פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
אבן האזל/מכירה/א
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ו == '''האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנה ביתי לך כיון שנתן קנה הבית מדין ערב.''' ''' הכ"מ ''' הביא ד' הר"ן בהלכות שכתב בטעמא שהשמיט הרמב"ם דין דהילך מנה ויקנה ביתך לפלוני דקנה מדין עבד כנעני דסובר הרמב"ם דדוקא לענין קדושין ילפינן מעבד כנעני משום לה לה מאשה, אבל לענין ממון לא ילפינן מעבד כנעני, וכ' הכ"מ דצ"ל דהרמב"ם גורס וכן לענין ממונא רק על הא דמדין ערב, והנה לא כתב טעמא דמילתא דלמה בהא דמדין ערב מהני נמי לענין ממון והא דמדין ע"כ לא מהני. ''' ונראה ''' דיש חילוק ביניהם דגבי מדין ערב כיון שנתן ראובן כסף ע"פ צוויו של שמעון והוציא ממון על פיו שפיר נחשב כאילו קבל שמעון הכסף כמו שמתחייב הערב. אבל גבי דין עבד כנעני לכאורה נאמר דמה שנתן ראובן כסף לשמעון כדי שיקנה לוי נחשב כאלו לוי נתן הכסף, כיון שהוא הגורם לנתינת הכסף, אבל באמת אין אנו יכולים ללמוד זה מדין עבד כנעני דגבי ע"כ א"א לומר דבשביל זה יוצא לחירות, דהא אם נאמר דחשוב כאלו העבד נתן הכסף אינו מועיל כיון דיד עבד כיד רבו וא"כ כמו דממון העבד אינו שלו כן כל זכיותיו אינו שלו, ומה דאיכא מ"ד דע"מ שתצא בו לחירות מהני היינו דאז הוא כסף של אחרים, אבל העבד מצד עצמו א"א שיהיה לו זכות לגבי האדון של אחרים וע"כ דהא דמהני, כסף של אחרים מהני. נמצא דמדין ע"כ אינו מטעם דהוי כאילו המקדש נתן הכסף אלא דכסף הנותן מהני עבורו. ''' ובזה ''' נראה לבאר דברי הרשב"א בקדושין דף ז' במה שכתב על דברי הרמב"ם בדין ע"כ שחזר מי שנתקדשה לו ואמר לה הא"מ לי בהנאה זו הבאה לך בגללי, וכ' ע"ז הרשב"א ואיני יודע מי דחקו ע"ז שהרי אין זה כדין עבד כנעני ממש, אלא בשנתן ראובן ואמר ראובן שתהא מקודשת לשמעון, וכן כתב הוא ז"ל בתן מנה לפלוני ואתקדש אני לו בשאמר מי שנתקדשה לו הא"מ לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך וגם זה איני יודע למה ואדרבא לכאורה משמע דכל כה"ג קרוב להיות נתנה היא ואמר הוא וכו' עכ"ל, ותמה ע"ז המ"מ בפ"ה מהל' אישות דמאי עדיף שנותן הכסף קדשה בתורת שליח והיכי עדיף יותר כח שליח ממשלחו, ובמה שכתב הרשב"א גבי מדין שניהם דלכאורה משמע דאם אינו חשוב אינה מקודשת תמה המ"מ דא"כ איך מקודשת כשקדשה הנותן בתורת שליח וע"כ החילוק דשם חסרה ממון והיא נהנית שמתקיימת מצותה בממון של אחרים עכ"ל, ודברי הרשב"א באמת תמוהים מאוד וצריכים ביאור: <small> -השמטות ומלואים-</small> ''' ד"ה ''' ובזה, עיין היטב בכל מש"כ שם, ואפשר ליישב בזה מה שהשמיט הרמב"ם דין אדם חשוב גבי ממון משום דסובר דבאדם חשוב נהנה הנותן, אבל המקבל אינו חסר בזה די"ל שהוא רוצה לקבל בשביל המתנה ונמצא דבקדושין דמהני ע"כ א"צ רק שתקבל על ידו וגם אם לא חסר מהני, אבל במכירה דהוי כסף שיווי צריך שיהיה חסר ולכן בק"ס מהני אדם חשוב, וזהו טעמא דלוי. <small> [ע"כ].</small> ''' ונראה ''' דהרשב"א פי' דברי הרמב"ם במה שכתב בהנאה זו הבאה לך בגללי היינו דכיון שבאה בגללו והוא הגורם לזה הוי כמו שנתן הוא וע"ז הקשה דאין זה כדין עבד כנעני, ולכן מפרש הרשב"א דלא הוי כלל כמו שנתן המקדש הכסף, אלא דנותן הכסף מקדש האשה להמקדש ודין השליחות לא צריך אלא לעיקר הקדושין שאין לו רשות לקדש אשה בעד אחרים, אבל מעשה קנין של הקדושין עושה הנותן בעצמו, וזה שהקשה הרשב"א עוד גבי מדין שניהם דאם נימא כדברי הרמב"ם דטעמא דקנין ע"כ הוא משום דהוי כמו שמי שנתנו עבורו הוא נתן הכסף. וא"כ גבי מדין שניהם בתן מנה לפלוני ואתקדש אני לו דצריך לומר לפי"ז דמה שקבל המקדש הוי כמו שקבלה האשה ומה שנתן הנותן הוי כמו שנתן המקדש, וע"ז תמה הרשב"א דאיך אפשר שמה שקבל המקדש יהיה חשוב כאלו נתן דעכ"פ כיון שקבל א"א לחשבו נותן. ''' ולזה ''' הוסיף הרשב"א עוד דאם נימא דמי שהוא גורם הנתינה נחשב כמו נותן א"כ נוכל לומר כאן כשאמרה תן מנה לפלוני ואתקדש אני לו דהאשה היא גורמת הנתינה, וא"כ הוי כמו שנתנה היא ואמר הוא דאינה מקודשת אלא באדם חשוב. ''' ובדעת ''' הרמב"ם נוכל לומר דמה שכתב בהנאה זו הבאה לך בגללי אינו לומר דלכן נחשב כמו נותן, אלא דלעולם סגי בנתינת הנותן כמו דסובר הרשב"א, ומה שכתב בגללי הוא לומר דבשביל זה יוכל לקדשה בשביל שנתן הנותן בגללו שיוכל לקדשה, והרשב"א שלמד דברי הרמב"ם באופן זה שכתבנו הוא משום שמחולקים בעיקר דין עבד כנעני, דהרשב"א סובר דכיון דאחרים הם שנותנים את הכסף ולא מכח העבד א"כ הם שמוציאים אותו לחירות, ומזה אנו לומדים לקדושי אשה דאחר יכול לקדש אשה לחברו בכסף שלו אם חברו שלח אותו לקדשה. וא"כ אי אפשר שהמקדש בעצמו יקדשנה כיון שלא נתן כסף אם לא שקידש בשליחות הנותן, ולכן ע"כ למד הרשב"א בדברי הרמב"ם דבגללו הוא פירושו דהוי כמו שנתן הוא את הכסף, וע"ז הקשה דאין זה כדין עבד כנעני וכמו שכתבנו. ''' אבל ''' הרמב"ם סובר דדין עבד כנעני הוא דכמו שהעבד יוצא לחירות בממון של אחרים כן אפשר לקדש אשה בממון של אחרים, ולכן שפיר כתב דהמקדש אומר הרי את מקודשת לי בהנאה זו הבאה לך בגללי. ''' ולפי"ז ''' נוכל לבאר החילוק בין דין קדושין לדין קנין דהנה בקדושין דף כ"ג אמר רבא בטעמא דמהני לר"מ כסף ע"י אחרים אף דסבר חוב הוא לעבד משום דכסף קבלת רבו גרמה לו. ושיטת הרמב"ם דלרבנן דסברי זכות הוא לעבד לא מהני בע"כ, ויש לבאר זה בשני אופנים א' דנימא דבעיקר סברת ר"מ דכסף קבלת רבו גרמה והיינו דכיון דנסתלק רשות רבו ממילא יוצא לחירות מודו נמי רבנן, אלא דסברי דעכ"פ אין רשות לאחרים ליתן כסף לשחרר את העבד דעכ"פ הוא דינו של העבד ולא של אחרים דאף שהרב יש לו רשות לשחררו בע"כ זהו בשטר, ומכבר בארתי דדין זכין לאדם שלא בפניו לא בכל גוונא צריך לבוא מדין שליחות אלא דבכה"ג ניחותא לבד סגי וכה"ג הוא גבי תורם משלו על של חברו להשיטות דבתרומה בעי שליחות, והיינו דלא צריך אלא רשותו של חברו שיחול תרומה שלו על כריו. ובזה בארתי דין גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ואכ"מ להאריך. ''' ובאופן ''' זה צריך ביאור מנלן ללמוד מעבד כנעני לקדושין דיהיה חשוב כמו שהמקדש נתן כסף. וצריך לומר דגבי קדושין נמי סבר הגמ' דא"צ להיות דוקא כסף של המקדש דהא כתב הר"ן בנדרים דף ל' דאין האשה מקנית עצמה להבעל דכתיב כי יקח ולא כי תלקח אלא דמשוית נפשה לגביה כהפקר והאיש מכניס אותה לרשותו, וא"כ יש לומר דכסף הקדושין פועל רק זה שתסכים להתקדש לו ועיקר הקדושין הוא בזה שמקדשה לו, אלא דבלא נתינת כסף לא מהני דלא נגמר דעתה להתקדש ולעשות עצמה כהפקר לגבי הבעל שיוכל לקדשה לו, וא"כ קדושין נוכל שפיר לדמות לדין עבד כנעני כמו דהתם מהני כסף של אחרים שנתנו בשביל המקדש כיון דאין הכסף עיקר הקדושין, אבל גבי קנין דהכסף גורם עיקר הקנין שבשביל שנתן הקונה הכסף בשביל זה קנה המקח לא נוכל ללמוד מדין עבד כנעני. כיון דשם קבלת רבו גרמה ולא דמי לדין ערב דשם הוי כמו שקבל הכסף כיון דיכול להתחייב עבור זה, אבל בדין עבד כנעני לא נוכל לומר דהוי כמו שנתן הכסף וכמש"כ. ''' ולפי"מ ''' שנתבאר דעת הרמב"ם נמצא דהוא לפי שיטתו בזה שהשמיט דין דע"כ לגבי ממון, דלשיטת הרשב"א דפירושא דדין ע"כ הוא שהנותן מקדש האשה להאחר, א"כ אין סברא לחלק ולומר דבממון לא נלמוד כן דבודאי בממון נמי שייך שהנותן יקנה השדה בעד האחר, אבל לשיטת הרמב"ם דפירושא דדין ע"כ הוא דכסף הנותן מהני להאחר שהוא יוכל לקדשה בכסף של הנותן, בזה שפיר כתבנו דיש לחלק מדין קדושין לדין ממון וכמו שבארנו. ''' ובאופן ''' אחר יש לומר לפי מ"ש בהל' ד' דיש חילוק בין קדושין למכירה, דבקדושין הוא כסף קנין ובממון הוא כסף שיווי, ובאופן שנאמר דמה דלמד רבא דין קדושין מדין ע"כ אף דרבא בעצמו אמר בדף כ"ג דכסף קבלת רבו גרמה, דזהו משום דהתם אמר כן רבא אליבא דר"ע דסבר חוב הוא לעבד, אבל לרבנן דאמרו זכות הוא לעבד לא ס"ל דקבלת רבו מהני בע"כ משום דקבלת רבו מצד רבו אינו עושה אלא סילוק ולא הקנאה, ומה דמהני זה לר"מ הוא משום דר"מ יסבור המפקיר עבדו א"צ גט שחרור דר"מ הא סבר ביוצא ושן ועין דא"צ ג"ש, וא"כ שפיר יש לומר דסבר נמי הכי במפקיר עבדו אבל לדידן דקיי"ל דיוצא בשן ועין צריך ג"ש, וה"נ קיי"ל במפקיר עבדו דצריך ג"ש א"כ יש לומר דבאמת לא מהני קבלת רבו לבד, וצריך שיהיה דין על העבד שיוכל להשתחרר בכסף של אחרים, ומצאתי בפ"י שם שכתב כן ומזה שפיר נלמוד לדין קדושין אלא דמ"מ נוכל לומר דכיון דעכ"פ סגי בזה דקבלת רבו גרמה לסלק שעבוד הרב לגבי דין הממון, רק דצריך דין כסף שיהיה משוחרר שלא יצטרך שטר שחרור, וא"כ בזה מסתבר דדי בזה כסף קנין דכסף גומר בו שיהיה משוחרר גמור ולכן לא נוכל ללמוד מדין עבד כנעני אלא בכסף קנין דהוי דין כסף וגלי לן קרא דע"כ דסגי גם בכסף של אחרים, אבל במכירה דהוא כסף שיווי כמו שבארנו בהל' ד' דהוא מסברא דבשביל זה שהקונה נותן כסף שיווי של החפץ קונה החפץ. והוא משום שדמי המקח שנתן קונים לו בזה יש לומר דלא מהני כסף של אחרים, דאיברא דהמקנה יש לו עבור מה להקנות אבל הקונה אין לו במה לקנות. ''' ובזה ''' יבואר לנו מה דקשה לשיטת הרמב"ם דהשמיט דין עבד כנעני גבי ממון דהא מה דקונין העדים בקנין סודר עבור הקונה הוא מדין ע"כ, וזהו מד' הגמ' שהעדים קונים, ומבואר בדברי הרמב"ם פ"ה ה"ח, אבל לפימש"כ דהחסרון במה דלא מהני המכירה הוא משום דהוי כסף שיווי, אבל בק"ס דודאי הוי רק כסף קנין דאינו שיווי כלל, בזה שפיר ילפינן מדין ע"כ דמהני ק"ס של העדים להקנות להקונה. ''' אכן ''' בעיקר מילתא דפשיטא להר"ן והכ"מ דהרמב"ם השמיט דין דע"כ לענין ממון, וכתבו דהרמב"ם מפרש הא דאמר וכן לענין ממונא רק לענין ערב וזה דוחק, אבל באמת א"צ לזה דהנה גם לענין מתנה ע"מ להחזיר דאמרינן בגמ' דבכולהו קני לבר בקדושין, ומבואר דבמכר קנה השמיט זה הרמב"ם ולא הביא דמהני מעמ"ל במכר אלא דהביא זה בפ"ה וכתב דין זה יחד עם דין דמהני כלי של אחר מטעם ק"ס שזהו מדין עבד כנעני וז"ל בהל' ז' הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח, ואע"פ שהקנה לו הכלי ע"מ להחזירו נקנה המקח וזכה בו הלוקח שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה עכ"ל. והמ"מ שם כתב וז"ל ונראה שדעת הרב ז"ל ללומדה מן ההיא דפ"ק בקדושין דף ו' בכולהו קני לבר מאשה וכו' גבי מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה וה"ה לקנין ע"כ ומשמע מדבריו דמה דאמר רבא מקודם במכר לא קנה ואסיק רב אשי בכולהו קני זה איירי בקנין כסף, אלא דהרמב"ם למד מזה דגם לענין קנין סודר קנה, והוא תימה. דבעיקר דין מכר בקנין כסף השמיט זה הרמב"ם וכתב זה רק לענין ק"ס שלמד משם ע"כ נראה פשוט דסובר הרמב"ם דמימרא דרבא אף דאמר הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי. מ"מ אינו בדוקא על מנה דהא בתרומה לא שייך מנה ומשום דרבא סבר דבכולהו לא מהני בר מתרומה ואשמעינן דמעמ"ל ל"ש מתנה לא דייק בזה אבל באמת במכר א"א. אלא בקנין סודר דבזה אי חשיב מתנה מהני לקנות. אבל לענין קנין כסף לפי"מ שבארנו שיטת הרמב"ם דהוא כסף שיווי א"כ הך תנאה שמתנה עמו ע"מ להחזיר כבר מגרע משויו של הכסף ולא נחשב דמי המכר, ולכן ע"כ דמה דאמר רב אשי בכולהו קני זהו לענין ק"ס. וא"כ מבואר בפשיטות דסובר הרמב"ם דמה דאמר רבא וכן לענין ממונא גבי ע"כ נמי איירי לענין ק"ס, אלא דלענין דין ערב אין נ"מ וגם לענין קנין כסף מהני אבל לענין דין ע"כ אינו אלא לענין ק"ס וכמו שכבר בארנו החילוק בין דין ערב לדין ע"כ ומבואר מה שקבע הרמב"ם שני הדינים בהל' אחת לענין ק"ס משום דמפרש כן בגמ' דרק לענין ק"ס מהני ולא לענין כסף וכנ"ל.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם