|
|
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 4: |
שורה 4: |
| {{ניווט כללי עליון}} | | {{ניווט כללי עליון}} |
|
| |
|
| == ב == | | == א == |
|
| |
|
| '''קח את אהרן. ''' תניא, א"ר ענני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך, מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים {{תוספת|א|פירש"י למה נסמכה בפ' צו זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, עכ"ל, אבל בערכין ט"ז א' פירש דהכונה לפרשת תצוה שהיא פרשת המלואים וסמוכה לפרשת בגדים דלמעלה שם ונראה עיקר כפירושו בערכין, משום דעיקר פרשת בגדים שם היא, וגם דקדקתי בכ"מ כשאמרו בגמרא למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו תפסו לעולם מקודם את הלשון דכתיב מאוחר בתורה, כמו בברכות י' א', למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב' ג'), ופרשת אבשלום כתיב לאחר פרשת גומ"ג, ושם ט"ז א' למה נסמכה אהלים לנחלים [עיי"ש ברש"י], ועוד שם ס"ג א' למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומות ומעשרות, ובמו"ק כ"ח א' למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה, ועוד שם למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה, ובסוטה ב' א' למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, ובירושלמי יומא פ"א ה"א למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות (פ' עקב), ובתנחומא נצבים למה נסמכה פרשת נצבים לפרשת תוכחה, וברש"י ר"פ שלח למה נסמכה פ' מרגלים לפרשת מרים, וגם כאן אם היה הפירוש כמש"כ רש"י כאן דמכוין לפרשה זו דכתיב זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, הול"ל למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות ולא פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, ודו"ק. | | '''ויהי ביום השמיני. ''' תניא, אותו היום היה שמחה להקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ, כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (פ' בראשית) ויהי ערב ויהי בקר {{תוספת|א|נראה באור הדרשה ע"פ מ"ש בב"ר פ"ג שבעת הקמת המשכן אמר הקב"ה נדמה בעיני כאלו באותו יום בראתי את עולמי, ומבואר שם הטעם מפני שמתחלת בריית העולם נתאוה הקב"ה ליחד שמו וקדושתו בעולם ע"י המשכן, וזה גופא יתבאר ע"פ מ"ש במגילה ל"א ב' אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, ומעמדות היינו בקיום ביהמ"ק וקרבנות, כנודע [ע' לפנינו בפ' פינחס בר"פ קרבנות], ולאשר שביום השמיני למלואים היה גמר הקמת המשכן, לכן דריש שגדלה כביכול שמחתו של הקב"ה כיום בריאת שמים וארץ, יען דבבריאת שמו"א היתה רצונו ומחשבתו כביכול לברוא את העולם לתכלית המעמדות, ובהקמת המשכן נתקיים רצונו בזה, ולסמך וסימן לדבר נתן שווי המלות ויהי דכתיבי בשניהם.}}. (מגילה י' ב'). |
|
| |
|
| והנה בגמרא כאן באו מפורטים כל הבגדי כהונה על מה הם מכפרים, ומפני כי ע"פ מש"כ שייכא עיקר אגדה זו לפ' תצוה לכן קצרנו כאן בהעתקת אגדה זו וכן בבאורה, ובאה מועתקה ומבוארה היטב לפנינו בפ' תצוה (כ"ט א') ויעו"ש.}}. (זבחים פ"ח ב')
| | '''ביום השמיני. ''' אין אנו יודעין אם שמיני למנין אם שמיני לחודש, כשהוא אומר (ס"פ צו) כי שבעת ימים ימלא את ידכם, הוי אומר שמיני למנין {{תוספת|ב|הענין יתבאר ע"פ הפלוגתא בירושלמי פ"ק דיומא ומ"ר פ' נשא מתי התחילו ימי המלואים, דלדעת חכמים הותחלו בכ"ג באדר מפני שאז התחיל משה להקים את המשכן, ונמשכה הקמתו שבעה ימים וגמרו באחד בניסן, כמבואר בפ' פקודי ובפ' נשא, ודעת ר"ע דבאחד בניסן התחיל להקים ונמשכה הקמתו עד ח' בו, וממילא הותחלו המלואים מן ר"ח ניסן עד ח' בו, ולפי"ז לדעת חכמים הוי הפי' כאן ויהי ביום השמיני שמיני למלואים ולא שמיני לניסן, ולדעת ר"ע אפשר לפרש שמיני לניסן, וזהו שאמר אין אנו יודעים להכריע מלשון ביום השמיני אם כחכמים או כר"ע.}}. (תו"כ). |
|
| |
|
| == ג == | | == ב == |
|
| |
|
| '''כל העדה הקהל. ''' במעמד כל העדה, כדי שיהיו נוהגים קדושה בכהונה {{תוספת|ב|למען יראו מעלת הכהונה ויהיו נוהגים בה קדושה וכבוד. והראב"ע פירש כל העדה הקהל היינו ראשי השבטים והזקנים, וכפי הנראה פירש כן משום דקשה ליה איך אפשר להקהיל כל ההמון אל פתח אהל מועד, אבל באמת מבואר במדרשים כאן, זה אחד מן המקומות שהמועט מחזיק את המרובה, וכנראה קשה להמדרש הערה זו, לכן פרשו שע"פ נס היה וכ"מ מהדרשה שלפנינו בסמוך דהפי' כל העדה – ממש, יעו"ש. | | '''קח לך עגל. ''' מכדי כתיב (פ' ד') ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל, קח לך עגל למה לי, שמע מינה קח לך – משלך {{תוספת|ג|נראה טעם הדיוק מדשני לכתוב בלקיחת ישראל בלשון קחו שעיר עזים ולא כתיב קחו לכם, א"כ למה לא כתיב גם באהרן קח עגל ולא קח לך. ורש"י כתב קח לך למה לי דשני קרא בדבוריה ממה שהתחיל לדבר, עכ"ל, ולפי מש"כ אפשר ט"ס ברש"י וצ"ל ממה שסיים לדבר. וטעם הדבר דצריך ליקח משלו נראה ע"פ המבואר בירושלמי ריש יומא דקרבן המלואים הוא קרבן יחיד, וא"כ אין שייכות שהצבור יתנו לו ע"ז עגל, ודברי הק"ע בזה צ"ע.}}. (יומא ג' ב'). |
|
| |
|
| ואמנם לדברי הראב"ע יש סמוכים שהיו דרושים כאן ראשי השבטים והזקנים, יען דכאן היתה התמנות אהרן לכהן גדול, וקיי"ל ריש סנהדרין ב' א' אין ממנין כהן גדול אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד ומבואר בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג דראשי השבטים והזקנים היו במקום הסנהדרין של ע"א, וא"כ היו צריכים באמת להתאסף לצורך השעה. ולא קשה איך יונח לשון עדה על הסנהדרין דכן מצינו (פ' מסעי) ושפטו העדה וגו'.}}. (תו"כ)
| | '''עגל בן בקר. ''' [מכאן דעגל בכלל שור הוא] {{תוספת|ד|נ"מ בזה לענין הקדש דקיי"ל הקדש בטעות אינו הקדש, כגון אם אמר שור שיצא מביתי יהא הקדש ויצא איל אינו כלום, אבל אם יצא עגל הוי הקדש כדכתיב עגל בן בקר, הרי הוי עגל בכלל שור. ותמיהני שלא הביאו ראיה יותר מכרחת מלשון הכתוב בתהלים ק"ו וימירו את כבודם בתבנית שור, וקאי על מעשה העגל. ועיין בב"ק ס"ה ב' ובש"ך לחו"מ ריש סי' שנ"ג, וצ"ע.}}. (ירושלמי נדר פ"ה ה"א). |
|
| |
|
| == ד == | | == ד == |
|
| |
|
| '''אל פתח אהל מועד. ''' חזן הכנסת פניו כלפי קודש וכל העם פניהם כלפי קודש, שנאמר ותקהל העדה אל פתח אהל מועד {{תוספת|ג|כנראה המשיל את משה לחזן הכנסת, שהיה קורא לפני הצבור, אבל לפי"ז צ"ע דהא כל הקהל באו אל פתח אהל מועד ועמדו פניהם כלפי הקודש ומשה דבר אליהם פנים כנגד פנים, כדכתיב ויאמר משה אל העם, ולשון זה מורה פנים כנגד פנים, וכמ"ש בסוטה ל"ח א' עה"פ אמור להם כאדם האומר לחבירו פנים כנגד פנים, וא"כ הלא היה משה עומד כלפי העם ואחוריו כלפי קודש, ואולי קאי הראיה מפסוק זה על המאמר שבריש הלכה זו, כיצד היו זקנים יושבים, פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי קודש, ועיין בפנים התוספתא. ובפירוש בעל מנחת בכורים יש ערבוב דברים, ועיין ברא"ש פ"ג דמגילה סי' י"א שהביא תוספתא זו כמו שהעתקנו, וצ"ע. ועיין לפנינו בפ' נשא בפסוק כה תברכו את בני ישראל אמור להם בענין סדר העמידה לפני הצבור במקום קדוש.}}. (תוספתא פ"ג דמגילה) | | '''כי היום ה' נראה. ''' תניא, כל שבעת ימי המלואים היה משמש משה בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידו, וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושימש, שרתה שכינה על ידו, מנלן, דכתיב כי היום ה' נראה אליכם {{תוספת|ה|ולא אמר כי ה' נראה, אלא היום, והיינו מחמת עבודת אהרן ולא מחמת עבודה שלו.}}. (ירושלמי יומא פ"א ה"א). |
|
| |
|
| == ה == | | == טו == |
|
| |
|
| '''זה הדבר. ''' תניא, א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי, מנין שאף מקרא פרשה מעכב, ת"ל ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' – אפי' דבור מעכב {{תוספת|ד|ר"ל קריאת פרשה זו דמלואים לפני הקהל. ונראה הטעם בזה ע"פ המבואר לפנינו בפ' ג' שהיה צריך לאסוף כל הקהל בעת המשיחה והחינוך כדי שיראו בכבודו, ולכן צריך לקרות לפניהם באור הענין ופרטיו. וטעם דרשה זו נראה דלכאורה קשה ויאמר משה אל העדה זה הדבר וגו', מאי שייכא קריאה זו לעדה, הלא רק מצוה פרטית היא הנוגעת רק לאהרן ולבניו אלא ע"כ שצריך לבאר הענין לפני הקהל ומטעם שכתבנו.}}. (יומא ה' ב') | | '''ויחטאהו כראשון. ''' מה הראשון טעון חטוי ועל ד' קרנות אף זה טעון חטוי ועל ד' קרנות {{תוספת|ו|דלשון ויחטאהו משמע שהחטאת גופיה חיטא, וכמו המובן ויחטא את המזבח, אבל באמת הו"ל לכתוב כאן ויחטא דמו, ולכן כתיב כראשון, שר"ל שחיטא את דם החטאת כחטאת הראשון של אהרן בכל פרטיו.}}. (תו"כ). |
|
| |
|
| == ז == | | == טז == |
|
| |
|
| '''ויחגר אתו באבנט. ''' ובצואה כתיב (פ' תצוה) וחגרת אותם אבנט, הא כיצד {{תוספת|ה|דהלשון וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו משמע חגורתם של אב ובנים בסדר אחד זה אחר זה, שלא הפסיק בלבישת בגד בנתיים, והיינו שמקודם הלביש את אהרן עד חגירת האבנט ואח"כ הלביש את הבנים עד חגירת האבנט ואח"כ חגר באבנט את אהרן ואת בניו, משא"כ הלשון ויחגור אותו באבנט דכתיב כאן לאחר לבישת כל הבגדים מורה שמקודם הלביש לאהרן את כל הבגדים עם חגירת האבנט ואח"כ התחיל להלביש את בניו בכל הבגדים.}}, אלא לעולם אהרן קודם לבניו, ומאי וחגרת אותם, הא קמ"ל, דאבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט {{תוספת|ו|כלומר שהאבנט של הבנים היה ג"כ של כלאים כמו של אהרן, ובאבנט אהרן כתיב (פ' פקודי) ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן, והיינו של כלאים, דשש כיתנא ותכלת עמרא, ואבנטי הבנים לא פירש הכתוב ממה היו, ולמדין זה מזה.}}. (שם ו' א') | | '''ויעשה כמשפט. ''' כמשפט עולת נדבה, למד על עולת חובה שטעונה סמיכה {{תוספת|ז|נראה הכונה ע"פ מ"ש בתו"כ ויעשה כמשפט, מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים ועומד בצד המזבח וזורק את האברים, אף זו כן, ומה עולה אם פקעו אברים מעל המערכה מחזירם למערכה אף זו כן. ואמנם לפי"ז הו"ל למכתב ויעשה כראשונה, וכמו דכתיב בפ' הקודם ויחטאהו כראשון, ולשון זה היה כולל כל הפרטים והדינים שהיו בעולה ראשונה שיהיא עולת אהרן היה גם בעולה זו שהיא עולת הצבור, אך אם היה אומר כן היה במשמע שגם לענין סמיכה היה שוה בעולה זו כמו בעולה ראשונה, ובאמת לא היו בזה שוים, כי זו דאיירי בה היא עולת הצבור, ועולת צבור אין טעונה סמיכה כמבואר במנחות צ"ב א', משא"כ עולה ראשונה היתה טעונה סמיכה, ואע"פ שעולת חובה היא, ועל זה אמר כאן כמשפט עולת נדבה למד וכו', ור"ל דלכן לא כתיב ויעשה כראשונה להורות שלא ממש כראשונה היתה בכל הפרטים, כי לענין סמיכה לא היתה שוה לראשונה שהיתה טעונה סמיכה אע"פ שחובה היא, אלא לענין שארי דברים החשובים בתו"כ כמש"כ, ולפי"ז ממילא מבואר שעולת חובה טעונה סמיכה, שהרי עולה ראשונה של חובה היתה, דאל"ה הול"ל ויעשה כראשונה, ועיין בתוס' בסוגיא כאן, ודו"ק.}}. (ביצה כ' א,). |
|
| |
|
| == יב == | | == יז == |
|
| |
|
| '''ויצק משמן וגו'. ''' תני, בתחלה מציק שמן על ראשו ואח"כ נותן שמן בין ריסי עיניו {{תוספת|ז|ומבואר בגמרא דהיה סך על גבי עיניו כמין כ' יונית, והוא כזה C.}}. (כריתות ה' ב') | | '''וימלא כפו. ''' נאמר כאן מלוי ונאמר להלן (פ' ויקרא) מלא קמצו, מה להלן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול אף כאן כן {{תוספת|ח|פסול משום חסר. ומפרש וימלא כפו דהיינו קמיצה, דאל"ה מה נשתנית מנחה זו משארי מנחות, והלא חטאת ועולה שבפרשה זו דומין בעשייתן לשארי חטאות ועולות, וא"כ גם מנחה זו צריכה להיות כשארי מנחות.}}[תו"כ]. |
|
| |
|
| == טו ==
| | '''וימלא כפו. ''' א"י אם כף ימין או כף שמאל, כשהוא אומר (פ' מצורע) ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית, כאן שמאלית, הא כ"מ שנא' כף אינו אלא ימין {{תוספת|ט|ובטעם הדבר נראה ע"פ מ"ש בברכות מ"ג ב' כל דבר מצוה צריך שיעשה בימין, ולכן התם בפ' מצורע שהמעשה היא בימין ממילא צריכה היציקה להיות על יד שמאל, משא"כ הכא שהמלוי גופא היא המצוה לכן היא בימין.}}. (מנחות ט' ב'). |
|
| |
|
| '''וישחט ויקח משה וגו'. ''' כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, לפי שאמר הקב"ה למשה, אתה תשמשני עד שילמוד אהרן, לפיכך נאמר וישחט ויקח משה את הדם וגו'. (תו"כ) | | '''מלבד עולת הבקר. ''' מה ת"ל, אלא מלמד ששתי מנחות היו שם, אחת עם העולה ואחת בפני עצמה {{תוספת|י|כונת הקושיא מה ת"ל, הוא משום דבכ"מ כתיב מלבד עולת הבקר לאחר גמר הקרבת קרבנות חובות היום כמו בפ' פינחס, וא"כ גם כאן הו"ל לכתוב זה אחר פ' שלמים ולא אחר ענין מנחה, וז"ש מה ת"ל זה שלא במקומו, ומפרש דלכן כתיב בסגנון כזה להורות ששתי מנחות היו.}}. (תו"כ). |
|
| |
|
| == כו == | | == כ == |
|
| |
|
| '''וישם על החלבים. ''' תניא, מצות תנופה כיצד, מניח אימורין על פיסת היד וחזה ושוק עליהם {{תוספת|ח|דילפינן מדכתיב בפ' שמיני (י' ט"ו) שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים.}}, ובכל מקום שיש לחם הלחם מלמעלה, והיכן הוא, א"ר פפא – במלואים, [שנאמר ומסל המצות לקח חלת מצה וחלת לחם וישם על החלבים] {{תוספת|ט|ולא רק במלואים כן אלא גם בתודה ובלחמי נזיר שיש בהו לחם הדין כן, ומדוייק הלשון בכל מקום שיש לחם. וכתב בשטמ"ק וז"ל, והא דמייתי מלואים משום דכתיב בהו בהדיא וילפינן מינייהו אכולהו, עכ"ל, אבל זה תימא דהא כמו כן כתיב בהדיא באיל נזיר וחלת מצה ורקיק מצה והניף אותם הכהן על חזה התנופה (פ' נשא), ואולי משום דלא כתיב שם מפורש וישם כמו הכא, דבלא פעל שימה אפשר לפרש על כמו עם, כמו ולא שתם על צאן לבן (פ' ויצא), ויבאו האנשים על הנשים, נחה ארם על אפרים (ישעיהו ז׳:ב׳) וכדומה שפירושם – עם.}}. (מנחות ס"ב א') | | '''וישימו וגו'. ''' [כתיב וישימו וכתיב ויקטר] {{תוספת|יא|בלשון רבים ובלשון יחיד.}}, דיהיב ליה לכהן אחר ומקטיר ליה, והא קמ"ל דבעינן שלשה כהנים משום דכתיב (משלי י״ד:כ״ח) ברב עם הדרת מלך {{תוספת|יב|עיין מש"כ לעיל בפ' צו בפסוק על החזה יביאנו (ז' ל') וצרף לכאן.}}. (מנחות ס"ב א'). |
|
| |
|
| == כז ==
| | '''את החלבים על החזות. ''' אמר אמימר משמיה דרב פפא, לא לסחוף אינש כפלי עלוי בשרא {{תוספת|יג|כל הכסלים שחלב הכליות דבוק שם לא יהא כופה אותם על גבי בשר אחר, מפני שהחלב מוטל על הבשר ומתחמם וזב על הבשר, עכ"ל רש"י, ומשמע בפוסקים דבדיעבד מועיל לשפשף היטב הבשר.}} [והני מילי מיד לאחר נתוח קודם שנצטנן הבשר, אבל לאחר שנצטנן שרי, כדכתיב וישימו את החלבים על החזות]. (חולין ח' ב' בתוס'). |
|
| |
|
| '''על כפי אהרן. ''' וכי כל הקרבנות נתנים ליד הבעלים {{תוספת|י|לכאורה אינו מבואר מה קשה ליה, הא באמת עיקר תנופה בבעלים היא, כמבואר בכ"מ בש"ס, וכאן הלא אהרן ובניו הם הבעלים של מנחת המלואים, דלמען חניכתם היו מביאין אותה. ונראה פירושו ע"פ המבואר במנחות צ"ד א' דאם רבים הם המביאים קרבן בשותפות אחד מניף ע"י כולם ואין כולם מניפים, משום דאם יניפו כולם תהיה חציצה בין ידו של זה ולקרבן, וגם אין כל אחד מניף בפני עצמו משום דתנופה אחת אמר רחמנא ולא שתים ושלש תנופות, וכאן כתיב ויתן על כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אותם תנופה, משמע דכולם נתנו ידיהם תחת הקרבן, וקשה הלא באופן כזה הוי חציצה, וזהו שמקשה וכי כל הקרבנות נתנים לידי הבעלים היכי שהם רבים כמש"כ.}}, אלא בא ללמדך איך משקין את הסוטה ואיך מטהרין את המצורעים {{תוספת|יא|ר"ל בא בזה ללמדנו תנופות אחרות שהיא תנופת סוטה ומצורע שמשונים הם משארי תנופות, דבסוטה הכהן מניח ידו תחת יד האשה ובמצורע מניף הכהן לבדו. ולמדו תנופת סוטה מכאן במה ששם על כפי אהרן ובניו ומשה שם ידו תחתיהם כמו בסוטה, ולמדו תנופת לוג שמן של מצורע במה שהניף משה את החזה בפני עצמו, ומסיים עוד בתו"כ הוא הדין ללמדך תנופת הקרבנות, ר"ל שהראה לו בכלל דין תנופת הקרבנות שיניפו החזה, ובמה שלקח מעל כפיהם הראה איך יקח המנחה מעל כפי סוטה.}}. (תו"כ)
| | == כב == |
|
| |
|
| == כט ==
| | '''וישא אהרן את ידו. ''' מכאן לברכת כהנים שהיא בנשיאת כפים {{תוספת|יד|עוד יתבאר מענין זה לפנינו אי"ה בפ' נשא בפרשת ברכת כהנים.}}. (סוטה ל"ח א'). |
|
| |
|
| '''למשה היה למנה. ''' אמר רב, משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה, שנאמר מאיל המלואים למשה היה למנה {{תוספת|יב|פירש"י למנה הוא לשון חלוקה בכהנים, עכ"ל. וצ"ע שלא הביאו בגמרא הפ' המוקדם בתורה בענין זה בפ' תצוה (כ"ח כ"ו) דכתיב ג"כ שם והיה לך למנה, ועיין מש"כ שם קצת ישוב לזה.}}. (זבחים ק"א ב') | | '''את ידו. ''' ידו כתיב, מכאן שצריך הכהן להגביה ידו הימנית קצת למעלה מן השמאלית {{תוספת|טו|ר"ל דצריך לקיים המקרא והמסורה, ועיין באו"ח סי' קכ"ח סי"ב. ואמנם אם לרמז י"ל דהמקרא והמסורה באים לרמז מה דקיי"ל בנשיאות כפים שתהיינה הידים דבוקות זל"ז, ועל זה בא לרמז הכתיב ידו שיהיו נראים הידים כאחת, וכעין סמך לרמז כזה ראיתי בת"י פ' אחרי וסמך אהרן את שתי ידו [הקרי ידיו והכתיב ידו] תרגם וסמיך ית תרתין ידיו בסיטרא חדא ימינא לשמאליה, והיינו שיהיו סמוכים. זה לזה. – |
|
| |
|
| == לא ==
| | וע' בשו"ת נו"ב קמא ח' או"ח סי' ה' בכהן שידיו מרתתות ואינו יכול לישא כפיו אם לא שיעשה סמוכים בלולאות בכובעו ויכניס בהם ידיו והורה שאסור לעשות כן, ודייק מדכתיב וישא אהרן את ידיו, דמשמע שהוא בעצמו ישא אותם מכחו ולא ע"י דבר אחר, עיי"ש. ונבאר זה עוד אי"ה בפ' נשא.}} [הגהות מיימוני פי"ד ה"ג מתפלה]. |
|
| |
|
| '''רשם תאכלו אותו. ''' תניא, היו לשכות בנויות בחול ופתוחות לקודש כהנים נכנסים ואוכלים שם קדשי קדשים {{תוספת|יג|ר"ל חדרים הבנוים בהר הבית ופתוחים לחומת העזרה, ונתבאר ענין זה לעיל פרשה זו בפסוק בחצר אהל מועד יאכלוה (ו' ט'), יעו"ש.}}, והא דכתיב בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו – קדשי שעה שאני {{תוספת|יד|ר"ל גזירת הכתוב הוא במלואים, אבל בשארי קדשים כיון דיש דרשה מיוחדת על רבוי לשכות כאלה לא ילפינן ממלואים, וטעם הדבר דמלואים שאני הוא משום דכנראה הקפיד הכתוב על היותם באהל מועד בזמן המלואים כדכתיב בסמוך ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים.}} [שם נ"ו א'] | | '''ויברכם. ''' ברכה זו סתומה היא עד שבא הכתוב ופירשה, יברכך ה' וישמרך וגו' (פ' נשא) {{תוספת|טז|עיין בפירש"י בפסוק זה שכתב ויברכם ברכת כהנים יברכך, יאר, ישא, והרמב"ן בנימוקיו העיר על פירושו זה, והנה כן הדבר מפורש בירושלמי שלפנינו.}}. (ירושלמי תענית פ"ד ה"א). |
|
| |
|
| == לד ==
| | '''ויברכם. ''' בעמידה, או אינו אלא בישיבה, ת"ל (פ' עקב) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה {{תוספת|יז|וכה"א (דברי הימים ב ל׳:כ״ז) ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם. ועי' מש"כ בענין זה במקומו בפ' נשא בפסוק כה תברכו.}}. (תו"כ). |
|
| |
|
| '''לעשות לכפר. ''' שבעת ימים קודם יוהכ"פ מפרישין כהן גדול מביתו, ובן שבעת ימים קודם שריפת פרה אדומה מפרישין את הכהן השורף מביתו {{תוספת|טו|כלומר מאשתו, שמא יבעל ותמצא נדה למפרע ויהיה טמא שבעת ימים ולא יוכל לעבוד, ועבודות יוהכ"פ אין כשרות אלא בו, כנודע, וכן שריפת הפרה כמבואר בר"פ חקת.}}, מנה"מ, דאמר קרא כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם, לעשות אלו מעשה פרה, – לכפר – אלו מעשה יוהכ"פ {{תוספת|טז|יתכן דמדייק הלשון לכפר, דהא כיון דענין המלואים בא רק לשם קדושה וחינוך עבודה בעלמא, מה זה שייך כאן לעשות לכפר. ונראה פשוט דדרשה זו היא ע"ד אסמכתא ורמז, יען דבלא זה יש טעם קיים על פרישה זו משום חשש טומאה כמש"כ באות הקודם. ואף שאמר הלשון מנה"מ, אך כבר כתב רש"י בביצה ט"ז ב' דפי' לשון מנה"מ יתפרש אהיכי אסמכוה רבנן. | | '''וירד מעשות. ''' כתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, לפיכך תקנו לומר ברכת כהנים אחר ברכת הודאה {{תוספת|יח|והודאה היא כמו עבודה. ובגמ' מפרש אימא קודם עבודה, ומשני מי כתיב לעשות – מעשות כתיב, ר"ל דלשון מעשות משמע דמיד אחר הברכה נגמרה כל פעולתו וירד, דאם אחר הברכה היה מתחיל בעבודה היה צריך לומר וירד לעשות.}}. (מגילה י"ח א'). |
|
| |
|
| גם י"ל שייכות הדמיון מעשה פרה למלואים ע"פ מ"ש בתו"כ ר"פ שמיני בפ' קח לך עגל, שזה העגל [שלמלואים] יכפר לו על מעשה העגל, וידוע דגם ענין פרה אדומה באה בעיקרה לכפר על מעשה העגל, כמו שפירש"י בר"פ חקת, וא"כ תכלית אחד למלואים ולפרה אדומה.}}. (יומא ב' א')
| | '''וירד מעשות. ''' אמר ר' יהושע בן לוי, כל כהן שאינו עולה לדוכן בעבודה שוב אינו עולה, שנאמר וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה {{תוספת|יט|ר"ל מה להלן בגמר עבודה, וכמבואר בדרשה הקודמת, כך בתפלה בשעת ברכת עבודה דהיינו בתפלת רצה, דכתיב שם והשב את העבודה, ועיין באו"ח סי' קכ"ח ס"ח.}}. (סוטה ל"ח ב'). |
|
| |
|
| == לה ==
| | '''וירד מעשות. ''' תניא, מניין לנשיאת כפים במוסף, שנאמר ויברכם וירד מעשות החטאת, והלא היה צריך לומר וירד מעשות החטאת ויברכם, אלא מלמד שבירידתו למזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם {{תוספת|כ|ר"ל ללמד שלא נשא כפיו עכשיו אלא בשביל שירד מעשות החטאת והן קרבנות מוסף, ופרשו המפרשים דקמ"ל שאע"פ שנשא כפיו שחרית נושא שנית בשביל מוסף, ועיין באו"ח סי' קכ"ח סמ"ד בטעם מנהגנו שנו"כ רק במוסף.}}. (ירושלמי תענית פ"ד ה"א). |
| | |
| '''שבעת ימים. ''' תניא, מנין לאבילות שבעת ימים מן התורה, א"ר יעקב בשם ר' זעירא, דכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה', כשם ששימר הקב"ה על עולמו שבעת ימים כך אתם שמרו על אחיכם שבעת ימים {{תוספת|יז|הא דשימר הקב"ה על עולמו שבעת ימים קאי על חורבן העולם ע"י המבול כדכתיב ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. והנה כל דרשה זו היא אסמכתא, דעיקר זמן שבעת ימי אבילות תקנת חכמים היא כמבואר לפנינו ס"פ ויחי, אך רגילים חז"ל להמציא לתקנותיהם סמך ורמז בתורה, ובירושלמי כאן וכן בבבלי מו"ק באו כמה דרשות ורמזים לענין זה, ועיין מש"כ בס"פ ויחי.}} [ירו' מו"ק פ"ג ה"ד]. | |
| | |
| '''ושמרתם וגו'. ''' תניא, ר' יוחנן אמר, מלואים – כל הכתוב בהן מעכב בהן, מאי טעמא, רב משרשיא אמר, ושמרתם את משמרת ה' – עכובא {{תוספת|יח|יתכן דדריש כן ע"פ מ"ש במו"ק ה' א' וביבמות כ' א' על הפ' ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת, לעשות גדרים וסייגים למצות התורה, וכאן כתיב ג"כ ושמרתם את משמרת ה', לכן צריך ג"כ להוסיף גדרים וזהירות, ואי לאו דהיה עכובא לא היה צריך לזה, וגם לא היה כתוב בלשון כזה המורה על תוספת השמירה.}}, רב אשי אמר, כי כן צויתי – עכובא {{תוספת|יט|דייק יתור לשון זה, אחרי דכבר כתיב אשר צוה ה', ומדכפל בלשון ש"מ דעכובא הוא, ולכן שנה דבר הצוי.}}. (יומא ה' ב')
| |
|
| |
|
|
| |
|
| שורה 68: |
שורה 64: |
| {{פורסם בנחלת הכלל}} | | {{פורסם בנחלת הכלל}} |
| {{הערות תורה תמימה}} | | {{הערות תורה תמימה}} |
| | |
|
| |
|
|
| |
|
| {{שולי הגליון}} | | {{שולי הגליון}} |