12,995
עריכות
כנדצ"ל
(ענני הכבוד ומילת בני ישראל במדבר) |
(כנדצ"ל) |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
ותמה ה[[ערוך לנר/יבמות/עב/א|ערוך לנר]] לדעת האומר משום דלא ניבדור ענני כבוד, שהרי לשון הברייתא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, והרי מבואר בסוגייתנו שאחר שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, ואהרן נפטר בא' אב ואילו כניסתם לארץ לא היתה אלא בניסן שנה לאחר מכן - ומדוע בפרק זמן זה לא מלו ישראל, כיון שנסתלקו ענני כבוד ושבה רוח צפונית לנשב. | ותמה ה[[ערוך לנר/יבמות/עב/א|ערוך לנר]] לדעת האומר משום דלא ניבדור ענני כבוד, שהרי לשון הברייתא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, והרי מבואר בסוגייתנו שאחר שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, ואהרן נפטר בא' אב ואילו כניסתם לארץ לא היתה אלא בניסן שנה לאחר מכן - ומדוע בפרק זמן זה לא מלו ישראל, כיון שנסתלקו ענני כבוד ושבה רוח צפונית לנשב. | ||
והתוספות {{ממ|[[תוספות/יבמות/עב/א#משום|שם ד"ה משום]]}} הביאו מה שכתוב בספרי, שבגנותן של ישראל סיפר הכתוב שלא עשו אלא פסח אחד בארבעים שנה שהיו במדבר. ותמהו התוספות וכי במזיד היו נמנעים מלעשות פסח. והציעו התוספות לפרש, שלא היו יכולים לעשות פסח כיון שמילת זכרים מעכבת מעשיית פסח, והם לא יכולים היו למול כיון שלא נשבה להם רוח צפונית, ונחשב להם הדבר לגנות כיון שהם גרמו לכך שיהיו נזופים. אך דוחים התוספות שהרי | והתוספות {{ממ|[[תוספות/יבמות/עב/א#משום|שם ד"ה משום]]}} הביאו מה שכתוב בספרי, שבגנותן של ישראל סיפר הכתוב שלא עשו אלא פסח אחד בארבעים שנה שהיו במדבר. ותמהו התוספות וכי במזיד היו נמנעים מלעשות פסח. והציעו התוספות לפרש, שלא היו יכולים לעשות פסח כיון שמילת זכרים מעכבת מעשיית פסח, והם לא יכולים היו למול כיון שלא נשבה להם רוח צפונית, ונחשב להם הדבר לגנות כיון שהם גרמו לכך שיהיו נזופים. אך דוחים התוספות שהרי הדין הוא שכל כמה שאי אפשר למול אין המילה מעכבת מפסח, ואם כן היו יכולים לעשות הפסח בעודם ערלים. ויישבו התוספות, שאה"נ עשו את הפסח באופן זה, וכוונת הספרי שלא עשו אלא פסח אחד כתיקונו, כיון שבשאר הפסחים היו ערלים. | ||
והקשה הערוך לנר, שלא הועילו התוספות בדבריהם אלא למאן דאמר נזופים היו. שכיון שמחמת היותם נזופים לא נשבה להם רוח צפונית, ממילא יש להם גנות בדבר זה. משא"כ למאן דאמר שלא נשבה להם רוח צפונית כדי שלא יתפזרו ענני הכבוד, חזרה קושיית התוספות למקומה - מדוע נחשב הדבר כגנות לישראל, הרי לא בעוונם נעשתה זאת, אלא כדי שלא יתבדרו ענני כבוד. | והקשה הערוך לנר, שלא הועילו התוספות בדבריהם אלא למאן דאמר נזופים היו. שכיון שמחמת היותם נזופים לא נשבה להם רוח צפונית, ממילא יש להם גנות בדבר זה. משא"כ למאן דאמר שלא נשבה להם רוח צפונית כדי שלא יתפזרו ענני הכבוד, חזרה קושיית התוספות למקומה - מדוע נחשב הדבר כגנות לישראל, הרי לא בעוונם נעשתה זאת, אלא כדי שלא יתבדרו ענני כבוד. | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
ומעתה, מאחר שמבואר בסוגיית הגמרא ביבמות שהטעם שלא מלו ישראל במדבר, הוא משום שלא נשבה להם רוח צפונית, והטעם שלא נשבה להם רוח צפונית הוא כדי שלא יתפזרו ענני הכבוד - ממילא, כשחטאו ישראל בעגל ונסתלקו ענני הכבוד ממילא נשבה להם רוח צפונית, וכיון שנשבה רוח צפונית הרי הם מחוייבים במילה, ואף כל ישראל מחוייבים במילה ואין צריך לטעם המבואר שלא רצו משה ואהרן שיהרגו בלא מילה. | ומעתה, מאחר שמבואר בסוגיית הגמרא ביבמות שהטעם שלא מלו ישראל במדבר, הוא משום שלא נשבה להם רוח צפונית, והטעם שלא נשבה להם רוח צפונית הוא כדי שלא יתפזרו ענני הכבוד - ממילא, כשחטאו ישראל בעגל ונסתלקו ענני הכבוד ממילא נשבה להם רוח צפונית, וכיון שנשבה רוח צפונית הרי הם מחוייבים במילה, ואף כל ישראל מחוייבים במילה ואין צריך לטעם המבואר שלא רצו משה ואהרן שיהרגו בלא מילה. | ||
אמנם לדברי הערוך לנר | אמנם לדברי הערוך לנר אתי שפיר, שאכן ב' הטעמים המבוארים בגמרא לא פליגי וצריכי זה לזה, ואה"נ שאחר שחטאו בעגל לא היה הטעם של ענני כבוד קיים, אך מכל מקום לא נשבה רוח צפונית כיון שהיו נזופים. וקודם שחטאו בעגל שלא היה טעם דנזיפה, הרי אז היו להם ענני כבוד ומשום כך אף באותה שעה לא נשבה רוח צפונית ולא יכולים היו למול. | ||