ערך/דבר שאין מתכווין
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
דבר שאין מתכווין
טעם האיסור לרבי יהודהעריכה
דעשיית מעשה כשיודע שאפשר שיצא מכך איסור חשיב כוונה, דאין לומר דר"י אוסר מעשה איסור בלא כוונה דא"כ אף מתעסק ליאסר. (כתבי קה"י יבמות סי' ח).
פסיק רישיהעריכה
בפסיק רישיה גם לדעת ר' שמעון שדבר שאינו מתכוין מותר, הרי זה דוקא במקום שאפשר שיעשה האיסור ואפשר שלא יעשה, אבל אם בודאי יעשה האיסור על ידי עשיית הדבר המותר, על זה אמרו: מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות[1], היינו שחותך ראשו של בעל חי בשבת ואומר שלא נתכוין להמיתו, אלא חותכו לצורך אחר - להאכילו לכלב[2], והדבר ידוע שאי אפשר שלא ימות אלא בודאי ימות[3].
פסיק רישיה בדרבנןעריכה
פסיק רישא אסור אף בדרבנן [משנ"ב ש"מ ס"ק י"ז, עיי"ש דכן מוכח בסימן שטז ס"ד].
פסיק רישיה בתרי דרבנןעריכה
אם מותר פסיק רישיה בתרי דרבנן כגון פס"ר במקלקל וכלאחר יד[4], עי' דגמ"ר ש"מ דמותר, ועי' בחזון איש סימן סא סק"א, דהיתר זה אינו מוכרע.
- ↑ שבת עה. ועי' ראשונים לשבת קלג א שלמסקנת הגמ' שם דגם אביי חזר בו וסובר כן.
- ↑ ר"ח שבת קיא ב
- ↑ ר"ח שם ועו"ר.
- ↑ כגון באכילת עוגה שיש עליה כיתוב