חידושי מהרי"א/פרשת האזינו: הבדלים בין גרסאות בדף

המשך
(המשך יבוא בל''נ)
(המשך)
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''האזינו'''}}
{{מרכז|'''האזינו'''}}
{{בעבודה}}
'''האזינו''' השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ונל"ב דהנה אם
'''האזינו''' השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ונל"ב דהנה אם
הרב יושב ודורש אז טוב אם גם הת"ח שומעין לו אע"פ
הרב יושב ודורש אז טוב אם גם הת"ח שומעין לו אע"פ
שורה 21: שורה 20:
ואח"כ דורש באגדה ובודאי מנהג ישראל תורה הוא ומ"ט למנהג  
ואח"כ דורש באגדה ובודאי מנהג ישראל תורה הוא ומ"ט למנהג  
זה דאדרבא איפכא מסתברא מתחלה ידרוש דברי אגדה שהוא תורה
זה דאדרבא איפכא מסתברא מתחלה ידרוש דברי אגדה שהוא תורה
שבכתב ואח"כ ידרוש שמעתתא שהוא תורה שבעל פה ונ"ל הטעם
הנה דברי אגדה מבינים כל העם בין הת"ח בין הע"ה אבל השמעתתא
אין מבינים אלא הת"ח ואם ידרוש מתחלה אגדה ואח"כ שמעתתא
אז יצאו הע"ה אחר סיום האגדה מפני שאינם מבינים השמעתתא
ולא יטלו חלק בכבוד התורה ובפלפולא לכן צריך לדרוש מתחלה
השמעתתא ואז ימתינו הע"ה שיסיים השמעתתא שישמעו האגדה ולא
יצאו מביה"כ נמצאו זוכין כולם בכבוד התורה וברוב עם הדרת מלך
וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא והנה הת"ח מכונה בשם שמים
כדכתיבנא לעיל מפני שעוסק בתורה שנתנה מן השמים וההמון עם
מכונים בשם ארץ מפני שעוסקים בצרכי ארץ וא"ש האזינו השמים
ר"ל הת"ח ישמעו מתחלה השמעתתא ולכן אמר האזינו שהשמעתתא
צריכה האזנה יתירה ואח"כ אמר ותשמע הארץ אמרי פי ר"ל הע"ה
ישמעו אמרי פי דהיינו אגדה שהם דברים רכים שמושכת את הלב
לשמוע בנקל ששמיעה הוא לשון שמיעה קלה ואגדה הם נוחים להבינם
ומצאתי ג"כ ראיה לזה במדרש ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני
הארץ מטל השמים זה שמעתתא ומשמני הארץ זה אגדה והקדים
שמעתתא לאגדה ולפי הנ"ל א"ש.
'''הם''' קראוני{{הערה|'''קנאוני''' בלא אל '''כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם''' בגוי...}} בלא קל אני אקניאם בלא עם כעסוני בהבליהם בגוי
נבל אכעיסם ונ"ל דהנה בפרשת שמות כתיב ויגדל משה ויצא
אל אחיו וירא איש מצרי מכה איש עברי ויך את המצרי ויטמנהו
בחול ויצא ביום השני וירא והנה שני אנשים נצים וכו' ויאמר אכן
נודע הדבר פירש"י נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו
ישראל יותר משבעים אומות להיות נרדים בעבודת הפרך אבל רואה
אני שראוים לכך והנה המחקרים ובראשם הכומר חוקרים אמאי היה
הקב"ה מענישם דוקא ע"י מצרים למה לא הענישם הקב"ה בעצמו אבל נ"ל
דהנה יש תרי גונא מצות א' בין אדם לחבירו וא' בין אדם למקום
והנה הקב"ה מענש את האדם מידה כנגד מידה שאם א' חוטא
כנגד אדם מענישו ע"י אדם ושפיר מעניש הקב"ה לישראל ע"י מצרים
שהם חטאו עבירות שבין אדם לחבירו ובזה א"ש פירש"י ויגדל משה
ויצא אל אחיו וירא בסבלותם דהיינו שהיה חוקר בסבלותם למה
צריכין הן להשתעבד תחת בו"ד ומדוע לא מענישם הקב"ה בעצמו
ובכבודו אולם ויצא ביום השני וירא והנה שני אנשים עברים נצים
וכו' ויאמר אכן נודע הדבר שמשום הכי הם משועבדים תחת בו"ד
הואיל והם חטאו עבירות שבין אדם לחבירו וא"ש הם קנאוני בלא
קל ר"ל אם הם קנאוני בלא קל ר"ל שלא מודים בי אז אני אקניאם
בלא עם ר"ל ד' בעצמו ובכבודו מעניש אותם אמנם כעסוני
בהבליהם דהיינו בהבל שלהם שהיא עבירה שבין אדם לחבירו אז
גם אני בגוי נבל אכעיסם.
{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}


[[קטגוריה:פרשת האזינו]]
[[קטגוריה:פרשת האזינו]]