ברכת שמואל/פרשת שלח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ונחזור''' לביאור הפרשה וליישב איזה דקדוקים שבו, רק בהקדים ירושלמי בסוטה פלוגתא ר"י ורע"ק, דר"י ס"ל דדברה תורה כלשון בני אדם, והא דכפל בפרשה זו איש אחד לשבט איש אחד לשבט י"ל דדברי תורה הוא כלשון בני אדם, ורע"ק ס"ל דלא אמרינן ד"ת כלשון בני אדם, וא"כ הא דכתיב כפל ע"כ היו כ"ד מרגלים, ופירש הרב בעל יפה מראה, והא דלא חשיב בקרא רק י"ב מרגלים שהן היו העיקרים והחשובים שבהם עכ"ל. ותימא לי דהא בפ' אלה הדברים מקרא מלא כתיב ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט (דברים א כג). וצ"ע. והנראה ליישב היטב בדרך נכון למה חשיב בקרא רק שנים עשר מרגלים, ויובן הכל פלוגתא הנ"ל ואגב ניישב ג"כ משרז"ל בפרק חלק. בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים וכו'. והא לשבטו של לוי לא היה מרגל, והוא תמוה בעיני, ואין לומר דכוונת יעקב הי' רק על שמעון, קשה הלא גם שארי שבטים היו להם ג"כ מרגלים, ולמה הי' אומר בסודם אל תבא נפשי רק אשמעון לחוד. ואמנם נ"ל דהכל יובן בהקדמה אחת שמצאתי בכוונות האר"י ז"ל, והוא שנשמת השנים עשר שבטים נתלבשו עם השנים עשר מרגלים והלכו עמהם, ונשמת לוי הי' נתלבש ביהושע, ולכן הי' ניתוסף לו אות י' שהוא נגד לוי, בסוד העשירי יהיה קדש, ונשמתו של יוסף נתלבש במנשה, ואח"כ כשחטאו נסתלקו מהם נשמת השבטים ולא נשתייר כ"א כלב ויהושע, וזש"ה איש אחד לשבט. לשב"ט דייקא ר"ל לשבט עצמו. ונ"ל לכן אמר למטה ראובן עצמו היה שמוע בן זכור וכן כולם, וא"כ לפ"ז הן ביחד כ"ד מרגלים דהיינו י"ב שבטים עצמם וי"ב אנשים ששלח משה. ולפ"ד זהו דעת ר' עקיבא שס"ל שהיו כ"ד עם נשמת הי"ב שבטים כנ"ל, ונשמת יהודה הי' בכלב, וזהו הטעם נ"ל ששלח יהושע אח"כ לרגל את יריחו לכלב ופנחס, מאחר שאלו השבטים הי' מתוקנים כבר ולא הי' פגם בחטא המרגלים, פנחס משבט לוי ויהודה בכלב, ולזה כיון הכתוב לפי דעתי ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו. ר"ל שהיתה נשמתו של יהודה תדיר אצלו, ולכן הי' ניצל מאותו עון משא"כ שארי השבטים הי' מסתלקי' נשמותיהן מן המרגלים, וא"כ בזה יובן הגמרא הנ"ל, בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים, בקהלם אל תחד כבודי אלו חטא קרח. דיש לדקדק למה אמר אצל מרגלים אל תבא נפשי, ובמעשה קרח אל תחד כבודי. ולפי מ"ש א"ש והכי קאמר, בסודם ר"ל כל היכא שיהי' נשמתן של שבטים בסוד העיבור וחיבור נשמותיהן, כמאמר הכתוב כלם ראשי "בני ישראל" ממש, דייקא שמה אל תבא נפשם של שבטים, שלא הוזכרו רק האנשים ששלח משה, (עיין בציוני פ' ויחי ותראה שדברי כינים הם) ורימז למעשה מרגלים ששם היו נפשותיהן ונשמתן של שבטים כנ"ל, ובקהלם אל תחד כבודי זה קרח ועדתו שבקשו לעשות פירוד במדת מלכות ח"ו, והוא ע"פ מ"ש הרא"ם ז"ל, דמעשה קרח הי' קודם מרגלים והי' בחצירות במקום שנצטרע מרים, והנה נ"ל לתת טעם למה באמת הי' מעשה קרח קודם מרגלים, בשלמא מעשה מרים הי' קודם כדי שילמדו המרגלים כח לשון הרע כמ"ש רש"י ז"ל, ורשעים הללו לא לקחו מוסר. אמנם מעשה קרח למה הי' בא קודם מרגלים, וכי מה ענין קרח למרגלים, ונ"ל בהקדים מ"ש הציוני פ' זו: דמרגלים הוציאו דבה על הארץ העליונה, מדה אחרונה, עטרת מלכות, שכביכול קצצו בנטיעות שאין בעל הבית יכול להוציא את כליו, ובשביל שהוציאו דבה על הארץ זו ארץ החיים בגלל כן נענשו שלא באו ג"כ לא"י שהיא ארץ התחתונה, וז"ש וימותו מוציאי דבת הארץ הידוע, רמז לארץ עליונה (בינה), וזהו שאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. וכוונתם לארץ שהיא בשמים. ואיתא בזוהר בענין קרח דהי' פליג פלוגתא לקצץ במדה הז' שמא קדישא שלום דא שבת, והוא ממש כחטא מקושש שיצא מק"ו ש"ש, אלא שמקושש חילול השבת למטה וקרח הי' רוצה לחלל בשבת דלעילא ונ"ל דזהו כוונת בנות צלפחד (פי' צלפחד הי' המקושש) אבינו מת במדבר והוא לא היה בעדת קרח הנועדים על ה' כי באטאו מת. ר"ל כי חטא קרח הי' על אלהינו ה' אחד, וביקש לעשות פירוד הד' של אחד מן ט' ספירות הראשונות וכמ"ש לעיל פ' נח דף ו' ע"ד. ולכן אמרו בנות צלפחד כי אבינו לא הי' בחטא עדת קרח הנועדים על ה', כי צלפחד בחטאו מת שחילל את שבת דלתתא, ולכן הי' משה מסופק אם יירש הארץ או לאו וק"ל. ועפ"ז נ"ל לבאר המדרש רבה. לא ידעו ולא יבינו (תהלים פב ה). ללמוד ממרים העונש לשון הרע עכ"ל. ויש לדקדק לפ"ז למה כפל הכתוב במלות שונות לא ידעו ולא יבינו, אכן למ"ש א"ש דהנה המרגלים הי' להם ללמוד משני מעשים הללו מן מרים ומן קרח, והיה טח עיניהם מראות החטא של קרח והם קצצו ג"כ בנטיעות כקרח ועדתו הנועדים על ה' ממש, ולזה נ"ל כיון סמיכת הפרשיות שסיפר לנו הכתוב מעשה מרים ואח"כ ויסעו מחצירות. ודרשו רז"ל בפרשת אלה הדברים. וחצירות זה מעשה קרח, ואח"כ כתיב שלח לך אנשים זו מעשה מרגלים וק"ל. וא"כ הכלל העולה מזה שקרח הי' חולק על השכינה דאיתקריאת כבוד, כד"א בני איש עד מה כבודי לכלימה (תהלים ד ג). וכמד"א אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן (ישעיה מב ח). א"כ כבוד הוא השם המיוחד להקב"ה והתפלל יעקב שלא יזכר נפשו ונפש השבטים בני ישראל "ישראל סבא" בחטא מרגלים כי נשמותיהן של שבטים הי' עולים עם המרגלים כמש"ל ואל תחד כבודי במעשה קרח. כי הי' רוצה להפריד הד' של אח"ד ולעשות רי"ש אח"ר כב-יכול. כי באפם ברוגזו של קרח גרמו להרוג ר"ן איש. וברצונם עקרו שור. ר"ל בחטא המרגלים גרמו לעקור החומה ושור של ב"ה וירושלים, שעי"ז נחרב הבית המקדש כמ"ד רז"ל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכייה לדורות שע"י נחרב הבית כנודע. והשתא מיושב ג"כ הא דלא חשיב הקרא רק י"ב מרגלים, דהואיל והתפלל יעקב בסודם אל תבא נפשי לא חשיב בקרא כ"א אותן י"ב אנשים ששלח משה, אבל אותן י"ב נשמות השבטים שנתלבשו אתם לא שלח משה כי מעצמם הלכו עמהם וכמ"ש לעיל בשם כוונות האר"י ז"ל. ולכן כתיב בפ' אלה הדברים ואקח מכם דייקא שנים עשר איש, וזהו הי' רק איש אחד לשבט משא"כ לפי האמת הלכו הי"ב נשמות השבטים ג"כ עמהם וקל להבין: