בנין ציון/יח: הבדלים בין גרסאות בדף

על זה אשיב: מה שהשיג מעכ"ת נ"י על התקנה שכתבתי בשם הפרי מגדים לערות מע"ש על טהעע מכ"ר ואז יכול לערות גם בשבת – יצדק אם הטהעע יהי' דבר גוש אבל לפענ"ד אין הדבר כן כי אחר שכל עלה ועלה לעצמו והעלה דבר דק מאוד ואיננו יותר מכדי קליפה א"כ כשנתבשל העלה כדי קליפה ע"י עירוי כבר נתבשל כל העלה מע"ש ואף דע"י שנתייבשו ונצטמקו העלים לפעמים נראים עבים קצת מה בכך הא חלולים הם ונכנס הקילוח לתוכן ולכן אין ראי' מלא לחלוט אינש תרי חטי דשם החטה דבר קשה עב ויבש ואם נדבקה בצירה של אחרת אין נכנס שם הקילוח אבל העלים הם קלים וצפים ודאי נכנס קילוח המים ביניהם אפילו מונחים הרבה זע"ז (מה שאינו שכיח כלל כי לא נצרכים הרבה לעשות המשקה) וכל שכן שאין לחוש לצד התחתון של העלה לומר ששם נפסק הקילוח שהרי זה אפילו בחטה לא חיישינן דא"כ אפילו אחת אחת לא היו יכול לחלוט בדרך חליטה לשפוך הרותחים עלי' ולכן כשנחשוב בישול כדי קליפה מלמעלה ומלמטה לא נשאר בו עוד מה שלא נתבשל אפי' עב קצת. גם מה שפשוט למעכ"ת נ"י דהקלוח שבא מצד העליון לתחתון וכש"כ לעלים שתחתיו מקרי נפסק הקלוח לא נלענ"ד שהרי לפי המבואר בי"ד סי' צ"ב ס"ז אמרינן דקלוח מכלי ראשון שנזחל ע"ג כירה עד שהגיע לקדרה מקרי לא נפסק הקלוח כל זמן שהיד סולדת בו והוא מתה"ד סימן קפ"א שלמד כן מהא דאמבטי דפרק כירה ע"ש הרי דגם לענין בישול של שבת מקרי לא נפסק הקילוח אפילו נמשך דרך קרקע מכלי ראשון כש"כ כשבא הקלוח מעלה עליון לתחתון הן אמת שמדברי האו"ה שהביא הש"ך סי' צ"ה ס"ק י"ח דעירוי אינו אוסר רק אותו כלי שנח הקילוח עליו לא משמע כן וכבר הקשה הפ"מ שם סתירה זו ע"ש שהאריך והניח בצ"ע אכן לענ"ד גם האו"ה מודה בנדון זה דלא מקרי נפסק הקלוח דהוא לא איירי רק כשנפל הקלוח על הכלי שהוא דבר קשה שנח שם מעט ומשם ירד לכלי אחר זה דן ככלי שני אבל בנפל על דבר רך וחלל מעליון לתחתון ודאי לכ"ע לא מקרי נפסק הקלוח. ולכן לענ"ד אפילו הי' כאן איסור בישול ודאי לדינא אין חשש בתקנת הפ"מ כיון שנתבשל הכל מע"ש וכש"כ שדי בכך כיון דלהרבה פוסקים ובראשם הרשב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן עירוי אין מבשל כלל וכבר פליגי אמוראי בירושלמי בזה וגם הפ"מ (סי' ס"ח) לא קרא לי' רק ספק איסור דכתב ואנן קיי"ל עירוי מבשל כ"ק מספק לחומרא שמא הלכה כר"ת אבל מכ"מ למעשה אני מסכים עם מר נ"י שטוב יותר לבשל העלים מעט מע"ש ממש בכלי ראשון ולייבשם למען לצאת כל החששים שאפשר שיתהוו. רק אזכיר עוד למען הצדיק את ישראל שמה שכתב הרב השואל נ"י שהעושים כן לערות על טהעע בלתי מבושל מע"ש נכשלים בספק איסור סקילה שזה אינו לענ"ד דאיסור סקילה ליכא שהרי שיעור בישול שבת הוא כגרוגרות ושיעור כזה ודאי ליכא בבישול כ"ק מהטעע שרגילין ליקח אפילו לבשל קדרה גדולה ועכ"פ ליכא בזה יותר מאיסור חצי שיעור וכבר נסתפק בשו"ת חכם צבי (סי' פ"ז) אם חצי שיעור בשאר איסורים שאינם איסורי אכילה דאורייתא או דרבנן ואף שהגהת משנה למלך ה' שבת (פ' י"ח) השיג עליו והוכיח מרש"י שבת (דף ע"ד) דאסור מן התורה (ועיין בפרי מגדים א"ח בפתיחה כוללת שהאריך בזה) לענ"ד שיטת רש"י בזה לא דכולי עלמא הוא ותלי בפלוגתא דראשונים שהביא המ"ל ה' שבועות (פ' ד') אם בשבועה ח"ש אסור מה"ת דלדעת הרמב"ם והר"ן שאסור משום דחזי לאצטרופי גם במלאכת שבת אמרינן כן כיון דחזי לאצטרופי אבל לשטת הרמב"ן והיש מי שאומר שהביא הר"ן דטעם דחזי לאצטרופי לחוד לא סגי לאסור ע"ש גם בשבת לא אסור מן התורה רק מדרבנן ואף דמדברי רמב"ן נראה דבשבועה אפילו מדרבנן לא אסור י"ל דמשום חומרא דשבת אסור וא"כ אפשר דליכא בזה רק ספק איסור דרבנן אבל עכ"פ איסור סקילה ליכא. כנלענ"ד {{ש}}{{יישור לשמאל|הקטן יעקב.}}