ערך/קטורת
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
קטורת
מקורות יסוד
|
|---|
|
שמות פרק ל פסוקים לד-לח ומפרשים
רמב"ם כלי המקדש פ"ב ה"א-י"א ונושא"כ
רמב"ם תמידין ומוספין ה"א-ט' ונושא"כ |
קטורת היתה מצרכי המקדש ושימשה לעבודה בו.
סדר מעשה הקטורת, ממה היתה עשויה, אופן הכנתה - שחיקת סמניה ופיטומה ויתר דיני הקטורת עצמה, נתבארו בכלל הלכות כלי המקדש (ברמב"ם פ"ב מהל' כלי המקדש) ובכלל זה דין העושה כמותה לצרכים אחרים.
עבודת הקטרת הקטורת נחלקת בדיניה לדיני ההקטרה בכל ימות השנה ודיני ההקטרה בעבודת יום הכיפורים.
שני נושאים אלו לפרטיהם יתבארו להלן:
הקטורת עצמהעריכה
זמן הכנתהעריכה
קטורת היתה נעשית פעם בשנה בכמות של שס"ח מנה. שס"ה מנה, כנגד ימות החמה.
סממני הקטורתעריכה
בפרשת כי תשא (שמות ל לד) נאמר "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה, בד בבד יהיה".
הסממנים המנויים בברייתא (כריתות שם) הם: צרי, ציפורן, חלבנה, לבונה, מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום, קושט, קילופה, קנמון, בורית כרשינה, יין קפריסין[1], מלח סדומית[2], מעלה עשן, (כיפת הירדן).
לעומת זאת, בהמשך הגמרא (שם ו:) מבואר שאחד עשר סממנין נאמרו לו למשה בסיני, ומספר זה נדרש מלשון הפסוק.
והנה "בורית כרשינה" ו"יין קפריסין" כבר בברייתא משמע שאינם מכלל הסממנים העיקריים, ולא באים אלא כעזר ל"ציפורן". ש"בורית כרשינה" שפין בה את הציפורן כדי שתהא נאה, ו"יין קפריסין" שורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה. אבל עדיין נשאר יותר מאחד עשר.
ובדברי הרמב"ם (הלכות כלי המקדש והעובדים בו, פרק ב'[3]) מתבאר הענין[4], ותוכן דבריו שאחד עשר הסמנין שנאמרו לו למשה בסיני (והם כוללים את הארבעה המפורשים בכתוב) הם שעושין אותן במשקל מכוון, ואלו הם: נטף שחלת חלבנה ולבונה, שבעים מנה; מור וקציעה שבולת נרד וכרכום, ששה עשר מנה, הקושט שנים עשר וקנמון תשעה וקלופה שלושה. עליהם מוסיפים בלא משקל[5], מלח סדומית, וכפת הירדן[6], ועשב אחד שמעלה העשן.
וכן כתב בבית יוסף (או"ח סימן קלג) לגבי "מעלה עשן", שאינו מסממני הקטורת ובא כדי לתקן את עשנה.
שלשה מנין יתירין, שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים. והשאר, ניתנת לאומנין בשכרן[7] (כריתות ו.)
חיסור סממניםעריכה
אם חיסר אפילו אחת מכל סממניה, חייב מיתה, כך נאמר בברייתא במסכת כריתות (ו.), וכן בברייתא במסכת יומא (נג.)
מאימתי חייב על חיסור סממנים. מתבאר בגמרא (שם) שהחיוב הוא על ההקטרה, שמקטיר קטורת פסולה. ואף שאפשר לחייבו מיתה כבר על עצם כניסתו לקדש הקדשים [שמאחר שהקטרתו פסולה יוצא שנכנס לחינם], יש נפ"מ באופן ששגג בביאה והזיד בהקטרה או באופן שכשהכניסה היתה עדיין שלימה ורק קודם ההקטרה נחסרה, עיין שם.
לא נתן בה מעלה עשן. אף אם לא נתן בה מעלה עשן, חייב מיתה (שם), ועיין הרחבה בדין זה במיזם חדש על ה(מ)דף (שם)
ייתור סממניםעריכה
עי' המצויין בדרך חכמה כלי המקדש פ"ב ה"ח ס"ק מ"ה. ועי' מש"כ בזה באפיקי ים (ח"ב סימן ל).
ערכים קשוריםעריכה
ערך מורחב – קטורת של יום הכיפורים
- ערך מורחב – קטורת של כל ימות השנה
- ↑ אם אין לו יין קפריסין, מביא חמר חיוריין עתיק.
- ↑ ולדעת רבי ישמעאל בנו של ריב"ב (מנחות כא.) אין נותנין מלח בקטורת, ועיין תוספות (ד"ה מלח).
- ↑ סוף הלכה א'. והלכה ב'. ותחילת הלכה ג'.
- ↑ כנראה מקור דברי הרמב"ם לחלוקה זו הם מלשון הברייתא, ששנו "בורית כרשינה" ו"יין קפריסין" באמצע (בין 11 הסממנים הראשונים, לבין 3 הסממנים שאח"כ), ומשמע מזה ש3 הסממנים האחרונים אינם מנויין בכלל הסממנין העיקריים.
- ↑ ולשון הרמב"ם בהמשך "שוחקין הכל (כל האחד עשר) הדק. ומוסיפין לה רובע הקב מלח סדומית. וכפת הירדן ומעלה עשן כל שהוא", וכמבואר בברייתא שמלח סדומית שיעורו רובע הקב. ואע"פ שכיפת הירדן ומעלה עשן בלבד שיעורן כל שהוא, ואילו מלח סדומית שיעורו רובע הקב, מ"מ רובע הקב אין זה משקל אלא נפח. (וצ"ע מה בכך, ומדוע זו סיבה לחלקו משאר הסממנים. ובאופן כללי צריך להבין גם באלו ששיעורן כל שהוא מדוע יצאו מן הכלל, ועי' לקמן מש"כ הבית יוסף לגבי "מעלה עשן").
- ↑ צ"ע למה פסק הרמב"ם כרבי נתן, הרי לשון הברייתא משמע לכאורה דחכמים חולקים.
- ↑ מחללין אותה על מעות, ונותנין אותן לאומנין בשכרן.