פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
מנחת חינוך/לז
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''והחילוק כו'. ''' עח"מ סי' כ"ח השיטות בעדות בכתב דדעת רש"י דעדות ל"מ בכתב ודעת ר"ת דאם אינו אלם מהני וע"ש באריכות לענין עדות בשטר אם הוא מן התורה או מד"ס אם כן כל היכי דמהני עדות בכתב עובר על לאו זה אם חתם בשקר. ועיין בנת"מ סי' הנ"ל מביא שם דאף לר"ת דמהני בכתב מכל מקום אין העדות נגמר עד שיבא הכתב לפני ב"ד וקודם לזה א"ע בלא תענה כי ל"מ קודם שבא לב"ד. אך בשטר תיכף כשחתם ה"ל כאילו נחקרה עדותו בב"ד ומהני תיכף ועובר תיכף בשעת חתימה ע"ש. ובדבר או"ה דע"א ואשה או קרוב נאמנים מועיל ג"כ מפ"כ לכ"ע ע' גיטין דע"א ובנו"ב מן התורה ח"מ סי' ד' ומועיל גם כן עדות חוץ לב"ד כמו שהגיד בע"פ ועאה"ע סי' י"ז גבי מצאו כתוב כו'. ולכאורה לפי מה שהבין הכסף משנה פ"ט מה' עדות בדברי הר"מ דסובר כסברת התוס' דאם ראוי להגיד בפה ואינו אלם מועיל עדות בכתב גם כן אם כן לסברת הרב המגיד סוף ה' שכירות שכתב דסובר הר"מ חסמה בקול לוקה אף דאב"מ כיון דמשכחת לה ע"י מעשה. וע"ש בלחם משנה שתי' הסוגי' בסנהדרין פד"מ דאמרינן שם דע"ז אב"מ ומקשה מר"י דסובר חסמה בקול לוקה והא לדעת הר"מ אין קושי' דשאני חסימה דאפשר במעשה. ותי' עפ"י ד' הר"מ הנ"ל דמועיל עדות בכתב אם כן גם בע"ז משכחת ע"י מעשה ומקשה שפיר ע"ש. ובמ"ל פ"ד מה' מלוה מביא ג"כ לענין ריבית וע"ש בסנהדרין תי' הש"ס הואיל וישנו בראי' ע"ש דמיירי לענין קרבן. ובמכות ד"ב ע"ב אמרינן דעדים זוממין דב"ג מנין שלוקין ואמרינן מדכתיב והיה אם בין וכו' ומקשה ש"ס ותפ"ל מלא תענה. ומתרץ דהוי לשאב"מ וע"ש בדף ד' ע"ב דר"י יליף מע"ז דלשאב"מ לוקין ע"ש. ולפמ"ש (א"כ) כיון דעדות משכחת לה בכתב אם כן אפילו בלא כתב ה"ל מעשה ולוקין אם כן מאי מתרץ הש"ס דה"ל לשאב"מ וכן היאך יליף ר"י מע"ז דלאו שאב"מ לוקין. אך נראה לפי מסקנת הש"ס בסנהדרין הואיל וישנו בראיה וערש"י שפי' דעיקר החיוב שמעידין שראו וראי' אב"מ אם כן כמו שלענין קרבן שם בברייתא דע"ז אב"מ אם כן ה"ה לענין מלקות ג"כ אב"מ ולא משכחת כלל מעשה אפילו אם באמת כתבו עדותן מכל מקום מעידין על הראי' והראי' אב"מ כמו לר"י דקול הוי מעשה מכל מקום כיון שמעידין על הראי' הוי אין בו מעשה אם כן בכתבו ג"כ א"ב מעשה אם כן לפי המסקנא לא משכחת כלל מעשה בעדים ומכל מקום תי' הלחם משנה שפיר לפי הס"ד ע"ש ותבין. שו"ר בס' או"ת חו"מ סי' כ"א סקט"ו ה"ר להר"ת דל"מ כתב העדים בד"נ מסוגי' זו דסנהדרין דע"ז אב"מ הא יש בו מעשה דכותבין העדות. ולא הבנתי ראייתו דהגמר' מקשה לר"י דקול הוי מעשה ומכל מקום מסיק דע"ז ל"ה מעשה דישנו בראי' אם כן אפילו כותב ל"ש מעשה כיון דישנו בראי'. ולומר דראייתו מהס"ד דרב' סובר הואיל וישנו בקול ל"ה מעשה וקשה הא ישנו בכתב ז"א דעדיפ' מיני' פריך דבכל העדות הוי מעשה לר"י דסובר חסמה בקול הוי מעשה ע"ש ותבין. ולהמסקנ' באמת בכ"ע ל"ה מעשה. וע"ש עוד שמיישב מה שדקדק המהרש"א בתוס' שבועות דכ"א ד"ה חוץ דהקשו למה לא חשיב ע"ז דלוקין אף שאב"מ כמבואר במכות דר"י יליף מזה דאב"מ לוקין. ודקדק המהרש"א אמאי לא הביאו התוס' מסנהדרין דמפורש שם דע"ז אב"מ ותי' הוא ז"ל דמשם ליכ' ראי' דמיירי מד"נ ובד"נ ל"מ כתב לכ"ע ע"כ ל"ה מעשה ע"כ מביאים ראיה ממכות ע"ש. ובאמת דברי מהרש"א נכונים למסקנת הש"ס בסנהדרין אפילו אי כתב מהני מכל מקום הוי אב"מ דישנן בראי' וכ"ה במהרש"א להדי' וז"ל לענין ע"ז לא הוצרכו וכו' דבההי' דד"מ אמרינן בהדי' דתני' יצאו ע"ז שאב"מ ומסיק הואיל וישנן בראי' וכו' עכ"ל. ולמה הביא לשון זה ומסי"ק אלא כוונתו דלפי המסקנ' אפילו היכי דמהני כתב וכתב ג"כ מכל מקום הוי אב"מ וז"ב. ולסברת הרהמ"ח בכ"מ דכל לאו שאפשר לעבור עלי' בלי מעשה אף אם עשה מעשה אין לוקין דהוי לאו שאב"מ אם כן בודאי ניחא בע"ז אף בכתב הוי אב"מ כיון דאפשר לעבור בלי מעשה. ומה שקשה על סברת הרהמ"ח ממ"ש בלאו דחסימה פ' כי תצא יבואר שם אי"ה. '''והנה ''' סברת הרהמ"ח מפורש ברי"ף כאן בסנהדרין שגורס שאני ע"ז שכן ישנן בראי' ופירש באריכות כיון דיכולים להעיד בלי מעשה אף שעשו מעשה בעקימת שפתיו מכל מקום ל"ה מעשה עיין בפנים ותראה כסברת הרהמ"ח. ותמהני על האחרונים שהביאו סברות אלו בכ"מ ולא הביאו ד' הרי"ף ז"ל בכאן וגם על הרב המגיד ק' שכ' בדברי הר"מ היפוך ויש ליישב ויבואר אי"ה במק"א. ולדינא בחיבור זה אין נ"מ כי עדים שקרים אם יוכלו לקיים בהם דין הזמה מקיימים בהם ואם לאו לוקין אף שאב"מ מפסוק והי' אם בין וכו' כמבואר שם בש"ס ור"מ ויצאתי קצת חוץ מגדר החיבור ובלאו הזה אין חילוק בין שני עדים או ע"א לשבועה או לאו"ה שע"א נאמן או לעדות אשה וסוטה ועגלה ערופה שע"א נאמן מן התורה עיין ר"מ ה' עדות. גם עדות אשה שמת בעלה יש דיעות שע"א נאמן מה"ת. ויש סוברים דע"א נאמן מדרבנן ואין כאן מקומו להאריך. על כל פנים בכל גווני דמועיל עדותו והעיד בשקר בודאי עובר בלאו הזה. ולכאורה נ' דגם עדים פסולים אך הבע"ד קיבלו עליהם בד"מ כגון קרובים או שאר פסולים ג"כ עוברים בלאו זה אף שהם אינם חייבים קרבן שבועה ער"נ שבועות ומש"ל בעזה"י. מכל מקום עוברים בלאו הזה אך אפשר כיון דכתיב בתורה לא תענה ברעך עד שקר אם כן דוקא אם הוא עד עפ"י התורה אבל אם אינו עד עפ"י התורה א"ע בלאו זה רק הו"ל מזיק ממונו של חבירו והוא בגדר גזלן אבל בלאו הזה א"ע ובר"נ פ' שבועות העדות הביא ירושלמי דאפילו קיבלו עליהם קא"פ א"ח קרבן שבועה דכתיב והוא עד וכו' את הכשר ולא את שאינו כשר אם כן ה"נ דכתיב לא תענה וכו' עד שקר דוקא אם ראוי לעדות אבל בקבלו אינו עד וא"ע בלאו הזה ונ"מ דאינו בגדר ע"ז שיהא פסול לכל עדות שבתורה ולענין עונש הזמה יבואר לקמן. וראיתי לרמב"ן פ' ואתחנן וז"ל וביאור ולא תענה ברעך עד שוא לאסור להעיד על חבירו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום ובב"ד כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנו ממנו כי שוא דבר בטל עכ"ל. ואיני מבין דבריו שאם העד יודע שלא יפסידנו שום ממון כי לא יתחייב בב"ד עפ"י עדותו למה עובר בלאו דלא תענה הלא ז"א בגדר עדות ואם א' יעיד בב"ד שפלוני אכל היום והוא שקר שלא אכל האם יעבור בלאו דל"ת. ס"ד שדברי רמב"ן צריכין אצלי תלמוד:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית