שואל ומשיב/ג/א/ד

שואל מהדורה תליתאה חלק א סימן ד ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כן בא אלי הרבני מ' משה בר' צבי שו"ב מלפנים בגאלאץ ובידו חבל מכתבים מהרבנים הנגידים ובחתימת פו"מ דקהלתו אשר יאמרו ברוך לעומתו ולא אכחד קושט דברי אמת כי זה איזה שבועות הגיעני מכתב מאיזה אנשים משם אשר בקשו אם יגיע שו"ב הנ"ל לפה"ק אדע מה לעשות כי הוא רע מעללים ואז אמרתי בלבי טוב לי כי אדום ואחשה כי בעוה"ר הדור פרוץ וכל אחד עוטף קנאה ובוז על רעהו כל מה שיכול להעטיף והאמת נשקע ולא ניכר ע"פ חוצות אמנם עתה כי בא וסיפר את כל הקורות והראה לפני את המ"מ הרצוף פה בחותמי ובכה והתחנן אשר אשים עיני עליו אמרתי לשום עין ולב אף כי אני בקרית חוצות לשאוף רוח צח ולשתות מי מעיין עפ"י צווי הרופאים ומי מעיין קשה למעיין בכל זאת נכמרו רחומי ואשר ישים השם בפי אותו אדבר. והנה ראיתי את כתב האיסור אשר ניתן עליו ביום כ"ג אייר תרי"ז ובאמת זה האיש משה לא ידענו מה היה לו למה נתן עליו עול כבד כזה וע"כ ניכרין דברי אמת אשר המ"מ מיום עשרים לירח הנ"ל הקודמת לכתב האיסור הן הן עדותו לשבר ולנתק מוסרות איסורו קול ושוברו עמו. והנה זה יצא ראשונה אף שביטל אח"כ המ"מ כאשר העידו עליו הרב מבראייליב והרב מגאלאטץ מ"מ כיון שעדיין היה עליו החשש שחשש בהמודעה והיה ירא לנפשו מפני אימה ופחד הנה לא נפקע המודעה וכבר האריך המהרי"ק סימן ס"ג ששני גדולי הדור האריכו בזה ואף שמהר"י טריביש והמהרי"ק שם האריכו בדברי המרדכי פ"ג דשבועות על הא דאמרו בשבת דף פ"ח ויתיצבו מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו' ואמר ראב"י מכאן מודעה רבה לאורייתא והקשו למה לא אמר הדר קבלוה בערבות מואב ותירץ ר"י דהתם נמי יראו מהקב"ה שלא יכניסם לא"י ושמא יניעם במדבר וקשה ל"ל טעם חדש תיפוק ליה דעדיין האונס הראשון קיים שיוכל לכפות עליהם ההר כגיגית ולמה צריכין לחדש אונס חדש וע"כ דדוקא אונס חדש שעומד באותו שעה שהי' במדבר ויראו שמא לא יכניסם לא"י זה מקרי אונס אבל לא אונס הראשון שכבר הותרו ממנו לא מקרי אונס ע"ש שהאריך. ובאמת לפענ"ד היה מקום להוכיח עוד דכה"ג לא מקרי אונס דהרי אמרו הדר קבלוה בימי אחשורוש יקשה דהא גם שם היה עוד אונס הראשון אלא ודאי כחילוק האמור למעלה אבל באמת אין זו סברא כלל דלמה לא יחשב אונס הראשון אונס הא הוא יש עוד עדיין ובפרט הקב"ה יכול ברגע הזאת לעשות האונס הראשון ולמה הוצרכו לחדש אונס חדש וכמ"ש מהרי"ק שם ע"ש וע"כ נראה לפענ"ד דהקושיא מעיקרא ליתא דענין כפיית ההר כגיגית היה על דרך מ"ש הרמב"ם הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סימן תי"ח על מ"ש והנפש אשר תעשה ביד רמה וביאור הענין כי יש שני מיני עונשין א' במי שעובר לתאוותו או אף להכעיס רק שמאמין שהתורה צותה כן רק שהוא אינו רוצה לקיים וע"ז נתנה התורה העונשים כל אחד ואחד כפי ערך העבירה אבל מי שאינו רוצה לקיים בשביל שאינו מאמין בה' ובתורתו זה נקרא פוקר ואף על עבירה קלה נתחייב מיתה לא מיתת העונש רק מיתת כופר ע"ש שסיים וכן הדין אצלי במי שפוקר אף בעבירה קלה נתחייב מיתה וזה נקרא הנפש אשר תעשה ביד רמה ע"ש ומעתה אז בעת קבלת התורה אם לא הי' רוצים לקבל ע"ז לא יפול שם מיתת עונש רק מיתת הכופר ולכך אמרו שכפה עליהם ההר כגיגית להחזיר העולם לתוהו ובוהו דהיינו מיתת כופר ולפ"ז זהו בעת הקבלה אבל אח"כ בערבות מואב שכבר קבלו וקיימו התורה אף אם עברו על איזה פרטים לא היה שייך כפיית הר כגיגית ולכך חידשו אונס אחר:

עוד נראה ליישב דהנה בספר החיים לאחי זקיני מהרי"ל מפראג ז"ל כתב במה שנדחקו הקדמונים למה דוד בשתים ולא עלתה לו שאול באחת ועלתה לו וכתב דכל מצוה שאף שאדם אחד עובר יש לה מקיימים רבים ולא נתבטלה המצוה מכל וכל עד"מ דוד חטא בא"א לא נתבטל הלאו שרבים מקיימים זולתו אבל שאול בעמלק שמצות מחיית עמלק נתבטלה זה אין לו תקנה כלל והארכתי הרבה בזה בחידושי ולפ"ז בעת קבלת התורה שאם לא הי' מקבלין חלילה נתבטלה מכל וכל היה שייך כפיית הר להחזיר העולם לתוהו ובוהו כמ"ש אם לא בריתי וגו' אבל אח"כ הי' מקיימים רבים אף שיעברו חלילה פרטים לא תתבטל ולא שייך לכפיית ההר. עכ"פ בנ"ד שעדיין היה האונס קיים פשיטא דאף להחולקים שם מודים כאן דשם כבר יצאו מהאונס רק שהיו יראים שלא יחזור אבל כאן האונס כמקודם כי לא יצא מהפחד ומה שהעדים הכירו באונסו הן אמת דבנ"ד לכאורה אין צריכין כלל להכיר באונסו דכאן הוי מחילה שמוחל חזקתו וזכותו להיות שוב בגאלאטץ ומחילה הוה כמתנה ובמתנה אין צריכין להכיר באונסו ואף דהמהרי"ק בסימן קפ"ה הביא בשם מהר"י בר ברזילי דגם במתנה צריכין להכיר באונסו עיין במשנה למלך פ"י ממכירה וכן מצאתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סימן א' ומה שהביא ראיה משו"ת הרא"ש כבר דחה אא"ז הח"ץ ז"ל שם ואני לעצמי כתבתי לדחות דכל הטעם דמתנה אין צריכין להכיר באונסו הוא משום דמסתמא אין אדם נותן מתנה כמ"ש הרשב"ם בב"ב דף מ' וה"ה במחילה. אמנם זה כשמוחל מה שחייב לו שייך דמסתמא אין אדם מוחל חובו ונאמן שהוא אנוס אבל כשאדם מוחל מה שניתן לו במתנה כעין עובדא דשו"ת הרא"ש האשה שמחלה כתובתה צריכין להכיר באונסו ונסתר ראיית המהרי"ק וא"צ בנ"ד להכיר באונסו דפשיטא דאין אדם מוחל זכות שעיקר חיותו תלוי בו ועכ"פ כל שהכירו באונסו בודאי מועיל. איברא דעדיין יש לעיין דהא כאן לא עשו לו מעשה בפועל רק שגזמו לעשות והרי מבואר בסימן ר"ה בח"מ דעביד אינש דגזים ולא עביד ובפרט בגזמו להמיתו כמ"ש המהרי"ק בסימן קפ"ה באורך ולא מקרי אונס:

אמנם נראה דזה דוקא אם עושה פעולה כגון תלוהו וזבין ומסר מודעא ע"ז אמרינן דכל שהאונס לא היה רק מחמת גיזום לא מקרי אונס והמעשה קיים אבל כאן שאנו דנין על השבועה והקב"ח שקיבל אח"כ והרי קי"ל דאדם בשבועה פרט לאנוס ושוגג א"כ כל שחשב ופחד מחמת איזה דבר אף בטעות עכ"פ לא מקרי האדם בשבועה ולא פש גבן לבאר רק שלקח אח"כ מעות כמבואר בכתב האיסור והוה תלוהו וזבין ואגב אונסו וזוזי גמר ומקני. אמנם באמת כיון שבשעת קבלת השבועה עדיין לא קיבל א"כ היתה שבועה באונס ובטעות ובפרט שהטעה אותו הרב מברייאליב להחזיר לו הכתב אם לא ירצו השלום ובשעת מעשה היתה השבועה בטילה ואח"כ הרי כבר עברה השבועה ולא נשבע אז כשקיבל המעות ואינו רק מחויב להחזיר המעות ליתר שאת כשיהיה לו. זה אשר חזיתי לענין דינא. אמנם בגוף המעשה אני תמה על הרב מבראייליב שאם אמת הדברים כמ"ש בה מ"מ איך מלא לבבו להכות בשוט לשון ולהתקיים בשניהם זה שוחט השור וזה מכה איש והנה דמו ודם זרעיותיו צועקים אליו לאמור למה תעשה כזאת להכות רעהו בסתר ולארוב לדמו וחוששני כי דמים בדמים נגעו וידיו מלוכלכות בדמים. ע"כ לדעתי שאם יראה הרב מבראייליב שידיו לא עשו תושיה ולא יחרוך רמיה צידו בל"ס יבקש מחילה ויחזור בו ואף כי אני בריחוק מקום ולא ידעתי אותו בכ"ז מתוך שיחתו וכתיבת הגאון החסיד מוהר"ר ישעי' שור נ"י אבד"ק יאס הבנתי כי המחלוקת הוא שלא לשם שמים. ואני העמדתי את השו"ב הנ"ל על כור הבחינה ומצאתי סכינו יפה ונאה וגם בדינים דברתי עמו וראיתי כי הוא בקי ומומחה לרבים וראוי להחזירו לחזקתו כבראשונה עוד ביתר שאת ויתר עוז שלא להשיג גבולו ולא יקופח פרנסתו ויאכלו ענוים משו"ב וישבעו וה' ישפות שלום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף