מגן אבות (קאפוסט)/פרשת וירא: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגן|וירא א|א'}}. '''פירש רש"י''' ידעתיו לשון חיבה (ורצון), כמו אתכם ידעתי כו'. וצ"ל תחלה ענין קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה (יומא כ"ח ב' ובמשנה קדושין סוף המס') האיך קיים מצות תפילין שכתוב בהם יצי"מ כו'. והענין דארז"ל (מכות כ"ד א') בא דוד והעמידן על י"א. בא ישעי' כו' והעמידן על שתים. משפט וצדקה. דכתיב (ישעי' נ"ו א') כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא כו'. בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' (חבקוק ב' ד'). וצ"ל מהו"ע והעמידן, דאם לא יקיים שאר מצות יהי' רשע כו'. וגם ענין י"א דדוד זהו רק מדות ואינם ממנין המצות. והענין דהפי' שי"א אלו שאמר דוד במזמור ה' מי יגור באהליך (תהלים ט"ו). הם כללות ומקור כל המצות, דהיינו ע"י שיהי' האדם זהיר בהם יבא לידי קיום כל המצות כדבעי, וכמו שארז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אבוך במאי הוה זהיר טפי. שבמצוה א' היה זהיר יותר מבכל המצות. ועד"ז הכוונה גם כאן שיהי' זהיר בהם ביותר וזה יביא אותו לידי קיום כל המצות. וישעי׳' העמידן על שתים: משפט וצדקה, וא"כ משפט וצדקה הם כללות כל המצות. והנה בפסוק זה כתיב ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה כולה כו', וגם דכתיב בו והאמין בה' שהו"ע בא חבקוק והעמידן על אחת כו'. וצ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל המצות. הנה כתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' אל הארץ אשר אראך. דהנה כתיב (תלים קמ"ה א') ארוממך אלקי המלך בחי' מלכותך מלכות כל עולמים. וצ"ל איך יכול הנברא לרומם מדת מלכותו ית'. והענין דכתיב (שם) כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. כי אין מלך בלא עם. ולכן כדי שיומשך מדת מלכותו ית' על נפרדים הוא ע"י ריבוי צמצומים וגם רק שם והארה בעלמא, ובחי' זו מתפשט להחיות העולמות בבחי' ממכ"ע. אבל אור א"ס ב"ה עצמותו ומהותו הוא בחי' סוכ"ע, ונקרא רם שהוא בבחי' רוממות והתנשאות מגדר עלמין וזהו ארוממך, להעלות בחי' מל' שהיא בחי' שם והארה לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס. ואף דהפירוש הפשוט בפסוק ארוממך הוא להמשיך הרוממות במל'. אך יש ב' הבחי'. כי הנה אנו אומרים יחיד חי העולמים מלך. ופעם אנו אומרים מלך יחיד. הענין כי "יחיד חי העולמים מלך" היינו שעצמותו ומהותו הוא יחיד ומיוחד. וע"י חי העולמים (חי העולמים נק' יסוד שעל ידו התקשרות החיות מעולם ועד עולם) הוא נמשך בבחי' מלך. ומלך יחיד הוא עליית המל' בבחי' יחיד. וזהו ענין ב' הפירושים בפסוק ארוממך שיש העלאה מלמטלמ"ע בבחי' רוממות. והמשכת הרוממות מלמעלמ"ט בבחי' מל'. וזהו ויאמר ה' אל אברם. אב רם. אב הוא מקור השפעה שהוא בחי' רם כו' כנ"ל. וי"ל כי אב ח"ע כנודע. וח"ע דאצילות אתפתחא בל"ב שבילין. אבל ח"ס דא"א לא אתפתחא. וזהו אב רם. שהוא רוממות עצמותו ית'. לך לך כו' אל הארץ שיומשך בחי' רוממות דאברם לבחי' ארץ שהוא בחי' מלכות מלמעלמ"ט. וזהו הה' שנתוסף לו בחי' ה' חומשי תורה שכל ענין התורה הוא שיומשך הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' מלמעלמ"ט. וכמשארז"ל (במד"ר שמות פי"ב) דכתיב (תלים קט"ו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. וכתיב (שם כ"ד) לה' הארץ. כאן קודם מתן תורה וכאן לאחר מתן תורה. משל למלך שגזא בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי ואח"כ ביטל הגזירה. כמו"כ בשעת מ"ת וירד הוי' על הר סיני ומשה עלה אל האלקים. כי בשעת בריאת העולמות לא הי' חיבור לשמים עם ארץ. כי שמים הוא בחי' מקיף שהוא בחי' רוממות דאור א"ס ב"ה כמ"ש רם כו' על השמים כבודו ולא הי' שייכות בחי' זו לבחי' ארץ שהיא בחי' מל' כלל. וזהו המשל שבמד"ר בני רומי לא ירדו לסוריא. כי רומי מרמז על בחי' הרוממות. וסוריא זהו למטה במדרגה כו'. אבל בשעת מ"ת ביטל הגזירה כו' שנעשה קשר וחיבור לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות עם בחי' ארץ מדת מל' שיהי' העלאה לבחי' מל' ברוממות וגם המשכה מבחי' רוממות מלמעלמ"ט לבחי' מל'. וז"ש (דברים כ"ז) וענו הלוים קום רם. וארז"ל (ירושלמי סוטה פא"נ) בקולו של רם. שהתורה נק' קולו שם רם כו'. וזהו ויאמר ה' אל אברם כו' לך כו' אל הארץ. ולכן נק' אח"כ אברהם. שמ"מ יש בהשם לשון רוממות ורק שהה"א מפסיק בין אותיות רם והוא בחי' ה' עילאה שע"י יומשך ויתפשט הרוממות דאב רם מלמעלמ"ט לבחי' הארץ מל'. וכמ"ש בת"א. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה. במה שהמשיך הרוממות בבחי' מל':

{{עוגן|וירא ב|ב'}}. '''ועתה''' צ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל התומ"צ. צ"ל תחלה מה שברא הקב"ה עשירים ועניים. והעשירים צריכים ליתן צדקה להעניים ולמה לא ברא שכאו"א יהי' לו פרנסתו. והענין שהוא ע"ד חמה ולבנה, דכתיב ויעש אלקים כו' המאור הגדול כו'. ואיתא בתיקוני זהר (תיקון מ"ד) שמשא רזא דעתירין. וסיהרא רזא דמסכנין. כמו סיהרא דלעתיד לבא מג"כ ומקבלת האור מהשמש. כמו"כ עניים הם בריאה כך, שברא אותן הקב"ה כדי שיהי' צדקה מעשיר לעני. ושעי"ז יומשך למעלה ג"כ הצדקה משמשא בסיהרא, והענין דכתיב (מלאכי ג' כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו'. שהארת אור השמש בגילוי זהו צדקה (ע"ד שמש בשבת צדקה לעניים תענית ח:). והיינו כי שמש ומגן הוי' אלקים. כמו שהשמש מאיר רק זיו לבד ממנו. שאין נוגע כלל לעצמיות השמש. כמו"כ ההשפעה שמשם הוי' להחיות העולמות היא רק הארה בעלמא וכולא קמי' כלא חשיב ובטל במציאות לגמרי. אך השם אלקים הוא מגן המעלים ומסתיר על אור שם הוי'. כדי שיהתוו עולמות הנבראים בבחי' יש ודבר נפרד. ונק' מדת לילה יחו"ת. אבל אצילות נק' מדת יום. והנה כמו הצדקה למטה היא להחיות רוח שפלים כמו"כ למעלה הצדקה זהו שיתגלה שם הוי' למטה גם במדת לילה וחשך דבי"ע עד עוה"ז הגשמי שיהי' דירה בתחתונים. וזהו וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. דהיינו שיתגלה שמש הוי' בחי' יחו"ע ביחו"ת ולא יסתיר כלל השם אלקים. ולכן ארז"ל (ע"ז ד"ג סע"ב) ע"פ זה שלעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה. ולכן נק' הקב"ה צדיק ע"ש שהוא בעל צדקה. והנה צדקה כללות כל המות כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא. שכל מצוה היא כלי בפ"ע להמשכות גילוי אור א"ס ב"ה. וע"י כל הרמ"ח מ"ע ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה בבחי' רמ"ח אברים דמלכא בחי' כמראה אדם שיתהווה בחי' כמראה אדם כו' הוא מראה דמות כבוד הוי' כו'. וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אתם כאלו עשאני (זח"ג קי"ג א'). וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו'. שע"י צדקה עושים וממשיכים דרך הוי'. כי הנה כתיב חנון ורחום הוי'. כי הוי' הוא בחי' צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות כדי שיהי' יכול להיות גילוי אור א"ס ב"ה בעולמות. אבל עצמות אוא"ס ב"ה הוא רם ומתנשא למעלה מגדר בחי' שם הוי'. וע"כ צ"ל חנון ורחום שיומשך ויתהווה בחי' ד"א הוי'. וזהו דרך הוי' שהוא המשכה מבחי' רוממות דעצמות אוא"ס ב"ה בשם הוי'. וגם פי' דרך הוי' היינו צנור להמשכת גילוי שם הוי' ממש למטה בבי"ע. וכ"ז הוא ע"י צדקה כו'. דכתיב (הושע י"ב) כי ישרים דרכי הוי'. שתרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין וצנורות שיומשך שם הוי' ממש בגילוי למטה. וזהו כי ישרים. שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה. וא"כ ע"י המצות ממשיכים הרוממות דעצמות אוא"ס תחלה בשם הוי' ואח"כ משם הוי' יומשך הגילוי במל' מקור בי"ע ובבי"ע גופא להיות דירה בתחתונים. ולכן נק' המשכה זו צדקה. ובזה מתבאר איך שכללות ענין התורה שהוא המשכת הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' נק' בשם צדקה. ובדרך כלל נק' חד ארחא כו'. וזהו שצדקה היא כללות כל רמ"ח מ"ע: