שיירי קרבן/סוטה/ב/ה

שיירי קרבן סוטה ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין מן הדין לית את ש"מ כלום. וקשה איך אפשר לומר שאמן דסוטה קבלת דברים הוא א"כ תרי זימני אמן למה לי אלא ודאי אמן על האלה אמן על השבועה כדתנן במתני' וי"ל דמתני' תנן אחרי שמצינו במקום אחר אמן על השבועה אבל מתרתי אמן דסוטה ליכא להוכיח דאפשר לומר אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וכדתנן נמי במתני' אך קשה לפ"ז מאי משני בסמוך ת"ש שלא שטיתי ארוס' וכו' קשיא היא גופא מנ"ל וע"כ לומר דמתרתי אמן שמעי' ארוסה וקשיא הא איצטריך לאיש זה ולאיש אחר אלא ודאי דמחד אמן מפיק שפיר איש זהי ואיש אחר א"כ שפי' שמעינן מיתורא דאמן שבועה וי"ל דסבר יתורא דאמן איצטריך לארוסה ושומרת יבם. ועיי' מ"ש בסמוך בתוס' בד"ה לאלה וכו'. ועיי' בבבלי בקידושין דף כ"ז ע"ב בתו' בד"ה אמן מאיש זה וכו' ובתו' בד"ה ה"ג אלה לאו וכו'. ותמהני שלא הביאו דברי הירושלמי דליכא למילף גלגול קרקעות. י מאמן מאיש זה אמן מאיש אחר:

לאלה ולשבועה אין את למד. כה"ג פריך בסמוך לאמן ולאמן אין את למד ולא משני מידי מיהו קושיא הראשונה משני בבבלי בשבועות פ"ד דף ל"ו ע"א דכתיב ושמעה קול אלה דה"ל למכתב ושמעה אלה ש"מ דהויא שבועה כל שיש בו אלה וכתב קול אלה יתירא לדרשא לחייב באחד משתי קולות או אלה או שבועה. וקושיא שניה נ"ל לתרץ דהכא בסוטה איצטריך אמן יתירא אף על הגלגול שלא נזכר בפרשה והיינו ארוסה ושומרת יבם משא"כ בשבועות אחרות שא"צ אלא לאמן אחר וזה נכון אך הא דאמרינן שם בבבלי דלרבנן חיי' על הכינויין וא"צ להשבי' בשם דלא ילפי' מסוטה ע"ש קשה כי היכא דילפי' גלגול מסוטה ניליף נמי הא ועיין בבבלי בקידושין דף כ"ז וצ"ע:

ויתיביני' מה איכפת לה ממזר וכו'. כתבו תוס' בדף י"ח ע"ב בד"ה אמרי וכו' בירושל' מפרש האיך קולם ר' ינאי לר"י וכו' א"ל ר"ל בתר כל אילין פסוקי קילוסי' יכול הוא פתר לה כר"ע ותו דחי ליה התם ויתיביניה מה איכפת לו ממזר גבי קימי התורה אמרה וקינא את אשתו אפי' מקצת אשתו ע"כ. ולענ"ד גירס' זו לית לה פתר חדא איך שייך תשובה זו על דברי ר' יוחנן ותו א"כ מה השיב ר' שמי לר' אילא. לכן נ"ל גירסתי שבקונט' עיקר. אך קשה מאי פריך לר' אילא דלמ' וקינא איש את אשתו קדריש את לרבות מקצת אשתו והיינו שומרת יבם אבל הכא כי יקח איש אשה כתיב וי"ל דע"כ לומר דרבנן דפליגי אר"ע לא דרשי את לרבות שומרת יבם דא"כ מוכח דלא יגלה כנף אביו באנוס' אביו איירי וכר"ע דה"ל חייבי לאוין וסמיך לי' לא יבא ממזר דבשומרת יבם של אביו ליכא לאוקומי דה"ל חייבי כריתות וכדדרשי רבנן דקשי' למה לי קרא הא מדכתיב בסמוך ליה לא יקח איש את אשת אביו איכא לרבויי שומרת יבם (ועיי' בבבלי ביבמות דף מ"ט ע"א) א"ו דרבנן דר"ע לא דרשי את לרבות שומרת יבם ועיי' לקמן ר"פ הארוסה משמע מפורש דלאו מיתורא דאת קדריש וא"ת עדיין תקשי לרבנן מאשת אביו לחודא מרבינן שומרת יבם של אביו דאשת אפי' מקצת אשתו משמע וי"ל כיון דלרבנן לא יגלה כנף אביו אתי לעבור על שומרת יבם בשני לאוין כדאמרי' בבלי ביבמות ר"פ נושאין א"כ אי לאו דאייתר לן קרא לא שמעי' דעוב' בשני לאוין מיהו לפי מאי דפירשתי לקמן ר"פ הארוס' דמיתור דוקינא את אשתו קדרי' קשה אפי' שבקונט' וצ"ע:

א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה. כתבו תוס' בדף י"ח ע"ב בד"ה אמרי וכו' לפי הירושלמי משמע דפליג ר' ינאי אר' ינאי דאמר לעיל שאין קידושין תופסין ביבמה והכא אמר שאם זינתה מותרת לביתה ע"כ. ולענ"ד לק"מ דאף דאין קידושין תופסין בה מ"מ בזנו' אפי' לאו אין בה דלא תהיה כתי' אהויה קפיד קרא וכיון שאין הולד ממנ' ממזר אינה כארוסתו לאסר' עליו בזנו' ותוס' לשיטתייהו אזלי דכתבו בד"ה הנ"ל דמ"ד אין קידושין תופסין ביבמ' סובר כרב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ע"ש. ואין הדבר כן. וכן דעת כל הפוסקי' שפסקו שאין קידושין תופסין ביבמה ופסקו דלי' הלכת' כרב המנונא. וכן כתבו תוס' ביבמות ע"ש:

ולא מעיני יבמה. כתב המהרש"א בתו' הנ"ל וז"ל כ' מהרש"ל ומ"מ מקני לה שמקצת אשתו היא עכ"ל נרא' שהבין דלההוא תירוצא דבירושלמי דאפי' למקצת אשתו מקנא י"ל נמי דמותרת לביתה וא"א לומר כן כיון דמותרת לביתה לא הוה מתנ' עמה אלא דלהאי תירוצ' מוקמינן מתני' כרבנן דאסורה לביתה דאשתו ואפי' מקצת אשתו כתיב ולא איכפת לן בתפיסת קידושין ובממזרו' אבל לר' ינאי דהכא דס"ל דמותרת לביתה ע"כ דלי' לן לאוקמי מתני' אלא כר"ע ע"כ. ול"נ דאף המהרש"ל מודה דמתני' דהכא אתיא כר"ע אלא דקשיא הא דתנן לקמן פ"ד ארוסה ושומרת יבם לא שותות וכו' ודייקינן בבבלי מישתא הוא דלא שתיא אבל קינוי מקנא לה ובברייתא התם יליף מקרא דכתיב דבר אל בר ישראל לרבות שומרת יבם לקינוי אלא ודאי דלכ"ע שומרת יבם מקנא לה אלא דר' אילא סובר מדמקנא לה להשקותה אח"כ כשהיא נשוא' היינו אפי' אזנות שזינתה כשהיתה שומרת יבם דאסורא לביתה דאל"כ כל שתיבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה כדתנן במתני'. וסתמא דש"ס ור' ינאי סוברים שלא היה מתנה עמה על זנותה כשהיתה שומרת יבם אלא להשקותה אח"כ על הקינוי שהיה מקודם ומתני' דתנן שלא שטיתי שומרת יבם כר"ע אתיא מיהו לפמ"ש תוס' ד"ה ארוסה דמתני' איירי בשבא עליה יבם בבית אחיו קשיא:

וכהנת היתה והתירוה לביתה. כתב בש"ע א"ע סי' ו' סעי' ח' וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה. וכ"כ הרמב"ם פי"ח מהא"ב. וכ' הה"מ דכ"ש הוא משאר חייבי לאוין דהא מספקא לן אם קידושין תופסין ביבמה ע"כ וקשה הרי מפורש כאן דמותרת אפי' ליבם כהן ותו' בד"ה הנ"ל מביאי' דברי הירושלמי זה. והטעם פשוט להיתירא דלאו חייבי לאוין היא בזנות וכמש"ל וכדפירשתי בקונט' וכן פירש המהרש"א וי"ל כיון דס"ל להרמב"ם דיש זונה מחייבי לאוין ויש לזה ראי' מבבלי ביבמות פ' אלמנה וכמ"ש הה"מ א"כ ע"כ לומר דהירושלמי פליג דודאי לאו אית בה ביבמה לכ"ע כמ"ש תוס' ס"פ החולץ. מיהו הטור א"ע סי' ו' כתב דאין זונה מחייבי לאוין חוץ מהבא על היבמה שעשאה זונה. והיינו מטעם שאין הקידושין תופסין בה וכמ"ש הב"י לדידי' קשה מסוגיין דמפורש דמותרת לכהן. ודוחק לומר דסובר דמ"ד מותרת לכהן סובר דקידושין תופסין ביבמה דפשטא דלישנא משמע דאליבא דר' ינאי דאמר דמותרת לביתה קאמר דמותרת לכהן ור"י ס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה כמפורש לעיל בסוגיין ואף שכתבו תוס' דמשמע דפליג ר' ינאי אר' ינאי כבר כתבתי לעיל בד"ה א"ר ינאי דלא פליגי וכן דעת הטור וצ"ע:

כבר כתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן. כחב במ"ל פ"ב מה"ס הלכה ו' הנראה דס"ל לירושלמי והביא האיש את אשתו הוא ריבוי לרבות ישראל שנשא גיורת שמשקה אותה אך לא ידעתי למה לא נקיט קרא דוקנא האיש אח אשתו וכו' ואני תמי' על הירושלמי הזה באם עקביא מודה בישראל שנשא גיורת אמאי קאמר שאין משקין את הגיורת דהא טעמי' הוא משום דהבעל הוא גר דאי משום דידה היו משקין אותה מדכתיב והביא האיש את אשתו ואולי משום רבנן נקט הכי דטעמייהו משום דנשא גיורת משקין אותה ע"כ. והנה הקושיא ראשונה יש ליישב דוקנא את אשתו איצטריך לרבות אפי' מקצת אשתו וכדאמרינן לעיל בפרקין ולקמן ר"פ נוטל וקושיתו השני' לאו קושיא היא לפי מאי דפירשתי בקונט' דוהביא האיש אח אשתו למעוטי קאתי. וע"כ לומר כן דמבני ישראל ליכא למעוטי ישראל שנשא גיורת כי אם גר ולמה לי קרא לרבויי א"ו כדפרישית דלמעוטי קאתי. ומש"ע הרב הנ"ל דהרמב"ם לא חש לדברי הירושלמי דבבבלי תניא בהדיא אשת הגר שותה ע"כ. אינו מוכרח דאשת הגר אפשר לפרש גר שנשא גיורת וכמ"ש הוא עצמו שם בסמוך. אלא הכי י"ל דלשון הש"ס בבבלי משמע דלא דרשי' בני ישראל למעט גרי' וע"ש דף כ"ו ע"א. ומש"ע ומאי דאמרי' בגמר' דואמרת ריבוי' הוא הכוונה היא דכתיב אליהם וכמ"ש הראב"ד דמשמע שהם שוים ובזה יתיישב קושית תוס' תימא והא אפיקתי' לעיל לרבות ארוסה ושומרחת יבם לקינוי ולפי הירושלמי ניחא דמלת אליהם קא דריש ע"כ. לא ידעתי איך נדרוש ממלת אליהם ריבוי' לגר גם אין דברי הראב"ד משמעין כן אלא כיון דמואמרת דרשי' הרבוי וכתיב ואמרת אליהם ש"מ דבעינן שיהו שוין. וזה מבואר מלשון הירושלמי דמסיק ואמרת אליהם לרבות כל הכתוב בפרשה וכו'. ול"נ לתרץ קושית תוס' דכיון דמרבי' מואמרת כל ששכיבתה אוסרתה בעלה מקנא ומשקה מרבינן הכל שומרת יבם וארוסה ואשת הגר אלא דשומרת יבם אימעיטו משתיי' מקרא כדר' יונתן כמפורש בבבלי פ' ארוסה אבל לענין קינוי לא נתמעטו ובכן גיור' לישראל ובת ישראל לגר נמי נתמעטו מקרא כמפורש כאן וזה מבואר בדברי רש"י דף כ"ד בד"ה ה"ג דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם לרבו' ארוס' וכו' ול"ג איש איש דלדרשא אחרינא דרש לי' לקמן אלא ריבוי' מואמר' אליהם וה"נ אמרי' לקמן בפרקין ואמרת ריבוי' הוא ע"כ וקשה למה ניחא לי' מואמר' הא נמי איצטריך לדרשא אחרינ' כמ"ש בעצמו אלא ודאי דמואמרת מרבינן כל מילי אבל לא מאיש איש. וא"ת תקשי למ"ד שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה מנ"ל דמקנין לה וי"ל כבר תירצו תוס' בר"פ ארוסה דמתני' איירי כגון שבא עליה יבם בבית אחיו וכו' ע"ש והדברים ברורים באין גמגום. שוב ראיתי בשו"ת אמונת שמואל סי' ז' שכתב ברבה פ' נשא גרסי' דבר אל בני ישראל ע"י ישראל מקנאין ולא ע"י עכו"ם וכו' או אינו ב"י לרבות גרי' א"ר איש איש לרבות גרי' ומפרש הרמב"ם דאאשת הגר קאי וכו' ומשמע לי' דאפי' בנשא ישראלית ודחה האי ירושלמי מהאי דספרי ע"כ ואני תמה דודאי לית לי' להבבלי הך דרשא לרבות שהרי מפורש בר"פ הארוסה ובסופו דאיצטריך איש איש לרבות אשת חרש והרמב"ם כתב דין זה בפ"ק מה"ס וכן מפורש בדברי רש"י שהבאתי בסמוך. ואם נאמר שכוונתו דהרמב"ם סובר דבני ישראל איצטריך לדרשא המדרש דאין מקנאין ע"י עכו"ם לא ממעטים גרים הא ודאי ליתא שהרי בריש הלכות סוטה כ' דמקנין ע"י עכו"ם וכר"ה דאמר הכי בפ' ארוסה:

מתניתא דר"י פוטרו מכל מצות וכו'. וקשה לר"י למה לי ונעלם מעיני אישה למעט סומא כיון דפטור מכל המצות א"כ אף זינתה תחתיו אינה נאסרת עליו וכל שתיבעל ואינה נאסרת עליו לא היה מתנה עמה כדתנן במתני' ברישא. לכן נ"ל דה"ג מתני' דלא כר"י וכו' וה"פ הא דתניא ונעלם מעיני אישה למעט סומא והא דתניא בין הוא סומא בין היא סומא נמי אתיא כרבנן דלר"י לא צריך קרא למעט ובבבלי ס"פ ארוסה יליף לה מדכתיב אשה תחת אישה שיהיו שניהם שוין בשלימות גופן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף