10
עריכות
הערה
שאול וילנר (שיחה | תרומות) (היה לי במחשב שכתוב לא גמור של חלקים מסימן זה. העתקתי את מה שיש לי אפילו שזה לא גמור וחסר קטעים בהתחלה ובאמצע ובסוף. מקוה שיהיה לתועלת.) |
שאול וילנר (שיחה | תרומות) (הערה) |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
והנה לכאורה הדבר מפורש בירושלמי במס' ב"ק בפ' שור שנגח, וז"ל תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הם חולקים, והיינו לפי מעות, דזה פי' לאמצע המוזכר שם ובתוספתא, היינו שממצעין ביניהם לפי מעות. ופריך והתני באלו אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה ואפי' של א' מרובה משל חבירו, אמר ר' שימי אבנים גסות הן לית ידע אם מן דין נסיב אם מן הדין נסיב, מספק .. מחצה לזה , אבל סלעים דקות הן ונבללות כ"א נוטל לפי כיסו, וכ' במפרש פני משה שם, דבדבר הנבלל מסתמא מכ"א נפסד לפי ערך, אבל בדבר שאינו נבלל וכל חלק עומד בפני עצמו, יש להסתפק שמא מחלק א' נגנב הכל ומספק ההפסד בשוה, א"כ מבואר דהא דההפסד על שניהם משום דיש להסתפק משל מי הוא א"כ ממילא בידוע של מי הוא ההפסד עליו לבדו. ואף שיש לחלק דהתם בבית ועלי' לא נשתתפו מדעתם רק בע"כ קרה להם שנעשו שותפים ע"י שנפל , א"כ בדבר שאינו נבלל י"ל דהוא משל א' ומספק מחצה לזה כו', ובידוע חל ההפסד על מי שהפסיד לבדו, אבל בשותפים שנשתתפו לדעתם אהני שותפתייהו עכ"פ להיות חלק חבירו יקנה לו עכ"פ לפי מעות, וכמ"ש המחבר [הנתיבות] הנ"ל בפירוש. אך דא"כ למ"ל לחלק בסלעים מפני שהם דקות ונבללות מסתמא הוא משל שניהם לפי ערך, דהרי התם תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו , דלשון הטילו לכיס משמע שעשו שותפות ביניהם, א"כ אפי' הי' ידוע שהחסרון משל א' לבדו מ"מ הוא לפי מעות. והנה באמת ראיתי בדברי המחבר הנ"ל בס"ק י"ב רצה לתרץ קושיית הש"ך על דברי הרמ"ה במ"ש על דין דנגנבו ומסתברא, דהלא תוספתא היא, ותי' דהתוספתא לא איירי בעשיית שותפות כלל, אלא שהניחו מעותיהם לכיס א'. וכל מעיין יראה כמה .. מהדוחק, דכל לשון הטילו לכיס שבש"ס משמע עשיית שותפות כמו כיס א' יהי' לכלנו, ועוד דא"כ לא מקשה מדיי בש"ס שלנו על רב המנונא ממתני' דג' שהטילו לכיס כך הם חולקים, די"ל דמיירי בלא עשיית שותפות, ודוחק לומר דדומיא דמי שהי' נשוי ג' נשים קתני, דז"א, דגם בג' נשים השתתפו בע"כ. וע' ברא"ש בהשגתו על ר"ח ויפירשו הא דר' דחולקת בשוה ממש ול"ד להא דשור שנגח וחזר ונגח דהתם נשתתפו שלא לדעתם. ועי' רמ"ע [מפאנו] סי' קכ"ח הנ"ל. ועכ"פ יהי' איך שיהי' נראה דנעלם מהגאון המחבר הנ"ל דברי הירושלמי דמס' ב"ק הנ"ל, דאל"כ בלא התוספתא ובלא קושיית הש"ך על הרמ"ה, הי' צריך לדחוק כן כדי שלא יהי' דינו שבס"ק יוד נגד דברי הירושלמי הנ"ל, וע"כ הי' צריך לומר שהטילו לכיס שהתם לא בשותפות מיירי, אע"כ דאישתמיטתי' הירושלמי הנ"ל. | והנה לכאורה הדבר מפורש בירושלמי במס' ב"ק בפ' שור שנגח, וז"ל תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הם חולקים, והיינו לפי מעות, דזה פי' לאמצע המוזכר שם ובתוספתא, היינו שממצעין ביניהם לפי מעות. ופריך והתני באלו אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה ואפי' של א' מרובה משל חבירו, אמר ר' שימי אבנים גסות הן לית ידע אם מן דין נסיב אם מן הדין נסיב, מספק .. מחצה לזה , אבל סלעים דקות הן ונבללות כ"א נוטל לפי כיסו, וכ' במפרש פני משה שם, דבדבר הנבלל מסתמא מכ"א נפסד לפי ערך, אבל בדבר שאינו נבלל וכל חלק עומד בפני עצמו, יש להסתפק שמא מחלק א' נגנב הכל ומספק ההפסד בשוה, א"כ מבואר דהא דההפסד על שניהם משום דיש להסתפק משל מי הוא א"כ ממילא בידוע של מי הוא ההפסד עליו לבדו. ואף שיש לחלק דהתם בבית ועלי' לא נשתתפו מדעתם רק בע"כ קרה להם שנעשו שותפים ע"י שנפל , א"כ בדבר שאינו נבלל י"ל דהוא משל א' ומספק מחצה לזה כו', ובידוע חל ההפסד על מי שהפסיד לבדו, אבל בשותפים שנשתתפו לדעתם אהני שותפתייהו עכ"פ להיות חלק חבירו יקנה לו עכ"פ לפי מעות, וכמ"ש המחבר [הנתיבות] הנ"ל בפירוש. אך דא"כ למ"ל לחלק בסלעים מפני שהם דקות ונבללות מסתמא הוא משל שניהם לפי ערך, דהרי התם תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו , דלשון הטילו לכיס משמע שעשו שותפות ביניהם, א"כ אפי' הי' ידוע שהחסרון משל א' לבדו מ"מ הוא לפי מעות. והנה באמת ראיתי בדברי המחבר הנ"ל בס"ק י"ב רצה לתרץ קושיית הש"ך על דברי הרמ"ה במ"ש על דין דנגנבו ומסתברא, דהלא תוספתא היא, ותי' דהתוספתא לא איירי בעשיית שותפות כלל, אלא שהניחו מעותיהם לכיס א'. וכל מעיין יראה כמה .. מהדוחק, דכל לשון הטילו לכיס שבש"ס משמע עשיית שותפות כמו כיס א' יהי' לכלנו, ועוד דא"כ לא מקשה מדיי בש"ס שלנו על רב המנונא ממתני' דג' שהטילו לכיס כך הם חולקים, די"ל דמיירי בלא עשיית שותפות, ודוחק לומר דדומיא דמי שהי' נשוי ג' נשים קתני, דז"א, דגם בג' נשים השתתפו בע"כ. וע' ברא"ש בהשגתו על ר"ח ויפירשו הא דר' דחולקת בשוה ממש ול"ד להא דשור שנגח וחזר ונגח דהתם נשתתפו שלא לדעתם. ועי' רמ"ע [מפאנו] סי' קכ"ח הנ"ל. ועכ"פ יהי' איך שיהי' נראה דנעלם מהגאון המחבר הנ"ל דברי הירושלמי דמס' ב"ק הנ"ל{{הערה|שם=שם-הערהמשפט שלום (חו"מ קעו ה) העיר שבנתיבות סי' רצ"ב סקט"ו הביא ודן בדברי הירושלמי הנ"ל ע"ש.}}, דאל"כ בלא התוספתא ובלא קושיית הש"ך על הרמ"ה, הי' צריך לדחוק כן כדי שלא יהי' דינו שבס"ק יוד נגד דברי הירושלמי הנ"ל, וע"כ הי' צריך לומר שהטילו לכיס שהתם לא בשותפות מיירי, אע"כ דאישתמיטתי' הירושלמי הנ"ל. | ||
והנה מצאתי בשו"ת הגאון מהר"ז מרגליות הנ"ל בחלק יו"ד בסי' מ"ח (אולי מ"א) הביא בשם שו"ת הר"ן סי' יו"ד שכל ספק הנולד בדברים שאינם נבללים אין תולין אותו אחר חלק הרוב או לפי חשבון אלא תולין בחלק המועט כמרובה מן הירושלמי הנ"ל דתני באילין אבנים נגנבו מחצה לזה ומחצה לזה, והיינו כתי' ר' שימי בירושלמי הנ"ל דאבנים גסות הן ומ.. מחצה לזה כו', ושו"ת הר"ן אינו ת"י, ועכ"פ מבואר מדברי הר"ן שפוסק כר' שימי, וומ:ש הר"ן שאין הולכין בו אחר הרוב ר"ל במקמות מיוחדים , דבמקום א' יש של בעה"ב אבנים הרבה ושל בעל העלי' אבנים מועטות כיון דאפשר ליקח מהמועט כמו הרוב, לא שייך למיזל בתר רובא. וכן בשתי חניות בא' בשר כשר ובא' בשר טרפה, אף שבחנות הכשרה יש בשר .. כפליים מחנות הטרפה, לא שייך בזה למיזל בתר רובא , וכמ"ש הגאון מהר"ז הנ"ל שם, ואין זה ענין במה שהולין בתר רוב בהמות דעלמא דכשרות הן, וכן בתר רוב אנשים דכשרים אי לא אזלא איהו לגבייהו דליהוי קבוע, דהתם בדברים נפרדים לגמרי הוי כמו ט' חניות דאזלינן בתר רובא בנמצא וה"ה תשעה ישראלים ונכרי א' או תשעה צפרדעים ושרץ א' ינביהם. ובדברי הר"ן הנ"ל מתורץ קושיית הנ"מ? לר"ת, והוא במרדכי במס' קידושין, אמאי דאמרינן במס' פיאה פ"ד .. ... שבתוך הקמה ספק לעניים הלא של בעה"ב מרוב כמה פעמים מלקט של עניים נימא כל דפריש מרובא פריש, ולדברי הר"ן הנ"ל לק"מ. וע"ש מה שתי' לו ר"ת שם משמע דלא ס"ל להר"מ ור"ת סברת הר"ן הנ"ל. ואף דמבואר כן בירושלמי דחו אותה מהלכה מאיזה טעם שהי' להם. | והנה מצאתי בשו"ת הגאון מהר"ז מרגליות הנ"ל בחלק יו"ד בסי' מ"ח (אולי מ"א) הביא בשם שו"ת הר"ן סי' יו"ד שכל ספק הנולד בדברים שאינם נבללים אין תולין אותו אחר חלק הרוב או לפי חשבון אלא תולין בחלק המועט כמרובה מן הירושלמי הנ"ל דתני באילין אבנים נגנבו מחצה לזה ומחצה לזה, והיינו כתי' ר' שימי בירושלמי הנ"ל דאבנים גסות הן ומ.. מחצה לזה כו', ושו"ת הר"ן אינו ת"י, ועכ"פ מבואר מדברי הר"ן שפוסק כר' שימי, וומ:ש הר"ן שאין הולכין בו אחר הרוב ר"ל במקמות מיוחדים , דבמקום א' יש של בעה"ב אבנים הרבה ושל בעל העלי' אבנים מועטות כיון דאפשר ליקח מהמועט כמו הרוב, לא שייך למיזל בתר רובא. וכן בשתי חניות בא' בשר כשר ובא' בשר טרפה, אף שבחנות הכשרה יש בשר .. כפליים מחנות הטרפה, לא שייך בזה למיזל בתר רובא , וכמ"ש הגאון מהר"ז הנ"ל שם, ואין זה ענין במה שהולין בתר רוב בהמות דעלמא דכשרות הן, וכן בתר רוב אנשים דכשרים אי לא אזלא איהו לגבייהו דליהוי קבוע, דהתם בדברים נפרדים לגמרי הוי כמו ט' חניות דאזלינן בתר רובא בנמצא וה"ה תשעה ישראלים ונכרי א' או תשעה צפרדעים ושרץ א' ינביהם. ובדברי הר"ן הנ"ל מתורץ קושיית הנ"מ? לר"ת, והוא במרדכי במס' קידושין, אמאי דאמרינן במס' פיאה פ"ד .. ... שבתוך הקמה ספק לעניים הלא של בעה"ב מרוב כמה פעמים מלקט של עניים נימא כל דפריש מרובא פריש, ולדברי הר"ן הנ"ל לק"מ. וע"ש מה שתי' לו ר"ת שם משמע דלא ס"ל להר"מ ור"ת סברת הר"ן הנ"ל. ואף דמבואר כן בירושלמי דחו אותה מהלכה מאיזה טעם שהי' להם. | ||
והנה לכאורה מוכח כן מדברי הרמ"ה כאן שהביא סברא זו דבנגנבו או אבדו הוא לפי מעות, ולא חילק בין דברים דקים הנבללים ובין גסים שאינן נבללים. וכבר הרגיש בזה הפני משה שם במראה פנים שם בקושיא זו. והנה י"ל הטעם דלא פסקינן הלכתא כתי' ר' שימי בירושלמי הוא. מטעם דשם בירושלמי אח"כ פריך מאי חמית מימר בגניבה אינן קיימי או אינן קיימין אלא במשתייר, אמר ר' יוסי בר בון ואפי' תימא בגניבה אנן קיימין נמצאה מדת הדין לוקה, הגע עצמך דהוי לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין אשתכח דהדין ד... .... לא הפסיד כלום. וע' בפ"מ שם, והמעיין בפירושו שם יראה דמפרש דקושיית הגמ' מאי חמית מימר, הוא על הברייתא דג' שהטילו לכיס, והמעיי שם יראה דאין להלמו כלל אפי' בדוחק. ונראה דקאי על תי' ר' שימי שרצה לתרץ הברייתא דבאילין אבנים שנגנבו מחצה לזה כו' משום דאבנים גסות הן, וי"ל שמא מא' מהם נגנב כולו ומספק מחצה לזה כו'. וע"ז פריך מנ"ל לחלק בין דברים גסים לדקים, שסיבת הבדל ביניהם מחמת מה שנגנב שבדבר הנבלל אמרינן שנגנב משני החלקים לפי ערך, ובדברים גסים י"ל שהוא משל א', שמא אנן קיימין אלא במשתייר בו, ר"ל אמאי נשגיח על מה שנגנב, לא נשגיח אלא על מה שנשתייר שיהי' עתה כמו שהי' מקדם, שהי' לזה סך כך ולזה סך כך, ומה שנפסד נחשב לפ"מ? המעות, ומנ"ל למיזל בתר סיבת החסרון איך נפסד. וגם ר"י בר בון חיזק סברת המקשה הלזה, והקשה עוד על חילוק זה, דאפי' אם תימר בגניבה אנן קיימין, פי' דאם תאמר דאזלינן בתר סיבת החסרון שנפסד ע"י גניבה ויהיבנא לך סברתך זה די"ל שמא משל א' נפסד יותר, יש לומר שנפסד כולו משל מרובה דיש מיזל בתר רובא, וכקושיית הר"מ לר"ת בספק לקט, ובודאי זה א"א דא"כ נצאת מדת הדין לוקה שפעמים שבעל המועט לא יפסיד כלום, א"ו דאזלינן לפ"ע המעות, דאם נסתפק בא' בודאי יש לתלות במרובה, א"ו דאין חילוק בין דבר הנבלל לדברים גסים שאינן נבללים ולעולם אזלנן לפ"ע? המעות, ושני הברייתות באמת פליגי בפלוגתא דר' נתן ורב , והברייתא דמחצה לזה אתי' כרבי, וע' בפ"? (כפהנ פני) דמש"ה לא פריך מברייתא דב' שהטילו לכיס ----------------- | והנה לכאורה מוכח כן מדברי הרמ"ה כאן שהביא סברא זו דבנגנבו או אבדו הוא לפי מעות, ולא חילק בין דברים דקים הנבללים ובין גסים שאינן נבללים. וכבר הרגיש בזה הפני משה שם במראה פנים שם בקושיא זו. והנה י"ל הטעם דלא פסקינן הלכתא כתי' ר' שימי בירושלמי הוא. מטעם דשם בירושלמי אח"כ פריך מאי חמית מימר בגניבה אינן קיימי או אינן קיימין אלא במשתייר, אמר ר' יוסי בר בון ואפי' תימא בגניבה אנן קיימין נמצאה מדת הדין לוקה, הגע עצמך דהוי לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין אשתכח דהדין ד... .... לא הפסיד כלום. וע' בפ"מ שם, והמעיין בפירושו שם יראה דמפרש דקושיית הגמ' מאי חמית מימר, הוא על הברייתא דג' שהטילו לכיס, והמעיי שם יראה דאין להלמו כלל אפי' בדוחק. ונראה דקאי על תי' ר' שימי שרצה לתרץ הברייתא דבאילין אבנים שנגנבו מחצה לזה כו' משום דאבנים גסות הן, וי"ל שמא מא' מהם נגנב כולו ומספק מחצה לזה כו'. וע"ז פריך מנ"ל לחלק בין דברים גסים לדקים, שסיבת הבדל ביניהם מחמת מה שנגנב שבדבר הנבלל אמרינן שנגנב משני החלקים לפי ערך, ובדברים גסים י"ל שהוא משל א', שמא אנן קיימין אלא במשתייר בו, ר"ל אמאי נשגיח על מה שנגנב, לא נשגיח אלא על מה שנשתייר שיהי' עתה כמו שהי' מקדם, שהי' לזה סך כך ולזה סך כך, ומה שנפסד נחשב לפ"מ? המעות, ומנ"ל למיזל בתר סיבת החסרון איך נפסד. וגם ר"י בר בון חיזק סברת המקשה הלזה, והקשה עוד על חילוק זה, דאפי' אם תימר בגניבה אנן קיימין, פי' דאם תאמר דאזלינן בתר סיבת החסרון שנפסד ע"י גניבה ויהיבנא לך סברתך זה די"ל שמא משל א' נפסד יותר, יש לומר שנפסד כולו משל מרובה דיש מיזל בתר רובא, וכקושיית הר"מ לר"ת בספק לקט, ובודאי זה א"א דא"כ נצאת מדת הדין לוקה שפעמים שבעל המועט לא יפסיד כלום, א"ו דאזלינן לפ"ע המעות, דאם נסתפק בא' בודאי יש לתלות במרובה, א"ו דאין חילוק בין דבר הנבלל לדברים גסים שאינן נבללים ולעולם אזלנן לפ"ע? המעות, ושני הברייתות באמת פליגי בפלוגתא דר' נתן ורב , והברייתא דמחצה לזה אתי' כרבי, וע' בפ"? (כפהנ פני) דמש"ה לא פריך מברייתא דב' שהטילו לכיס ----------------- | ||