תוספות הרי"ד/יומא/ב/א

תוספות הרי"ד יומא ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני א"ר יהודא מנין להצתת האליתא שלא תהא אלא בכהן כשר וכ"ש ת"ל ונתנו בני וגו' התיבון וכו' מחלפה שיטתיה דר"י תמן הוא צריכה כהן כשר וכו'. הסוגיא הזאת קשה להבין פי' הק"ע ז"ל קשה לי להבין דמפרש דהקושיא דמחלפה שיטתיה דר"י דתמן הוא צריך קרא לרבות כהן כשר והכא א"צ קרא אלא מדבעינן בראשו של מזבח ע"כ דבעינן כהן כשר וזה קשה לי להבין הא היינו דמקשה ליה ר"ש לר"י כדפירש רש"י ז"ל וכן הק"ע ז"ל גופיה מעתיק קצת פרש"י ז"ל ופי' הפ"מ ז"ל ג"כ קשה לי להבין דמאי פריך לפירושו דאמאי לא אמר כאן שצריך ג"כ כהן לא אבין הפירכא דבחדא קתני שצריך כהן ולא מסיים בראשו של מזבח ובחדא בראשו של מזבח ולא מסיים כהן והאיך שייך למימר ע"ז מחלפה שיטתיה דר"י ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ וכדי להבין על בוריה בע"ה לזאת מוכרחים אנחנו להציע שיטת הבבלי במכלתין דף מ"ה עם פירש"י ז"ל ותוס' ז"ל ובזה נבין החילוק שבין בבלי וירושלמי בזה גרסינן בדף מ"ה ע"א היה ר"י אומר מנין להצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח ת"ל והאש על המזבח תוקד בו כו' דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת דברי רבי יהודא א"ל ר"ש וכי תעלה על דעתך שהזר קרב לגבי מזבח אלא לימד על אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח פירש"י ז"ל וכי תעלה על דעתך מאחר שאתה למד מן האש על המזבח תוקד בו שיהא בראשו של מזבח כלום הוצרכנו למקרא זה להטעינה כהן וכי תעלה על לב שזר קרב לגבי מזבח הלא נאמר אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו אלא לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא על ראש המזבח וכהונה דכתיב בהאי קרא לגופיה איצטריך לה שנתינת אש צריכה כהן ולא יטלנה זר ויקריבנה למזבח עכ"ל ז"ל ומפרשים בתוס' ז"ל פירוש לפירש"י ז"ל דונתנו ב"א הכהן אש קאי אאש דמביא מן ההדיוט ולא על הצתת אליתא ואש דהדיוט לא בעינן על ראש המזבח ע"כ צריכין לרבות כהן כשר וסיפא דקרא על המזבח קאי על הצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח עיי"ש באריכות ועוד מקשים בתוס' ז"ל שם וז"ל וקשה ליה לר"י והאש על המזבח תוקד בו להצתת אליתא שהבערתה על המזבח ל"ל תיפוק ליה מונתנו ב"א הכהן אש על המזבח דהא ר' יהודא גמר מהתם הצתת אליתא שתהא בכהן כשר ובכלי שרת וי"ל אי לא הוה כתיב והאש על המזבח תוקד בו לא הוי דרשינן מונתנו אלא נתינת אש דהדיוט על המזבח ושתהא בכהן כשר ובכלי שרת אבל הצתת אליתא לא דרשינן אבל השתא דנפקא מוהאש על המזבח בהצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח גמרינן שפיר מונתנו הצתת אליתא ונתינת אש דהדיוט שלא יהא אלא בכהן כשר וכלי שרת דמסתמא בני אהרן דנפקא לן מיניה כהן כשר וכלי שרת קאי על כל מצות שע"ג המזבח עכ"ל ז"ל. ונראה לפענ"ד דהירושלמי מחולק עם הבבלי בזה דבבלי ס"ל לר"י ולר"ש דקרא דונתנו קאי על הצתת אליתא וע"כ ס"ל לר"י דכיון דוהאש על המזבח קאי גם על הצתת אליתא כמו כן בקרא דונתנו ג"כ קאי אתרווייהו על אש של הדיוט ועל הצתת אליתא כדפירשו התוס' ז"ל וכן ר"ש מוקי הקרא דונתנו ב"א הכהן על אש של הדיוט ועל המזבח מרבה הצתת אליתא אבל סוגית הירושלמי אינו כן אלא דר"ש מוקי קרא דונתנו ב"א הכהן וגו' על המזבח כולהו באש דהדיוט וכן ר"י מוקי קרא דוהאש על המזבח לאש דהדיוט רק הקרא דונתנו ב"א הכהן וגו' על המזבח מוקי בהצתת אליתא וכמו שגרסינן מפורש א"כ למה באמר ונתנו ב"א הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אש שלא תהא אלא בראשו של מזבח ולא גרסינן הצתת אליתא וכן ר"י מוקי קרא דוהאש על המזבח להצתת אש ולא גרסינן הצתת אליתא ואזלי לטעמייהו בזה דלשיטת הירושלמי קשה לכאורה קושית רש"י ז"ל אליבא דר"ש דל"ל ב"א הכהן הא ידעינן מכח דכי סלקא דעתך שזר קרב אצל המזבח וליכא לתרוצי דקאי אאש של הדיוט כנ"ל דבו לא בעינן ע"ג המזבח ז"א לשיטת הירושלמי דגם באש של הדיוט בעינן ע"ג המזבח א"כ ב"א הכהן ל"ל אבל ז"א דמיבעיא ליה לדרשא למעט הפשיטן וניתוחן שכשר בזה כדאיתא בבבלי דף כ"ז במכלתין דקפרכינן מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה ל"ל ונתנו ב"א הכהן וגו' ל"ל למעוטי הפשט וניתוח ובגמ' דילן קפרכינן ע"ז ואכתי איצטריך לגופיה סד"א כיון דלאו עבודה דמיעכבא כפרה הוא לא תיבעי כהונה קמ"ל דבעי כהונה וזה הנפ"מ דווקא כדבעינן למילף מכח דמקבלה ואילך מצות כהונה וע"כ מיותר שייך שפיר האי פירכא דליכא למילף מן הכלל דמקבלה ואילך מצות כהונה דמשום דלאו עבודה דמיעכבא כפרה הו"א דיצא מן הכלל אבל כשילפינן מכח דכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח שפיר מיותר וקשה ונתנו ב"א הכהן וגו' ל"ל ש"מ למעוטי הפשט וניתוח ולא קשה כלום על שיטת ירושלמי אבל במסקנא בבבלי דיליף הפשט וניתוח מקרא אחרינא תקשה לר"ש ל"ל ונתנו ב"א הכהן דלא בעינן למעוטי הפשט וניתוח ע"כ דקאי אאש של הדיוט דלא בעינן בו ע"ג המזבח ואיצטריך לגופיה כיון דלאו עבודה דמיעכבא כפרה היא משא"כ לשיטת הירושלמי לא בעינן לגופיה דיכול לאוקמיה כהו"א בבבלי אבל להבבלי מוכרח דלר"ש קאי אאש של הדיוט. וכיון דזכינו לזה עולה כהוגן הסוגיא. דכיון דר"י מוקי קרא דוהאש על המזבח לאש דהדיוט ונתנו ב"א הכהן וגו' להצתת אליתא ור"ש משיב לר"י דילפינן מונתנו ב"א הכהן לימד אחר שהצתת האש לא תהא אלא ע"ג המזבח ונחלקו ר"י ור"ש במה דילפינן מקרא דונתנו למר ילפינן כהן וכ"ש בהצתת אליתא ולמר לא צריכין לילפותא זאת אלא ילפותא אחריתי להצתת אש שלא תהא אלא ע"ג המזבח [והוי כמו בבבלי דע"כ הברייתא קאי ע"ז האופן דר"י יליף מונתנו על הצתת אליתא כהן וכ"ש ור"ש משיב לו דלא מיבעיא קרא לזה אלא הקרא יליף לן בראשו של מזבח ועיקר חסר מן הספר דהול"ל אלא לימד על הצתת אש של הדיוט דמיבעיא ע"ז קרא כדפירש"י ז"ל ולכאורה כך הול"ל בברייתא אלא ע"כ דלא נחלקו בברייתא למאי מיבעיא הקרא אלא דמר יליף חידוש זה מן הקרא ומר קאמר דרק חידוש זה ילפינן מסיפא דקרא ונמצא דמר יליף חידוש מן רישא דקרא ומר יליף מסיפא דקרא ולא נחלקו בברייתא מפורש למאי מיבעיא רישאי דקרא וה"נ בירושלמי ג"כ ר"י יליף מרישא דקרא חידוש דכהן ור"ש ס"ל דילפינן חידוש מסיפא דקרא לע"ג המזבח ולמאי מיבעיא רישא דקרא לא קמיירי בברייתא כמו לשיטת הבבלי וזה פשוט] ואין להקשות כיון דר"י מוקי קרא דוהאש על המזבח לאש דהדיוט א"כ ע"כ דקרא ונתנו ב"א הכהן לא קאי אאש דהדיוט דאל"כ הרי כתוב חדא זימנא דבעי ע"ג המזבח וע"כ דלא קאי האי קרא דונתנו אתרווייהו דהשתא ל"ל דקאי אתרווייהו והא דבעינן הקרא דוהאש על המזבח לגלות לן דקאי הקרא דונתנו ב"א הכהן גם אאש דהדיוט דבעינן גם בו ע"ג המזבח כמו שכתבו התוס' ז"ל הנ"ל ז"א דמהכ"ת נימא בלא"ה דקאי אאש של הצתת אליתא לחוד בשלמא לר"י בש"ס דילן שפיר איצטריך האי והאש על המזבח לגלות לן דקרא ונתנו וגו' קאי גם אאש דהצתת אליתא דבלא"ה הייתי אומר דקאי רק אאש של הדיוט משא"כ לשיטת הירושלמי א"א למימר דבלא"ה ה"א דונתנו וגו' קאי אהצתת אליתא לחוד ולא על אש של הדיוט בתמיה יציבא בארעא כו' הא עיקר הוא אש של הדיוט יותר מן הצתת אליתא דפשטות הקרא קאי אאש של הדיוט אלא ע"כ דהקרא דונתנו לא קאי רק אהצתת אליתא א"כ נמצא דהצתת אליתא צריך כהן כשר והצתת אש דהדיוט לא צריך כהן כשר דהא לא כתיב גביה כהן ז"א דלשיטת הירושלמי ג"כ קאי אתרווייהו וכ"ת והאש על המזבח תוקד בו ל"ל ז"א דאל"ה היינו מוקמינן הקרא דונתנו אאש דהדיוט ולא על הצתת אליתא אבל השתא דקרא דוהאש על המזבח קמרבה אש דהדיוט שיהא ע"ג המזבח פשיטא דקרא ונתנו וגו' על המזבח קאי על הצתת אליתא ג"כ דמרבה להצתת אליתא שיהא ע"ג המזבח. וע"כ בין להירושלמי בין להבבלי שפיר מרבינן מקרא דונתנו וגו' אש דהדיוט והצתת אליתא. זהו לפי האמת ורק המקשן קס"ד מדמוקי ר"י קרא דונתנו על הצתת אליתא שתהא בכהן כשר והצתת אש לע"ג המזבח דווקא הוא דהכא מרבינן לכהן כשר והכא מרבינן לע"ג המזבח משמע דדווקא הוא בשלמא לשיטת הבבלי לא קשה דהא ב' הכתובים מרבינן על הצתת אליתא והוא הדין לאש דהדיוט אבל בירושלמי דמוקי חד קרא להדיוט וחד קרא להצתת אליתא א"כ קס"ד דמקשן דדווקא הוא ע"כ פריך מחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא צריכה כהן כשר גבי אליתא וגבי הדיוט לא צריכה כהן כשר ושיטה מיחלפת היא זו דע"כ אש דהדיוט צריכה יותר כהן מאליתא דפשטות הקרא קאי אדהדיוט ע"ז משני אר"ת בר יודן מה את ש"מ נאמר בראש המזבח וזר בתמיה וכי משום דמרבה לאש דהדיוט ע"ג המזבח א"כ אמינא דאינו אלא בראש המזבח אבל זר שרי בתמיה דאין ה"נ דנתרבה מקרא דונתנו על כהן כשר ולאו דווקא הוא. ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף