אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/ניסן/ט

יום ראשון ט' ניסן - רבי יעקב צבי יאליש

ביטול חמץ למ"ד חמץ מותר בהנאה

הר"ן (פסחים א. מדפה"ר) ביאר הטעם שביטול חמץ יכול להעשות אף באופנים שבהם הפקר לא היה מועיל [שהרי אם יאמר אדם 'נכסי כעפרא דארעא' - אינם מופקרים בכך], כי מאחר וחמץ אינו ברשותו של אדם שהרי אסור בהנאה, אלא שעשאו הכתוב לענין האיסור כאילו הוא ברשותו, משום כך בגלוי דעת בעלמא שאינו רוצה שיהיה לו בו זכות כלל - סגי.

לפי זה כתב המלוא הרועים (ע' חמץ בהנאה אות יג) שלדעת רבי יוסי הגלילי (פסחים כח.) שחמץ מותר בהנאה, נמצא שלא יועיל הביטול. כי מאחר וכל כשרות הביטול מבוססת על זה שהחמץ אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, כל זה אינו אלא למאן דאמר 'חמץ אסור בהנאה', אך למ"ד חמץ מותר בהנאה, הרי החמץ ברשותו גם אחר זמן איסורו - ושוב לא יועיל הביטול.

אמנם, מעיר המלא הרועים, למאן דאמר חמץ מותר בהנאה יתכן ויהיה טעם אחר להכשיר את הביטול. דהנה נחלקו רש"י ותוספות בפסחים (ד:) בטעם שמועיל ביטול, דעת רש"י שביטול מועיל משום שבביטולו מקיים את המצוה של 'תשביתו', ואילו דעת תוספות שאי אפשר לומר כן, שהרי תשביתו הוא בשעה שישית בזמן איסורו ואז כבר אינו יכול לבטלו כיון שיצא מרשותו. ולכן מבארים התוספות שטעם הביטול הוא משום הפקר.

מעתה, למאן דאמר 'חמץ מותר בהנאה', אמנם לא יועיל ביטול כעין הפקר, בגילוי דעת בעלמא, כיון שהוא ברשותו, וכמו שכתב הר"ן. אך מאידך, יועיל ביטול מדין 'תשביתו' כמו שכתב רש"י, שכן אין להקשות את קושיית התוספות, כי למאן דאמר זה אכן 'תשביתו' מתקיים אחר זמן איסורו, וגם הביטול מתקיים באותה שעה - כיון שהחמץ מותר בהנאה, ועודו ברשותו, והוא יכול לבטלו.