שיירי קרבן/סנהדרין/ו/ה

שיירי קרבן סנהדרין ו ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ובבור של ניזקין כו'. לאו בהוזק בבור איירי דהא אנן במיתה קיימינן ועוד בנזק אפי' פחות מעשרה חייב אלא לחייב על הנזק שהגיע לו ע"י מיתת השור בבור בעשרה טפחים חייב. ותו' כ' בסוגיין הא דפריך משור אאדם משום דהתם נמי דרשינן שור ולא אדם. ותימא לפמ"ש תו' שם בד"ה [מה בורר] כו' לר"ת הא דתנן מה בור שהוא עשרה טפחים כו' היינו דקים להו לרבנן דעביד מיתה ע"ש א"כ מאי פריך משור אאדם הא מתני' לא איירי אלא בשור ואיכא למימר אלו לא פטר קרא אדם היו משערין בבור עמוק יותר מעשרה טפחים. אבל לפירש"י דסתם בור עשרה טפחים ניחא וצ"ע. ולפום ריהטא היה נראה דהירושלמי סובר בור חייב אף על אדם דגרסינן פרק הפרה ונפל שמה שור או חמור שור ולא שור בכליו חמור ולא חמור בכליו הרי דלית ליה דרשא זו שור ולא אדם. אך אי אפשר לומר כן דהא תנן התם בן או בת עבד או אמה פטור. ואיך יחלוק אמתני'. ונראה דסובר למעט אדם לא צריך שור דכתיב בבור והמת יהיה לו מי שהמת שלו ואדם אסור בהנאה. וכ"כ תו' בב"ק דף י' בד"ה שהשור כו' וא"ת ל"ל שור ולא אדם תיפוק ליה מוהמת יהיה לו כו' ע"ש ומורי הקדוש הגאון מהר"א ברודא ז"ל השיב לתרץ קושית תי' מהא דגרסינן בבבלי פרק הפרה דף נ"ב ואיפוך אנא ומשני מסתברא דפטור בו כלים והשתא אי לא כתיב שור ה"א חמור למעוטי אדם דוהמת יהיה לו דבור לבעלים מטפלין בנבלה קאתי ולא דבעינן שהמת יהיה שלו שהרי אין סברא לאוקמי פטורה בבור דהשתא י"ל גם בבור כלים חייב ואף אם נאמר אפ"ה מסתבר למוקמי פטורה בבור שכן פטר בו אדם אכתי לא הוה ידעינן פטורא דכלים בבור. והח"צ בתשו' סי' קל"ו תירץ ונראה דל"ק דהא לסברת תוס' דהשתא דהמת יהיה בעינן לאוקמי נמי באדם עיקר קושית הש"ס איפוך אנא ל"ק דהא ליכא לאוקמי והמת יהיה לו דשור לפטור את מי שאין כו' דהא אדם אין המת שלו ואפ"ה חייביה רחמנא בכופר ע"כ. ואני אומר לא נעלמה ממורי תשובה זו בפרט שתו' שם כתבו כן אלא שסובר אף דחייב הכתוב שור כופר מ"מ י"ל גזירת הכתוב הוא דחייב אאדם אבל שאר דברים שאין המת שלו כגון שור פסולי המוקדשין פטור. וכ"ת מ"מ טפי מסתבר לאוקמי פטור בבור דכולה קרא דוקא הוא. דגם כי אוקמינן בבור צ"ל קרא ונפל שמה דמשמע כל דבר (כדאמרינן בבבלי שם דף נ"ד) לאו דוקא א"כ אין בור מסתבר יותר משור. וכ"ת הרי בתירוץ או' שם מבואר אם אדם אסור בהנאה ל"ק קושית איפוך אנא ע"ש. אינו שהתו' לא כתבו כן אלא כי כתיב שור ולא אדם חמור ולא כלים דממילא צ"ל ונפל שמה לאו דוקא ודאי אין סברא לאוקמי והמת יהיה לו דשור למי שאין המת שלו אבל אי לא כתיב שור וחמור אין כאן סברא וכמ"ש. וכ"ת מאי ותדע שכתב תו' הא אפשר לומר שזהו כוונת המתרץ דקאמר מסתברא פטר בבור שכן פטור בו את הכנים נמצא ונפל שמה לאו דוקא. ודאי דאיכא למימר הכי אבל כוונת התו' דקארי ליה מאי קארי ליה לומר איפוך ולמוקמי והמת דשור לפטור דמצינן באדם דחייב. בשלמא אי אמרינן דלא קאי אאדם ניחא דסברת המקשה הואיל ושור פטר בו הנזק א"כ שוה לבור דפטר בו הכלים אבל השתא דאיכא נמי סברא לפטור בור כי היכי דנאמר קרא דוקא ודאי קשיא וע"כ צ"ל כן שהרי כתב תו' שם ובלא"ה לק"מ למאי דפרישית לעיל שור ולא אדם איצטריך לעבד ועכו"ם הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה ע"כ וקשה הא כבר הוכיחו מדפריך ואיפוך אנא דלא קאי אאדם ומה להם לכתוב דבר שאינו אלא ה"ק אף אם נאמר והמת יהיה לו קאי נמי אאדם ומקושית הש"ס איפיך אנא ליכא להוכיח מידי דסובר המקשה אף דחייב אדם בשור ופטרו בבור מ"מ מסתבר למוקמי לפטורא דפסולי המוקדשין בשור דמצינו שפטר בו ההקדש גם חצי נזק מ"מ לק"מ למאי דפרישית כו'. ומעתה קשיא טפי קושית מורי. לסברא זו דאף דאדם אסור בהנאה איכא להקשות איפוך אנא א"כ ל"ל לתו' למימר למאי דפרישית לק"מ כו'. הא אף אי נוקמי שור ולא אדם בבן חורין נמי לק"מ וכקושות מורי ז"ל. ולדידי קשיא מאי דייקי תו' מקושית הש"ס איפיך אנא דלמא דוקא אי מוקמינן והמת יהיה לו דשור לפטור ודאי ל"ק מאדם דסברא הוא דלא קאי אלא אשור דהכי כתיב שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו אבל כי מוקמינן והמת יהיה לו דבור לפטור ודאי איכא למוקמי גם אאדם דהא קאי אונפל שמה דמשמע כל מילי וכ"ש למאי דקיימינן השתא דלא כתיב שיר בפרשה וצ"ע. אך אף אם נאמר דקושית מורי נכונה מ"מ נוכל לומר דהירושלמי לית ליה סברת הבבלי וכסברת הח"צ ופוטר אדם בבור מוהמת יהיה לו. אלא דעדיין איצטריך שור למעט אדם דהיינו עכו"ם. דליכא למימר דסובר הירושלמי דאף מת עכו"ם אסור בהנאה כמ"ש בש"ע י"ד סי' שמ"ט. שהרי מפורש בירושלמי שבת [פ"י סוף ה"ה] מת עכו"ם מותר בהנאה. ועי' משנה למלך סוף ה' אבל ומ"ש שם. לכך נראה אף הירושלמי סובר דדרשינן שור ולא אדם אלא ה"ק מסברא יש למעט משור או מחמיר כלים אבל לא אדם דדמיא להם בחד צד שהוא בעל חיים אלא השתא דכתיבי תרי קראי מוקמינן חד מינייהו למעט. ותדע דהא לפום פשטא קשה תרי קראי למעט כלים ל"ל. גם במכילתא הגירסא שור ולא כליו חמור ולא כליו. ובהכי ניחא דמשני בבבלי פ"ק דב"ק דף ה' ובפ' הפרה מסתברא בור פטור שכן פטור בו כלים ולא קאמר שכן פטור בו אדם א"ו כמ"ש. וכ"ת א"כ ה"ל למידרש שור דמוקדם בקרא למעט כלים אתי וחמור ולא אדם. לסברת תי' הנ"ל דמיעוטא קאי אעבד ניתא דאין למעט עבד מחמור שאף הוא כחמור כדאמרינן עם החמור עם הדומה לחמור ובזה מיושב קושית מורי ז"ל. אך קושייתו היא לסברת תו' בקושיית' דקאי אדם אבן חורין. גם סברא זו שכתבו תו' דשור ולא אדם קאי אעבד קשה שהרי כתב תו' במכלתין דף ט"ו ע"א בד"ה דאדם דמתני' לא משמע ליה דקאי אעבד איך נאמר שור ולא אדם קאי אעבד ויש לחלק וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף