תורת נתנאל/לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תורת נתנאל לה

לברר הדין אם כתב וחתם ונתן הגט בלילה אם יש להכשיר

תשובה.

ודאי דין זה לא מצאנו לאסור בכל הש"ס ובהלכות, אלא בספר תרומת הדשן סימן רמ"ח הביא בשם אור זרוע לאסור, וכך פסק רמ"א בהג"ה סימן קכ"ג (ס"ה). וטעמם משום דהוי דומיא דחליצה, וכי היכי דפסקינן (יבמות קד ע"ב, ובנמוקי יוסף שם) דבלילה פסולה מטעם דהוי תחילת דין דבחליצה גובה כתובתה, וא"כ ה"ה לענין גט יש לפסול מהאי טעמא. אלא דכמה פוסקים חולקים בזה והוכיחו דגבי גט לא הוי דין, דהא מותר ליקח שכר מסידור הגט משום דלאו דין הוא. ועוד גבי משפט פסקינן (סמ"ע סימן ה' ס"ק ז') אם קבלו בעלי דינים לדון דינם בלילה רשאי, וה"ה ה"נ אם קבלו לתת הגט בלילה יהיה כשר.

שוב ראיתי תשובות רדב"ז (חלק ד' סימן פ"ד) שהביא ראיה להכשיר ליתן גט בלילה, מדקתני במתניתין דגיטין דף י"ז ע"א נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, משום דנכתב ביום ונחתם בלילה והלילה הולך אחר היום, וקשה לתני אפילו נכתב ונחתם בלילה נמי פסול משום שנתן בלילה. וכ"ת ה"ק נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אפילו נתן אח"כ ביום, אבל נתן בלילה בלאו הכי פסול, איכא למימר מדרבי שמעון נשמע לרבנן דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר, ואמרי' עלה בגמרא (דף יח) אמר ריש לקיש לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר, ומשמע לאחר שנכתב ביום ונחתם בלילה ונתן מיד בלילה כשר, אבל נכתב ביום ונחתם לאחר עשרה ימים או נכתב ונחתם ביום ונתן לאחר עשרה ימים לא, חיישינן לשמא פייס, דכי היכי דחיישינן לשמא פייס בין כתיבה לחתימה ה"ה בין חתימה לנתינה. והכי משמע בפרק כל הגט (דף כט ע"ב) האי דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין, ופריך עליה ליחוש שמא פייס. ורבי יוחנן אמר הכשיר רבי שמעון אפילו לאחר עשרה ימים דאם איתא דפייס קלא אית ליה למילתא, ופשוט דאפילו לרבי יוחנן אם נתנו לאלתר עדיף טפי, וע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"ש מפני שנכתב ביום ונחתם בלילה אבל בנתנה לאלתר כשר, וכגון שנכתב ונחתם בלילה ונתן לאלתר, דלא מצינו למימר דלאלתר דר"ש היינו למחר, דכיון דטעמא שמא פייס איכא למימר דבאותו לילה פייס, עכ"ד.

ותמיה גדולה קחזינא הכא, איך נעלמו ממנו דברי תוס' מהך שמעתין שהוא הביא ראיה ממנו, שכתבו תוס' דף י"ח ע"ב ד"ה חיישינן שמא פייס, וז"ל, ואין להקשות בגיטין הבאים ממדינת הים ובמשליש גט לאשתו אמאי לא חיישינן לשמא פייס, דהכא הוא דחיישינן טפי לשמא פייס לפי שלא נחתם וכי מתפייס נמי ליכא קלא, אבל כשכבר כתבו וחתמו העדים בגט ומזומן ליתנו אין רגיל להתפייס וכי מתפייס איכא קלא והכל מרגישין, עכ"ל. הרי להדיא שכתבו תוס' לאחר חתימה ליכא למיחוש לפייס, וא"כ ודאי לאלתר לריש לקיש היינו שניתן למחר ביום וליכא למיחוש לשמא פייס בלילה כיון דכבר מחתים אית ליה קלא. והא דהביא ראיה מפרק כל הגט דפריך וליחוש שמא פייס אף שהוא אחר חתימה, כבר תירץ ר"ת כיון שהוא אינו בעיר שהלך משם מסתמא לטובתה נתכוון שלא תתעגן וקובע זמן חיישינן שמא יבוא בתוך כך ויתפייס, ובמשליש גט לאשתו כיון שהוא בעיר מסתמא מחמת קטטה מגרשה ומה שקובע זמן בנתינת הגט לצעורה קמכווין ולא להתפייס, אבל ריש לקיש חיישינן שמא פייס כיון דלא קובע זמן ליכא ראיה דמחמת קטטה קמגרשה, וגיטין הבאים ממדינת הים אע"ג קבע זמן ומסתמא כדי שלא תתעגן, והא דחייש ריש לקיש שמא פייס היינו כיון דכבר לא חתם הגט וכי מתפייס ליכא קלא אבל במדינת הים כבר חתמו הגט ואי איתא דפייס קלא אית להו, כך צריך לפרש כוונת תוס'. ויש מפרשים דלר"ת דמדינת הים ליכא למיחוש לפיוס, כמו שתי' רש"י (דף כט ע"ב ד"ה ליחוש שמא פייס) דמספיקא לא עקיר נפשיה דמימר אמר הבעל השליח קדמני וכבר הגיע הגט לידה. זה ליכא למימר לפי מה שפירש ר"ת בתוס' ד"ה שמא פייס דהאי שמפייס היינו שמא פייס וביטל הגט בדיבור, ובזה לא שייך מספיקא לא עקיר נפשיה דהא תיכף יכול לבטל אחר צאת השליח לדרך, וגם לפי פי' זה למה ריש לקיש חייש לפיוס הא מחמת קטטה מגרשה, וע"כ צ"ל כיון דעדיין לא חתים חיישינן לפיוס במשליש גט לאשתו דליכא למיחוש שמא פייס כיון דמחמת קטטה מגרשה וכבר חתם הגט וכי מתפייס קלא אית ליה, וא"כ פשיטא איכא לפרש לאלתר היינו ליתן למחר ביום ולא חיישינן לפיוס בלילה כיון דמחמת קטטה מגרשה וכבר חתם הגט וכי מתפייס קלא אית ליה בזה מודה ריש לקיש, וזה ברור, ובעיני יפלא מאוד לגברא דכוות' איך נעלמו דברי תוס' אלו ממנו.

עוד יש להביא ראיה דמה שאמר ריש לקיש ל"ש לאלתר ולאחר עשרה ימים קאי אחתימה ולא אנתינה, ממה שכתבו תוס' בד"ה שמא פייס, ואסקי שמא פייס דהכא ודפרק כל הגט שמא פייס וביטל ואמר גט שנתתי בטל, ואיירי הכא כגון שאמר לחתום מכאן עד עשרה ימים או לאלתר והם לא חתמו עד עשרה ימים ובשעת החתימה לא היה הבעל שם ולהכי חיישינן שמא פייס וביטל שליחתם דשלא מדעתו חתמו, אבל אם צוה לחתום לאחר עשרה ימים כשר דאפילו ביטל הא קייל"ן כרב נחמן דאמר בריש השולח חוזר ומגרש בו, עכ"ל. והנה עדיין חל עלינו לבאר, דלכאורה הקושיא במקומה עומדת, דמלשון משמע החתימה לבד צוה לעדים אבל באחר עשרה הוא בעצמו נתן, וא"כ אף דביטל הגט הא קייל"ן דחוזר ומגרש בו. ואין לומר דאיירי דצוה ליתן ע"י שליח ולא הוא בעצמו נתן אף שהלשון אינו משמע כן מתוס', הא ליתא, חדא שתוס' בעצמם כתבו לעיל דף י"ז (ע"ב) ד"ה עד שעת נתינה וכו' בסוף דבריהם וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית ליה קלא, וי"ל דלא שייך קלא אית ליה אלא כשמגרש ע"י שליח אבל נכתב ביום ונחתם בלילה יש לחוש שימסור לה בעצמו בצנעה לחפות עליה כו', וא"כ אי מתני' איירי ע"י שליח הא אית ליה קלא ואמאי פסול לרבנן. ועוד דלקמן גבי האי דאמר לעשרה כתבו גט לאשתי וכו' ואתא לקמיה ריב"ל ואמר כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, ומקשינן עלי' והאמר ריש לקיש לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא, ואי איתא דר"ל איירי במצוה לעדים והם עכבוהו ונתנו לה שלא מדעתו ואקשינן עליה והאמר ריש לקיש, דלמא עובדא כי הוי בשנתנו לה מדעת הבעל דסתמא דמלתא הכי הוי, אם לא תדחה דהקושיא היה בשנתנוהו שלא מדעת הבעל ונודע אצל המקשן, וזה דוחק, וכך הקשה בחידושי הרשב"א על פי' זה.

אלא דהוצעת התוס' היא דאיירי דלא חתמו לאלתר אלא דחתמו לאחר עשרה ולכך חיישינן שמא פייס ובטלו, אע"ג דנתן הוא בעצמו לאחר עשרה ימים לא מהני, דכיון דביטל הוא הגט קודם החתימה אתא דיבור ומבטל הדיבור, וקודם החתימה דיבור גרידא מקרי דהא מתלי תלי עד דחתמי ליה סהדי, אבל אי חתמו לאלתר אלא שצוה ליתן עד עשרה ימים והוא בעצמו נותן לאחר עשרה חוזר ומגרש בו, דליכא למיחוש שמא פייס ובטיל דהא לא אתי' דיבור גרידא ומבטל דיבור שיש בו קצת מעשה. וזה ברור בפשט תוס', וא"כ ע"כ האי (לאלתר) [לאחר] עשרה ימים קאי אחתימה ולא אנתינה.

תו הביא ראיה להכשיר, מדברי תוס' פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מד ע"א) ד"ה חיישינן שמא שד וכו', דאלת"ה היאך אדם נותן שלום לחבירו בלילה, והיאך אשה מתגרשת בלילה, עכ"ל, משמע בהדיא דמגרשין בלילה. גם זה ליתא, למי שמעיין דברי תוס' בגיטין דף ס"ו ע"א ד"ה וליחוש כו' עד לאומר לעדים ליתן הגט בלילה, עכ"ל, הרי פי' תוס' כאן מה שסתמו בסנהדרין, וכוונת תוס' שם דהיאך מתגרשת בלילה ר"ל היאך אומר לעדים בלילה לגרש את אשתו.

וא"כ הרי בעינינו ראינו אשר כל דבריו דחוים, ויש לכאורה לפסול הגירושין בלילה משום דהוי התחלת דין. אך לפי מה שפסק הרשב"ם בפרק מי שמת במעשה דתותרנית דהלכה יש לבעל פירות עד שעת כתיבה, ואם כן אם הגט נכתב ביום ונחתם וניתן בלילה יש להכשיר דלא מקרי התחלת דין כיון דגובה הכתובה מנתינת הגט, דהא משעת כתיבה היא גובה פירות מלקוחות מקרי הנתינה גמר דין. ויש להכשיר אם כתב הגט ביום ונחתם וניתן בלילה, ואינו פסול אלא אי נכתב ונחתם וניתן בלילה. אך שבטלו דעתו נגד כל הפוסקים שפסקו הלכה כרבי יוחנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה.

אך בשעת הדחק, אם היה המעשה כך דנכתב ביום ונחתם וניתן בלילה או נחתם ביום וניתן בלילה יש להכשיר, דכדאי הרשב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק. גם יש בלאו הכי עוד מאן דס"ל דיש לבעל פירות עד שעת כתיבה כמו שהביא הרי"ף והרא"ש בפרק המביא תנין, איכא מ"ד דס"ל הלכה כר"ל דאמר משעת כתיבה כדקי"ל לענין ג' חדשים. אף שנדחו דבריו דהתם ביחוד תליא מילתא כו', מ"מ יש להצטרף לסמוך עליהם בשעת הדחק.

ונוסף על זה, דהא להדיא אמר רבי יהושע בן לוי בעובדא דחתם בי תרי מנייהו ביומי' ואינך עד עשרה ימים, כדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, ופירש"י שהלך זה לדרכו או ניסת בגט זה. ואליבא דר"ש אמר רבי יוחנן אליבי' דרבי שמעון לא קאמינא, דס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות. ואם כן ודאי אי אירע מעשה שנכתב ביום ונחתם וניתן בלילה יש להכשיר הגט, דהוי כגמר דין דמשעת כתיבה יש לה פירות, כן נלע"ד.

ובר מן דין, כבר הביא ראיה נכונה לכאורה בספר פרי חדש א"ח בסוף הספר בחידושיו על אבן העזר סימן קכ"ג ס"ק י"א, מהא דגרסינן סוף פרק מי שאחזו (גיטין עו ע"ב) הכל מודים היכי דאמר לכשתצא חמה מנרתיקה לכי נפקא קאמר לה ולא הוי גט, (או דילמ') על מנת שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קא"ל. ופירש רש"י, הכל מודים באומר לאשתו בלילה ה"ז גיטך כשתצא חמה מנרתקה, עכ"ל. אלמא דמצי שפיר למיהב גיטא בלילה. ולפיכך אין ספק להתיר בשעת הדחק, וכן פסק מהרח"ש סימן ל"ב, וכן בסימן קנ"ד (סדר הגט סעיף פ"ט) פסק הרב וז"ל ובשעת הדחק אפילו בלילה ממש ינתן. אך ראוי להחמיר לכתחילה לדחות הנתינת גט על מחרתו, והכי נקטינן. וה' יצילנו משגיאות.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.