שיירי קרבן/מגילה/א/יא

שיירי קרבן מגילה א יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואת הפרות העלי עולות. בבבלי פ"ב דעכו"ם דף כ"ד פריך דלמא בבמת יחיד דא"ר אדא בר אהבה מנין לעולת נקבה שכשרה בבמת יחיד דכתיב ויקח שמואל טלה חלב ויעלהו לעולה ויעלהו זכר משמע ארנב"י ויעלה כתיב ע"כ א"כ ליכא למשמע מינה היתירה לעכו"ם להקריב נקבה בבמה גדולה מיהו הירושלמי לשיטתו דאמרי' לקמן דף ט' א"ר אבא בר כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה ע"כ ואס"ד דסובר דנקבה היתה ה"ל למיחשב נמי הא אלא ודאי דסובר דויעלהו כתיב וזכר היה ואפילו בבמת יחיד נקבה פסולה לעולה וגבי פרות התירו להקריב נקנות משום דקרבן עכו"ם היה אך קשה דבבבלי שם פריך לר"א דאמר דאין לוקחין קרבנות מעכו"ם דחיישינן לרביעה מהא דכתיב ואת הפרות העלו עולה לה' ומשני הוראת שעה היתה ה"נ מסתברא דאלת"ה עולת נקבה מי איכא ומאי קושיא דלמא בבמת יחיד וכדר"א בר אהבה ומאי דייק ליה מדהוה נקבה הא איכא לשנויי דשאני התם דקרבן עכו"ם היה שמתחלה נתנו את הפרות לעולות ובזבחים תניא דקרבן עכו"ם זכרים ונקבות לעולות וי"ל אס"ד דאין נקבה בבמת יחיד ומטעם דהוה קרבן עכו"ם הוא דהתירו נקבה א"כ לא היה לישראל להקריבן כי היכא דבזמן הזה מותרים העכו"ם להקריב בבמה אסור לישראל לסייען כדא"ר בא בסמוך א"כ ה"נ בשעת היתר הבמות אין לישראל להקריב קרבן שאסור לישראל להקריב ודוחק וע"ק בזבחים דף ק"כ גרסינן ת"כ דר"י דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה קרן וכו' ולא קחשיב לעולת נקבה שכשרה בבמה קטנה מיהו י"ל דמסיפא איכא למידק איפכא דקחשיב דברים ששותה במה קטנה לבמה גדולה ולא קחשיב דבשניהם בעינן עולת זכר דוקא וצ"ע וראיתי להרב בעל משנה למלך שכתב סוף הלכות מעשה הקרבנות ומ"ש רבינו ואסור לישראל לסייען הוא בירושלמי פרק קמא דמגילה ע"כ ולא ידעתי למה אמר שהוא בירושלמי הלא כמו כן הוא מפורש בבבלי בזבחים דף קט"ו ע"ב ע"ש:

כבר נאמר לי כירק עשב וכו'. וקשה הא תחלה כתיב ויבן נח מזבח ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' ויעל עולות במזבח ואח"כ כתיב כירק עשב נתתי לכם את כל וי"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה אך צ"ע מנ"ל לומר כן:

ע"ד דרבי לעזר מהו שתהא כשרה בבמה. בקונטרס פירשתי דקאי אהא דאר"ל דמקשינן חטאת לאשם וכ"מ בזבחים דף קט"ו אך קשה לי אפילו לרבנן נמי תיבעי ליה דהא אינהו סברי דבבמה קטנה לא הקריבו חובות א"כ אין חילוק בין אשם לחטאת אלא דעיקר בעיא משום דעולה היא א"כ אף לרבנן נמי איכא לספוקי והיה נ"ל לומר דקאי אהא דאמר ר' לעזר בכריתות פרק ו' מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום וקמיבעיא ליה עולה הבאה מחמת אשם מי הויא כנידר ונידב כיון דמצינו אשם שבא בנדבה או דלמא האי עולה מיהת מחמת אדם חובה באה ופשיט דזה הכלל אתי לרבויי עולה הבאה מחמת אשם דהואיל ואשם נידר ונידב הוא בשום מקום וכל שאינו נידר ונידב דסיפא היינו שאינו נידר לעולה והכי משמע טפי לפרש לחומרא ועיין בטור וב"י ומג"א בא"א סי' א':

אבנים פסולות וכו' ומוקצה ונעבד. בתמורה דף כ"ח ע"ב פירש"י ונעבד נמי הוה לא ידענא מהיכא נפקא ועוד שם פירש בד"ה וכלי אשרה שהקריב בכלי אשרה באותו שהיה משמש לאשרה שמש לשם ע"כ וכבר פירשתי בקונטרס מהיכן יליף נעבד גם נראה לי דהא דקאמר האם בכלי אשרה היינו באבנים פסולות דאילו שאר משמשים אינן מוזכרים בקרא ועוד צריכין לחלק בין הירושלמי ובין הכא והתם רבי אדא בר כהנא אמרה דאילו שאר משמשים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף