אור זרוע/יבום וקידושין/תרטו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע יבום וקידושין תרטו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשה שנסתרה ואמרה נטמאתי כרצוני פיר' מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל שנאמנת לאסור עצמה על בעלה. ואשה שהלכה בדרך עם יהודי אחד ואח"כ נלוה עליהם יהודי אחר ואמרה האשה שהאחד תקפה והשני טמאה באונס זה הי' מעשה והתירה לבעלה מורי רבינו אליעזר בר יואל זצ"ל וצריך אדם להזהר בזמן הזה שלא יאמר לאשתו אל תסתרי עם איש פלוני. ס"פ בתרא דנדרים אמרי' דהוא נואף דהוה מיהרזק בביתא הוא ואינתתא אתא מרא דביתא פרטיה ההוא נואף (לברא) [להוצא] וערק אמר רבא אינתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא ההוא גברא אירכוסי הוה מירכס. דהוא נואף דעל לגבה דההיא איתתא אתא גברא סליק נואף ויתיב בכלאי בבא ורוו מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא בעא מרא דביתא למיכל מהנך תחלי בלא דעת' דאינתתיה א"ל ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינון חויא אמר רבא אינתתא שריא אי איתא דעבד איסורא ההוא נואף ניחא ליה דניכול ההוא ולימות דכתיב נאפו ודם בידיהם. וקשה ליה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל טעמא דאיכא הני טעמי דלא אירכס וכהאי עובדא דלא ניחא ליה דלימות להכי שרינן הני נשי למרייהו הא ליכא להני טעמי הוה אסרינן להו אגברייהו אמאי הא קיי"ל דאין אוסרין על היחוד פ' עשרה יוחסין וכתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל שפי' רבינו יצחק בר שמואל דבהנהו תרי עובדא איירי כגון שאומרת טמאה אני שנתרציתי לו שע"מ כן נסתרתי עמו א"נ כגון ששואלין לה אם נטמאת לו והיא שותקת הלכך אי לאו הני טעמי בעובדא קמא דלא אירכס ובהאי עובדא דאודעיה דטעמינון הויא הואיל שאומרת טמאה אני הוה אסרי' לה על בעלה דמתוך שמפסדת כתובתה נאמנת לאסור עצמה על בעלה וההיא דפרק עשרה יוחסין שאין אוסרין על היחוד היינו כשאינה אומרת טמאה אני. וכתב מורי רבינו יהודה שמתוך כך פוסק רבינו יצחק שאשה שנסתרה ברצונה ואמרה טמאה אני שאסורה על בעלה דמתוך שנאמנת להפסיד כתובתה נאמנת לאסור עצמה על בעל כדאמרי' דמתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת ואין נראה לרבי' יצחק לדחות ולפרש דהנהו עובדי באשת כהן עסקי' ובאומרת אנוסה אני שאנוסה אסורה לכהן הלכך אי לאו האי טעמא דלא אירכס הוה מהימנא ואסורה אבל באשת ישראל שאינה אסורה אלא ברצון אע"פ שנסתרה לא תהא נאמנת לומר שנטמאת ברצון אע"פ שמפסדת כתובתה זה אינו נראה לרבינו יצחק דמ"מ למה נאסר אותה כיון שאין כאן [אלא] יחוד ומה שאומר' שנאנסה עיניה נתנה באחר אפי' אירכוסי מירכס אין לאסור אלא ודאי נראה לרבי' יצחק דבאשת ישראל איירי ובאומרת טמאה אני ברצוני שע"מ כן נסתרתי דכל כה"ג אוסרים על היחוד וההיא דעשרה יוחסין באומר' לא נטמאתי הלכך אי לאו (דלא) דאירכוסי אירכס ותו דאודעיה דטעמינון חויא הוה אסרינן להו אגברייהו הלכך אשה שנסתרה כרצונה ואמרה נטמאתי הרי זו אסורה על בעלה ויוצאה בלא כתובה ולקמן אפרש שיעור סתירה:

מעשה שבאת אשת איש לפני רבותי' וסיפרה לפניהם שהיתה מחזרת אחר מזונותיה והלכה עם יהודי בדרך יחידה כי לא מצאה חבורה ויהי כאשר הלכה עמו יומים בא חבירו ביום ג' והלך עמהם וכשבאו ביער ישבו לנוח והלך השני ותקפה והראשון טמאה והית' הולכת וצועקת ובוכה וקובלת לעוברים ושבים כך היא מספרת ולא נודע הדבר כי אם מפיה שקבלה בכפר לפני דייני סדום ונתפסו והיו אותם שנים במשמר והיא היתה הולכת יחידה בכפר עד ששלח השופט אחר יהודי אחד והוציאם ע"י שוחד אותו יהודי והם הלכו למלכותם והיו מרבותי מתירין אותה לבעלה ומורי ה"ר שמחה אוסר ושלח דבריו למורי רבינו אליעזר בן רבינו יואל זצ"ל הלוי והשיב לו להתיר וזאת תשובתו הנני המשיב למורי הרב על המעשה הרע אשר אירע. נ"ל לפענ"ד מאחר דליכא עידי יחוד כי אם על פיה דפה שאסר הוא הפה שהתיר כההיא דפ"ק דכתובות. ועל שהלכה עם שני פריצים בדרך והיה לה לחוש ליחוד כדאיתא פרק בתרא דקדושין בזה לא הפסידה מגו שלה דאטו כולהו נשי דינא גמירי כדאמר פ"ק דקדושין גבי ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא ומבטלינן הקדושין בהך סברא ושריא אשת איש כ"ש הכא דחששא בעלמא אע"ג דמסיק אתון דשמיע לכו דרב הונא בריה דרב יהושע חושו לה התם הוו קדושין גמורין ולא גרע מקלא בעלמא דחיישינן. וא"נ הך דינא דהיכא דנתן לה קידושין דאינם באים לידה בתורת פקדון דהו"ל למישדינהו אי לא ניחא ליה בקידושא כולהו נשי או רובייהו גמירי הלכך קאמר חושו לה אבל כה"ג שבכל יום ויום הולכות נשים עם שנים או שלשה אנשים ורואות שבעלי תורה אין מוחים בידם לא ידעו דאסור דאין בידם להחזיק בני אדם כפריצים כדאמרי' אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וסבורות כל אדם כשר עד שיחזיק לבו כפריץ או כגנב לענין ממון ותלמודא מדמה גניבה לפריצות דאמר התם א"ר יהודה [אמר רב] לא שנו אלא בכשרים אבל בפריצים לא מעשה היה והוציאוה עשרה במיטה א"ר יוסף תדע דמחברי בי עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מהדדי ואל תתמה שטועות בכך שהרי רב יהודה נמי שגה בבה"ג דאמרי' רב ורב יהודה הוה קאזלי באורחא הוה קא אזלא דהיא איתתא קמייהו א"ל רב לר"י דל כרעך מגיהנם א"ל והא מר הוא דאמר בכשרים שפיר דמי והשיב לאו כגון אנא ואת אלא כגון ר' חנינא וחביריו ונ"ל דרב יהודה הוה ס"ל דכל אדם מחזקינן בחזקת כשר עד שיודע לנו בפריץ אפי' אינו כרב ורב יהודה דמדמי ליה לגניבה כדפרי' ורב [ס"ל] דיצרא דעבירה תקיף כדאמרי' פ' בתרא דע"ז אמר רבא זונה נכרית וישראל מסובין [אצלה] חמרא שרי נהי דיצרא דעבירה תקיף יצרא דיי"נ לא תקיף זונה ישראלי' ועכו"ם מסובין חמר' אסיר מ"ט הואיל וזיל' עלייהו בתרייהו גרירה וגבי יחוד בעלמא עם ישראל לא זילא עלייהו דרוב עכו"ם פרוצים בעריות ולא רוב ישראל ואפי' אם אסורה לייחד ועברה ונתיחדה לא אסירא לבעלה. וקיי"ל כר"א דאמר אין האשה נאסרת כו' אלא בשור שחוט לפנינו דאיכא מעשה מוכיח כגון פתת פתוח מצאתי או דברים מכוערים כההיא דרוכל דיבמות לפירש"י דפירש תצא מן הבעל. וקצת מוכיח בפ' דמדיר בירושלמי וזה לשון הירושלמי תמן תנינן נשים שאמרו חכמים יוצאות בלא כתובה צריכה דתראה אם לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה ותו מצאתי בירושלמי והיוצאת משום שם רע אין לה בלאות מהו מיסב פורנן דירה פי' פורנן כתובה ר' זעירא אמר נסבה ר' אילא אמר לא נסבה ר' אילא עביד לה כדמית' ר' אלעזר בשם ר' חנינא אמר ראוה חוגרת בסינר ורוכל יוצא מתוך ביתה ביאור הדבר תצא רוק ע"ג המיטה ביאור הדבר תצא טפחת יריכה כיאור הדבר תצא מעלין זא"ז מן הבור או שניהם יוצאים ממקום אפל כיאור הדבר [תצא] ר' חנינא בר איקא בשם ר' יהודה וכולם אם הביאה אמתלא לדבריה נאמנת רב אדא בשם רב מעשה בא לפני רבי ואמר מה בכך. נ"ל פי' אפי' לא נתנה אמתלא לדבריה אין לאסור בכך. בעון קומוי אפי' ראו אותו נותן פיו על פיה [אמר כזה באת מעשה באחד שראו אותו נותן פיו על פיה] אתא עובדא קומי ר' יוסי אמר תיפוק בלא פרן פי' בלא כתובה. הוון ערעין ואמרין אי סוטה היא תצא בלא פרן ואי לא תיסב פרן שלם. פי' היו ערעין למה איבדה כתובה הרי אינה סוטה ודאי. א"ל ר' מנא אייתו פירנא נקרינה אייתון פורנא ואשכחון כתוב בגווה אין הדא פלניתא תסני להדין פלן בעלה ולא תצבי בשותפתי' תיסב פלגו פרן פי' אם תעשה זאת האשה שינוי כנגד בעלה ורוצה לישוק לאחרים תאבד חצי כתובה א"ר אבין מכיון שקיבלה עליה שיתן פיו על פיה כמאן דסנית ליה ולית לה אלא פלגו פרן (הוא חובה והוא לא חובה) סוטה מגפפין סוטה מנשקין סוטה תרעא (קריק) [טריק] סוטה. מגף צריכה. ע"כ ירושלמי. ומשמע היכא דאיכא אמתלא ואפי' ליכא אמתלא אין לאסור על הסתירה וגם אינה מאבדת כתובתה אפי' בנשיקות פיו על פיה כל זמן שלא התרה בה. והאי דפסקי' הילכתא פ"ב דיבמות בההיא הואיל ומכוער הדבר תצא לא אמרי' אלא דגבי רוכל הוא דיהבינן חילוק בין יש לו בנים בין אין לו בנים אבל הבעל עצמו לא מפקא לה מיניה אלא בעידי טומאה בין יש לה בנים בין אין לה בנים כדגרסי' בקידושין אשתו זינתה וכו' אין דבר שבערוה פחות משנים עדים. וה"ד עידי טומאה כדאמרי' פ"ק דמכות במנאפים עד שיראו כמנהג מנאפים ונ"ל דהכי הילכתא וכן מקובלני וכן פסק בספר המקצועות דרבי' חננאל פ"ב דיבמות וכן פסק ר"ת אע"פ שפסקו בה"ג דלא מפקי' לה מבעלה עד דחזו סהדי כמכחול בשפופרת אין נ"ל דלא קיי"ל כר"ט ור"ע אלא כרבנן ספ"ק דמכות וכ"ש האשה הזאת שיש בה אמתלות דלא אסרינן לה איחוד הזה כדאמרי' פ' בתרא דקידושין דאין אוסרין על היחוד. וראיה לדברי דלא מחזקינן בפריצים דגרסי' פ"ק דכתובות מיתבי זה עדות שהאשה כשרה לה וכו' עד מדברת היינו שבויה פי' מדברת נסתרה בעדים דהא איתותב רב אסי מינה וא"ל ר"ג ור"א שאני שבויה דרוב עכו"ם פרוצי' בעריות הן ואמר להו ר' יהושע דא נמי כיון דאסתתר אין אפוטרופוס לעריות והילכתא כר"ג ואפי' ברוב פסולין אצלה דיעבד כשר כדאמרי' גבי ההוא ארוס וארוסתו ומכשרי' בה ובבתה דקיי"ל כר' יהושע [בן לוי] וכר' יוחנן. ולא אמרי' מעלה עשו ביוחסין ולית הלכתא כר' יהושע וכר' יוחנן. מ"מ שמעינן מינה דאפי' נסתרה נאמנת ולא הורע כחה בסתירה וההוא עובדא דרב יוסף מההוא ארוס וארוסתו משמע להיתרא מעשה רב ואפי' איסור' דרבנן לא (חשיבה) [חשו בה] ובבתה וע"כ ההיא (כר"א] [דר"א] דאמר אין האשה נאסרת וכו' אפי' מדרבנן שריא ואם כדבריך שמן התורה אינה נאסרת אלא מדרבנן א"כ היה לו לר' אליעזר לפרש כדאמר בריש מסכת גיטין על הא דאר"נ היה ר"מ אומר אפילו מצאו באשפה וכו' דמסיק וכי תימא אנן מדאוריית' מתנינן אי הכי אומר היה ר"מ דבר תורה מבעי ליה שדרך אמורא לפרש דבריו. ובכל דבריך לא ראיתי ראיה מן התלמוד בבלי לאסור רק דההיא אני טהורה וחבירתי טמאה ואתא עד אחד ואמר לה את טמאה וכו' וכיון [שכן] שמא יבוא העד ויעיד כי שנים היו עמה ודאחד אנסה והאחד סייע ידי עובדי עבירה לתפוס אותה וזו אינה ראיה חדא דאפי' יבוא ויעיד גם הוא חשוד ביחוד והחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ותו עדים בצד אסתן ותיאסר וכן אני רגיל לפרש קודם המעשה א"ל (ר') [לר'] חנינא דא איכא עדים במדינת הים כו' פי' דא אמרי אינשי איכא סהדי התם וקול רינון בעלמ' והשיב על רינון זה לא נאסרת דעדי' בצד אסתן ותיאסר וכן הגיר' ס"פ יש נוחלין והא אמרי אינשי וכו' ולא דמיא להך דקידושין וגבי להך קול דהבר' כההי' דסוף גיטין פלו' מהיכ' שמע מפלו' וכו' לא דמי אלא באנו מעצמינו לתלות שמא יבואו עדים זה לא נחוש כלל וכן יש לפרש ההיא דירושלמי שהבאת ולא דמי הך עובדא לההיא דפרק נערה אילו מנפשייהו ודאי אסור' דהתם מקודם הורגלו עם הגנבים הילכך חיישי' נמי השת' לריצוי זה שחוזרות אליהם כההיא דסוף קידושין דמשנינן שאני רב ביבי דשושבינתיה הוה וגיסא [ביה] אבל ביחוד בעלמ' אינה נאסרת. ומ"מ הך דרב ביבי לא מיירי לאוסרה אלא שלא ליחד לכתחילה וכן פ"ב דכתובות ההוא ארוס וארוסתו דאתי לקמיה דרב' אוקי רבא שליח בינייהו ומסקנ' קא חזינ' להו דגייסי אהדדי למדנו שהכל לפי הענין וכל מעשה העלובה הזאת מוכיח שאנוסה היא שלא פרסם אדם דבר כי אם היא וצעקה עד שנלכדו ואילו נתרצית היתה מחפה עליהם והיתה חוששת לכבודה ואין ראוי למורי לעגנה על ככה ודע כי תשובה יש בידי שנשאל אבא מרי על אשה ישראלית שהלכה מרצונה עם העכו"ם ושהתה שם ג' ימים בביתם והוציאוה משם ע"י שוחד ונשאל עליה אם היא מותרת לבעלה והשיב להתיר והביא כל אותם ראיות שהבאת והירושלמי רפ"ק דכתובות שהבאת אבל לקיימה אינו רשאי ובספר חפץ נמי הביא הירושלמי על ההיא דר"א פ"ק דכתובות ולא כתב איסמכי' עלה אי לא ומורי אבי אמר דפליג ירוש' אגמרא דידן ואני אומר דלא פליג. תחילה אכתוב לשון הירושלמי מן הסכנה ואילך נהגו לשאת בשלישי ולא מיחו חכמים בידם בשני אין שומעין לו ואם מפני האונס מותר מהו מפני האונס מפני הכשפים מה יש בין שני לשלישי לא דומה משתה' יום אחד למשתרא ב' ימים [וישתהא ב' ימים] שלא יערב עליו המקח ויערב עליו המקח לית יכיל [דמר] ר' אילא בשם ר' לעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימנה משום ספק סוטה. וחש לומד (שאינה) [שמא] אנוסה היא. קול יוצא לאנוסה. ואפי' תחוש לה משום אנוסה לא ספק אחד הוא. ספק אנוסה ספק מפותה ספק מד"ת להחמיר א"ר יוסי ואפי' תחיש לה משום אנוסה שני ספיקות הן ספק אנוסה ספק מפותה ספק משנת ארסה ספק עד שלא תתארס ב' ספיקו' מד"ת להקל קידש' בחופה לית לן באילין קנסיי' ותו גרסי' התם ר' יונה בשם ר' [קריספא] בוגרת כחבית פתוחה הד"א שלא להפסידה מכתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתייא כי הך ר' חנינא אמר מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים ובאת לפני רבי וא"ל איכן הן אמרה לו מעלותיו של אבא היו גבוהין ונשרו והאמינה רבי הדא דתימא שלא להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתיא כי הך דתנינן תמן כתולה ואלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתה מאתים ויש לה טענת בתולים [כו' ע"ש] הד"א בכתוב' מנה מאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתיא כדתנינן תמן האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שהוא מתיחד עמה הדה דתימ' לכתוב' מנה מאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתיא כדתנינן תמן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני וכו' דהא דתימ' לכתוב' מנה מאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ותיי כי דתנינן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את כו' הדה דתימ' לכתוב' מנה מאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק טומאה וכלהון מן ההוא דא"ר אילא בשם ר' יוחנן מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום סוטה עכ"ל הירושלמי ופתרונו כך הוא בעיני הא דאמר בכל הני בבי ה"מ לענין מנה מאתים שאם רצונה לעגנו דסברה דבמה דאגיד בה לא יהבי ליה אחרנייתא ובכך רוצה לכופו שיוציא ויתן כתובה או יתנהג עמה בשימוש עונה במשפט הבנות כדאמרי' האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה והבעל רוצה לגרשה בלא כתובה משום חשש ספק סוטה דחבר הוא או בעל נפש אהא (דאמר) [קאמר] בירושלמי דנאמנת לעגנו או יוציא ויתן כתובה אבל אם אמר הבעל קודם שאתן הכתובה לה אקיימנה ואני בבגדי והיא בבגדה שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו והאשה אומרת לא כי אלא או ישמש מיטתו או יוציא ויתן כתובה אינו רשאי לקיימה פי' אינו חייב לקיימה כמשפט הבנות או תהיה אצלו ויעגנה עד שתתרצה לצאת בלא כתובה וכולהו מן הדא דר' אילא בשם ר' יוחנן דאמר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה. פי' כולם למדו מהך דר' אילא דכי היכי דמחמרינן התם בהדא ספיקא כדמוקי לה בגמרא דידן באשת כהן או באשת ישראל וכד קבל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד הכא נמי אע"ג דלאו חדא ספיקא היא דנאמנת מ"מ לא כפינן ליה לקיימו אם בעל נפש הוא אבל אם חפץ לקיימה הרשות בידו ונפלאתי עליכם ועל שאר רבותי שלא דקדקתם הלשון דבכולהו ל"ג אסור לקיימה אך בההיא דר' אילא א"ר יוחנן. ואל יפלא בעיניך מה שפי' אינו רשאי אינו חייב הדא דלישנא קלילא נקט כדאמרי' פ' ארבע אבות וכ"ש שמצינו דוגמתו בגמ' דידן אין בעלי אומניות רשאין לעמוד וכו' (פירש"י אין חייבין ועסוקין במלאכת אחרים ואע"פ שיש להשיב על פירושו מפ"ק דקידושין מ"מ) למדנו דלשון רשאין ס"ל חייבין ועוד ראיה מערכין דתנן מחרים אדם את קדשיו אע"פ שאינו רשאי פי' אינו חייב. ולפי דברי רבותי' דמשמע להו דנאמנת לכתובה אבל אסור לקיימה וכופה להוציא תשובה לדבריהם מפרק ארוסה ושומרת יבם דאיבעיא להו עוברת על דת צריכ' התראה להפסידה כתובתה או א"צ ת"ש ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה מישתא הוא דלא שתיא הא קנויי מקני לה מאי לאו להפסידה כתובתה אמר אביי לא לאוסרה עליו פי' לאוסרה עליו בעיא קינוי אבל כתובה תפסיד בלא קינוי כיון שנתיחדה עמו אלמא דטפי מקילין גבי איסור קיומה מלהאמינה לגבות כתובתה הפך סברת הירושלמי דנאמנת לכתובה ולקיימה יהא אסור. אלא ש"מ כדפרישית ואפי' תדחה דקנסוה אפ"ה מוכחא כדפרישית. וסוגיא מסקנא דהתם דעובר' על דת ורצה הבעל לקיימה מותרת ובעל שמחל על קינויו מחול קודם סתירה ולא לאחר סתירה וכן פסקו פר"ח ורב אלפס. והיכא דלא קינא לה אפי' לאחר סתירה יכול למחול אך אם בעל נפש הוא יכול להחמיר ע"ע וכ"כ נמי באלפס במסכת קדושין גבי אשתו שזינתה בעד אחד דמסקנ' דאין דבר שבערוה פחות משנים ואם רוצה הבעל להאמינו כבי תרי רשאי ומשפט גביית כתובתה אם הוא רוצה לעגנה או היא רוצה לעגנו פי' לעיל שיטת הירושלמי. ובדקתי בדברי רבי' שב"ט ומצאתי שכתב כדברי וז"ל היכא דלא קינא ונסתר' יכול לקיימה והא דתנן בהמדיר אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת לא שכופין אותו להוציא אלא שאם רצה לגרשה בלא כתובה הרשות בידו וכן ראיתי בפר"ח פ' אע"פ שכתב כל היכא דתנן יוציא ויתן כתובה וכל כה"ג אי לא תנן בהדיא כופין אותו להוציא לא כייפינן ליה אלא אמרי' ליה הוציאנה והוכיח דבריו מהירושלמי. מיהו אין נ"ל דבריו בזה דיש מקום שאין כופין ויש מקום שכופין כי הא דתנן בסוטה מי שקינא לאשתו ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח ואינו חפץ להשקותה יוציא ויתן כתובתה והתם כופין שהרי נאסרה עליו ועוד כהנה רבות וכן משמע בסוף נדרים דאינו אסור לקיימה ותמיהני מאוד שהבאת משם לאיסור. ומטיבותי' דמר אכתוב לשון הירושלמי ופירושו חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה. [הא] אם לא הביאה ראיה לדבריה פשיטא שהיא מותרת לביתה א"ר אילא לא מסתברא אם היה חבר יחוש. אם היה כהן אסורה לאכול בתרומה [אתא עובדא קמי דר' חנינא והתירה לוכל בתרומה] א"ר חגא אנא ידע רישא וסיפא איסטרטיאות נכנסו לעיר ובאת אשה ואמרה איסטרטי חבקני והטיל ש"ז על ברכי והתיר' לאכול בתרומה אתא עובדא קומי ר' יצחק בר טבלאי באשה אחת ואמרה הביהם שלי פתני א"ל אין הביהם אוסר ואסרה [הכא את אמר ואסרה] ורבא את אמר והתירה תמן באתה לאסור עצמה והתירה ברם הכא באת להתיר עצמה ואסרה עכ"ל הירושלמי וה"פ לפי ראות עיני פשיטא שהיא מותרת לביתה ולא מהימנא לחוב בעלה בלא ראיה אם אינו מאמינה. ומשני אם היה חבר או בעל נפש יחוש אם ירצה. וחבר נקט סתמא דמילתא מחמיר אעצמו ומדנקט חבר ש"מ דלכ"ע שריא דהא מותרת לביתה קא (משני) [משוי] לה. א"נ אצטריך לאשמועינן דאע"ג דאם היה אסורה לאכול בתרומה משום חומרא אפ"ה לביתה מותרת. אתא עובדא כו' התירה לאכול בתרומה וכ"ש לבעלה וקמיפלגי בפלוגתא דרב ששת ורבא דגרסי' ס"פ אלו נדרים איבעיא להו אמרה לבעלה טמאה אני מהו שתאכל בתרומה רב ששת אמר אוכלת שלא להוציא לעז על בניה רבא אמר אינה אוכלת אפשר דאכלה חולין אמר רב' ומודה רב ששת שאם נתארמלה או נתגרשה שאינה אוכלת כו' ורב חגי נמי סבר אסור' לאכול בתרומה אם בא עליה אך לא כך היה המעשה אלא מרוב תאוות החיבוק הטיל ש"ז על ברכיה בלא ביאה ולכך התירה לאכול א"נ איכא למימר דלא פליגי והך דאסורה לאכול בתרומה בנתארמלה או נתגרשה וכולה כרב ששת וכו' עד הביהם שלי פתני פי' שדלני בדברים ואמר שהוא בעלי וחקרתי שהביהם שלי רועה בהמותי היה והנה אין לך אונס גדול מזה ובאתה להתיר עצמה וא"ל אין הביהם אוסר כלומר כך הביהם ככל אדם אע"ג דאונס הוא ואין ראיה לדבריה ואסורה את לאכול בתרומה כדפרי' לעיל ואפי' לפי שמתירה לעיל לאכול בתרומה התם באת לאסור עצמה ולכך התירה לאכול בתרומה אבל בסיפא לא. אבל לעולם לבעלה מותרת. כיון שבלא קינוי נסתרת. כך השיטה נפטר'. ולבבלי היא נחברת. בלי מחסורת ויתרת. ולך אדוני גולת הכותרת. תזכה לעטרת. ולשבת ע"ג מרומי קרת. כנפש אוהבך אליעזר בן רבי' יואל הלוי זצ"ל. והסכימו כולם לדבריו והתירו האשה לבעלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף