165,427
עריכות
עוגנים לקונטרס אחרון
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עוגנים לקונטרס אחרון) |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
'''{{עוגן1|דאימנין}} לי' מאדר ומלך בן מלך הוא.''' דאי משום דאימנין עליו לחוד מקמיית' שמעת לי' כן פירש"י וק"ל דילמא חדא איירי בדאימנו לחוד ואידך במ"במ אבל בדאימנו וגם מב"מ אה"נ דמונין לו ב' שני' וצ"ל דמב"מ לחוד ולא אימנו ליכא רבותא כלל ופשיטא דאין מונין לו ב' שני' א"נ דמשמע לי' להגמ' דאימנו לי' לחוד ומלך ב"מ שקולים המה וכיון דקמ"ל בחדא דאין מונין לו ב' שני' ממילא ה"ה לאידך והשתא בע"כ בתריית' אלא בדאיכא תרתי דאימנו עלי' ומב"מ הוא וקמ"ל דאפ"ה לא: | '''{{עוגן1|דאימנין}} לי' מאדר ומלך בן מלך הוא.''' דאי משום דאימנין עליו לחוד מקמיית' שמעת לי' כן פירש"י וק"ל דילמא חדא איירי בדאימנו לחוד ואידך במ"במ אבל בדאימנו וגם מב"מ אה"נ דמונין לו ב' שני' וצ"ל דמב"מ לחוד ולא אימנו ליכא רבותא כלל ופשיטא דאין מונין לו ב' שני' א"נ דמשמע לי' להגמ' דאימנו לי' לחוד ומלך ב"מ שקולים המה וכיון דקמ"ל בחדא דאין מונין לו ב' שני' ממילא ה"ה לאידך והשתא בע"כ בתריית' אלא בדאיכא תרתי דאימנו עלי' ומב"מ הוא וקמ"ל דאפ"ה לא: | ||
'''{{עוגן1|מקיש}} מלכות שלמה ליצאת מצרים.''' כתבו התוס' מפשטיה דקרא לא מצי למילף משום דנולדו בו זיותני עולם דדילמא מאדר מנינן ולניסן קרי' ליה חדש זיו. ואפילו אי הוי (הכי) קרי ליה לאייר חדש זיו משום דאית ביה זיו לאילני אין להוכיח דאלמא מניסן מנינן לשלמה דקרי ליה חדש שני משום דהכי הוה מעשה שמלך בניסן וקשה לי דא"כ מאי פריך בסמוך אימא אייר או אחד משאר חדשים הוי ר"ה ליצ"מ הא כיון דמקיש מלכות שלמה ליצ"מ א"א לפ"ז למנות ליצ"מ אלא מאדר או מניסן אבל לא לאחד משאר כל החדשים דא"כ אין חודש זיו שהוא ניסן או אייר חודש שני למלכות שלמה שמנינו מכוון עם יצ"מ. אבל הדבר ברור דהאי בחודש השני לא קאי אל המלך שלמה אלא האי חודש שני אייר הוא וקרי ליה חודש שני משום דניסן ר"ה לחדשים כדתניא לקמן (דף ז') בא בניסן ר"ה לחדשים ולמלכו' שלמה אשנה רביעית בלחוד קאי והשתא פריך שפיר דא"ל למלכות שלמה וליצ"מ דאיתקשו להדדי מנינן ר"ה שלהם באחד משאר כל החדשים כיון דמלכות שלמה לא קאי אחודש אלא אשנה לחוד{{הערה|{{מרכז|'''קונטרס אחרון'''}}הנה גם המהרש"א עמד בזה על דברי תוס' אלו דהא י"ל דהאי שני לחדשים הוא. והוא ז"ל כתב ע"ז ויש ליישב. ולכאורה היה נראה ליישב דכוונת התוס' הוא. דכיון דהאי קרא מקרא מסורס הוא כפירש"י ז"ל דה"ל למכתב בחודש השני בשנה הרביעית למלוך שלמה כדכתיב באידך קרא דויחל המלך שלמה. ומדסרס הכתוב למיכתב האי בחודש השני סמיך למלוך שלמה ש"מ דה"פ בחודש זיו שהיא אייר הוא החודש השני למלוך שלמה. והיינו שלשלמה מנינן. ואי האי חודש שני שני לחדשים הוא הו"ל למכתב בחודש השני בשנה הד' כנ"ל. וע"ז כתבו התוס' שפיר די"ל דאין מנינן לשאר מלכים מניסן כ"א לשלמה מטעם שמלך בניסן כפשטי' דקרא למלוך שלמה היינו שמלך בניסן:{{ש}} | '''{{עוגן1|מקיש}} מלכות שלמה ליצאת מצרים.''' כתבו התוס' מפשטיה דקרא לא מצי למילף משום דנולדו בו זיותני עולם דדילמא מאדר מנינן ולניסן קרי' ליה חדש זיו. ואפילו אי הוי (הכי) קרי ליה לאייר חדש זיו משום דאית ביה זיו לאילני אין להוכיח דאלמא מניסן מנינן לשלמה דקרי ליה חדש שני משום דהכי הוה מעשה שמלך בניסן וקשה לי דא"כ מאי פריך בסמוך אימא אייר או אחד משאר חדשים הוי ר"ה ליצ"מ הא כיון דמקיש מלכות שלמה ליצ"מ א"א לפ"ז למנות ליצ"מ אלא מאדר או מניסן אבל לא לאחד משאר כל החדשים דא"כ אין חודש זיו שהוא ניסן או אייר חודש שני למלכות שלמה שמנינו מכוון עם יצ"מ. אבל הדבר ברור דהאי בחודש השני לא קאי אל המלך שלמה אלא האי חודש שני אייר הוא וקרי ליה חודש שני משום דניסן ר"ה לחדשים כדתניא לקמן (דף ז') בא בניסן ר"ה לחדשים ולמלכו' שלמה אשנה רביעית בלחוד קאי והשתא פריך שפיר דא"ל למלכות שלמה וליצ"מ דאיתקשו להדדי מנינן ר"ה שלהם באחד משאר כל החדשים כיון דמלכות שלמה לא קאי אחודש אלא אשנה לחוד{{הערה|{{מרכז|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}הנה גם המהרש"א עמד בזה על דברי תוס' אלו דהא י"ל דהאי שני לחדשים הוא. והוא ז"ל כתב ע"ז ויש ליישב. ולכאורה היה נראה ליישב דכוונת התוס' הוא. דכיון דהאי קרא מקרא מסורס הוא כפירש"י ז"ל דה"ל למכתב בחודש השני בשנה הרביעית למלוך שלמה כדכתיב באידך קרא דויחל המלך שלמה. ומדסרס הכתוב למיכתב האי בחודש השני סמיך למלוך שלמה ש"מ דה"פ בחודש זיו שהיא אייר הוא החודש השני למלוך שלמה. והיינו שלשלמה מנינן. ואי האי חודש שני שני לחדשים הוא הו"ל למכתב בחודש השני בשנה הד' כנ"ל. וע"ז כתבו התוס' שפיר די"ל דאין מנינן לשאר מלכים מניסן כ"א לשלמה מטעם שמלך בניסן כפשטי' דקרא למלוך שלמה היינו שמלך בניסן:{{ש}} | ||
אלא שמ"מ דברי התוס' תמוהים ממה שתמה רבינו. דא"כ מאי פריך הש"ס ואימא אייר וכו'. הא כיון דמוכח דשלמה עמד בניסן וממילא גם דליצ"מ מונין מניסן. ועוד ק"ל לפ"ד התוס' מאי עדיפותי' דקרא דויחל המלך שלמה דמיני' מוכיח הש"ס לבסוף דלשלמה מונין מניסן וממילא מונין לכל המלכי' מניסן. שהרי י"ל דדוקא שלמה מונין מניסן מטעם שעמד בניסן כמ"ש התו' דהכא ובד"ה תניא. ומש"ה מנה להם הכתוב מנין אחד. ועוד הא י"ל איפכא דנקיש יצ"מ למלכות שלמה. דליצ"מ מניסן מונין ולא למלכים. וע"כ האי בחודש השני שני לחדשים הוא ומקרא מסורס הוא כפרש"י ז"ל ולא מוכח כלל דשלמה מלך בניסן אלא דמונין למלכים מניסן מטעם דהוקש ליצ"מ והשתא פריך שפיר ויצ"מ גופא. וכ"ד רבינו:{{ש}} | אלא שמ"מ דברי התוס' תמוהים ממה שתמה רבינו. דא"כ מאי פריך הש"ס ואימא אייר וכו'. הא כיון דמוכח דשלמה עמד בניסן וממילא גם דליצ"מ מונין מניסן. ועוד ק"ל לפ"ד התוס' מאי עדיפותי' דקרא דויחל המלך שלמה דמיני' מוכיח הש"ס לבסוף דלשלמה מונין מניסן וממילא מונין לכל המלכי' מניסן. שהרי י"ל דדוקא שלמה מונין מניסן מטעם שעמד בניסן כמ"ש התו' דהכא ובד"ה תניא. ומש"ה מנה להם הכתוב מנין אחד. ועוד הא י"ל איפכא דנקיש יצ"מ למלכות שלמה. דליצ"מ מניסן מונין ולא למלכים. וע"כ האי בחודש השני שני לחדשים הוא ומקרא מסורס הוא כפרש"י ז"ל ולא מוכח כלל דשלמה מלך בניסן אלא דמונין למלכים מניסן מטעם דהוקש ליצ"מ והשתא פריך שפיר ויצ"מ גופא. וכ"ד רבינו:{{ש}} | ||
ומ"מ יש ליישב דברי התוס'. דגם כוונות התו' לפי האמת שהמקרא מקרא מסורס הוא וכדפרש"י והאי חודש השני שני לחדשים הוא ולא קאי אלמלוך שלמה וכ"ד רבינו. אלא שהתוס' מפרשים דר"י הוה מצי למילף בלא הקישא אלא מפשט הכתוב מדסמך הכתוב להחודש השני סמוך למלוך שלמה ש"מ דמונין למלכים מניסן. ולמה לי' לר"י לבוא עלה מדין הקיש. ע"ז כתבו דה"א דהכי הוה מעשה פי' די"ל דהכתוב מנה מנין א' להם מטעם דשלמה מלך בניסן והי' מנינו מכוון עם חשבון יצ"מ ומ"מ אין לנו דמונין למלכי' מניסן. ע"כ הוצרך ר"י לבוא עלה מדין הקיש ומקיש מלכות שלמה ליצ"מ וההיקש אתי לאשמועינן לכל המלכים דמונין מניסן ומקרא מסורס הוא וי"ל דשלמה לא עמד כלל בניסן:{{ש}} | ומ"מ יש ליישב דברי התוס'. דגם כוונות התו' לפי האמת שהמקרא מקרא מסורס הוא וכדפרש"י והאי חודש השני שני לחדשים הוא ולא קאי אלמלוך שלמה וכ"ד רבינו. אלא שהתוס' מפרשים דר"י הוה מצי למילף בלא הקישא אלא מפשט הכתוב מדסמך הכתוב להחודש השני סמוך למלוך שלמה ש"מ דמונין למלכים מניסן. ולמה לי' לר"י לבוא עלה מדין הקיש. ע"ז כתבו דה"א דהכי הוה מעשה פי' די"ל דהכתוב מנה מנין א' להם מטעם דשלמה מלך בניסן והי' מנינו מכוון עם חשבון יצ"מ ומ"מ אין לנו דמונין למלכי' מניסן. ע"כ הוצרך ר"י לבוא עלה מדין הקיש ומקיש מלכות שלמה ליצ"מ וההיקש אתי לאשמועינן לכל המלכים דמונין מניסן ומקרא מסורס הוא וי"ל דשלמה לא עמד כלל בניסן:{{ש}} | ||
ואין להקשות לפי האמת מנ"ל לר"י דהכתוב אתי להקיש מלכות שלמה ליצ"מ כדי למילף מינה דמונין למלכים מניסן ולומר מקרא מסורס הוא. אימא דאה"נ כפשטי' דקרא והכתוב מונה מנין אחד לשלמה וליצ"מ מטעם שמלך בניסן כנ"ל בדברינו. די"ל דא"כ ה"ל למיכתב להאי חודש השני מיד בחשבון של יצ"מ וממילא הוה ידעינן כיון דחודש אייר הוא שני ליציאת מצרי' ה"ה דהוא שני למלכות שלחה דהכתוב כללן במנין אחד אלא מדכתב הכתוב להאי חודש שני במנין דמלכות שלמה ע"כ לדרשא אתי ולהקישא אתי. דנקיש מלכות שלמה ליצ"מ. והוה כמ"ש לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש השני כו' למלוך שלמה דאתי להקיש מנין החדשי' דשלמה למנין חדשים דיצ"מ דמניסן מנינן. ועוד י"ל דמסתבר יותר לר"י דמקרא מסורס הוא ושלמה לא מלך בניסן ואתי לדרשא להא דמנינן למלכים מניסן ממה שנאמר דקאי אלמלוך שלמה שמלך בניסן והכתוב אתי לסיפור חשבון בעלמא. והתו' לא כתבו די"ל דהכי הוה מעשה ולא אתי לדרשא אלא לפי הס"ד דר"י הוה מ"ל מפשטא דקרא מטעם דמנין אחד להם. דבאמת מפשטי' דקרא י"ל כנ"ל לכן מפרש לי' ר"י בלשון הקישא כדי להודיענו שהכתוב משמיע לנו בזה דמונין למלכים מניסן. והשתא פריך שפיר הש"ס כיון דמפשטא דקרא לא מצית למילף ומקשת מלכות שלמה ליצ"מ א"כ יצ"מ גופא מנ"ל דמניסן מנינן כו' וכיון דמסיק לבסוף מקרא דויחל המלך שלמה דמונין לשלמה מניסן והאי חודש שני אייר שמעינן שפיר דמה שהקיש הכתוב מלכות שלמה ליצ"מ היינו למנות מניסן א"כ ה"ה נמי לכל המלכים דמאי שנא:}}: | ואין להקשות לפי האמת מנ"ל לר"י דהכתוב אתי להקיש מלכות שלמה ליצ"מ כדי למילף מינה דמונין למלכים מניסן ולומר מקרא מסורס הוא. אימא דאה"נ כפשטי' דקרא והכתוב מונה מנין אחד לשלמה וליצ"מ מטעם שמלך בניסן כנ"ל בדברינו. די"ל דא"כ ה"ל למיכתב להאי חודש השני מיד בחשבון של יצ"מ וממילא הוה ידעינן כיון דחודש אייר הוא שני ליציאת מצרי' ה"ה דהוא שני למלכות שלחה דהכתוב כללן במנין אחד אלא מדכתב הכתוב להאי חודש שני במנין דמלכות שלמה ע"כ לדרשא אתי ולהקישא אתי. דנקיש מלכות שלמה ליצ"מ. והוה כמ"ש לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש השני כו' למלוך שלמה דאתי להקיש מנין החדשי' דשלמה למנין חדשים דיצ"מ דמניסן מנינן. ועוד י"ל דמסתבר יותר לר"י דמקרא מסורס הוא ושלמה לא מלך בניסן ואתי לדרשא להא דמנינן למלכים מניסן ממה שנאמר דקאי אלמלוך שלמה שמלך בניסן והכתוב אתי לסיפור חשבון בעלמא. והתו' לא כתבו די"ל דהכי הוה מעשה ולא אתי לדרשא אלא לפי הס"ד דר"י הוה מ"ל מפשטא דקרא מטעם דמנין אחד להם. דבאמת מפשטי' דקרא י"ל כנ"ל לכן מפרש לי' ר"י בלשון הקישא כדי להודיענו שהכתוב משמיע לנו בזה דמונין למלכים מניסן. והשתא פריך שפיר הש"ס כיון דמפשטא דקרא לא מצית למילף ומקשת מלכות שלמה ליצ"מ א"כ יצ"מ גופא מנ"ל דמניסן מנינן כו' וכיון דמסיק לבסוף מקרא דויחל המלך שלמה דמונין לשלמה מניסן והאי חודש שני אייר שמעינן שפיר דמה שהקיש הכתוב מלכות שלמה ליצ"מ היינו למנות מניסן א"כ ה"ה נמי לכל המלכים דמאי שנא:}}: | ||
'''{{עוגן1|ויציאת}} מצרים גופי' ממאי דמניסן מנינן.''' ק"ל אכולא שמעתין דר"ל דליצ"מ מנינן בא' משאר חדשים ולא מניסן. א"כ האי עשתי עשור חודש דמשנה תורה דמני ליצ"מ מ' שנה כדמסיק לא היו כ"א ל"ח שנה שלימות ליצ"מ ועוד ב' שנים מקוטעות שנה ראשונה ליצ"מ מקוטעת שיצאו בניסן וכלתה בחודש שמונין בו ליצ"מ. וכן שנת מ' מקוטעת היא שתחילתה בחודש שמנו בו ליצ"מ וכשהגיע ניסן עדיין לא כלה שנה שלמה די"ב חודש מיום אל יום. והא משה מת בז' באדר שאחר עשתי עשר חודש זה של משנה תורה כדמוכח לה בסוף פ"ק דקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/לח/א|דף ל"ח]]}} מקראי וכתיב וב"י אכלו את המן מ' שנה ומשמע מ' שנה מיום אל יום לא פחות ולא יותר כדמוכח התם דקאמר וכי מ' שנה אכלו הא מ' שנה חסר ל' יום אכלו אלא מלמד שעוגות שהוציאו ממצרי' טעמו בהם טעם מן. ומדתמה והא מ' שנה חסר ל' יום אכלו. ש"מ דמ' שנה מכוון ומיום אל יום קאמר וכדחשיב התם שנסתפקו מעוגת שהוציאו ממצרים שטעמו בהם טעם מן ל' יום עד ט"ו באייר ובו ביום התחיל המן לירד ופסק בשבעה באדר שמת משה ונסתפקו ממן שבכליהם עד ט"ז בניסן שאכלו מעבור הארץ כדכתיב ביהושע ואי ר"ה ליצ"מ בא' מכל החדשים ולא ניסן א"כ לא מלאו מ' שנה מכוון בט"ז בניסן שאחר אדר שמת בו משה שכלו מ' שנה מיו' יו' לאכילו' מן וכ"ת דלמאי דס"ד השתא י"ל לא מת משה באדר שאחר עשתי עשור חודש דמשנה תורה אלא באדר של שנה שלאחריו. קשה דא"כ טפי אכילות המן על מ' שנה מיום אל יום{{הערה|{{מרכז|'''קונטרס אחרון'''}}לכאורה תמוה דהא לפ"ז שפיר החשבון מכוון מ' שנה כיון דעד ט"ו לחודש אייר טעמו טעם מן בעוגות שהוציאו ממצרים א"כ אי נימא דאייר הוי ר"ה ליצ"מ א"כ חסר למלוי שנה י"א חודש ומחצה. שהרי ב' שבועות מט"ו בניסן עד ר"ח אייר אכלו מן מהעוגות. וב' שבועות מט"ז בניסן שאחר מיתת משה עד ר"ח אייר השלים לשנה והיה שנה שלימה מכוון. וכן בשאר כל החדשים למשל אי סיון ר"ה חסר לשנה הראשונה של אכילת מן י' חדשים ומחצה. והשנה של מיתת משה משלמת י' חדשי' ומחצה היינו עד ט"ז ניסן שאחר מיתת משה שפסק המן וחודש ומחצה של שנה ראשונה לאכילת המן משלים לשנה שלימה. לזה העירני הרב המובהק מוה' שמואל שטראשון:[[קטגוריה:רבי שמואל שטראשון]]}} ועוד דהא מסיק שאהרן מת באב שקודם העשתי עשור חודש שבמשנה תורה דהא כי נח נפשי' דאהרן אכתי הוי סיחון קיים כדאמר בסמוך. ואי לא מת משה עד בז' באדר דשנה שלאחריו חי' משה אחר אהרן יותר משנה ומחצה והא אהרן הי' בן קכ"ג שנה במותו כדכתיב בפ' מסעי. ואהרן לא הי' גדול ממשה אלא ג' שנים בלבד כדכתיב ומשה בן פ' שנים ואהרן בן פ"ג שנה בדברם אל פרעה ואי משה חי אחר אהרן יותר משנה ומחצה נמצא הי' במוחו בן קכ"א והכתוב אמר ומשה בן ק"כ שנה במותו: | '''{{עוגן1|ויציאת}} מצרים גופי' ממאי דמניסן מנינן.''' ק"ל אכולא שמעתין דר"ל דליצ"מ מנינן בא' משאר חדשים ולא מניסן. א"כ האי עשתי עשור חודש דמשנה תורה דמני ליצ"מ מ' שנה כדמסיק לא היו כ"א ל"ח שנה שלימות ליצ"מ ועוד ב' שנים מקוטעות שנה ראשונה ליצ"מ מקוטעת שיצאו בניסן וכלתה בחודש שמונין בו ליצ"מ. וכן שנת מ' מקוטעת היא שתחילתה בחודש שמנו בו ליצ"מ וכשהגיע ניסן עדיין לא כלה שנה שלמה די"ב חודש מיום אל יום. והא משה מת בז' באדר שאחר עשתי עשר חודש זה של משנה תורה כדמוכח לה בסוף פ"ק דקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/לח/א|דף ל"ח]]}} מקראי וכתיב וב"י אכלו את המן מ' שנה ומשמע מ' שנה מיום אל יום לא פחות ולא יותר כדמוכח התם דקאמר וכי מ' שנה אכלו הא מ' שנה חסר ל' יום אכלו אלא מלמד שעוגות שהוציאו ממצרי' טעמו בהם טעם מן. ומדתמה והא מ' שנה חסר ל' יום אכלו. ש"מ דמ' שנה מכוון ומיום אל יום קאמר וכדחשיב התם שנסתפקו מעוגת שהוציאו ממצרים שטעמו בהם טעם מן ל' יום עד ט"ו באייר ובו ביום התחיל המן לירד ופסק בשבעה באדר שמת משה ונסתפקו ממן שבכליהם עד ט"ז בניסן שאכלו מעבור הארץ כדכתיב ביהושע ואי ר"ה ליצ"מ בא' מכל החדשים ולא ניסן א"כ לא מלאו מ' שנה מכוון בט"ז בניסן שאחר אדר שמת בו משה שכלו מ' שנה מיו' יו' לאכילו' מן וכ"ת דלמאי דס"ד השתא י"ל לא מת משה באדר שאחר עשתי עשור חודש דמשנה תורה אלא באדר של שנה שלאחריו. קשה דא"כ טפי אכילות המן על מ' שנה מיום אל יום{{הערה|{{מרכז|'''{{עוגן|קונטרס אחרון2|קונטרס אחרון}}'''}}לכאורה תמוה דהא לפ"ז שפיר החשבון מכוון מ' שנה כיון דעד ט"ו לחודש אייר טעמו טעם מן בעוגות שהוציאו ממצרים א"כ אי נימא דאייר הוי ר"ה ליצ"מ א"כ חסר למלוי שנה י"א חודש ומחצה. שהרי ב' שבועות מט"ו בניסן עד ר"ח אייר אכלו מן מהעוגות. וב' שבועות מט"ז בניסן שאחר מיתת משה עד ר"ח אייר השלים לשנה והיה שנה שלימה מכוון. וכן בשאר כל החדשים למשל אי סיון ר"ה חסר לשנה הראשונה של אכילת מן י' חדשים ומחצה. והשנה של מיתת משה משלמת י' חדשי' ומחצה היינו עד ט"ז ניסן שאחר מיתת משה שפסק המן וחודש ומחצה של שנה ראשונה לאכילת המן משלים לשנה שלימה. לזה העירני הרב המובהק מוה' שמואל שטראשון:[[קטגוריה:רבי שמואל שטראשון]]}} ועוד דהא מסיק שאהרן מת באב שקודם העשתי עשור חודש שבמשנה תורה דהא כי נח נפשי' דאהרן אכתי הוי סיחון קיים כדאמר בסמוך. ואי לא מת משה עד בז' באדר דשנה שלאחריו חי' משה אחר אהרן יותר משנה ומחצה והא אהרן הי' בן קכ"ג שנה במותו כדכתיב בפ' מסעי. ואהרן לא הי' גדול ממשה אלא ג' שנים בלבד כדכתיב ומשה בן פ' שנים ואהרן בן פ"ג שנה בדברם אל פרעה ואי משה חי אחר אהרן יותר משנה ומחצה נמצא הי' במוחו בן קכ"א והכתוב אמר ומשה בן ק"כ שנה במותו: | ||
'''{{עוגן1|דילמא}} מתשרי מנינן.''' פירש"י אע"פ שיצאו בניסן משהגיע תשרי קרי לי' שנה לפי שתשרי ר"ה לשנים הנימנ' לבריאות עולם וה"ה ליצ"מ. נ"ל דפי' הכי משום דק"ל אמאי מדלג דלוגי הגמ' מניסן ועד תשרי ואח"כ פריך על אייר וסיון הקודמי' לו ה"ל למיפרך כסדר החדשים תחילה על אייר וסיון ואח"כ על תשרי לפיכך פי' דתשרי מסתברא יותר משאר חדשי להיות ר"ה ליצ"מ לפיכך אקדמי'. ובאמת בלא"ה ק"ל אהא דפרי' ואימא אייר או א' משאר חדשי' חוץ מתשרי מהיכי תיתי לומר כן כיון דלא מצינו שהם ר"ה לשום דבר וי"ל כיון דאפי' ניסן ר"ה היינו א' בניסן ולא יום ט"ו שבו יצאו שהרי נאמר ויהי בחד' הראשון בשנה השנית בא' לחדש הוקם המשכן והיינו א' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ. דל"ל דניסן שלאחר שנה הסמוכה ליצ"מ הי' וקרי' לי' שנה השנית משום דלא נתחדש' שנה עד ט"ו בו הא כתיב ויהי בשנה הב' בחד' (ראשון) [השני] נעלה הענן מעל המשכן אם איתי' בשנה שלישית מבעי' לי. א"ו הקמת המשכן היו בא' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ וקרי לי' שנה שנית אלמא כבר נתחדשה שנה אע"ג דליכא י"ב חדשים מיום אל יום של יצ"מ עד ט"ו בו. א"כ אפי' תימא דניסן ר"ה ליצ"מ אפ"ה אינו אלא גזירת הכתוב לחדש שנה מר"ח אע"ג דלא מלי י"ב חודש עד ט"ו בו וכיון שכן ה"נ א"ל דר"ה ליצ"מ הוא אחד משאר כל החדשים ג"כ מגזה"כ: | '''{{עוגן1|דילמא}} מתשרי מנינן.''' פירש"י אע"פ שיצאו בניסן משהגיע תשרי קרי לי' שנה לפי שתשרי ר"ה לשנים הנימנ' לבריאות עולם וה"ה ליצ"מ. נ"ל דפי' הכי משום דק"ל אמאי מדלג דלוגי הגמ' מניסן ועד תשרי ואח"כ פריך על אייר וסיון הקודמי' לו ה"ל למיפרך כסדר החדשים תחילה על אייר וסיון ואח"כ על תשרי לפיכך פי' דתשרי מסתברא יותר משאר חדשי להיות ר"ה ליצ"מ לפיכך אקדמי'. ובאמת בלא"ה ק"ל אהא דפרי' ואימא אייר או א' משאר חדשי' חוץ מתשרי מהיכי תיתי לומר כן כיון דלא מצינו שהם ר"ה לשום דבר וי"ל כיון דאפי' ניסן ר"ה היינו א' בניסן ולא יום ט"ו שבו יצאו שהרי נאמר ויהי בחד' הראשון בשנה השנית בא' לחדש הוקם המשכן והיינו א' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ. דל"ל דניסן שלאחר שנה הסמוכה ליצ"מ הי' וקרי' לי' שנה השנית משום דלא נתחדש' שנה עד ט"ו בו הא כתיב ויהי בשנה הב' בחד' (ראשון) [השני] נעלה הענן מעל המשכן אם איתי' בשנה שלישית מבעי' לי. א"ו הקמת המשכן היו בא' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ וקרי לי' שנה שנית אלמא כבר נתחדשה שנה אע"ג דליכא י"ב חדשים מיום אל יום של יצ"מ עד ט"ו בו. א"כ אפי' תימא דניסן ר"ה ליצ"מ אפ"ה אינו אלא גזירת הכתוב לחדש שנה מר"ח אע"ג דלא מלי י"ב חודש עד ט"ו בו וכיון שכן ה"נ א"ל דר"ה ליצ"מ הוא אחד משאר כל החדשים ג"כ מגזה"כ: | ||