מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי/כא: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הערה|על פסוק זה אין כתבי יד של המכילתא והמכילתא המובאת כאן לקוחה מהמדרש הגדול}} '''ומכה אביו''' ולא אבי אביו: אמו. ולא אם אמו: אביו ולא הספק: אמו ולא הספק: מכה אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהא חייב עד שיכם שניהם כאחד ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כד#כא|ויקרא כד כא]]}} ומכה אדם יומת ואפלו אחד מהם מה תלמוד לומר מכה אביו ואמו יכול הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה יכול יהא חייב על מכת אמו תלמוד לומר ומכה אביו ואמו את שחייב על מכת אביו חייב על מכת אמו את שאינו חייב על מכת אביו אינו חייב על מכת אמו: יכול אם הכן לאחר מיתה יהא חייב ודין הוא ומה קללה שאין נוהגת בכל חייבין עליה לאחר מיתה מכה שהיא נוהגת בכל אינו דין שיהוא חייבין עליה לאחר מיתה תלמוד לומר (שם) מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב לאחר מיתה אף מכה אביו ואמו לא יהא חייב לאחר מיתה: יכול אם הכן ולא עשה בהן חבורה יהא חייב ת"ל מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה אף מכה אביו ואמו לא יהא חייב עד שיעשה בהן חבורה מכאן אמרו אינו חייב עד שיוצא טיפת דם או עד שיצרר הדם: יכול אם הכה אותן שוגג יהא חייב בתשלומין תל מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה לא חלק בה בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין אף מכה אביו ואמו לא חלק בהן בין שוגג למזיד לפטרו מן התשלומין והוא הדין לכל עבירה שיש בה מיתה שאין בה תשלומין: מות יומת. אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#יח|ויקרא יט יח]]}} ואהבת לרעך [כמוך] ברור לו מיתה יפה והיזה זיהו חנק רבי אומר לא מפני שהיא יפה אלא מפני שהיא מיתה סתם וכל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק מניין לא יכולת להמיתו בחנק המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת"ל מות יומת מכל מקום:

{{הערה|על פסוק זה אין כתבי יד של המכילתא והמכילתא המובאת כאן לקוחה מהמדרש הגדול}} '''וגונב איש'''  אין לי אלא הגונב את האיש הגונב את האשה ואת הקטן מניין ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כד#ז|דברים כד ז]]}} כי ימצא איש גונב נפש בין אשה בין קטן אין לי אלא איש הגונב אשה הגונבת מניין ת"ל גונב בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש יכול אפלו גנב את הנפלים ובן שמונה יהא חייב ת"ל איש מה איש מיוחד שהוא בן קיימה יצאו נפלים ובן שמונה שאינן בני קיימה: מניין שאינו חייב עד שיגנוב בעדים ת"ל כי ימצא איש גונב ומניין שאינו חייב עד שימכור בעדים ת"ל ומכרו: ונמצא בידו. ונמצא פרט למי שמצויין בידו יצא האב שגנב את בנו ומלמד תינוקות שגנב אחד מן התינוקות ואפטורפוס של יתומים שגנב אחד מן היתומים שהן מצויין בידן תמיד יכול מכרו לאחד מקרוביו יהא חייב ת"ל (שם) גנב נפש מאחיו עד שיפרשנו מאחיו או יכול לפי שמצינו בעבד כנעני שכיון שנתן בו דמים קנה יכול אף זה כן ת"ל ומכרו ונמצא בידו מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו ר' יהודה אומר משיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנ' (שם) והתעמר בו ומכרו: מות יומת. בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק והרשעים קרויין מתים לפני מקום מניין שכיון שעבר אדם עבירה הרי הוא מת לפני מקום תל {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יז#ו|דברים יז ו]]}} [יומת המת ד"א מניין לא יכולת להמיתו בחנק המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת"ל ] מות יומת מכל מקום:

{{הערה|על פסוק זה אין כתבי יד של המכילתא והמכילתא המובאת כאן לקוחה מהמדרש הגדול}} '''ומקלל אביו'''  ולא אבי אביו: אמו. ולא אם אמו: אביו ולא הספק אמו ולא הספק: מקלל אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהא חייב עד שיקללם שניהם באחת ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ב#ט|ויקרא ב ט]]}} אשר יקלל את אביו ואת אמו אחד מהם ומה ת"ל ומקלל אביו ואמו יכול הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה יהא חייב על קללת אמו ת"ל מקלל אביו ואמו את שהוא חייב על קללת אביו חייב על קללת אמו ואת שאינו חייב על קללת אביו אינו חייב על קללת אמו: יכול אם קללן לאחר מיתה לא יהא חייב ודין הוא ומה מכה שהיא נוהגת בכל אין חייבין עליה לאחר מיתה קללה שאין נוהגת בכל אינו דין שלא יהוא חייבין עליה לאחר מיתה ת"ל (שם) אביו ואמו קלל דמיו בו אפלו לאחר מיתה: יכול אפלו קללם בכנוי יהא חייב נאמר ומקלל אביו ואמו ונאמר (ויק כד טו) איש כי יקלל אלהיו מה להלן בשם אף כאן בשם: מות יומת אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה תל {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כ#ט|ויקרא כ ט]]}} דמיו בו ולהלן הוא אומר (שם כז) באבן ירגמו אותם דמיהם בם מה דמיהם האמור להלן בסקילה אף דמיו האמור כאן סקילה נמצא חומר בדיבור יתר מן המעשה שהרי המכה בחנק והמקלל בסקילה מניין לא יכולתה להמיתו בסקילה המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת"ל מות יומת מכל מקום:

{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר על פי מהדרש הגדול}} '''וכי יכה איש את עבדו או את אמתו'''  יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זו לזו יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו דברי ר' יהודה: ר' שמעון אומר הרי הוא אומר (פס כא) כי כספו הוא יצאו עבד ואמה העבדים שאין לו בהן כסף: וכי יכה איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל נקם ינקם בין איש בין אשה מה תל איש פרט לקטן: בשבט. אין לי אלא בשבט מניין לרבות כל דבר ת"ל נקם ינקם בכל דבר (מה תל בשבט אלא לומר לך בשבט הוא שיש בו דין יום או יומים אבל אם הכהו בסכין וסייף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה אינו בדין יום או יומים אלא אפלו מת לאחר שנה הוא נהרג עליו): ומת תחת ידו. מה אני צריך והלא אפלו מת לעשר שעות הרי זה חייב מה ת"ל ומת תחת ידו אלא אם אינו ענין למיתה תניהו ענין לשעבוד מכאן אתה אומר האומר לחבירו עבד זה מכור לך לאחר שלשים יום ר' אליעזר אומר שניהם חייבין בדין יום או יומים זה מפני שאינו שלו וזה מפני שאינו ברשותו: נקם ינקם. נאמרה כאן נקימה ונאמר להלן (ויק כו כה) והבאתי עליכם חרב נקמת מה להלן סייף אף כאן בסייף יכול עשה בו מכה שאין בה כדי להמית כמכה שיש בה כדי להמית ודין הוא חייב בעבד וחייב בבן חורין מה בן חורין עד שיהא במכה כדי להמית אף בעבד עד שיהא במכה כדי להמית:

{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר על פי מהדרש הגדול}} '''יום יכול יום אחד'''  ת"ל יומים. או יומים יכול שני ימים ת"ל יום אמור מעתה יום שיש בו שני ימים הוי אומר מעת לעת: יעמד לא יקם. לא יהרג בסייף: כי כספו הוא. יצאו עבד ואמה העברים שאין לו בהם כסף: כספו. פרט לשותפין: הוא. פרט למי שחציו עבד וחציו בן חורין:

{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר על פי מהדרש הגדול}} '''וכי ינצו אנשים'''  לעשות את שאין מתכוין כמתכוין: כי ינצו אנשים ונגפו אשה. אנשים מתנצין ונגפו אשה הרה אין לי אלא בכי ינצו שעשה את שאין מתכוין כמתכוין מניין אף בכי יריבון נעשה את שאין מתכוין כמתכוין ת"ל כי ינצו וכי יריבון מצות היא מריבה ומריבה היא מצות מה בכי ינצו נעשה את שאין מתכוין כמתכוין אף בכי יריבון נעשה את שאין מתכוין כמתכוין כן הוא נותן נזק וצער ולהלן הוא נותן שבת ורפוי מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל כי ינצו אנשים וכי יריבון אנשים והלא מצות היא מריבה ומריבה היא מצות אלא ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן: כי ינצו אנשים. אין לי אלא אנשים מניין לרבות שתי נשים אשה ואיש ת"ל ענש יענש בין איש בין אשה מה ת"ל אנשים אנשים ולא שוורים מכאן אמרו שורו שנגף את האשה פטור מדמי ולדות: אלו נאמר נגפו אשה ויצאו ילדה הייתי אומר עד שיהיו לה שני ולדות ובעל מניין יש לה בעל ואין לה ולדות יש לה ולדות ואין לה בעל ת"ל ונגפו אשה הרה מכל מקום: יכול אין כל הענין מדבר אלא בבת חורין מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה משוחררת ת"ל ונגפו אשה הרה מכל מקום: ולא יהיה אסון. שומע אני אסון באשה או אסון בולדות ת"ל (פס יב) מכה איש פרט לולדות הא מה ת"ל ולא יהיה אסון באשה ולא בולדות: ולא יהיה אסון ענש. הא אם יש שם אסון אין נענש: ענוש יענש. בין איש בין אשה ענוש יענש בכסף ובשווה כסף: כאשר ישית עליו בעל האשה. יכול אם אמר מנה הוא נותן מנה ואם אמר מאה מנה יהא נותן מאה מנה תל ונתן בפלילים בדיינים אם כן למה נאמר כאשר ישית עליו בעל האשה לימד שדמי ולדות לבעל ואם אין לה בעל הרי הוא שלה:

{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר על פי מהדרש הגדול}} '''ואם אסון יהיה ונתת נפש'''  יכול הרג אדם ובהמה באחד וקטע ראשו של זה ואצבעו של זה כאחד יכול יהא חייב מיתה ותשלומין ת"ל נפש תחת נפש ולא נפש תחת נפש ובהמה ולא נפש תחת נפש ועין אבל הרג אדם ואחכ הרג בהמה קטע ראשו של זה ואחר כך קטע אצבעו של זה חייב שנ' נפש תחת נפש [עין] (ובהמה) נפש תחת נפש ועין זה הכלל כל שיש בו עון מיתה ותשלומין כאחד נידון במיתה ופטור מן התשלומין:

'''עין תחת עין'''  משלם נזק דמי עינו:..... בן עזאי אומר הרי הוא אומר חבורה תחת חבורה ולהלן הוא אומר (פס יח) והכה איש את רעהו באבן או באגרוף הא חבורה (חבורה) [אמורה] מה חבורה האמור להלן שבתו יתן ורפא ירפא אף כאן שבתו יתן ורפא ירפא חבורה בכלל היתה ויצאת ללמד ולא ללמד על עצמה אלא ללמד על הכלל מה חבורה שנ' בה תחת הרי היא תשלומין אף (כאן) [כל] שנ' בו תחת הרי הוא תשלומין או יכול אף נפש תחת נפש ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לה#לא|במדבר לה לא]]}} ולא תקחו כפר לנפש רוצח [לנפש רוצח] אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לאיברין:

'''כויה תחת כויה'''  אם חבורה כבר נאמר אלא אעפי שאין בה חבורה כגון שהכהו בספוד או במסמר על צפרנו במקום שאין עושה חבורה (מכאן אתה אומר המחסר חבירו אבר משלם חמשה דברים נזק וצער ושבת ורפוי ובשת: נזק וצער אמור כאן: שבת ורפוי למעלה ובשת במקום אחר שנ {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כה#יא|דברים כה יא]]}} ושלחה ידו והחזיקה במבושיו: נזק שמין אותו כמה הוא שוה שלם וכמה הוא שוה אחר שחיסרו אבר: צער אומדין כמה אדם רוצה שיתן שיחתכו ידו בסם ולא יחתכו אותה בסכין: שבת רואין אותו כאלו הוא שומר: רפוי אומרין בכמה ימים יתרפא וכמה צריך: ובשת הכל לפי המבייש והמתבייש ואם לא חסרו אבר פטור מן הנזק ואם אין בה צער פטור מן הצער ואם אין בה שבת פטור מן השבת ואם אין בה רפוי פטור מן הרפוי ואם אין בה בושת פטור מן הבושת):

'''וכי יכה איש את עין עבדו'''  יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זה לזה יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו וכי יכה איש אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל לחפשי ישלחנו בין איש בין אשה מה ת"ל איש פרט לקטן: את עבדו. עד שיהא מתכוין לו: את עין. יכול כיון שהכהו על עינו יהא יוצא בן חורין ת"ל ושחתה יצא זה שלא שחת יכול אפילו הכהו כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומיע ת"ל את עין עד שיכהו על עינו: