זא"ז, ומ"ש ומחלק לאו דוקא הוא, דהא קיי"ל דאסור לחלק אלא צריך להניח לפניהם ומעצמם יקחו [כבדרשה הקודמת] אלא בא להוציא שלא ישליך לפניהם מרחוק, וטעם הדבר שלא יראה עני קרובו ויצמצם להשליך סמוך לו.}}, דכתיב לעני ולגר תעזוב – הנח לפניהם, יכול אפילו בדלית ובדקל כן, ת"ל אותם {{תוספת|נז|מפרש בירושלמי אותם מעוטא הוא, וסברא היא, שבא למעט אלו שיש בהם סכנה בקחתם בעצמם מן המחובר כמש"כ באות הקודם, ועיין ריש פ"ד דפאה.}}. (ירושלמי פאה פ"ד ה"א). '''תעזוב אותם. ''' אותם מעוטא הוא, זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמור במקום אחר – בין לעניים בין לעשירים {{תוספת|נח|ר"ל דלקט שכחה ופאה הוא מטעם הפקר, ורק הפקר זה מיעטה התורה אף דהוי הפקר רק לעניים ולא לעשירים, אבל סתם הפקר אם הפקיר לעניים ולא לעשירים לא הוי הפקר. ונ"מ בהפקר זה דהוי רק לעניים לבד, שאם לא באו עניים וזכה בהן אחר נדון כדין הפקר שפטור ממעשר. וע"ע מענין דרשה זו לפנינו בס"פ משפטים בפסוק והשביעית תשמטנה ונטשתה ומש"כ שם.}}. (שם פ"ו ה"א).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים