ילקוט שמעוני/א/פב
|
< הקודם · הבא > |
ונתתי לך ולזרעך אחריך. רבי יודן אמר חמש, אם מקבלין בניך אלהותי אני אהיה להון לאלהים לפטרון, ואם לאו לא אהיה להון לאלהים לפטרון. אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי, ואם לאו אין מקבלין אלהותי. אם מקיימין בניך את המילה הם נכנסין לארץ, ואם לאו אין נכנסין לארץ. אם מקיימין בניך את המילה אהיה להן לאלוה לפטרון, ואם לאו לא אהיה לפטרון, שאם מקבלין בניך את המילה הם מקבלין אלהותי, ואם לאו אין מקבלין אלהותי. רבי ברכיה אמר (יהושע ה, ד): וזה הדבר אשר מל יהושע. דבר אמר להון ומלן. א"ל מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים, כך אמר הקב"ה לאברהם לך ולזרעך אחריך. על מנת ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך. רבי הונא אמר ואתה אתה. מכאן למוהל שיהא מהול. רבי יוחנן אמר המול ימול. מכאן למוהל שיהא מהול. תני ישראל ערל אינו מוהל קל וחומר גוי ערל. ונמלתם את בשר ערלתכם. כנומי הזה שהיא תלויה בגוף. מעשה במונבז ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק זה ונמלתם את בשר ערלתכם. הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה, וזה פניו לכותל והתחיל בוכה, הלכו זה וזה ומלו עצמן, לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק זה אמר אחד לחבירו, אי לך אחי, א"ל את אי לך אבל אני לא, אי לי, גלו את הדבר זה לזה, כיון שהרגישה אמם בהם הלכה ואמרה לאביהם, בניך עלת נומי בבשרם וגזר הרופא שימולו. א"ל וימולו, מה פרע לו הקב"ה, בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה של פסטון (פי' מערב), וירד המלאך והצילו. ובן שמונת ימים וגו'. תני הלוקח עובר שפחתו של גוי, רבי יוחנן אמר ימול לשמונה. לבן או לבת, לבן מכל מקום, לבת מכל מקום:
(שבת פ' ר"א דמילה, דף קל"ז ע"א): המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. יש יליד בית שנמול לאחד בלוקח שפחה לעוברה דלא קניא ליה, ולמאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי בלוקח שפחה על מנת שלא להטבילה. יש יליד בית שנמול לשמונה, לקח שפחה ונתעברה אצלו. יש מקנת כסף שנמול לשמונה, לקח שפחה ואחר כך ילדה. יש מקנת כסף שנמול לאחד, שלקח שפחה וולדה עמה. רבי חמא אמר יליד בית שנמול לאחד, כגון שילדה ואחר כך הטבילה. יליד בית שנמול לשמונה, כגון שהטבילה ואחר כך ילדה. מקנת כסף שנמול לשמונה, כגון שלקח שפחה ואחר כך ילדה. מקנת כסף שנמול לאחד, כגון שלקח שפחה וולדה עמה:
(יבמות פ' הערל דף ע"ב ע"א): המול ימול. לרבות ציצין המעכבין את המילה. את בריתי הפר, לרבות המשוך מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, דאמר רב הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל:
(ע"ז פ' אין מעמידין דף כ"ו ע"ב): תני ישראל מל את הכותי, כותי לא ימול את ישראל מפני שמל לשם הר גרזים דברי ר' יהודה. א"ל רבי יוסי וכי היכן מצינו מילה בתורה לשמה, אלא מל והולך עד שתצא נפשו. אמר רב חסדא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (שמות יב): לה' המול. ורבי יוסי המול ימול כתיב. ואידך נמי הכתיב לה' המול. ההוא בפסח כתיב. ואידך נמי הכתיב המול ימול. דברה תורה כלשון בני אדם.
(דברים רבה פ' כי תצא): למה התינוק נמול [לאחר שמונת] ימים, [שנתן] הקב"ה רחמים עליו, להמתין לו עד שיהא בו כח, וכשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה, שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן. וכתיב אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:
(בראשית רבה פ' מ"ז): המול ימול. מילה ופריעה, מילה וציצין. המול ימול, מכאן למוהל שיהא מהול. המול ימול, להביא את שנולד מהול. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה, ועל מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול, שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים אינו צריך. רבי אליעזר בנו של [ר' יוסי הגלילי] אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על זה ועל זה שצריך להטיף ממנו דם ברית, ועל מה נחלקו על שנולד מהול וחל יום שמיני שלו להיות בשבת, בית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים אינו צריך, והלכה כדברי התלמיד. וערל זכר. וכי יש ערל נקבה? אלא במקום שהוא ניכר אם זכר אם נקבה משם מלין אותו. את בריתי הפר, זה המשוך. תני המשוך צריך למול, ר' יהודה אומר לא ימול מפני שהיא ערלה כבושה. אמרו לפני רבי יהודה והלא הרבה היו כך בימי בן כוזיבא (וכולם הולידו בנים), ולכולהון בנין חוזרין ומלין, הה"ד המול ימול. אפילו ארבעה וחמשה פעמים:
(ב"ר פ' מ"ז): ויאמר ה' אל אברם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי. (משלי יב): אשת חיל עטרת בעלה. אמר ר' אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה. רבנן אמרין מרתא דבעלה, בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אמר רבי יהושע בן קרחה יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם. אמר רבי שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקב"ה משרי, היה טס ופורח סביב כסאו של הקב"ה, אמר לפניו רבונו של עולם בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משמה של צדקת, א"ל הקב"ה לשעבר היית נתון בשם נקבה ובסוף אותיות, עכשיו תהיה נתון בשם זכר ובראש אותיות, הה"ד (במדבר יג): ויקרא משה להושע בן נון יהושע. אמר ר' מני לשעבר היית שרי לעצמה ועכשיו שרה לכל באי העולם. וברכתי אותה, ר' יהודה אומר וברכתי אותה ליתן לה בן, וברכתיה לברכה בחלב. אמר ליה ר' נחמיה וכי כבר נתבשרה וכו', אלא מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותיה. רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנין נותן אני יראתה על כל אומות העולם, דלא יהו מונין לה וקורין לה עקרתא. ר' יודן בשם רבי שמעון בן לקיש עיקר מטרון לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מטרון. מלכי עמים ממנה יהיו. מכאן דרש אברהם והחזיר קטורה. ויפול אברהם על פניו ויצחק. רבי פנחס בשם רבי לוי שני פעמים נפל אברהם על פניו, וכנגדן נטלה מילה מבניו שני פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר, במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן. הלבן מאה שנה יולד. למה ששרה בת תשעים שנה תלד וכו'. האיש אינו מזקין והאשה מזקנת. איזו היא זקנה, כל שקורא אותה אימא פלונית ואינה מקפדת. לו ישמעאל יחיה לפניך. לאוהבו של מלך שהיה המלך מעלה לו אנונא, א"ל אני מבקש לספור אנונא שלך, א"ל אל תמלי רוחי קריר, הלואי קדמתא לא תמנע מני. כך לו ישמעאל יחיה לפניך. ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו. רבי יוחנן אמר כאן בן האמה למד מבן הגבירה, הנה ברכתי אותו זה יצחק, והרביתי אותו זה יצחק, והפריתי אותו זה יצחק. ולישמעאל כבר שמעתי אותו על ידי מלאך. רבי אבא בר כהנא בשם רבי בירי כאן בן הגבירה למד מבן האמה, הנה ברכתי אותו זה ישמעאל, קל וחומר ואת בריתי אקים את יצחק. שנים עשר נשיאים יוליד, כתיב (בראשית מט): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. וישמעאל אינו מעמיד שנים עשר אלא אותם נשיאים, כד"א (משלי כה): נשיאים ורוח וגשם אין. אבל אלו מטות, כד"א (חבקוק ג): שבועות מטות אומר סלה:
(ברכות פ' הרואה דף נ"ו ע"ב): הרואה ישמעאל בחלום תפלתו נשמעת, שנאמר ולישמעאל שמעתיך. והני מילי ישמעאל בן אברהם אבל ישמעאל ממש ולא כלום:
(ב"ר פ' מ"ז): ואת בריתי אקים את יצחק (כתיב ברמז מ"ה). ואת בריתי אקים את יצחק. אותה שנה מעוברת היתה. ויכל לדבר אתו. תני הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן צריך ליטול ממנו רשות, ממי את למד מאברהם, פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב"ה באו מלאכי השרת לדבר עמו, אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה, ואחר כך אני מדבר עמכם, כיון שדבר כל צרכיו אמר לפניו רבונו של עולם צריך אני לדבר למלאכים, א"ל הפטר בשלום הה"ד ויעל אלהים מעל אברהם. אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה, שנאמר ויעל מעליו. ויקח אברהם את ישמעאל בנו בשעה שמל אברהם את ילידי ביתו העמידן גבעה ערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטרת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים אמר הקב"ה בשעה שיהיו בניו באין לידי מעשים רעים אני נזכר אותו הריח ומתמלא עליהן רחמים. ואברהם בן צ"ט שנה בהמולו את בשר ערלתו וישמעאל בנו בן י"ג שנה בהמולו את בשר ערלתו הכא את אמר בשר ערלתו ולהלן את אמר את בשר ערלתו אלא אברהם על ידי שנתמעך על ידי אשה בשר ערלתו אבל ישמעאל שלא נתמעך על ידי אשה את בשר ערלתו. בעצם היום הזה נמול אברהם כתיב לא מראש בסתר דברתי אמר הקב"ה אילו מל אברהם בלילה עכשיו יהו כל דורו אמרין כך וכך [אילו] היינו יודעים לא היינו מניחין אותו למול אלא בעצם היום ודרגש ליה ימלל. נמול אברהם הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו אמר ר' לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נמול אברהם בדק עצמו ונמצא מהול. בההיא עונתא אקיל ר' ברכיה לר' לוי אמר ליה כזבנא שקרנא את אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו. וכל אנשי ביתו יליד בית וגו' תני הולכין ליריד של גוים בחול המועד ולוקחין מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות ר' אמי בשם ריש לקיש אמר לא סוף דבר עבדים מהולים הוא לוקח אלא אפילו עבדים ערלים מפני שהוא מכניסן תחת כנפי השכינה:
כל העבדים שנמולו עם אבינו אברהם לא נתקיימו לא הם ולא זרעם בישראל ולמה מלן בשביל טהרה שלא יטמאו את אדוניהם במאכליהם ובמשתיהם:
אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים ושבים באים אצלי, תאמר משמלתי שאין באין אצלי, א"ל הקב"ה עד שלא מלת היו באים בני אדם ערלים אצלך, עכשיו אני בכבודי נגלה עליך, הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא:
|
< הקודם · הבא > |
פרשת וירא עריכה
פרק יב - המשך רמז פבעריכה
כתיב אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ (דברים יג, ה). כתוב ברמז י"ו וברמז ל"ג.
וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ (איוב יט, כו). אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באים להדבק לזאת אות הברית. ומבשרי אחזה אלוה, אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי, וירא אליו יי'. רבי לוי פתח ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני יי' וגו' (ויקרא יט). אמר אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, וירא אליו יי'.
הֹלֵךְ צְדָקוֹת (ישעיה לג, טו). זה אברהם, שנאמר ושמרו דרך יי' לעשות צדקה. דֹבֵר מֵישָׁרִים - מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ (שה"ש א, ד). מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת - אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל (בראשית יד, כג). נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד - הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יי' (בראשית יד, כב). הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן (ישעיה לג, טז) - העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, שנאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וכו' (בראשית טו, ה). כדלעיל. מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ - אלו ענני כבוד. לַחְמוֹ נִתָּן - וקחה פת לחם. מֵימָיו נֶאֱמָנִים - יוקח נא מעט מים. מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ (ישעיה לג, יז).
(בבא מציעא פ' השוכר את הפועלים דף פ"ו ע"ב): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' (בראשית יח, א). אמר רבי חמא בר חנינא אותו היום יום שלישי למילתו של אברהם היה, ובא הב"ה ושאל בו.
(מדרש אבכיר): משל לחנוני אחר שהיה לו אוהב כהן והיה לו טומאה בחצרו, א"ל הכהן אם מבקש אתה שאכנס לחצרך פנה הטומאה ממנה. עמד ונכנס הכהן לחצר, כך הקב"ה אוהב לאברהם אלא שהיתה הערלה תלויה בו, וכיון שמל מיד וַיֵּרָא אֵלָיו ה' (בראשית יח, א).
(פרקי דרבי אליעזר פ' כ"ט): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' (בראשית יח, א). רבי גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא כשנמול אבינו אברהם ביום השלישי היה לו כאב הרבה מאד למכתו, מה עשה הב"ה לנסותו, נקב חול אחד מתוך גהינם והרתיח את העולם כיומן של רשעים ויצא וישב לו בפתח האהל לרוח היום, אמר הב"ה למלאכי השרת נרד ונבקר את החולה, אמר הב"ה למלאכי' באו וראו כחה של מילה, עד שלא נמול היה נופל על פניו ואחר כך הייתי מדבר עמו, ועכשיו שנמול הוא יושב ואני עומד.
(בראשית רבה פ' מ"ח): וְהוּא ישֵׁב (בראשית יח, א). כתיב ותתן לי מגן ישעך (תהלים י"ח). זה אברהם, אנכי מגן לך. וימינך תסעדני - בכבשן האש ברעבון ובמלכים. וענותך תרבני - מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם, שהיה יושב והשכינה עומדת, שנאמר וְהוּא ישֵׁב (בראשית יח, א). ישב כתיב, בקש לעמוד, א"ל הב"ה שב ואתה סימן לבניך, מה אתה יושב ושכינה עומדת כך בניך יושבים ושכינה עומדת, שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב). עומד אין כתיב כאן אלא נצב, איטימוס (פי' מזומן), כד"א ונצבת לי שם על הצור (שמות ל"ג).
פֶּתַח הָאֹהֶל (בראשית יח, א). פתח טוב פתחת לגרים, האהל - שאילולי את לא בראתי שמים וארץ, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת (ישעיה מ, כב). שאילולי את לא בראתי גלגל חמה, לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם (תהלים יט, ה). שאילולי את לא בראתי הירח, הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל (איוב כה, ה). אמר רבי לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גהינם ואין מניח אדם מהול מישראל לירד בתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי, מהו עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תנוקות שמתו עד שלא מלו ומניחן עליהן ומורידן לגהינם, הה"ד שָׁלַח ידו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ (תהלים נה, כא). כְּחֹם הַיּוֹם (בראשית יח, א). לכשיבא אותו יום, כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר (מלאכי ג, יט).
כְּחֹם הַיּוֹם (בראשית יח, א). תני וחם השמש ונמס. בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות, כשהוא אומר כחם היום בשש שעות אמור או חלף. בארבע טולא קריר ושמשא שריב, בשש שעות טולא ושמשא שריבין ואין צל לבריה תחתיו. כחום היום נקב נקב מגהינם והרתיח כל העולם, לשעה קלה אמר הב"ה צדיק זה בצער והעולם בריוח. כחם היום הדה אמרה שהחמין יפה למכה, אמר עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באין אצלי, תאמר משמלתי שאין באים אצלי, א"ל הקב"ה עד שלא מלת היו בני אדם ערלים באים אצלך, עכשיו אני ופמליא שלי נגלין לך, הה"ד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. וירא - וירא בשכינה וירא במלאכים. אמר רבי חנינא שמות חדשים עלה בידם מבבל. ריש לקיש אמר אף שמות מלאכים מיכאל גבריאל רפאל, אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סירקי (תרגום מיד הישמעאלים מידא דסרקא), ואחד נדמה לו בדמות נווטי (פי' ספן), ואחד נדמה לו כדמות ערבי, אמר אם אני רואה שכינה ממתנת להם אני יודע שהן בני אדם הוגנים (פי' נכבדים), ואם רואה אני אותם שהן חולקין כבוד זה לזה וכו', כיון שראה שהשכינה ממתנת להם וחולקין כבוד זה לזה, ידע שהן הוגנים. אמר רבי אבהו פוולונו (פי' אהל) של אברהם אבינו מפולש היה כהדה דרומלוס (פי' סוכה), אמר אם אני רואה אותם שהפליגו וכו' אני יודע שהן באין אצלי, כיון שראה אותם שהפליגו מיד וירץ לקראתם.
(ב"מ פ' השוכר את הפעולים דף פ"ו ע"ב): וַיֵּרָא אֵלָיו (בראשית יח, א). אותו היום יום שלישי למילתו, מה עשה הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יטרח, א"ל לאליעזר קום חזי בשוקא אי אתו אורחים, קם חזא אתא לגביה אמר לא אתן, אמר אברהם עבדי לית בהו הימנותא, קם נפקא איהו לא חזא. חזייה קודשא בריך הוא דקא שרי ואסר, אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא, והיינו דכתיב אל נא תעבור מעל עבדך.
(יומא פ' אמר להם הממונה דף ל"ז ע"א): תניא שלשה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע, גדול מימינו, וקטן משמאלו, וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם, מיכאל באמצע, גבריאל בימינו, ורפאל משמאלו, דמצדד אצדודי, אבל ההולך לימין רבו הרי זה בור. ואחורי רבי הרי זה מגסי הרוח, אין מכבדין בדרכים וע"ש. כתיב וישא עיניו וירא. וכתיב וירא וירץ לקראתם. כד חזיוה דהוה קא שרי ואסר פירשו מיניה, מיד וירץ לקראתם.
(ב"מ פרק השוכר את הפועלים דף פ"ו ע"ב) מאן נינהו שלשה אנשים? מיכא"ל גבריא"ל ורפא"ל. מיכא,ל בא לבשר את שרה, רפא"ל בא לרפאת את אברהם, גבריא"ל בא להפוך את סדום. והכתיב ויבואו שני המלאכים סדומה. ההוא דאתא לשזביה ללוט, דיקא נמי דכתיב ויהפך. מאי שנא גבי אברהם דכתיב כן תעשה כאשר דברת, ומאי שנא גבי לוט דכתיב ויפצר בם מאד (בראשית יט, ג). מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.
(שבת פרק מפנין, דף קי"ז ע"א): אמר רבי יוחנן גדול הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש. רב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש. דקתני מפני האורחים ברישא. אמר רב יהודה אמר רב גדול הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך. אמר רבי אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אין קטן אומר לגדול המתן עד שאבוא אצלך, אבל בהקב"ה כתיב אל נא תעבור מעל עבדך. אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא אלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, והשכמת בית המדרש, ועיון תפלה, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן חבירו לכף זכות, ובהני שייכי נמי כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו. ותלמוד תורה כנגד כלן.
(שבועות פרק שבועות העדות דף ל"ה ע"ב): כל שמות האמורות באברהם קודש חוץ מזה שהוא חול, ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך. חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי אליעזר משום רבי אליעזר המודעי אמרו אף זה קדש. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, כמאן כאותו הזוג.
(תנחומא): יוקח נא. אמר לו הב"ה אתה אמרת יוקח, בו בלשון אני גואל את בניך, ולקחתי אתכם לי לעם (שמות ו, ז). הרי בעולם הזה, בעולם הבא מנין, ולקחתי אתכם אחד מעיר (ירמיה ג, יד).
(בראשית רבה פ' מ"ח): רבי אלעזר בשם ר' סימון אמר: אמר הב"ה לאבינו אברהם, אתה אמרת יוקח נא מעט מים. חייך שאני פורע לבניך, הה"ד אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר. הרי במדבר בארץ כנען מנין, ארץ נחלי מים וגו'. לעתיד לבא מנין, ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת ורחצו רגליכם. חייך שאני פורעה לבניך, וארחצך במים. הרי במדבר בארץ מנין, רחצו הזכו. לעתיד לבא מנין, אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. אתה אמרת והשענו תחת העץ. חייך שאני פורע לבניך, פרש ענן למסך. הרי במדבר בארץ מנין, בסכת תשבו שבעת ימים. לעתיד לבא מנין, וסכה תהיה לצל יומם. אתה אמרת ואקחה פת לחם. חייך שאני פורע לבניך, הנני ממטיר לכם לחם. הרי במדבר בארץ מנין, ארץ חטה ושעורה. לעתיד לבא מנין, שנאמר יהי פסת בר בארץ בראש הרים. ואל הבקר רץ אברהם. חייך שאני פורעה לבניך, ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים. הרי במדבר בארץ מנין, ומקנה רב היה לבני ראובן. לעתיד לבא מנין, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר. והוא עומד עליהם, חייך שאני פורעה לבניך, וה' הולך לפניהם. הרי במדבר בארץ מנין, אלהים נצב בעדת אל. לעתיד לבא מנין, עלה הפורץ לפניהם.
ורחצו רגליכם. אמרו לו שמא כערביים חשבתנו שמשתחוים לאבק רגליהם, כבר יצא ממך ישמעאל. אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת הוא בעצמו, עשה הקב"ה לבניו ע"י עצמו, וכל מה שעשה אברהם למלאכים ע"י שליח, עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח, ואל הבקר רץ אברהם. ורוח נסע מאת ה' וגו'. ויקח חמאה וחלב ויתן לפניהם. הנני ממטיר לכם לחם. והוא עומד עליהם. הנני עומד לפניך שם על הצור. ואברהם הולך עמם לשלחם. וה' הולך לפניהם יומם. יוקח נא מעט מים. והכית בצור ויצאו ממנו מים. ופליג אדרבי חמא בר חנינא בשכר שלש זכו לשלש, בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים. כתיב ואקחה פת לחם. וכתיב ויקח חמאה וחלב. אמר רבי אלעזר צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים, מעפרון דכתיב ארץ ארבע מאות שקל כסף. וכתיב וישמע אברהם וגומר. והוא לא שקל מיניה אלא קנטרי. כתיב קמח וכתיב סולת, מכאן שהאשה צרה עיניה באורחין יותר מן האיש.
(בראשית רבה פ' מ"ח): אמר רבי יצחק בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דהבא פתא מזוניתא דלבא, בתורה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. בנביאים סעד לבך פת לחם. בכתובים ולחם לבב אנוש יסעד. אמר רבי אחא סעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם. הדא אמרה שאין יצר הרע שולט במלאכים, דאמר רבי אחא שיתו לבכם לחילה. הדא אמרה שאין יצר הרע לעתיד לבא. כי על כן עברתם על עבדכם. מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי. ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. אנו אין לפנינו אכילה ושתייה, אתה שלפניך אכילה ושתייה כן תעשה לעצמך כאשר דברת. יהי רצון שתזכה לעשות סעודה אחרת לבר דכר דתיליד לך. וימהר אברהם האהלה אל שרה וגומר. מהרי שלש סאים. תשע סאין אפה, שלש לעוגות, שלש לחביץ, שלש למיני מלטמיא (פי' בערוך לפרר בקערה). לושי ועשי עוגות. הדא אמרה פרוס הפסח היה. רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינא הוא מדבר סין הוא מדבר אלוש הוא מדבר קדש, מאיזה זכות זכו ישראל שנתן להם מן במדבר, בזכותו של אברהם שאמר לושי ועשי עוגות. ואל הבקר רץ אברהם. אמר רבי לוי לקדם אותה אומה שכתוב בה, עגלה מלומדה אוהבת לדוש. ויקח בן בקר. יכול גדול, ת"ל רך. אי רך יכול חשול, ת"ל וטוב. ויתן אל הנער. זה ישמעאל כדי לזרזו במצות.
(בבא מציעא פ' השוכר את הפועלין דף פ"ג ע"ב): מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלין ופסק להן מזונות, וכשבא אצל אביו א"ל בני אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתה אי אתה יוצא ידי חובתך, מפני שהן בני אברהם יצחק ויעקב, אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם אין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד. רשב"ג אומר אינו צריך הכל כמנהג המדינה. למימרא דסעודה דאברהם עדיפא מדשלמה, והכתיב ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח. והללו לעמילן של טבחים ולציקי קדירה, ואלף נשים היו לו לשלמה וכל אחת ואחת עשתה בביתה כך, סבורה שמא אצלא סועד היום. ואילו גבי אברהם כתיב ואל הבקר רץ אברהם. אמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה. א"ל התם מלתא תורי לתלתא גברי, הכא לישראל כלהו, שנאמר יהודה וישראל רבים כחול הים. רך וטוב. ואימא חד, כדאמרי אנשי רכיך וטב. אמר ליה לכתוב קרא רך טוב מאי רך וטוב לדרשא. אמיא תרי, מדטוב לדרשא רך נמי לדרשא. מתיב רבא בר עולא ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו. כל חד וחד יהביה לחד נער. ויקח חמאה ובן בקר אשר עשה. קמא קמא תקן אתייה לקמייהו, כל כך למה אמר רב יהודה אמר רב כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל. והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה, שהרי משה עלה למרום ולא אכל ולא שתה ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו ושתו. אוכלין ושותין ס"ד אלא נראין כאילו אוכלין ושותין.
(ב"ר פ' מ"ח): ויקח חמאה וחלב. המעולה אחד מששים, בינוני אחד ממ', הקיבר אחד מכ'. רבי יונה אמר המעולה אחד ממאה, בינוני אחד מנ', הקיבר אחד מכ' ופת היכן היה. אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר בשם רבי מאיר שרה אמנו פרסה נדה ונטמאת העיסה. רבנן אמרי אפילו פת הביא לפניהם, ומה אם דברים שלא אמר להם הביא לפניהם דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה. והוא עומד עליהם. הכא את אמר והוא עומד עליהם, ולהלן את אמר נצבים עליו, אלא עד שלא יצאו ידיהם נצבי' עליו, וכיון שיצאו ידיהם והוא עומד עליהם, אימתו מוטלת עליהם, מיכאל מרתת גבריאל מרתת. א"ר תנחום משום רבי אלעזר ורבי איבו בשם רבי מאיר מתלא אמר עלת לקרתא הלך בנימוסא, למעלה שאין אכילה ושתייה עלה משה ונדמה להם, ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי. אבל למטה שיש אכילה ושתיה והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכי אוכלין היו, אלא נראין כאוכלין וראשון ראשון מסתלק.
(תנא דבי אליהו): ישמור אדם דברים בלבבו שלא יאכל עם עם הארץ על השולחן מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ובשביעית, הכתוב אומר מה לתבן את הבר. כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. וכן דוד הוא אומר לא ישבתי עם מתי שוא שנאתי קהל מרעים וגו'. ארחץ בנקיון כפי וגו'. אל תאסוף עם חטאים נפשי. לעולם ירבה אדם סעודתו עם תלמיד חכם ולא עם עם הארץ, כי לאחר שעה מספרין עליו לשון הרע. לעולם יטול אדם רשות מרבו ואחר כך יעשה רצון תלמידי חכמים הבאין אליו, שנאמר אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'.
האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שהטריח פתח להם הב"ה פיהם ואכלו, שנאמר עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. בשכר תקון של מים שרחצו ידיהם נתן הקב"ה באר לישראל מ' שנה, בזמן שישראל עושין רצונו משכמת והולכת ונובעת במקום שישראל חונים. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו היתה מאחרת בשעה בשתים בשלש בארבע בחמש, עד שיוצאים תלמידי חכמים ונערים וקטנים ואומרת עלי באר. בזכות אברהם יצחק ויעקב, בזכות משה ואהרן ומרים, ואחר כך הולכת ונובעת בין שבט יהודה לשבטו של יששכר, שנאמר באר חפרוה שרים וגו'. וכל המרבה סעודתו עם עם הארץ אין דבריו נשמעים וסוף שהמחלוקת רבות עליו ומזלזל תורתו ומחלל שמו של מקום ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו ואינו ממלא את ימיו וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. משום אדם אחד אמרו גדולה צדקה שמיום שנברא העולם ועד עתה אותה שעה שנותנה הרי זה משתבח וקולט עצמו מדינה של גהינם, שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' (תהלים מא). ואין יום רעה אלא יום דינה של גיהנם, שנאמר: וגם רשע ליום רעה (משלי טו). ואומר אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אבותינו הראשונים מפני מה זכו בעולם הזה ולימות המשיח ולעולם הבא, מפני שנהגו עצמן בצדקה, שנאמר ידעתיו וגו'. יצחק לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר ויזרע יצחק. ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה. יעקב לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר קטנתי מכל החסדים. אין קטנתי אלא מעט, אין מעט אלא צדקה, שנאמר טוב מעט בצדקה. משה לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר צדקת ה' עשה. אהרן לא נשבתח אלא בצדקה, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו. ואין אמת אלא צדקה, שנאמר אמת מארץ תצמח וגו'. דוד לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר וצדקתך לבן מלך. אף הקדוש ב"ה נשתבח בצדקה, שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה. אף כסא הכבוד נשתבח בצדקה, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. אדם נותן צדקה לחבירו מתכוון אליו שיחיה ולא ימות, אף הקדוש ברוך הוא נותנה שיחיה ולא ימות, שנאמר וצדקה תציל ממות. מנין אתה אומר שמי שיש ספק בידו לעשות צדקה ואינו עושה, לקיים נפשות ואינו מקיים גורם מיתה לעצמו, שנאמר ויען נבל אל עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי ולקחתי את לחמי וגו'. וכתיב ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל. מנין שמארכת ימיו של אדם, שנאמר בשלוח הקן במצוה קלה שבתורה: למען ייטב לך והארכת ימים. קל וחומר לצדקה שהיא חמורה בתורה. מנין שהיא מביאה את האדם לחיי העולם הבא, שנאמר אשרי האיש אשר לא הלך וגומר. וכתיב אשרי שומרי משפט עושי צדקה וגו'. מה אשרי האמור להלן בן העולם הבא אף אשרי האמור כאן בן העולם הבא, מנין ששוה לתורה, שנאמר אם בחוקותי תלכו. ואומר ונתתי שלום בארץ. ובצדקה הוא אומר והיה מעשה הצדקה שלום. ומנין שהתורה משולה בצדקה, שנאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'. ומנין שהיא ממהרת להביא את ימות המשיח ואת ימות הגאולה, שנאמר: שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וגו'. ומנין שהיא מעלה ומשיבה את נותנה כנגד כסא הכבוד, שנאמר הולך צדקות ודובר משרים וגו' הוא מרומים ישכון. ואל הבקר רץ אברהם. ברח מלפניו ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם ,וראה שם אדם ועזרו שוכבים וישנים ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח, לפיכך חמד מערת המכפלה, אמר לבני יבוס לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר, והלא חתיים היו, אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים, ולא קבלו עליהם, התחיל כורע ומשתחוה להם, שנאמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ. אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי ואנו מוכרין לך, כרת עמהם ברית ושבועה, מה עשו אנשי יבוס, עשו להם צלמי נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם, וכשבאו ישראל לארץ כתיב: ואת היבוסי יושב ירושלים וגומר. ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו, שנאמר ויאמר אנשי יבוס לא תבא הנה. וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא, והיו ישראל כחול הים אלא מכח השבועה. עד הסירך העורים והפסחים, אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו ורגליהם ולא יהלכון.
(תנחומא): אמר הב"ה לאברהם בזכות שלש ריצות שרצת, חייך כשאבוא ליתן תורה לישראל שאני רץ בפניהם. ג' ריצות שרץ אברהם, וירץ לקראתם. ואל הבקר רץ אברהם. וימהר אברהם. ופרע לו הקב"ה. (ויקרא רבה פ' בהר סיני): ויאמר ה' מסיני בא וגומר. רבי סימון בשם ר' אלעזר אמר: מי שעושה חסד עם מי שאינו צריך חסד, אברהם עשה חסד עם מלאכי השרת, דכתיב והוא עומד עליהם וגו'. ראה מה פרע לו הקב"ה לבניו, המן והבאר והשליו וענני כבוד מקיפין אותן. והרי דברים קל וחומר, ומה זה שעשה חסד עם מי שאינו צריך חסד כך פרע לו הקב"ה, מי שעושה חסד עם מי שצריך חסד על אחת כמה וכמה. ד"א ומה אם מי שלא עשה חסד עם מי שאין צריכין חסד, עמון ומואב עם ישראל, דכתיב על דבר אשר לא קדמו וגו'. וכי צריכין היו והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד והבאר עולה והשליו מצוי וענני כבוד מקיפין עילהם, מה פרע להו הקב"ה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. והרי דברים קל וחומר ומה מי שלא עשה חסד עם מי שאין צריכין חסד כך פרע להן הקב"ה, מי שהוא עושה חסד עם מי שהוא חייב לו, כגון יתרו עם משה, דכתיב ויאמר אל בנותיו ואיו קראן לו ויאכל לחם. בשכרו האכילו, דכתיב וגם דלה דלה לנו. פרע לו הקב"ה בימי שאול, דכתיב ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד וגו'. וכי עם כל ישראל עשה יתרו חסד, והלא עם משה בלבד עשה, אלא ללמדך שכל מי שהוא עושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין עליו כאילו עשה חסד עם כל ישראל. והלא דברים קל וחומר ומה אם מי שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו ראה מה פרע לו הקב"ה, מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה.
(ב"ר מח): ויאמרו איה שרה אשתך. איו נקוד, למד אינו נקוד. אמר רבי אלעזר בכל מקום שאת מוצא כתב רבה על הנקודה את דורש את הכתב, נקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה, כאן שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה, איו אברהם כשם שאמרו לאברהם איה שרה כך אמרו לשרה איו אברהם.
(בבא מציעא פז.): ויאמר הנה באהל. הה"ד תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך. רבי אלעזר אמר מנשי בני המדבר. דבר אחר: איה שרה אשתך. יודעין היו היכן היתה אלא להודיע ששרה אמנו צנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. רבי יוסי בר חנינא אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה. תנא בשם רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו, למדתך תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו, והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה, על ידי בעלה שאני. אחרי בלותי היתה לי עדנה. אחר שנתבלה הבשר נתפשטו הקמטים וחזר היופי למקומו. גדול השלום שהקב"ה שנה בו, שנאמר ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי.
(ראש השנה יא.): ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך. בפסח נולד יצחק, מנלן דכתיב כעת חיה למועד הזה. אימת קאי, אלימא בפסח וקאמר בעצרת, בחמשין יומין מי קא ילדה, אלא דקאי בעצרת וקאמר בתשרי, אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה, אלא דקאי בתשרי וקאמר בניסן, אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה, אותה שנה מעוברת היתה, סוף סוף כי מדלי מר ימי טומאה בצרי להו, אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, יולדת לשבעה יולדת למקוטעין, שנאמר ויהי לתקופת הימים ותהר חנה ותלד. מעוט תקופות שנים, ומעוט ימים שנים, ושרה שומעת. מכאן שהנשים צייתניות הן וכו' (כדכתיב רמז כד):
(ב"ר מח): והוא אחריו. זה ישמעאל, והוא אחריו מפני הייחוד, והוא אחריו המלאך הרגיש שבאת אורה. ואברהם ושרה זקנים. א"ר יוחנן כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים. מה תלמוד לומד ואברהם זקן בא בימים. אלא לפי שהחזירן הקב"ה לימי נערותן נצרך פעם שנייה ואברהם זקן. א"ר אמי כאן זקנה שיש בה לחלוחית, להלן זקנה שאין בה לחלוחית. חדל להיות לשרה אורח כנשים, כד"א וכי תחדל לנדור. פסק כמה דאת אמר וחדל לעשות הפסח. ותצחק שרה בקרבה לאמר. זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך (כתוב ברמז ג'). אחרי בלותי היתה לי עדנה. האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטין, ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה תכשיטין, כמה דאת אמר ואעדך עדי (יחזקאל טו). האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה יש לה עדוי ולדות. דבר אחר עדנה עדנין וסתנית. ואדני זקן, טוחן ולא פולט. א"ר יהודה בשם ר' סימון אתם מילדים עצמכם ומזקינים אדניכם ואני זקנתי מלעשות נסים. בר קפרא אמר גדול השלום ששנה הכתוב, היא אמרה ואדני זקן והקב"ה אמר ואני זקנתי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה. היפלא מה' דבר. רבי יודן בר רבי סימון אמר משל לאחד שהיו בידו שני קופליות (פירוש שלשליות), הוליכן אצל נפח, אמר ליה יכול אתה לתקנם, אמר ליה לבראתן כבתחלה אני יכול ולתקנם איני יכול. כך לבראתן כבתחלה אני יכול ולהחזירן לימי נערותן איני יכול:
(ילמדנו): ותכחש שרה לאמר. מכאן שהנשים פסולות לעדות, ואילולי שאמר הב"ה לאברהם שהוא נותן לו בן משרה לא היתה יולדת שלא האמינה, ויאמר לא כי צחקת. מעולם לא נזקק הקב"ה לדבר ולהסיח עם אשה אלא עם אותה הצדקה ואף היא על ידי עילה. רבי אבא בר כהנא אמר בשם רבי אידי כמה כירכורין כרכר כדי להסיח עמה, ויאמר לא כי צחקת. רבי אליעזר אומר והכתיב ותקרא שם ה' הדובר אליה, על ידי מלאך. והכתיב ויאמר ה' לה. רבי חמא אמר על ידי מלאך. רבי יוסי בן זמרא אומר על ידי שם. ואברהם הולך עמם לשלחם. מתלא אמר אוכלת אשקיית לוואית כך ואברהם הולך עמם לשלחם.
(ב"ר מט): וה' אמר המכסה אני מאברהם. רבי יצחק פתח: זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב (משלי י). כל מי שמזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעם זכר צדיק לברכה. וכל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה, מה טעם ושם רשעים ירקב. ארור המן ארורים בניו, חרבונא זכר לטוב. מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן, שנאמר ה' זכרנו יברך. אין לי אלא ששים ריבוא, מניין שכל אחד ואחד מישראל שהב"ה מזכיר שמו ומברכו, שנאמר וה' אמר המכסה אני וגו'. וכתיב ואברהם היה יהיה. לא הוה צריך קרא למימר אלא ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה. אלא אמר הקב"ה הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו.
(יומא לח:): ואברהם היה יהיה. אמר רבי אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. וכתיב ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה. ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים. וכתיב וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט וגומר.
(תנחומא): למה גלה לו, לפי שהיה אברהם מהרהר בלבו על דור המבול, איפשר שלא היו בהם צדיקים שיסלח להם הב"ה בזכותם, תדע לך שאף בסדום אמר האף תספה צדיק עם רשע, למה חלילה לך שני פעמים, בעולם הזה ובעולם הבא.
(ב"ר מט): בתחילה היה סוד ליראים, סוד ה' ליראיו. ואחר כך לישרים, ואת ישרים סודו. ואחר כך לנביאים כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. אמר הקב"ה אברהם זה ירא שמים, שנאמר כי ירא אלקים אתה. אברהם זה ישראל, שנאמר מישרים אהבוך. אברהם זה נביא, שנאמר כי נביא הוא. ואיני מגלה לו. אמר רבי יהושע בן לוי למלך שנתן פרדס מתנה לאוהבו, לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכו חמשה אילני סרק, אמר המלך ואלו מן פטריקון (פירוש: ירושת אבותיו) שלו הייתי מבקש, לא היה מעכב, ומה בכך נמלך בו, כך אמר הקב"ה כבר נתתי הארץ מתנה לאברהם, שנאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת. וחמשה כרכין הללו בתוך שלו הן ואלו מן פטריקון זה הייתי מבקש לא היה מעכב ומה בכך, נמלך בו. למלך שהיה לו שלשה אוהבים וכו'. כדכתיב ברמז ל"ד. דבר אחר למלך שהיה לו סנקתדרין (פירוש יועץ משנה למלך) אחד, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו, פעם אחת בקש לעשות דבר חוץ מדעתו, אמר המלך כלום עשיתי אותו סנקתדרין שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו, כך אמר הקב"ה כלום קראתי לאברהם איש עצתי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו, דאמר רבי יודן כך אמר הקב"ה הרי יש שם לוט בן אחיו ואיני מגלה לו. ורבנן אמרי כבר קראתי אותו אביהן של כולן, כי אב המון גוים נתתיך. דנין את הבן בלא דעתו של אב, גיהנם גליתי לו, מתן תורה גליתי לו, דינה של סדום מחר ואיני מגלה לו. רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן אמר אפילו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע, אפילו שם חדש שעתיד הב"ה לקראת לירושלם, שנאמר בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה'. היה אברהם יודע. רבי חייא ורבנן דתמן בשם רבי יהודה: אין לך כל יום ויום שאין הב"ה מחדש הלכה בבית דין העליון, מה טעם והגה מפיו יצא (איוב לז). ואין הגה אלא דברי תורה, שנאר והגית בו יומם ולילה (יהושע א). אפילו אותה הלכה היה אברהם יודע. ואברהם היה: רבי תנחום בשם רבי ברכיה בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם. כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי לעשות צדקה ומשפט זו גמילות חסדים. רבנין אמרין זו ביקור חולים. רבי יהודע בר רבי סימון אמר בתחלה צדקה ולבסוף משפט, הא כיצד אברהם היה מקבל עוברים ושבים, משהיו אוכלין ושותין הוה אמר ליה בריך, אמר ליה מה נימא, אמר ברוך אל עליון שאכלנו משלו, אם קבל עליו וברך הוה אכיל ושתי ואזיל, ואם לאו הוה אמר ליה הב מה דעלך והוה אמר ליה מה אית עלי, אמר ליה חד קשיטה דחמר בעשרה פולרין, וחדא ליטרא דקופר (פירוש: בשר) בעשרה פולרין. וחד עיגול דפיתא בעשרה פולרין, מאן יהב לך חמרא במדברא, מאן יהב לך קופר במדברא, מאן יהב לך פיתא במדברא, מאן יהב לך עיגולא במדברא, מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר ברוך אל עליון שאכלנו משלו, הוי מתחלה צדקה ולבסוף משפט.
(יבמות עט.): למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר לו אין כתיב כאן אלא דבר עליו וכו'. זה שאמר הכתוב ויקרא המלך לגבעונים והגבעונים לא מבני ישראל המה. דוד גזר עליהן, אמר דוד שלשה סימנין יש באומה זו, רחמנים וביישנים וגומלי חסדים, רחמנים ונתן לך רחמים. ביישנים דכתיב ובעבור תהיה יראתי על פניכם. גומלי חסדים דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. כל מי שיש בו שלשה סימנין הללו ראוי להדבק באומה זו, וכל מי שאין בו שלשה סימנין הללו אין ראוי להדבק באומה זו: