פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
ערך/מילה
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ברכת שהחיינו== ====ד' דעות אם לברך שהחיינו או לא:==== א) להרמב"ם בהלכותיו (פי"א מברכות ה"ט, פ"ג ממילה סוף ה"ג) ובשו"ת פאר הדור (ס"ס מט) אבי הבן מברך, וכן פסק השו"ע (יו"ד רסה ס"א). וכך נראית דעת הגר"א שם [אף שצ"ע מהלשון שם אם מסכים להלכה כהרמב"ם, או שרק מיירי שם אליבא דהסוברים כהרמב"ם]. ב) לההרבה ראשונים אין מברכין, וכך פסק הרמ"א (יו"ד רסה ס"ז). ג) לראבי"ה (שבת סי' רפט) וספר הפרנס (ס"ס רצב) ואגודה (שבת סי' קסט) - רק אם אבי הבן מל בעצמו מברך שהחיינו, והראבי"ה הובא בהג"מ (פ"ג דמילה סוף סק"ד) ואו"ז (סי' קז סק"ו) ומרדכי (שבת תכב). ד) הרמ"א (שם) כ' דהמל בנו הבכור שחייב לפדותו מברך שהחיינו בשעת מילה ואינו מברך בשעת פדיון. ובלבוש העתיק דבריו ונראה א"כ שמסכים עמו. ובדומה לזה כ' מוהר"ד זכות ז"ל בספר זכר דוד (מאמר א' פרק ע', ד"ה ואחר) דמנהגם לברך שהחיינו רק במילת הבן הראשון. [אבל לא משום שפוטר בזה שהחיינו דפדה"ב]. ====סברות המצריכים לברך==== להרמב"ם בהלכותיו - כיון שאינה תדירה ומצויה הרי היא דומה למצוה הבאה מזמן לזמן, ובפאה"ד - דמאי שנא מפדיון הבן. למאורות (שבת קלז:) קאי גם על הלידה, ובשו"ע המקוצר (נישואין עמ' רכז) מכת"י למהר"י ונה דקאי גם על מצות נישואין. להראבי"ה שרק האב מברך - עושה מצוה המוטלת עליו בעיקר, כדאשכחן בסוכה ולולב דהעושה "לעצמו" מברך. ====סברות המונעים מלברך:==== א) התוס' (סוכה מו. ד"ה העושה) והרשב"א בתשובה (ח"א רמה) הוכיחו שלא לברך מדלא הוזכרה כאן ברכת שהחיינו בסדר המילה, וכ"ד הרא"ש בסוכה שם אף של"כ ראיה הנ"ל. ברם ראיה זו דחאה הרמב"ם בשו"ת פאר הדור. ב) תוס' בבכורות (מט. ד"ה לאחר) כ' לברך על פדיון דלא שכיחא, ומינא נשמע דעל מילה אין מברכין משום דשכיחא טפי. וכ"כ סמ"ג (עשין כז) וכ"כ ריו"ח (נ"א ח"ב) משם תוס'. [ובשולחן גבוה (יו"ד רסה סקל"ג) הקשה היכן מצא ריו"ח תוס' כה"ג, אכן אפשר שבאמת אינו מפורש כן בתוס' אלא היינו כדלעיל שמדבריהם על פדה"ב נשמע דעת קדשם לענין מילה]. ג) באו"ז (קז סק"י) הביא לר"ת דאית לי' צערא לינוקא, ובהג"מ ומרדכי שם הביאו כן מראבי"ה (סי' רפט) שהזכיר דגם ר"ת כ"כ. וכ"כ האבודרהם (סדר בהמ"צ) והמאירי בשבת (קלז: סוד"ה אבי). ובס' המאורות הביא כן בשם רבינו יונתן סוף פסחים. וכ"כ ריו"ח ז"ל. והרוקח (סי' שעא) בשם רבו הריב"ק [נמצא בערכי תנאים ואמוראים ח"ב עמ' תקז]. והרשב"א בתשובה (ח"א רמה) דחה ראיה זו. ד) להר"ן (סוכה כב: מדפי הרי"ף) אי"מ כיון שאינה מצוה הבאה מזמן לזמן. וברוקח וריב"ק הנ"ל מבואר טפי דזמנה הוא לח' יום וכדי לברך ברכה זו בעינן ל' יום. ה) הרוקח (סי' שעא) כ' בשם רבו הריב"ק [נמצא בערכי תנאים ואמוראים ח"ב עמ' תקז] שעדיין לא יצא התינוק מכלל נפל. והרשב"א הנ"ל דחה טעם זה דמחשש זה א"כ גם לא ימולו בשבת. ו) בהג"מ הביא עוד טעם מרבינו שמחה, דאיכא שותפין בהדי האב – האֵם שגם היא שמחה, ועל שמחה דשייכא לתרי אי"מ שהחיינו. וכ"כ בהגהת מרדכי (שבת תעא). ז) בעל העיטור (ח"ב מילה ח"ד) כ' כעין טעם הנ"ל, אלא שלא תלה דוקא באֵם אלא בחיובא דכל ישראל למול התינוק אם אין האב מלו. וכך הביא הרשב"א משמו (שם ס"ס רמה) והעדיף טעם זה ע"פ אחר שכ' שם. [האומנם דטעם זה צב"ג, דהתינח כשמלים בי"ד אין לברך דכל ישראל שותפין בזה, אבל כשמל האב מאי איכפת לי מכל ישראל. ובס' דרכי שלום עמ"ס פסחים (סי' לא) יישב עפ"י המבואר לעיל דאיכא דס"ל דחובת בי"ד איכא גם ברוצה האב למול, דא"כ אפשר שזוהי גם כונת בעל העיטור שתמיד איכא לחובת בי"ד במצוה זו]. ח) בהעמק שאלה (ח"ג עמ' שלז טור א') מבאר דברי הרשב"א (ח"א רמה) דלא ראה רבותיו מברכין שהחיינו על מילה, עפי"ד המרדכי שהובאו באה"ע (סי' א') דאין כופין על מצות פו"ר משום דדין הוא שנגזור עלינו וכו', ואע"ג שלא הסכימו הפוסקים לדעת המרדכי מ"מ י"ל דמש"ה נמנעו מלברך, דבברכות יש להקל אפילו עפ"י סברא דחוי' כמ"ש הגר"א (או"ח ריח סק"ג). ====מנהג בני אשכנז בארץ ישראל לברך שהחיינו:==== במושכל ראשון נראה דמשום דאתריה דמרן היא, אך תמוה טובא מה ראו על ככה דוקא בענין זה, ויותר תגדל התימה שבס' ארץ חיים (מנהגי צפת, קונט' הכללים כלל כד) כתב שבעיה"ק צפת לא נהגו בני אשכנז בברכת שהחיינו! ואם קבלו עליהם ועל זרעם פסק השו"ע איך יתכן שדוקא באתריה וכורסיה דמרן לא נהגו כוותייה. ובס' 'אש תמיד' תולדות הגר"ש קפלן זצ"ל הרב דצפת (תשס"ז, עמ' 39) מובא שהיטב חרה לו על הדבר הזה שבאתריה דמרן מבטלים ברכה זו. וכן עובדא ידענא בבית מדרשו של שם ריש"א דגלותא זצ"ל (תפארת בחורים) שכפה והכריח האב לברך שהחיינו, ומיאן לקבל מנהג אחר בזה בארץ ישראל. ברם השו"ע לא פסק בסתמא שכך שורת הדין לברך שהחיינו, רק כתב "וכן '''נהגו''' בכל מלכות אר"י" וכו', ואף גם הרמ"א לא חלק על השו"ע מצד הדין וההלכה אלא כתב "ובמדינות אלו '''נוהגין''' שלא לברך שהחיינו", ומעתה שבכל קהילות הקודש אינו "דין" הנוקב את ההר אלא "מנהג", משתנה המנהג ממלכות למלכות וממדינה למדינה ואחר ש"מנהג ארץ ישראל" לברך אזי אף להרמ"א יש לברך, ומפני זה גם קהילות אשכנז שבאו לארץ הכניסו עצמם במנהג זה. [וצ"ע מכל המקומות שמחלוקת הרמ"א על השו"ע היא רק מצד "מנהג", אם אכן שינו בני אשכנז מנהגם כשהנוסח בשו"ע הוא "מנהג '''ארץ ישראל''']. אך שלפ"ז עדיין יקשה למה בצפת לא נהגו כן, לכך נראה דמה שנהגו בני אשכנז לברך שהחיינו במילה הוא משום שכך נראית הסכמת הגר"א בביאורו ליו"ד (רסה ס"ז), והרבה מנהגי אר"י באו מחמתו מעליית תלמידיו כנודע, אכן צפת היתה מקום תלמידי הבעש"ט ז"ל ולכך שם לא השתרש מנהג זה לברך שהחיינו במילה.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)