תורת נתנאל/כג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
בענין עגונה שנטבע בעלה מן הרב דק"ק ווירמיישא
מי כמוהו מורה צדק לעדתו, בקהל קדושים תהלתו, דולה ומשקה לאחרים מתורתו, אין חקר לתבונתו, החכמה והמדע עשר כלולים במדתו, ה"ה הרב המאור הגדול כשם הגדולים אשר בארץ, יודע בק"ן טעמים לטהר השרץ, יפה נוף, בקי וחריף, נר ישראל עמוד ימיני פטיש החזק, כבוד שמו מפארים, מהור"ר נתנאל ווייל נר"ו יאיר ויצהר, ויבקע אורו כשחר וכצמר לבן וצחר, וכאל"ש ר"ד י"א.
אין ערוך לבוא אליו ברחבת ידים עסקניות, הן במלאכת הקודש המוטל עלי על התורה ועל העבודה קשה שבמקדש מעט בבית מדרשינו בשיעורין דרבנן דבר יום ביומו כסדרן וכהלכתן, גלל כן לא יכולתי להאריך ולסיים בשבחים דמר, אך ידעתי לשעבר ענוותנותו תסמכני, ובימין צדקו תשיבני ונוראות בצדק תענני. על המעשה שנתהוו בסמוך ונראה לקהלתינו בישוב א' כפר נארדע בא קול צווחה ע"י ספן אחד בא אצל יהודים הדרים שם בנארדע, ואמר להם מצאתי יהודי א' בנהר רייניש והבאתיו לשפת נהר, ויצאו היהודים לראות מי הוא זה, ומצאוהו שהיה ראשו וגופו עדיין מושלכים במים ורגליו קצת חוץ למים, והבגדים שעליו נסחבים ובלוים ונרקבים וצורתו נשחתה מן הדגים שבמים אכלו את חוטמו ופרצופו ובגופו לא מצאו סימן, רק הספן מצא אצל הנטבע חפיסה ודלוסקמא ובתוכו תכריך של שטרות חובות, כולם היו נכתבים על שם מלוה אחד מרדכי בר חיים כ"ץ מאונטיר קרומבאך, ושט"ח אלו עולים על כמה מאות ר"ט, וגם היו בתוך הכתבים הליווער צעטיל מן סילוק נדן של מרדכי בר חיים כ"ץ, ושם נאמר הסך הנדן מה שהכניס לו אביו חיים כ"ץ וגם סך נדן של כלה שלו העבלה תי' מה שהכניס לה אביה זקינה הקצין כ' משה עטלינגה מקרלסרוא, וגם נמצאים בתוך הכתבים הקיומים מן ההגמון שצייאר יר"ה להזוג מרדכי עם הכלה העבלה תי', וכל הנ"ל מסר הספן להשופט בנארדע, ובשבועה לפני הערכאות שלהם, וכשמעו השררה יר"ה את הדברים האלה גזרו שלא לקברו עד שיביאוהו הנטבע לבית העצה מקום המשפט שלהם לבדוק אותו מתחלה בנימוסים שלהם, ויהי בחפשם בחיפוש אחר חיפוש ומצאו עוד בבתי מכנסיים שלו י"ב דובלוין, י"ב דוקאטין, ד' אלטי דובלוין, ב' חצי קרלינר, וגם עוד מטבע של זהב מצאו שאינו בהוצאה, עם שארי מעות קטנים, וגם זאק אויער של כסף ובו קבועה שלשלת של שטאל, וגם חותם של נחושת גלל וחקק עליו שם מרדכי בר חיים כ"ץ, וגם טבעת של זהב וקארמיאל וחקוק עליו גלחות חותם, ובתוך מנעלים שלו היו שנאלין של כסף, וגם במכנסיים שלו היה שנאלין של כסף א' שטרייך שטיין, ב' מפתחות, כל הנ"ל מצאו אצלו בבית העצה, מלבד מה שמצא הספן אצלו כנ"ל. ואח"כ צוה השררה יר"ה לקוברו, והמתעסקים בקבורתו לא היו יכולים לבדוק בסימני גופו מפני שנתמסמס הבשר במים ימים רבים ולא היו יכולין לעמוד מפני ריחו נודף, וקברוהו במלבושיו. והשמועה בא אל אביו פ"ו כ' חיים קרומבאך כ"ץ ע"י מלמד אחד ושמו ר' עזרא באוישטהובין, ויהי כשמעו אביו ואמו ויתעצבו אל לבם היה דוה כל היום אל בנם מרדכי הנאבד להם, ימים רבים התאבלו עליו ובאו לכאן כ' חיים כ"ץ ואשתו תי'.
ובמותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כ' חיים כ"ץ מקרומבאך ודרשנו וחקרנו לו היטיב שיגיד בחרם ובעונש אליו"ע וכו' שיגיד באיזה זמן ועת שנאבד בנו מרדכי כ"ץ, וגם יגיד לנו בעונש הנ"ל אם הוא יודע בבירור גמור שהכתבים האלו ושט"ח ושארי דברים הנמצאים אצל הנטבע הנ"ל שהם של בנו מרדכי כ"ץ. ולאחר ששמע החרם והאיום שנתאיימנו עליו אמר לנו בזה"ל, בני מרדכי הלך מבית ביום א' כ"א טבת תקח"י, והלך לנגד נהר ריינש בייא גנודינו, ואני ואשתי רבקה תי' זענין ניט דער היים גיוועזין, אבר משרת שלי איזט איהם פום נאך גאנגין עד שעה אחת פון נהר ריין מעהר קיין שפוהר האבין קענין, אזו האבן איבראל לאזן זוכין סביב שפת נהר ריינש וגם אין אלי אורטין קיין שפוהר ממנו קענין האבן, והשררה האט לאזין בכל המקומות שרי בן אבר קייני נאך ריכט ממנו קענין ביקומן עד ח"ה של פסח האט איין ספן איהם גיפונדן אונ' אויף דער נארדר איהם גלינט, וביום ש"ק שביעי של פסח העבר האבן מיר בריב ביקומן על בי' דואר מן המלמד ושמו ר' עזרא באוישטהובין שרייבט מיר מאחר אלז יהודי אחד איזט בנארדע בתוך המים גיפונדן ווארדן, אונ' אצלו איזט גיפונדן כתיבות ידות מן חובות גם איין חותם אך אנדרי זאכין וואו רויש ער זעהן איזט אלז דער איזט בני מרדכי כ"ץ, אלזו האב איך ערשטיש רונדר גש קט לאשתי רבקה תי' מיט איין רשימ' פון כלתי העבלי תי' ווטש זיא לבני מרדכי מיט געבין האט ביציאתו מביתו, ובתוך הרשימ' הנ"ל איזט הכל גימעלט גיוועזן כל המעות במנינו וסכום כל מטבע ומטבע בפרוטרוט כנזכר לעיל, וגם איזט בתוך הרשימ' גימעלט גיוועזן כל הכתבים ושט"ח וואש אצלו גיפונדן ווארדן כנ"ל וגם זאק אויער והחותם שלו והטבעת עם קרמיאל ושארי דברים הכל בתוך הרשימה גימעלד גיוועזן, והרשימה הנ"ל הי' מונחת פה אצל ב"ד נר"ו. וגם אני מעיד בת"ק בעונש הנ"ל, שאני מכיר ויודע בוודאי שזו היא חתימה של בני מרדכי כ"ץ, וגם הכתבים האלו הן שט"ח והן הליווער צעטל והקיומים של בני מרדכי ז"ל, וגם אני מכיר ויודע שהטבעת עם הקרמיאל הנ"ל נתנה לו כלתו העבלה תי' בשעת הקנס לבני מרדכי פר איין מתנה. כל הנ"ל העיד כ' חיים כ"ץ מקרומבאך בת"ק בעונש אליו"ע ובעונש חרם כו' נעשה פה ווירמש ביום ג' אייר תקחי"ל.
והנה גם רבקה באה אשת כ' חיים הנ"ל להעיד כנ"ל, ולא קבלנו עדותה שהיא אחת מחמש נשים שאינן מעידות חמותה וכו' (יבמות קיז ע"א), משא"כ חמיו כ' חיים כ"ץ יכול להעיד, כמו שכתב בשלטי גבורים פרק האשה שלום (דף מג ע"ב אות ד'), נשים אינן מעידות אבל הזכרים הדומין לנשים חמיה ובן חמיה נאמנים כו'.
שוב בא לפנינו כ' מרדכי בר נפתלי מנארדע, והעיד בת"ק בעונש חרם ובאיו"ע כו', בזה הלשון, דער ספן איזט אצלי קומן מיר גיזאגט איך האב גיפונדן איין יהודי בתוך המים הט מיר זיין תפילין גיבראכט בין מיט אונזר מלמד לנהר ריינש גיגאנגין איהם גיזעהן ליגן והגוף בתוך המים ורגליו קצת חוץ למים וכו', הספן הט אונז גיוויזן דיא כתבים וואש בייא איהם גיפונדן הט מיר אבר בתחלה ניט לייאנן קענין מחמת פייכטיקייט, אח"כ וויא די כתבי' גטרוקנט ווארדן הבין מיר גלייאנט זענין גיוועזן כתיבת ידות די גשריבן זענין גיוועזן אויף נאמין מרדכי בר חיים כ"ץ מקרומבאך, אך הבין מיר גלייאנט זיין ליווער צעטיל מן נדוניא שלו בשעת החתנה וגם זייני קיומים מן ההגמון שפייאר יר"ה אך זיין פפעלצש תיור אך זיין מעסינג חותם דרויף גישטאנדין מרדכי בר חיים כ"ץ, ואח"כ איזט אונז אהן ביפולין ווארדן מן השופט מיר זאלין איהם לקבור' טוהן סמוך לשפת נהר ריינש, הב איך עמו מתעסק גיוועזן בקבורתו אבר קיין סימן בגופו או שארי סימנים ממנו נעמן קענין. כל הנ"ל העיד כ' מרדכי בר נפתלי, לאחר האיום העונש הנ"ל.
כל הנ"ל קבלנו כדת וכהלכתו פה קהלתינו ווירמשא וחתמנו ביום ב' י"ג סיון תקחי"ל.
הקטן צבי יכונה הירש מאויערבך מבראנט החונה בקלויס פהנ"ל.
הקטן בנימן וואלף מווירמשא.
הקטן יעקב אליעזר טורליך.
העתקתי מגוף העדות להראות לפני יודעי דת ודין להחיש למו נבאות.
והנה בשריותא דאתתא זו קשה למצוא להתירה, שלא תהא קשורות בחבלי עבותות כאלמנות צרורות, אך לשקוד על תקנות בנות, אראה פנים מסבירות לכאן ולכאן בראיות ברורות ולא לקבוע להלכה להורות, ולשעה או לדורות, רק להבין אמרי בינה אמרות טהורות, ובקטן כמוני הוחל ונסתיים הדבר בגדולי ישראל חקרי לב כמותו י"ב יש לו דעת נבחרות, להמציא סברות, נכונות וישרות, וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.
ריש פרק בתרא דיבמות (קכ ע"ב) תנן, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אע"פ שיש לו סימנים בגופו ובכליו כו'. ורמינהו מצאו קשור בכיס וארנקי וטבעת או שמצאו בין כליו כשר, אלמא סימנים דאורייתא כו'. ואיכא תרי לישנא בגמרא, לחד לישנא אמר רבא דכולי עלמא סימנין דרבנן, ולחד לישנא אמר רבא דכ"ע סימנין דאורייתא כו'. ופריך להך לישנא דכ"ע סימנין דאורייתא, הא קתני אע"פ שיש לו סימנים בגופו ובכליו, ומשני גופו דאריך וגוץ וכליו בכוורי וסומקי, איבעית אימא כליו ה"ט דחיישינן לשאלה וכו'. וכתב נמוקי יוסף והכי הלכתא דלא חיישינן ומעידין בסימנין מובהקים בין בגופו ובין בכליו, ומתני' דהכא איירי בסימנים שאינם מובהקים כלל בגופו אריך וגוץ וסומקי וכו'. וגם הר"ן כתב בבבא מציעא, וז"ל, למסקנא דכי משני בכליו בחוורי וסומקי מעידין בסימנים מובהקים בכליו ולא חיישינן לשאלה כו', ואפילו להך לישנא דסימנין דרבנן מ"מ סימנים מובהקים ביותר מעידים שלא חיישינן לשאלה, עכ"ל.
ובסימן י"ז כתב בית יוסף על נ"י והר"ן, וז"ל, דברים אלו לאו דסמכא נינהו, כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובעל העיטור חולקין עליהם כו'. וע"פ הדברים האלה כתב ב"י ומפרש לדברי הטור שכתב אם אין מכירין בטביעות עין אפילו אם יש להם סימנים בגופו וכליו אין סומכין עליהם אם אין מובהקים וכו', האי אם אינם מובהקים שכתב הטור אסימנים דבגופו קאי, אבל בכליו אפילו בסימנים מובהקים לא כלום דחיישינן לשאלה, עכ"ל בית יוסף. וכן בשלחן ערוך סימן י"ז סעיף כ"ד כתב, וז"ל, אע"פ שיש לו סימנים מובהקים ביותר בכליו אינם כלום דחיישינן לשאלה, ואם היה להם סימנים מובהקים בגופו אין מעידים עליו, ואם היה להם סימנים מובהקים ביותר מעידין כו'. הרי מדכתב על סימנים דגופו אין מעידין עליו, ש"מ דס"ל סימנין דרבנן, ואפ"ה גבי סימנים דכליו כתב דחיישינן לשאלה, ש"מ אפילו למ"ד סימנין דרבנן נמי חיישינן לשאלה כו', ולא כדברי נ"י והר"ן. ובבית שמואל ס"ק ס"ט נתן טעם לדבר, משום דאין חיישי' לשתי אוקימת' בש"ס לתרץ, ראשון חיישינן לשאלה, וגם לתירוץ סימנים דרבנן וכו', והאריך שם.
והש"ך בחושן משפט סימן ס"ה ס"ק כ"ו חלק על הבית יוסף וכתב דאין הכרע מדברי הרי"ף והרמב"ם דסבירא להו חיישינן לשאלה אפילו בסימנים מובהקים, די"ל דאינהו מיירי בסימנים שאינם מובקים ביותר מש"ה אין סומכין, אבל בסימנים מובהקים ביותר גם הרי"ף והרמב"ם מודים דסומכין עליהם ולא חיישינן לשאלה, והאריך שם בראיות ברורות, ע"ש. ולפי דברי הש"ך א"צ לדחוק ולפרש דהאי אם אין מובהקים קאי אגופו לחודיה, אלא יש לפרש כפשוטו דקאי אתרווייהו אגופו וכליו, דאם יש להם סימנים מובקים בגופו או בכליו סומכין עליהם ולא חיישינן לשאלה. ולזה בנדון דידן כיון שידוע לנו ע"פ הרשימה של האשה העבלי הנ"ל מה שלקח בעלה מרדכי לעצמו קודם צאתו מביתו, ואביו חיים כ"ץ הנ"ל הכיר בטביעות עין ויודע בסימנים את כל הנמצאים אצלו, שהוא מכיר חותמו של בנו מרדכי ויודע בסימנים של שטרי חובות שלו ומכירי' הקיומים מן השררה יר"ה וגם הליווער צעטיל שלו, ומכיר ויודע את ב' המפתחות שהם של בנו מרדכי, וגם מכיר שארי דברים הנמצאים אצלו, יש לצדד להיתרא.
אמנם מי יקיל ראשו נגד בית יוסף בש"ע שלו, וגם הב"ח ושארי אחרונים כולם נמשכו אחר הב"י, ומפרשים לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל אפילו להך לישנא סימנין דרבנן נמי חיישינן לשאלה וכו'. וגם בפשט הלכה אמרתי דאין ראיה והוכחה לדברי הנ"י והר"ן מדברי שכתבו בד"ה חיוורי וסומקי השתא לא חיישינן לשאלה וכו', דגם להך לישנא סימנים דרבנן נמי לא חיישינן לשאלה וכו', די"ל דוקא להך שינוי' בחוורי וסומקי מוכרח תוס' לפרש דהשתא לא חיישינן לשאלה, משא"כ ללישנא סימנים דרבנן מוכח איפכא חיישינן לשאלה, ואין כאן מקומו בפני גדול כמותו שהאריך בדברים האלה.
אמנם מטעם אחר יש לצדד להיתרא דאיתת דא, משום שהנך כלים שנמצאו אצל הנטבע הנ"ל אין דרכן להשאיל, והוי כמו כיס וארנקי וטבעת דלא מושלי אינשי משום זיופא וכו', והחותם שלו לא מושלי אינשי משום זיופא, וגם כ"י מן החובות נמי לא מושלי אינשי, כמ"ש בתשובות שב יעקב סימן י"א, דלענין מאי ישאילום, אם לגבותם כל זמן שלא נתן לו כתיבה ומסירה אינו יכול לגבותם, וכן החובות על אינם נימולים אינו יכול לגבותם בלא אורדרע של בעל השטר הנכתב על שמו, וכן הליווער צעטל אין דרכו להשאילו, ומה הנאה יש לשואל בו. וגם הקיומים מן השררה יר"ה לא מושלי אינשי לאחרים מפני כמה חששות פן יוודע להשררה, ולאחרים אין בהם צורך כלל. ובתשובת הב"ח סי' פ"ח כתב שמצא המפתח אצל הנטבע במים, והתיר מטעם שאין דרכו של אדם להשאיל המפתח לאחרים כו', ובנדון דידן נמי הכירו שני מפתחות שהן של מרדכי כ"ץ הנ"ל.
הגם שלא נעלם מנגד עיני מה שכתב החלקת מחוקק (ס"ק מ"ב) ומסתפק גם בדבר הזה, וז"ל, מדסתם הש"ע וכתב סתם דחיישינן לשאלה משמע אפילו בכיס וארנקי דלא מושלי אינשי נמי חיישינן לשאלה וכו'. וגם בית שמואל סי' י"ז ס"ק ס"ט כתב בשם תשובת בית יוסף (דיני מסל"ת סי' ז') אפילו בהנך כלים דלא מושלי אינשי מ"מ חיישינן דלפעמים משאיל אותם וכו', והא דאיתא בש"ס דבהנך כלים דלא מושלי אינשי לא חיישינן לשאלה, היינו דווקא להך אוקימתא סימנים דאורייתא, ולזה מתני' דקתני מצאו בכיס וארנקי בע"כ הטעם משום דבכיס וארנקי דלא מושלי לא חיישינן לשאלה, אבל לאוקימתא סימנין דרבנן אפילו בהנך כלים נמי חיישינן לשאלה כו'. מ"מ לפענ"ד משום ספיקא דידהו לא נניח לפרש דבר הפשוט לכל הפוסקים, דהרי בסימן קל"ב בש"ע סעיף ד' כתב בהדיא או שמצאו הגט קשור בכיס וארנקי שחזקתם של כלים האלו שאינם משאילם וכו', ומש"ה סתם הש"ע כאן וכתב סתם דחיישינן לשאלה וסמך עצמו על מ"ש לקמן בסי' קל"ב. ומה שכתב בית שמואל לחלק התם מיירי שבעל הגט עצמו מצאו להגט ויודע שלא השאילן לאחרים, אבל הכא חיישינן שמא לפעמים השאילן לאחרים וכו'. אין דבריו מובנים לי, דאי מיירי התם שהוא עצמו מצאו ויודע שלא השאילן מאי אריא שמצאו בכיס וארנקי אפילו בכלים אחרים נמי אם אמר שלא השאילן נאמן במגו דאי בעי אמר לא אבדתי כו', כמ"ש תוס' הכא בד"ה אמר רבא כו'. וגם הב"ש בעצמו מסיק לבסוף דנ"ל עיקר כמשמעות סוגיא דהכא בכיס וארנקי דלא מושלי אינשי לא חיישינן לשאלה וכו', וכן בתשובה סימן פ"ו כתב (הב"ח, בד"ה ועוד נראה עיקר), וז"ל, אע"ג דנראה מדברי הרי"ף והרא"ש דהאידנא חיישינן לחומרא ואפילו בהנך כלים נמי חיישינן לשאלה דאיכא מאן דרגיל לאושלינהו, אפ"ה אנו אין לנו להחמיר בדבר המפורש בתלמוד להדיא לקולא, ע"ש.
וכן בתשובת חוט השני (סימן ע"ד) ובתשובת פנים מאירות סימן צ"ה גבי הרוג שנמצא אצלו שטר קיבוץ, דלא חיישינן לשאלה. ובתשובת הרי"ף דסבירא להו דכ"ע סימנים דרבנן נמי חיישינן לשאלה, מ"מ בהנך כלים מודה דלא חיישינן לשאלה, דאל"כ קש' קושית תוס' בד"ה אמר רבא דכ"ע סימנים דרבנן, וא"ת בברייתא דמצאו בכיס וארנקי כמאן מיתוקמא וכו', ולא מצ"ל כתרוצים של תוס' שמצאו בעצמו ומכיר הכיס בט"ע וכו', או כתי' ב' דכיס וארנקי חשיבי סימן מובהק כו', דא"כ למה נקיט כיס וארנקי דמה לי ט"ע וסימן מובהק בגט עצמו או ט"ע וסימן מובהק בכיס וארנקי, ועוד מה אהני סימן מובהק כיון דלדידי' אפילו למ"ד סימנים דרבנן נמי חיישינן לשאלה, אלא וודאי להכי נקיט כיס וארנקי משום דלא מושלי אינשי להו ולא חיישינן לשאלה כו', וה"ה דלא חיישינן בהנך כלים לשמא נאבדו ממנו ומצאו אחר או שמא הפקיד אצל אחרים בפיקדון והאיש אחר בא לכאן וטבע במים או נהרג וכו', דאל"כ ה"נ בכיס וארנקי נמי ליחוש לאבידה או לפיקדון שהפקיד אצל אחרים. ודבר זה מבואר נמי בפרק האשה שלום (דף קטו ע"ב) גבי עובדא יצחק בר קורטוב וכו', אמר רבא מנא אמינא לה דלא חיישינן לתרי יצחק בר קורטוב, דהני תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתב בי' חבי בר ננאי וננאי בר חבי, ואגבי ביה רבה בה אבוה, והא חבי בר ננאי וננאי בר חבי במחוזא שכיח טפי ואפ"ה מגבי' ביה, ואביי אמר למאי ניחוש לה, אי לנפילה מזהר זהיר ביה, אי לפיקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה, מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה כו'. וכתבו שם תוס' בד"ה אותיות נקנות במסירה דגם רבא ס"ל לנפילה לא חיישינן אלא ס"ל דאין אותיות נקנות במסירה כו', הרי דלכ"ע לא חיישינן לנפילה ומצאו אחר וכו'. ועיין בתשובת צ"צ סימן (ק"ל) [ק"ו], ובתשובת ב"ח סימן פ"א. וא"ל האיך ילפינן איסורא מממונא, קושיא זו הקשו תוס' שם ביבמות בד"ה והא חבי בר ננאי וכו', וא"ת היכי פשיט רבא איסורא מממונא, וי"ל דרבא מדמי ממונא היכי דהוחזקו לאיסורא שלא הוחזקו וכו'. וה"ה בנדון דידן, שם בקרונבאך לא הוחזקו תרי מרדכי בר חיים כ"ץ, וידוע לנו שאשתו העבלי תי' מסרה לו כל הדברים הנזכרים ברשימה שלה, לא חיישינן לנפילה שמא בעלה מרדכי אבד כל הדברים ומצאן אחר ואותו איש אחר טבע בנהר ריינש.
אמנם גם בזה אין דעתי נוחה להתיר איתתא דא, וגם כל האחרונים לא סמכו דעתם להתיר מטעם זה לחודיה אם לא בצירוף טעמים אחרים להיתרא וכו'. ואפשר בנדון דידן נמי איכא עוד טעם להיתר, דבמרדכי סוף יבמות כתב בזה באשה אחת שאמר הנכרי במסיח לפי תומו שהוא הרג ליהודי אחד בין שקולא לאוריך, שהיה מוליך י' ליטרין מה ששלחה מרת יהודית לאחיה בשקולא וכו', ושאלוה למרת יהודית ואמרה כן הוא ששלחה ע"י זה לאחיה י' ליטרין וכו', והתירוה לאשת השליח ההרוג מטעם משום דבסימן מובהק מעידין אפילו למ"ד סימנים דרבנן וכו'. וכתב ב"י בתשובת (סימן ל"ז) [דיני מסל"ת סי' ז'], הדין זה אמת, אבל לאו מטעם דמרדכי, דמ"מ חיישינן לשאלה, אלא מטעם אחר יש להתירה, כיון שמרת יהודית אמרה ששלחה י' ליטרין ע"י בעלה של זו, והנכרי אמר שהיה מוליך י' ליטרין, אין אנו אומרים כל י' ליטרין מה שמסרה יהודית לו מסר הוא לאחר שנהרג, אלא אומרים אותו האיש שמסרה לו הוא זה שנהרג ואיתתא שריא, עכ"ל. וה"ה בנדון דידן כיון שאשתו של הנטבע מרת העבלי אמרה וכתבה ברשימה מה שלקח בעלה מרדכי כ"ץ לעצמו קודם צאתו מתוך ביתו, כך וכך מעות וכך וכך שט"ח, והזכירה בתוך גם אויער והטבעת עם קארמיאל מה שנתנה לו במתנה, וגם החותם שלו וקיומים מן השררה יר"ה, אין חוששים שמא מסר בעלה מרדכי כ"ץ לאחר והאיש אחר הוא שנטבע במים, אלא וודאי אמרינן הוא בעלה של העבלי מרדכי כ"ץ הוא שטבע במים.
ועוד י"ל, כיון שאשתו העבלה כיוונה למנין ומספר של כל מטבע ומטבע בפרוטרוט, י"ב דוקאטין י"ב דובלין ד' אלטי דובלין ב' חצי קרלינר, י"ל דהוי מנין סימן. וכמו שכתב חלקת מחוקק ס"ק ל"ז, לפי רש"י ביבמות (קכב ע"א) קולר חבורה משמע, א"כ משמע דמנין הוי סימן. ואף דלא קיימא לן כהך פירושו, אלא כפי' הרמב"ם ור"ח בקולר היינו שהיו חבושים בבית האסורים בקולר של ברזל כו', וכמ"ש בש"ע סימן י"ז (סי"ז), וז"ל, וכן אם מצאו י' אנשים והם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכו', משמע דווקא שהם אסורים בקולר הוא דמהני הא לאו הכי חיישינן דלמא הני י' כולהו אזלי וכו'. מ"מ בח"מ סימן (רמ"ד) [רס"ב ס"ג] גבי אבידה פוסקים מדה ומשקל ומנין הוי סימן להחזיר אבידה וכו', ואע"פ די"ל דוקא לגבי [ממון] הוי מנין סימן ולא בעדות אשה דמנין לאו סימן מובהק הוא ביותר וכו', מ"מ הב"ש סעיף קטן ע"ב הביא בשם מהר"י בן לב ומהר"א מזרחי ומשאת בנימן דמנין הוי סימן מובהק להתיר את האשה, וכמ"ש חלקת מחוקק וכו'. אע"ג דיש לחלק דלא הוי מנין סימן מובהק אלא במנין של אנשים כמו התם י' אנשים יצאו בקולר בחבורה וכו', דהא חששא רחוקה לומר דהנך י' אנשים אזלי לעלמא והנך י' אנשים אחרים נינהו, אבל במנין המעות של איש אחד איכא למיחש שמא זה נתן או השאיל מנין מעות שלו לאיש אחר והוא אזיל לעלמא וכו'. אבל המעיין בתשובת ב"י סי' ז' מבואר בהדיא דלאו דווקא מנין דהוי סימן, דה"ה מנין מעות או דברים אחרים נמי הוי סימן. ואפילו את"ל דמנין לא הוי סימן מובהק וכדעת קצת פוסקים, מ"מ יש להצטרף לטעמים אחרים שכתבתי, וכמ"ש בהג"ה סעיף כ"ד ובב"ש ס"ק ע"ג (ד"ה) סימנים אמצעים מצטרפין וה"ל סימן מובהק, ע"ש.
מ"מ בכל הדברים אלה אל בינתי אל תשען אם לא ע"י התרתו שהוא זקן ויושב בשבת תחכמוני, ואז אהיה בגרמייז' הבאה בשיטה אחרונה, מנאי אוהבו לנצח כל הימים דש"ת.
הק' צבי יכונהירש אויערבאך מבראנד החו' פה"נ
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |