ערך/עוסק במצוה פטור מן המצוה: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
(המשך עריכה)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
==קיים המצווה אף שפטור==
==קיים המצווה אף שפטור==
כתב הרמ"ע מפאנו {{ממ|[[שו"ת רמ"ע מפאנו/קב|סימן קב]]}} שאף הפטור מן המצוה מחמת שעוסק במצוה אחרת, אם קיים המצוה שנפטר הימנה מצווה קעביד ובכלל מצווה ועושה הוא, שהרי מצווה הוא בכך אלא שדבר אחר גרם לו להיפטר באותה שעה.
הרמ"ע מפאנו {{ממ|[[שו"ת רמ"ע מפאנו/קב|סימן קב]]}} כתב שאף הפטור מן המצוה מחמת שעוסק במצוה אחרת, אם קיים המצוה שנפטר הימנה מצווה קעביד ובכלל מצווה ועושה הוא, שהרי מצווה הוא בכך אלא שדבר אחר גרם לו להיפטר באותה שעה.


וכ"כ בשו"ת עונג יום טוב {{ממ|[[שו"ת עונג יום טוב/מא|סימן מא]]}} שאם עשה שתיהן יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולעשותה, כיון שבאמת בר חיובא הוא אף במצוה השניה.
וכ"כ בשו"ת עונג יום טוב {{ממ|[[שו"ת עונג יום טוב/מא|סימן מא]]}} שאם עשה שתיהן יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולעשותה, כיון שבאמת בר חיובא הוא אף במצוה השניה.
שורה 10: שורה 10:
אמנם בדעת הריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/סוכה/כה/ב|סוכה שם ד"ה שלוחי]]}} כתב בהר צבי שהוא ס"ל דאינו חשוב כמצווה ועושה. ולמד כן מלשון הריטב"א: דאפילו בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין רשות בידו כו' דכיון דפטור מהאחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של רשות, עכ"ל{{הערה|אך כתב שאין להוכיח מדברי הריטב"א שאינה חשובה כלל מצוה אלא רשות ממש, כי אפשר דמצוה לגבי חובה רשות קרי לה.}}.
אמנם בדעת הריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/סוכה/כה/ב|סוכה שם ד"ה שלוחי]]}} כתב בהר צבי שהוא ס"ל דאינו חשוב כמצווה ועושה. ולמד כן מלשון הריטב"א: דאפילו בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין רשות בידו כו' דכיון דפטור מהאחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של רשות, עכ"ל{{הערה|אך כתב שאין להוכיח מדברי הריטב"א שאינה חשובה כלל מצוה אלא רשות ממש, כי אפשר דמצוה לגבי חובה רשות קרי לה.}}.


וכן כתב בהר צבי שמשמע מדברי שו"ת כתב סופר {{ממ|[[שו"ת כתב סופר/אורח חיים/צט|או"ח סימן צט ד"ה ועיין]]}} שהוא סובר שהעוסק במצווה הרי הוא כאינו מצווה ועושה ואינו יוצא ידי חובתו. ורק באופן שהפסיק מעשיית המצות הראשונה ועוסק רק במצוה השניה, אז יוצא ידי חובתו אף שלא היה לו לעשות כן.
עוד כתב בהר צבי, שכן משמע מדברי שו"ת כתב סופר {{ממ|[[שו"ת כתב סופר/אורח חיים/צט|או"ח סימן צט ד"ה ועיין]]}} שהוא סובר שהעוסק במצווה הרי הוא כאינו מצווה ועושה ואינו יוצא ידי חובתו. ורק באופן שהפסיק מעשיית המצות הראשונה ועוסק רק במצוה השניה, אז יוצא ידי חובתו אף שלא היה לו לעשות כן.


{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}