אהבת יהונתן/הפטרת בשלח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת בשלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת בשלח

ודבורה אשה נביאה אשת לפידות. פי' המדרש אשת לפידות שגדלה פתילות עבות למקדש לכך זכתה לנבואה. ונראה לפרש דמה מדה כ"מ הוא זה ויובן ע"פ מאמר חז"ל מחוץ לפרכת העדו' יערוך וכו' וכי לאור' הוא צריך אלא עדות הוא ששכינה שורה בישראל ותמוה ונראה לומר טעם על מה שצוה האל ית' להדליק מנורה בהיכל והוא לפי שהכהן נכנס בכל יום בהיכל לעבוד עבודה. ואלו לאהי' אור גשמי בהיכל היה הולך לאורה של שכינה והיה נהנה גם כן מזיו השכינה לכך צוה האל יתברך להדליק את המנורה כדי שלא יהנה מזיו השכינה וזהו כוונת הגמרא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל דאם לא כן למה הוצרכו למנורה וכי לאורה היה צריך. וגם זה היתה כוונת דבורה שגדלה פתילות עבות למקדש להרבות אורה ולא יהנה מזיו השכינה ובזה הודיעה שהשכינה שורה בישראל ולכך זכתה להשגת הנבואה מדה כ"מ וא"ש. ועוד נראה טעם על דנקראת אשת לפידות לפי שהיא היתה שופטת את ישראל. ודיין צריך להיות קשה ואכזרי לפי שאין מרחמים בדין וא"כ איך שפטה דבור' את ישראל דנשים רחמניות הן. ולכך נקראת אשת לפידות דלפיד הוא שם מושאל מן לפיד אש ומורה על דין ולכך אמר והיא שפטה את ישראל בעת ההיא וק"ל:

והיא יושבת תחת תומר. מפני דאסור לייחד עם אשה ובני ישראל עלו אליה למשפט לכך לא היתה מתיחדות עמם בבית כי אם בחוץ ברחובות מקום שאין איסור יחוד נוהג. ואי' בתוס' במס' מגילה והיא יושבת תחת תומר משום יחוד כשעלו בני ישראל אליה למשפט עכ"ל. ותמוה דמה חידשו התוס' בזההלא זה מאמר הגמרא. ונראה דאי' אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד. ואי' בגמ' ה"מ כשלא קבלו בעלי הדין את הדיין עליהם אבל אם קבלוהו עלייהו מותר לדון יחידי. ופסק הסמ"ע דאם באים בעלי דינין מעצמם בלי שום כפיית ב"ד הוי כמו קבלוהו עלייהו ומותר לדון יחידי. וזהו כוונת התוס' דיש להבין לכאורה אמאי הי' נוהג איסור יחוד הא אסור לדון יחידי וצריך צירוף שנים ואין כאן איסור יחוד. לזה כתבו התוס' כשעלו בני ישראל אליה למשפט והיינו כסברת הסמ"ע דכשבעלי דינין באים מעצמן מותר לדון יחידי ושייך שפיר איסור יחוד וא"ש. ומה שיושבת דוקא תחת תומר הוא משום דאמרינן כמה הוא שיעור יחוד כדי הקפת דקל וזהו הודיעה דבורה דהטעם משום הכי הוא וק"ל:

ותשלח ותקרא לברק וכו'. הלא צוה ה' אלהי ישראל וכו' לך ומשכת בהר תבור וכו' עיין בפסוק. נראה ליישב לישנא דקרא דקאמר הלא צוה ה' והמדרש מפרש הלא צוה ה' לא תחיה כל נשמה והאמת הוא כן. אולם הלשון משמע דגם בנבואה זו נאמר לה. ונראה לומר דיש להבין על הא דקיי"ל העובר על דברי הנביא חייב מיתה א"כ למה לא הרגו את שאול המלך על שעבר על דברי שמואל הנביא וכי משוא פנים יש בדבר. ונר' דאיתא נביא שצוה דבר המפורש בתורה העובר על דבריו אינו חייב מיתה רק עונש המבואר בתורה. דלאו דברי נביא הן אלא דברי תורה. ובתורה כתיב מחה תמחה את זכר עמלק ושמואל ג"כ צוה זאת לשאול והוי עובר על ד"ת ולכך אינו חייב מיתה. וזהו הענין כאן דהיא אמרה לך ומשכת בהר תבור וכו' והרצון שימשכם בדברי' ויפתום וקשה לכאורה הלא מוכרחים הם דאל"כ חייבים מיתה באם לא ישמעו אל דברי הנביא כדין כל העובר על דברי הנביא לכך אמרה הלא צוה ה' כבר בתורה כמו דאי' במדרש שהוא לא תחיה כל נשמה וא"כ אינם חייבים מיתה ולכך אמרה ומשכת אליך בהמשכת דברים לפי שהם אינם חייבים מיתה וק"ל:

ויאמר אליה ברק אם תלכו עמי והלכתי ואם לא תלכי לא אלך. היינו לפי שראה שביד אשה ימכור ה' את סיסרא וניבא ולא ידע מה ניבא דסבר שביד דבורה יהא נהרג. אבל באמת הי' ע"י יעל אשת חבר הקיני:

ותאמר הלך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך וכו'. יובן עפ"י הפסוק ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה וכו' ובשירת משה כתיב אשירה לשון יחיד ונראה לתת טעם דהענין הוא דידוע דחזקיה המלך לא אמר שירה על מפלת סנחרב יען לא היתה הנס בזכותו כמש"ה וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי. ומוכח דאם הפלא לא נעשה בזכותו איננו ראוי לומר שירה. וידוע דישראל היו מקטני אמנה במצרים כמבואר שאמרו לשוא אנו עמלים ועמדו וגרשו את נשותיהם. אולם חכמת נשים בנתה ביתה זהו מרים הנביאה שהשיאה עצה לאביה שיחזור גרושתו כמ"ש וילך איש מבית לוי וכו' וכן עשו כולם. ואולם הנשים הסכימו מיד ולא נתייאשו מן הגאולה וכמאמר חז"ל בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ולכך להם ראוי ויאות לומר שירה יען שהנס נעשה בזכותן ולכן שפיר אמרה מרים שירו לה' וכו' משא"כ משה הוצרך לומר בלשון יחיד אשירה לפי שהנס לא הי' בזכות ישראל. והים נקרע בזכות משה לבד לכך שפיר אמר אשירה. וכאן נעשה הנס בזכות דבורה לפי שברק היה מקטני אמנה אם לנצח אם לנצוח וכמו שאמר אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי לא אלך ולא נעשה הנס בזכותו וז"ש דבורה אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך יען כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא וק"ל:

ותאמר דבורה אל ברק קום כי זה היום תשר נתן ה' את סיסרא וכו'. ידוע שהר תבור היה בח"ל תחת המזל. וסיסרא חשב יום שמזלו טוב ובו ביום יצא למלחמה כמ"ש ותשקף אם סיסרא בעד החלון היינו חלון של מזלות. וסיסרא היה אצטגנין וראה מזל שמורה על דם ולא ידע דעליו הוא מורה ולכך נתן לבו ללחום עם ישראל. והקב"ה שידד המערכה כמ"ש כוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא וז"ש קום כי זה היום ר"ל אף זה היום שמזלו טוב יתן הקב"ה בידיך וק"ל:

וירד ברק מהר תבור היינו שלא יאמרו אלהי הרים אלהיהם לכך וירד ברק מהר תבור וק"ל:

וחבר הקני נפרד מקין מבני חובב חותן משה. ויט אהלו נראה דזהו היה דרכו של חבר הקני שהי' ממוצע בין ישראל לאויביהם באם לא יצליחו ישראל יהיה לו מקום לנוס אליו לעמוד על נפשו. וכן היה במלחמת עמלק שאמר לו שאול לך מפני שהי' ג"כ ממוצע בין ישראל להאויבים וכוונתו היה לשם שמים כמו שמבואר דיעל אשת חבר הקיני הרגה לסיסרא וק"ל.

ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר לו סורה אדוני סורה אלי. נראה דאמרה אליו סורה אלי לאהל שלי כי לא יחפשו לך כאן יען דת ישראל הוא שלא תתיחד אשה עם איש אחר ולכך סורה אלי ושלום יהיה לך:

ויאמר אליה עמוד פתח האהל והי' כי ישאלך היש פה איש ואמרת אין. פי' דאמר אליה שאף אם לא יבקשוני רק ישאלוך סתם אם יש פה בעלך ואמרת אין וא"כ ודאי לא יבקשוני שוב בכאן שלא יחשדוך ולא ירגישו בי יען דת יהודית הוא שאתה אסורה להתייחד וכנ"ל וק"ל:

ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמר. מה שדייק מלת לאמר הוא דידוע כל האומר שירה על הנס זוכה שנעשה לו נס אחר. וזהו שדייק לאמר. ואמרה בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם וכו' נראה לומר דהנה על שני פנים מנכין החטא ומכפר על ישראל. ענין א' באם יבא הצר הצורר על ישראל ולוחם אתם. או ענין אחר צרה בדומה לה. וענין ב' הוא התעוררת התשובה אז ינוכה החטא ויכופר עון ישראל. ואם יבואו שניהם כאחד הרי זה כדאי להציל לישראל. וזהו שאמרה דבורה בפרוע פרעות בישראל היינו חמת המציק ובהתנדב עם להתעורר בתשובה בזה ברכו ה' ואם כה יעשו יצליחו וק"ל:

שמעו מלכים האזינו רוזנים אנכי לה' אנכי אשיר'. אזמר לה' אלהי ישראל. יובן עפ"י מאמר חז"ל בשביל שאמר דוד זמירות היו לי חקיך נענש אפי' בדבר שהתינוקות יודעין אותו לפי שאמר על התורה זמירות. ויש להבין הא כתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ובשם שירה יכונה התורה. ואולם נראה לחלק דענין שירה הוא ענין שבח ותהלה לאל יתברך ולהודיע לבני האדם גבורותיו. אבל זמר הוא ענין תפלה לזמר עריצים ולהכרית הרשעים והפושעים והפוקרים וע"ז נענש שאמר על התורה בלשון זמירות. ידוע דכשהקב"ה עושה דין בעובדי גילולים שמו נתגדל ונקרא ה' אלהי ישר אל וזהו שאמרה דבורה אנכי לה' אנכי אשירה הכוונה לה' אשיר מענין שבח ותהלה ולאלהי ישראל אזמר. אלהי ישראל נקרא בשעה שעושה דין באו"ה וק"ל:

ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו וכו'. מבאר איך השתלשל שישראל קבלו הב' תורות דהיינו תורה שבכתב ושבע"פ. דאי' בגמרא דהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון וגם על עשו וישמעאל ולא רצו לקבלה. ועשו אמר מה אעשה לברכת אבא ועל חרבך תחיה וכו'. והרצון דעל חרבך תחיה קאי אחרב המתהפכת השוכן מקדם לגן לשמור את דרך עץ החיים ותורה נקראת עץ החיים וכשנתקיים התורה אין שליטה לחרב הנ"ל וז"ש עשו מה אעשה לברכת אבא. ואי' בגמרא תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. וכאשר לא ביקשו האו"ה לקבל התורה והוטל הקבלה על ישראל לכך ארץ רעשה כנ"ל. גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים הרצון בזה דהנה כתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והיינו דהקב"ה עושה שלום במרומיו אש ומים שערבן זה בזה ועשה מהן שמים והם תלוים בקבלת התורה כנ"ל. וז"ש גם שמים נטפו דאין שלום ברקיע אם לא יקבלו כנ"ל. הרים נזלו מפני ה' זה סיני מפני ה' אלהי ישראל. ידוע דהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית ואיתא בתוס' דכפיית ההר היתה על תורה שבע"פ ויש להקשות על מה דאמרי' גוי שלמד כו'. הלא כתיב באר היטב ור"ל בשבעים לשון כדי שילמדו האו"ה. אמנם י"ל דזו קאי על תורה שבכתב והאיסור הנ"ל הוא על תורה שבע"פ. וז"ש הרים נזלו מפני ה' היינו שנעקרו ממקומם ונעשה כגיגית וזאת היתה על תורה שבע"פ כדאי' בתוס' הנ"ל וזאת אסור לגוי ללמוד ולכך מדייק בלישנא מפני ה' אלהי ישראל וק"ל.

בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות. אי' במד' את ה' האמרת היום זו תורה שבכתב וה' האמירך היום זו תורה שבע"פ. והיינו דבשני קנינים אלו בשתי תורות אלו נקראין עם ה' יותר משאר אומות ולא נוכל להבין תורה שבכתב בלא תורה שבע"פ וז"ש דבורה בימי שמגר וכו' בימי יעל חדלו ארחות היינו תורה שבכתב. והולכי נתיבות זהו תורה שבע"פ שהוא נתיב לתורה שבכתב ילכו ארחות עקלקלות שלא כמנהג בעלי תורה וק"ל:

חדלו פרזון בישראל. חדלו נראה לפרש ע"פ מ"ד במס' מגילה פרזים קורין בי"ד ומוקפין בט"ו וכתב הר"ן הטעם לפי שהמוקפין מתייראין היו שמא לא ינצחו ישראל את האומות והיו ממתינין מלעשות יום משתה עד יום ט"ו וי"ל הטעם דאי' אל תדינני כיושבי כרכים. לפי שיושבי כרכים מלאים חטאים לפי שהם בוטחים על מבצריהם ואינם שבים בקל כ"כ כיושבי פרזים שהם תמיד בדאגה שמא יבואו שוללים פתאום ולכך נותנים לב לשוב לאל יתב' בקל וכן אמרי' ישיבת כרכים קשה הרצון קשה לנשמה כי בקל תוכל ליכשל בחטא. ולכך היו המוקפין יום אחד בצרה יותר בימי המן מהפרזים ולכן הפרזים עושים יום משתה בי"ד ומוקפין בט"ו. וזו היא שייעד הנביא לעתיד פרזות תשב ירושלים היינו שלא יתיראו מפני האויב כי על ה' הבטחתם והרשע ופשע יתבערו מן הארץ וגם סימן זה מסר משה להמרגלים הבמחנים אם במבצרים הכוונה אם הם יושבים בפרזות הם נשענים על זכות אבותם או זכות עצמם. אם במבצרים אז אין להם זכות כלל ומתייראין מן ישראל וז"ש דבורה חדלו פרזון בישראל חדלו הכוונה שאפי' פרזות ישראל חדלו ועשו הרע בעיני ה'. עד שקמתי דבורה שהחזירה עטרה ליושנה ולמדה את בני ישראל תורה שבע"פ וזהו שקמתי אם בישראל כי תורה שבע"פ. נקראת אם כמ"ש ואל תטוש תורת אמך וק"ל.

מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל. אפשר לומר דביארה דארבעים אלף היו בעלי תריסין והם היו שרי עשרות כי שש מאות אלף היו ישראל וא"כ היו שרי עשרות ס' אלף ושליש אחד מהם הלכו לעבר הירדן. נשתיירו ב' שלישים והם היו ארבעים אלף שרי עשרות ואמרה מגן ר"ל מגינין של תורה אם יראה כמו בארבעים אלף וק"ל:

רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין והולכי על דרך שיחו וכו' שם יתנו צדקות ה' וכו'. נר' לפרש דעתה ביארה מעשה הצדיקים אשר היו בימים ההם. דענין חטאי בני אדם הם על שלשה ענינים כמו שביאר המשורר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. ובדרך חטאים לא עמד. ובמושב לצים לא ישב. דענין רשע הוא שהרשיע לאביו שבשמים ר"ל שעובד זולתו. וחטאים הוא שהלך אחר תאות הגופניות ורבים המה לאין מספר. ולצים הוא ענין לשון הרע והנביא אמר הנה עני ורוכב על החמור וכו' הכוונה על משיח ואין הענין כפי פשוטו. אלא י"ל דמזג האדם נקרא חומר והוא יהיה במעלה כ"כ שיגבר על תאות הגשם ואמר שהוא רוכב על החמור כמו שהרוכב מושל בהנרכב כן הוא מושל על החומר. וזהו שאמרה דבורה רוכבי אתונות צחורות הכוונה שהגשם שלו הוא יפה ולבן. ואמרה שהם רוכבין עליהם ומושלים עליהם ומתגברין וזהו ענין תאות הגופות. ויושבי על מדין הוא ענין לצים ולשון הרע מעורר מדנים והצדיקים יושבין עליהם ומתגברין והולכי על דרך זהו ענין ע"ז שהולכין בדרך מעוקלה לעבוד אלהים אחרים. ואמרה ג"כ מקול מחצצים בין משאבים הרצון בזה דכתיב ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה אי' בזוהר משתי מעיינות היינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ וישראל היו מחצצים בין משאבים ל' חציצה שתשב"כ היו שומרים אבל תורה שבע"פ לא היו שומרים מעכשיו שם יתנו צדקות ה' צדקת פזרונו בישראל וק"ל:

עורי עורי דבורה וכו'. כבר אמרנו דמלת שירה הוא שיר ושבח על החסד והיא היתה אשת לפידות היינו דין כנ"ל. לכך אמרה עורי עורי וק"ל:

מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין וכו'. ידוע דאין עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל. והטעם הוא לפי דעמלק יש לו טענה של יעקב דהיינו את בכורתי לקח ורימה אותו. ויש לשאר שבטים מקום לבעל דין לחלוק עליהם. ואולם רחל תקנה זאת בהתחלף לבן לאה בעד רחל ורימה את יעקב ורחל מסרה הסימנים ללאה שלא תתבייש ולכך אין עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל וכן הבכורה נתן מנשה לאפרים אע"פ שמנשה הוא הבכור וא"כ נגד אפרים אין לו טענה כלל על שלקח יעקב את הבכורה. וכן מצינו שישראל המליכו עליהם מלך מן קטן שבשבטים דהיינו שאול משבט בנימין ולכך אמרה מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין וק"ל. ואמרה ומזבולון מושכים בשבט סופר הכוונה על שזבולון הפסיק לשבט יששכר כדי ללמוד תורה וזהו רמזה באמרה מושכים בשבט סופר וא"ש:

בפלגות ראובן גדולים חקקי לב. נרא' לבאר דהנה שבט ראובן הצו על משה בעדת קרח ואמרו כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' והם אשר נתגאו על כל השבטים. ועתה הוכיחה אותם אם הם קדושים כ"כ למה ישבת בין המשפתים ר"ל שנטלו חלק בעבר הירדן לפי ששם הוא מרעה טוב לעדרים הלא ארץ הקדושה היא יותר זכה להשפעת השכל. וז"ש בפלגות ראובן גדולים חקקי לב שאמרו כל העדה כולם קדושים וא"כ למה ישבת בין המשפתים לשמוע שריקות עדרים ולא בא לא"י וק"ל:

אז הלמו עקבי סוס וכו'. . נראה לבאר ענין ע"פ מ"ד דתשע מאות רכב ברזל של סיסרא הם היו אשר נשארים מרכבי פרעה דעדיין היה כח לשר של מצרים. ושר של מצרים היה סוס כאומרו לסוסתי ברכבי פרעה וכאן נהרגו כל רכב פרעה וז"ש אז הלמו עקבי סוס וק"ל:

אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה. מרוז הוא שם עיר קרובה למקום המלחמה ולא באו לעזרת ישראל ולכך אמר מלאך ה' אורו מרוז ולא קלל הנולאך את יושביה דאין המלאך יודע מה בלבו של אדם ודלמא הם חלשים או יראים ורך הלבב דיש ארץ שמגדלת חלשים ולכך המלאך קלל הארץ. משא שדבורה היתה יודעת ע"פ נבואה שהם היו גבורים ובהם היה תלוי ולכך אמרה אורו ארור יושביה וק"ל:

בספל אדירים הקריבה חמאה. נראה דביארה שנתנה לו חמאה שלא יטעה הטועה לומר שנתנה לו חלב כדי להרבות הזרע כדאיתא ביומא כל ז' ימים היו מונעין ממנו מאכל חלב לפי שמרבה הזרע. ואולם חמאה הוא מקרר חום הטבעי באדם ולכך הקריבה חמאה שלא יחשדו את הצדקת וק"ל:

והלמה סיסרא מחקה ראשו וכו' בין רגליה כרע נפל וכו'. באשר כרע וכו'. אי' בגמ' שבע בעילות בעל אותו רשע. ויש רמז דמלת באשר נוטריקון שבע בעל אותו רשע. והנה היא בטלה זוהמת הנחש דכתיב הוא ישופך ראש וזהו ביטול כח הנחש ולכן מחקה ראשו. והנחש עולה עם הכולל במ"ק שבעה. ולכן ימי עיבורה של נחש הוא שבע שנים. ולכן שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והוא דלא כרע במודים היפוך הנחש שהיא הכל בכריעה. ולכן שבע בעילות בעל אותו רשע וק"ל:

בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. נראה דזה היה החלון אשר מיוחד לה לראות בכוכבי השמים. ואמר ותיבב אם סיסרא מדוע בושש רכבו דהנה כל פעולה הנעשית הורדת הרוחני מכוככים הוא קודם חצות. דלאחר חצות כבר עבר הזמן וכן כתיב בנביאי הבעל כאשר עבר חצות ולא נענו ויהתל בהם אליהו וזהו שרמזה בדבריה מדוע בושש ר"ל מדוע בא שש ולא בא רכבו מדוע אחרו פעמי מרכבותיו וק"ל:

חכמות שרותיה תעננה וכו'. הלא ימצאו יחלקו שלל. רחם רחמתים לראש גבר. שלל צבעים לסיסרא וכו'. נראה לומר דהם ראו במערכת הכוכבים ענין מן אשה ומן בגד ומן דם ולא ידעו הפתרון היטב. ואמרו הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר זהו שראו מענין אשה מחקה ראשה באצטגנין שלל צבעים לסיסרא זהו מענין בגד שכסהו יעל והם לא ידעו לפותרו היטב וכן יאבדו כל אויביך ה' וא"ש:

ואהביו כצאת השמש בגבורתו. נראה לבאר ענין כמו השמש הולך ומתגבר חומו מעת זריחתה עד חצי היום כן תלמידי חכמים כיון דנבט נבט. או יאמר דהנה מצינו בשמש אף אחר שקיעתה חומה נשארת עדיין בעולם. וכן מצינו בחכמים דזכותן מגין זמן רב אחריהם אף שאינם בעולם. וזהו שאמרו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ותשקוט הארץ ארבעים שנה. שהיה שלום בעולם ובשלום עתידין ישראל לגאל במהרה בימינו אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף