ברכת שמואל/פרשת בא: הבדלים בין גרסאות בדף

==פרשת בא==

'''והנה''' יש לדקדק בזה המאמר דמאי נתינת טעם הוא זה שאמר כי חג ה' לנו דהוא חג הסוכות למה שאמר משה לפרעה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאנינו ובבקרינו נלך כי חג ה' לנו, והוא חג הסוכות, תאמר הוא שאר חג פסח או עצרת. ועוד קשה במה שאמרו ישראל רצונינו לראות את מלכינו מה הי' כוונתם בזה. עוד יש להבין במ"ש דפרעה היה סבור דמכורין גם גופן של ישראל לו, היאך נרמז זה. והאחרון הכביד במה שסיים ואמר הה"ד בסוכות תשבו. דמשמע מזה דיש להם בית מנוס מפרעה במה ששומרין מצות סוכה היאך הוא נרמז זה. ולהבין ולתרץ זה נבאר ג"כ הפסוקים ריש הפרשה, ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה' אלהי העברים עד מתי מאנת לענות מפני שלח עמי ויעבדוני כי אם מאן אתה לשלח הנני מביא מחר ארבה בגבוליך וגו' ויפן ויצא מעם פרעה ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים ויושב את משה ואת אהרן ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלהיכם מי ומי ההולכים, ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובנותינו בצאנינו ובבקרינו נלך כי חג ה' לנו ויאמר פרעה יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים ויגרש אותם מאת פני פרעה. ע"כ הפסוקים. והנה יש לדקדק דרך כלל מה היו מחולקי' משה ופרעה, שמשה אמר נלך אף בטף ונשים ואנשים ובהמות, ופרעה לא רצה להניח את ישראל כי אם האנשים לחוד. וביותר יש לדקדק דלכאורה דברי פרעה הם סותרים זה את זה, דמתחילה אמר יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, ולא היה קפיד רק על טף לחוד ולא על הנשים, ואח"כ אמר לכו נא הגברים ועבדו את ה', דמשמע דהיה קפיד ג"כ אטף ונשים. ועוד קשה דבתחילה אמר משה כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני בלא נתינת טעם כי חג ה' לנו, ואח"כ כשחזר פרעה לקרוא למשה ואהרן, אמר משה הנתינת טעם כי חג ה' לנו. ולהבין כל הנ"ל נקדים גמרא ריש חגיגה: הכל חייבים בראייה (פירש רש"י במצות ראיית פנים בעזרה) חוץ מחרש ושוטה וקטן ונשים ועבדים שאינם משוחררים, והזקן והחולה וכו'. וכתבו התוס' בשם הירושלמי דבראיית פנים בעזרה כולם חייבים אף טף ונשים וקטנים, וחייבים הכל בראייה כמו בהקהל האנשים ונשים וטף ועבדים, ומתניתין דפטרי אותן איירי בקרבן, וכן מוכח מסיפא דמתניתין דאיירי בקרבן מדקאמר בסיפא הראיה ב' כסף שמע מינה דאיירי בקרבן, הוא הדין רישא נמי מיירי בקרבן עכ"ל. וא"כ מכל זה נלמוד דהנשים והטף הם פטורי' מקרבן משא"כ בראייה הן חייבי' ע"ש בתוס', והנה נקוט כלל זה בידך דבכל מקום דכתיב חג סתם הוא חג הסוכות דווקא, כמה דאת אמר גבי שלמה ויעש שלמה את החג וגו'. וזה היה חג הסוכות כדמוכח בקרא, עיין בריש מלכים סי' ח'. וכדאיתא בכל הש"ס דחג סתם הוא חג הסוכות, ובחג נידונין על המים, וכן בהרבה מקומות. והנה הא דקי"ל דפטורים הן עבדים שאינם משוחררים מן הקרבן, משום דגופו הוא קנוי לרבו, משא"כ עבד משוחרר או עבד עברי שאין גופו קנוי לרבו כי אם מעשה ידיו הם שייכים לרבו הוא חייב בכל המצות. והנה כבר הארכנו לעיל פ' שמות דפרעה הבין בדעתו שקנה בישראל קנין הגוף, וא"כ לפי סברתו היו ישראל פטורים מקרבן ראייה כדין עבדים שאינם משוחררי' (ולדעת רש"י היו ג"כ פטורים ממצות ראייה), והנה עבדי פרעה אמרו לפרעה עד מתי יהיה זה לנו למוקש שאין אנו יודעין עד עכשיו אם משה הוא שלוחו של הקב"ה או לאו, אמנם בזאת תדע שלח את האנשים לחוד ויעבדו את ה' אלהיהם, וא"כ אמרו עבדי פרעה בזאת נדע אם שלוחו של מקום או לאו, אם יתרצה משה בזה שילכו רק האנשים לחוד הן שלוחו של מקום, משא"כ אם יאמר משה שילכו דווקא כולם אז לאו שלוחו של מקום הוא ומלבו הוא בודה כל זה, כי הטף והנשים הן לכל הדיעות פטורי' מקרבן, ואפילו האנשים עצמן הן פטורים במה שהן עדיין עבדי פרעה וגופם עדיין הוא קנוי לפרעה, וא"כ הן פטורים ג"כ מקרבן. ולכן אמר פרעה אל משה מי ומי ההולכים, דאיתא במדרש ששבט לוי לחוד לא זכו המצרים לשעבד אותם, וא"כ דכיון דשבט לוי לחוד היו יכולין להביא קרבן ראייה, אמר פרעה מי ומי ההולכים, כלומר איזה שבט יהיה מחוייב להקריב הקרבן ראייה, ומשה היה יודע כוונת פרעה שס"ל דהיו ישראל משועבד אצלו בקנין הגוף, ומשה ס"ל דישראל לא היו קנויי' אלא למעשה ידיהם, ולכן אמר בנעורינו ובזקנינו נלך, דסבירא לי דאינם קנויים לך הגופי' של ישראל, ואין להם הדין עבדים שאינם משוחררים, ולא זו בלבד בבנינו ובנותנו בצאננו ובבקרינו נלך, ר"ל אף הטף והנשים, ושמא תאמר הלא עכ"פ הנשים וקטנים וזקנים הם פטורים מקרבן, לזה אמר כי חג ה' לנו, זהו חג הסוכות ואז אנו חייבי' בהקהל וחייבים אנחנו כולם לראות את פני האדון ה', ורימז משה דווקא דחג הזה קאי אסוכות שאז חייבי' במצות הקהל ובמצות הקרבן ראייה, כי באותו פעם בפסח עדיין הזו במצרים, ובשבועות לא הקריבו שום קרבן כי טרודים היו בקבלת התורה, ובעל כרחך הוא חג הסוכות, ואז הכל חייבי' בראייה והאנשים הם חייבי' גם כן בקרבן ראייה ולכן אמר בצאננו ובבקרינו. וגבי מצות הקהל הקשו בגמרא, וטף למה באים, כדי ליתן שכר למביאיהן. וא"כ פרעה התירוץ של ליתן שכר למביאיהם של הטף לראייה לא נכנס באזניו, וא"כ הוי קשה ליה למה הוצרכו ליקח אתם את הטף, ולכן אמר יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם דייקא, דגבי ראייה הטף הן עכ"פ פטורין, ותירוץ ליתן שכר למביאיהן לא ס"ל, ולכן אמר בזה אני רואה שרעה הוא נגד פניכם, שאתם מבקשים לברוח. אלא לכו נא הגברים לחוד ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשי', ולפי זה המדרש הנ"ל יבוא על נכון מדוקדק היטב מאוד, והקשה מתחילה בעל המדרש מה ראה הקב"ה לצוות את ישראל מצות סוכה דוקא בשעה שיצאו ישראל ממצרים שאז עושין חג הפסח, שנאמר בי"ד לחדש פסח לה'. אלא לפי ששלח הקב"ה עבד נאמן שלו דייקא, היפך סברת עבדי פרעה שאמרו שמשה הוא בודה מלבו את כל זאת בלתי ידיעת הקב"ה כנ"ל, ולכן דייק ואמר עבד נאמן שלו, ואמר על ידו של משה שלח עמי ויעבדוני, ולא רצה פרעה לשלחם באמרו כי עדיין עבדי הם ולא עבדי ה', ולכן שאל הוא למשה מי ומי ההולכים, כי לדעת פרעה לא היו ראויי' לילך ולהקריב כי אם שבטו של לוי לחוד, ומשה אמר בנערינו נלך וגו' כי חג ה' לנו, וזהו חג הסוכות, כד"א ויעש שלמה חג לה'. וכדי שלא יוקשה לפרעה דנשים והטף לאו בני קרבן נינהו, ולכן אמרו ישראל רצונינו לראות את מלכינו, וזהו מצות ראייה, וקי"ל דהכל חייבים בראייה, וכמ"ש בשם הירושלמי הנ"ל. אך קשה לבעל המדרש מה טעם לא רצה פרעה לשלחם, הלא היה טענת ישראל דהם חייבי' בראייה, לזה אמר שפרעה אמר עדיין דין עבדים משוחררי' נוהג בהן, וא"כ הן פטורים לדעת רש"י ולכן אמר פרעה הריני ממשכן את נשיכם עכ"פ, דגם זה הוא יתרון שאני מניח את הגברים לחוד, ולכן אמר המדרש א"ל הקב"ה רשע מה אתה סבור וכי מכרתי את עצמם, ר"ל הגופים שלהם הלא לא מכרתי לך אלא קנין מעשה ידיהם, וא"כ יש להם דין עבדים משוחררי' וא"כ הן חייבים בראייה ובקרבן, ומה שטען פרעה שהנשים הן פטורי' מקרבן, לכן אמר מה עשה הקב"ה הסתירם בסוכה, ר"ל במצות סוכה שאז היו חייבים בהקהל ובהקהל אף הנשים והטף והזקיני' הם חייבים, הה"ד בסוכות תשבו למען ידעו דורותיכם, שהוא כגון יציאות מצרים דהוי ישראל יוצאין בזכות המצוה של סוכה וכאמור וק"ל: