מנחת חינוך/פט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אעריכה

שלא לשחוט כו'. עיין פסחים ס"ג ור"מ פ"א מהק"פ ומ"ש הרהמ"ח שנכלל בזה שלא לשחוט הפסח קודם חצות מגומגם קצת דלא מצינו זה וגם אינו מוכח אך אין רצוני להאריך שהדין אמת ועמש"ל במצות ק"פ שם ביארתי זמן שחיטתו וא"צ לכפול. ודיני המצוה כ"ה השוחט פסח והי' לו כזית חמץ ברשותו או שהי' לא' מבני חבורה הנמנין על פסח זה זית חמץ ברשותו חייב השוחט מלקות דעובר על לאו הזה אבל אם אין לו ולא לא' מבה"ח חמץ רק הזורק יש לו חמץ או המקטיר ודאי השוחט אינו לוקה דיכול לזרוק מי שירצה או להקטיר מי שירצה ומה לשוחט עם הזורק והמקטיר ז"פ. ומבואר בר"מ והרהמ"ח כזית נראה דאין לוקין אלא בכזית ובפחות מכזית אינו לוקה אף על פי דלא כתיב ל' אכילה דנשמע כזית אך כ"כ בחיבורי כ"פ דכל השיעורין הל"מ בכזית אף בלאוין דלא תלוי באכילה רק מה שמפורש שיעורין אחרים. ועיין בביצה גבי שאור בכזית ואין צריך לכפול. ואפשר דבח"ש אין איסור כלל דל"ש חזי לאצטרופי בכא"פ כמ"ש הש"א לענין ב"י אך לס' האחרונים דחל"א הפי' דאם הי' כזית הי' עובר אם כן כאן נמי אסור. ואם אין לו חמץ שלו רק בפקדון וקע"א אי שוה ללאו דב"י דעובר ה"נ עובר או לאו עשאג"א ה' חמץ דעתו דעובר על לאו זה בקע"א דהדין שוה לב"י ועי' בצל"ח בסוגי' דא"ע בלאו זה בקע"א רק בחמץ שלו ויש לפלפל בזה ואין כאן מקומו ועמש"ל באיזה חמץ עבב"י ותלמד לכאן אך ד' הש"א צ"ע לדעתי ואין כאן מקומו. וביטול מועיל ללאו זה אם ביטל החמץ קודם ז"א אינו עובר אף אם הוא ברשותו ומשנה מפורשת היא ההולך לשחוט פסחו מבטל בלבו ודיני ביטול עיין לעיל. ואם קטן הוא מבה"ח ויש לו חמץ אי לוקין השוחט נראה דתלוי אי אמרינן שה לב"א מן התורה אם כן הו"ל מנוי מן התורה אם כן ודאי עובר. אך אם שה לב"א לאו דאורייתא אם כן אין מנוי כלל עה"פ מן התורה ע' פסחים פ"ח אם כן א"ע על הלאו ואין לוקין והיאך נוטה דעת הר"מ אי שה לב"א מן התורה או לא עמש"ל מצות הפסח. ואפ"ל דלאו הזה א"ע אלא בחמץ גמור או שאור דהם א' אבל נוקשה או תערובות חמץ למ"ד דאורייתא מכל מקום אינו בכלל ובפסח ילפינן מקראי עיין פא"ע וכבר כתבתי דבע"פ אין איסור דמרבינן רק בפסח כמ"ש התוס' ריש פסחים אם כן כאן דליכא ריבוי א"ע בלאו הזה בתע"ח ונוקשה. ועיין בירושלמי פ' תמיד נשחט ה"ד שחטו על שיאור מהו וד' הירושלמי צ"ע ע"ש. וכן הזורק את דם הפסח אם יש ברשותו כזית חמץ בשעת זריקה או לא' מבה"ח חייב הזורק מלקות מלאו זה אבל אם יש להשוחט או להמקטיר מ"ל לזורק עמהם דהראשון נסתלק והמקטיר יכול להקטיר אחר רק אם יש לו או לא' מבה"ח מפסח זה וזורק אתרבי בש"ס ע"ש. וכן המקטיר את האימורין והוי ברשות המקטיר או לא' מבה"ח חמץ חייב המקטיר אבל חמץ שברשות השוחט והזורק (כי) מ"ל עמהם כנ"פ. ובמ"ל נסתפק אם נפסל הפסח בא' מדברים הפוסלים הקרבן ואח"כ זרק או הקטיר אי חייב על לאו זה דאפשר לא הקפידה תורה אלא על פסח כשר אבל על פסח פסול א"ח בלאו הזה ומביא שם ירושלמי דמוכח דאינו עובר בפסח פסול רק בפסח כשר. ובשער המלך פלפל דוקא אם נפסל בשחיטה כגון ששחט שלא לשמו ואח"כ זרק או הקטיר א"ח הזורק או המקטיר כיון דכבר נפסל והתורה לא הזהירה על פסח פסול אבל השוחט שלא לשמו על חמץ חייב השוחט כיון דבידו לשחוט בהכשר רק עתה בשחיטה זו פוסלו עובר משום שוחט עה"ח ג"כ ע"ש. רק לר"ש במשנה פטור דלאו שחיטה הוא כלל דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ולית הלכתא כוותי' ע"ש על כל פנים ז"ב לד"ה ל"מ נמצא השחיטה פסולה שניבלה ודאי פטור דל"ש שחיטה רק אפילו נמצא טרפה ג"כ פטור כיון דהפסול למפרע ולא הי' בידו להכשיר אם כן הו"ל זבח פסול וא"ח על לאו זה בפסח פסול ואין דרכי להאריך במקום שהאריכו אחרונים:

ואם א' שחט תחלת שחיטה והי' לו או לבה"ח חמץ וקודם זמן סוף שחיטה נשרף החמץ או בא אחר שאין לו חמץ וגמר השחיטה אי חייב הראשון על הלאו תלוי בפלוגתת ר"י ור"ל חולין כ"ט אי ישנה לשחיטה מתחלה וע"ס חייב על תחלת שחיטה ואי אינה לשחיטה אלא לבסוף פטור על התחלה. ועמש"ל בעזה"י היאך הלכה והבאתי דעת הר"מ ודעת תוס' ועפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת. ואם יש חילוק בין מיעוט סימנים ובין שחט סי' א' יבואר אי"ה בדין ש"ח שם מקומה. וידוע דנזיר ששותה יין כל היום א"ח אלא אחת ובהתרה בו בכ"פ חייב כ"פ ועמ"ל פ"א מהא"ב מביא בהא דמבואר בסוגיא דגופים מחולקי' חייב הרבה בהתראה א' דגם בבהמות חיים שייך גופים מחולקים ואם תלש אמ"ה מה' בהמות חייב ה' מלקיות וסגי בהתראה א' ומביא דעת תוס' דאף בשחוטים אמרינן גופים מחולקים ועפמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח ובגינת וורדים כלל מ"ד וס"ג. וא"כ כאן אם א' שחט וזרק והקטיר עה"ח אם התרו בו על כל פנים ודאי חייב ג' מלקיות אך בהתראה א' נראה דא"ח אלא א' דלא הוי גוף מחולק וגם הלאו הוא משם א' דכולם נפקא מקרא דלא תזבח וכן הר"מ פי"ט מסנהדרין מונה רק לאו א' לא תשחט אך אם שחט הרבה פעמים פסחים על החמץ זה תלוי באם חייב על התחלת שחיטה דיל"ש מתוע"ס אם כן הו"ל בהמות חיים ושייך גבייהו גופים מחולקים וחייב כמה מלקות בהתראה א' אך אם נאמר דאל"ש אלב"ס וס"ל אז שחוטין דתיכף בנקיבת הוושט הו"ל נבלה מחיים להר"מ אם כן הו"ל שחוטין ול"ה גופין מחולקין אך להתוס' דגם בשחוטין שייך גופין מחולקין חייב בכ"ע. וגם אם שחט פסח א' וזרק הדם של פסח אחר אם יש לשחיטה מתחלה וע"ס אם כן הו"ל חי והזריקה הו"ל שחוט אפשר דחי ושחוט הו"ל גם כן גופים מחולקי' אף לדעת ר"י דכמה שחוטין ל"ה גופים מחולקים אבל א' חי וא' שחוט אפשר דהו"ל גופים מחולקים וכן אם שחט וזרק בפסח א' אך אם אינה לשאלב"ס והו"ל שחוט והזריקה ג"כ שחוט אם כן לר"י א"ח ולדעת התוס' אף בשחוטים הו"ל גופים מחולקין ודאי חייב על כ"א וכן אם זרק מב' פסחים ג"כ תלוי בזה דזה הו"ל כשחוט ותלוי אי אמרינן גופים מחולקין בשחוטים ויש לחקור בכ"ז ועפמ"ג.

ואם שנים שחטו פסח כא' דכשר בקדשים עיין ר"מ פ"א דפסה"מ כיו"ב דדינו כמבואר בר"מ פ"א משבת דזה יכול וזה יכול פטור וזה א"י וזה א"י שניהם חייבי' וא' יכול והשני א"י היכול חייב ושא"י פטור עתב"ש סי' ב' ונראה דבשניהם א"י ושחטו שניהם ויש ביד א' מהשוחטים חמץ חייב השני ג"כ אף דכתבתי לעיל דשוחט וזורק ומקטיר אין שייכים זה לזה אבל כאן כיון דכ"א א"י רק ע"י השני אם כן שייך א' בחבירו וחייב על לאו זה כנ"ל מסברא. ובתב"ש סס"ב פלפל דבשבת משמע דבשניהם יכולים כ"א כולה קעביד ע"ש אם כן ה"נ בשניהם יכולים חייבים שניהם אם יש לא' מבה"ח חמץ אבל אם אין להם חמץ רק לשוחט א' יש חמץ פשוט דפטור השני כיון דכ"א כולי' קעביד אם כן האי דאין לו חמץ למה יתחייב על שיש להשני ומה שייך להשני הוי כמו שוחט וזורק אבל בשניהם א"י שפיר שייך כ"א לחבירו וחייב על מה שיש חמץ אף תחת השני כנ"ל פשוט. וז"פ לדעתי אם שחט פסח חוץ לעזרה דחייב משום ש"ח והי' לו או לא' מבה"ח חמץ חייב מלקות משום לאו דחמץ גם כן אך בשחט בחוץ על החמץ ואח"כ זרק או העלה א"ח על הזריקה והעלאה משום לאו זה דחמץ כיון דנפסל משום שחוטי חוץ אבל על השחיטה דהי' יכול לשחוט בפנים בהכשר חייב כמש"ל בשם שעה"מ. והנה המקטיר באימרים חייב לא נתבאר שיעורו ונראה שיעור הקטרה כזית עיין פ' הקומץ דנ"ח פלוגתא דאביי ורבא ובתוס' שם ובר"מ פ"ה מהא"מ ובכ"מ ולחם משנה שם. אך מכל מקום איסורא איכא בכ"ש ככל ח"ש עלח"מ ה' מעה"ק פי"ג ובמ"ל שם פי"ט. ואימתי נקרא הקטרה דאין סברא דאם נתן על האור תיכף יתחייב אפילו לקח תיכף מעל האור יבואר אי"ה לקמן כי כמה הקטרות יש. וער"מ פי"ב מהמעה"ק הי"ג דהשיעור משיצית האור ברוב הקומץ ושם במ"ל פי"א ה"ד דה"ה לענין הקטרת האימורין שיותר בשר לאכילה ויתבאר אי"ה לקמן בדין הקרבנות איזה נקרא הקטרה וה"ה כאן.

והנה נלפע"ד דבר חדש דאף דאנן פסקינן כת"ק דמתני' דפסחים דף ס"ג דדוקא פסח בזמנו אסור לשחוט על החמץ אבל שלא בזמנו אפילו במועד לא משום דהוה שלמים ובשאר קרבנות ליתא ללאו זה ודלא כר"י או ר"ש במשנה שם מכל מקום נראה לומר דדוקא בשחיטה וזריקה דלא משכחת שלא בזמנו לשם פסח אבל בהקטרה היכי דנשחט הפסח ונזרק בזמנו רק שהקטיר האימורין בלילה כגון שחל ע"פ בשבת או אפילו בחל בחול ושעבר והקטירן ביום טוב ואפילו אם עבר ולנן עד הבוקר דקיימא לן אם עלו למזבח לא ירדו עיין פ"ג מה' פסה"מ אם בשעת הקטרה יש להמקטיר או לא' מבה"ח חמץ אע"ג דכבר נאכל הפסח קודם חצות מכל מקום עובר המקטיר על לאו זה ולוקה עליו גם כן כיון דחשיב הקטרה והאימורין הם מפסח שנשחט בזמנו וגזירת הכתוב הוא דאסור להקטיר אימורי פסח על החמץ תהי' הקטרה אימת שתהי' כיון דהוה הקטרה מעליותא דהא לא ירדו חייב בהקטיר על החמץ ואף דכתבתי לעיל דבפסח פסול א"ע וכאן נפסלו האימורין בלינה מכל מקום כיון דהפסח כשר דהא אפילו נטמאו או אבדו כשר עיין פ"ד מה' ק"פ חייב המקטיר על לאו זה. ואמנם זה אני מסופק אם העלה החלבים בראשו של מזבח דקיימא לן בפ' המזבח מקדש דפ"ז ובר"מ פ"ג מהפסה"מ הי"א דאם הם בראשו של מזבח אין לינה פוסלת ומקטירן לעולם אך אם ירדו לא יעלו ע"ש אבל אם לא ירדו מקריבן לעולם. היאך הדין אם היו מונחים האימורים של פסח עד אחר פסח אם מותר להיות חמץ אצל המקטיר בשעת הקטרה או מי שאכל הפסח כיון דלאחה"פ ליכא איסור חמץ א"ד אפילו לאחה"פ מכל מקום כיון דהם מפסח שהזהירה תורה דלא יקטיר על החמץ אסור להיות חמץ אצלו או לא' מבה"ח בשעת הקטרה אף דמותר לאכול חמץ. ונראה דודאי עובר דלא תלוי באיסור אכילה ושהי' רק הוא לאו בפ"ע והראי' דלר"ש בע"פ אין לאו באכילה ולדעת בעה"מ לר"ש מותר באכילה עד הלילה ומכל מקום אם שוחט הפסח אסור ועובר אם יש לו חמץ אע"ג דמותר באכילה ומדר"ש נשמע דבזה ל"פ דאין א' תלוי בחבירו אם כן עוברים על הקטרה אף לאחה"פ כנלפע"ד. ול"מ ביטול בלב אחה"פ כיון דהחמץ מותר באכילה ל"ש סברת הר"ן כיון דבלאו הכי אינו ברשותו דהוא באמת ברשותו עש"א ה' חמץ ושאר אחרונים. ועיין פסחים צ"ו ע"ב ממעט פ"ש דשרי לשחוט עה"ח ופירש"י אף דכבר אתמעט פ"ש מהשבתה מכל מקום הא בשעת שחיטה לא יהי' ע"כ צריך מיעוט הרי דאין תלוי זב"ז.

והנה הלאו הזה נוהג גם בנשים דהאשה כשרה לשחוט קדשים ע' בזבחים. אך בזריקה אם אשה זרקה דמחללה עבודה עיין ר"מ פ"ט מהב"מ וכן כל המחללין עבודה שחושב שם הר"מ נראה דא"ח על לאו זה דחמץ כיון דמחללי עבודה והפסח פסול א"ח. ואף דכתבתי לעיל בשם השעה"מ דבאותה עבודה שפוסל הקרבן חייב על חמץ כיון דלא נפסל קודם רק באותה עבודה היינו דוקא שם כמ"ש הסברא דאי בעי הי' עושה בהכשר כגון שוחט שלא לשמו דאי בעי שוחט לשמו אבל כאן דא"א להכשיר העבודה כי הוא מחלל אם כן ה"ל פסח פסול וא"ח על לאו זה. אך במקטיר אף דכל הפסולים פסולים להקטרה מכל מקום אין הקרבן נפסל במחלל הקטרה כמש"ל אם כן חוץ מה שעובר על לאו זה דזרות או בע"מ וכדומה עובר משום לאו זה דחמץ ג"כ כנ"ל. והנה במ"ש דאותם המחללים עבודה מכל מקום חייבים אם מקטירים החלב כיון דהפסח כשר נתיישבתי דז"א כיון דבש"ס פסחים ס"ב נפ"ל דמקטיר חייב מדסמיך ללא ילין הואיל וישנו בהלנת אימורין ופירש"י כל שישנו בעבודה שלהם באזהרת הלנה ישנו בכלל אזהרת חמץ הלכך מקטיר נמי עובר ע"ש. והנה בלאו זה דהלנת אימורים אינו אלא בכהן זכר הכשר לעבודה כמ"ש הרהמ"ח במצוה שאח"ז אם כן כל הפסולין לעבודה כיון דאינן בכלל אזהרה דלינה אינן בכלל לאו דחמץ ע"כ כל הפסולים הנ"ל אם הקטירו א"ע בלאו הזה ומכל מקום צ"ע ולעורר באתי. ולפמ"ש אף שאינם מחללין עבודה רק שאסורים לעבוד כגון פרועי ראש וקרועי בגדים דאין מחללין עבודה והם במיתה עיין ר"מ פ"א ופ"ז מהב"מ על כל פנים ל"ש בלאו דלא ילין כיון דאסורים לעבוד עבודה ולהקטיר אף דבדיעבד כשר מכל מקום אסורים אם כן כיון דאינם בלאו הזה דלא ילין אינם בלאו דחמץ ג"כ אבל באותם דלא מחללי עבודה אם זרקו הדם חייבים על לאו זה דזריקה ילפינן מלימוד אחר וגם הפסח כשר כיון דלא מחללי עבודה אם כן עוברים בלאו הזה כנ"פ. ודע שדברי הרב המחבר צ"ע שנראה לכאורה ממ"ש והעובר עליה והניח מדעתו כו' לוקה דגם בעל החמץ חייב מלקות וזה צ"ע דהא אצל בעל החמץ הו"ל לאו שאין בו מעשה ואפילו במקום שעושה מעשה כגון שקנה חמץ בשעת שחיטת הפסח גם כן פטור לשיטת הרהמ"ח עצמו לקמן במצוה שמ"ה ושמ"ו דלשאב"מ אף במקום שעושה מעשה פטור ע"ש. ובאמת שהתוס' בפסחים ד' ס"ג ע"ב ד"ה או כ' להדיא דבעל החמץ פטור או משום דלא תשחט כתיב או משום דהוה לשאב"מ ע"ש. אך גם מה שנראה מדבריהם לתי' השני דעכ"פ איסור יש על בעל החמץ גם זה איני מבין כעת דכיון דלא מצינו איסור זה רק על השוחט או זורק או מקטיר מנ"ל דגם בעל החמץ באיסור קאי ואפשר לדחוק וליישב וגם דברי הרהמ"ח אפשר לפרש באופן אחר ואין להאריך. ותשובה על לאו זה כמו על כל הלאוין שיש בהם מלקות. וכבר כתבתי לעיל ותבין מי הראוי למנות ומי הכשרים לעבודה ואם שחט או זרק הפסח על החמץ לא נפסל הפסח וכשר ויי"ח בו עי' תוס' ואחרונים וכ"ה פסק הלכה באין חולק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון