בגמ' ת"ר אחד הנוטע וכו' ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית וכו'עריכה
עי' רש"י דזה מדין תוספת שביעית, וחידוש הוא דבעינן חודש שלם עבור תוספת שביעית, [לעומת תוספת שבת דדי בזמן מועט – עי' רא"ש.. והובא בפוסקים ]. ואולי צ"ל על דרך דמצינו במס' נזיר... (ו'- ז') דאין מונים ימים לשנים אלא ימים לחדשים וחדשים לשנים, עיי"ש, וכעי"ז (בחינת זֵכר לדבר) אפש"ל הכא דתוספת לשנה זה לכל הפחות חודש.
אמנם בהמשך הגמ' (י' ע"ב) נראה דדין תוספת תליא בדין שנה דלמ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה (לגבי ערלה) חשוב נמי יום אחד כתוספת (לענין שביעית), ועי' שונטש' (י' ע"ב הער' 14) דציינו לנוב"י ופנ"י דדנו בסברת הדבר. ברש"י ד"ה יובל היא וכו' להיות אסור בזריעה ובצירה וקצירה, ובתוס' השמיטו בצירה, וצ"ב, ועכ"פ לכו"ע לא מוזכר שמירה – דלא כתיבא בקרא דיובל, ועי' דרך אמונה... ריש הל' שמיטה ויובל בביאוה"ל. פניני משה (שיחה) 16:20, 5 במרץ 2021 (IST)
בגמ' יכול אע"פ שלא שלחו ת"ל היהאעריכה
יל"ע אי תליא בשילוחו של כל אחד ואחד לעצמו או אולי די שאחד שילח עבדו כדי שיחול יובל על כל ישראל. ועי' רש"י ד"ה ד"א תקיעת שופר וכו' ושילוח עבדים מסורה ליחידים ואם ימאן יבטל היובל, עכ"ל, ולפו"ר נראה דמיאונו של יחיד מבטל יובל מכל ישראל, אך יתכן דהתם איירי כאשר רק אותו יחיד יש לו עבד ולכן מניעת שילוחו מונע יובל מכולם משא"כ כאשר יש רבים שמשלחים עבדיהם לא איכפת לן ביחיד שלא שילח וחיילא יובל לאיסור זריעה וקצירה, ויל"ע.
[והנה לשון הגמ' לקמן "אי אפשר דליכא חד בסוף העולם דלא משלח", ובדקו"ס שם הגירסא "אי אפשר דליכא חד עבד בסוף העולם דמצטרך שילוח" (והובא בשוטנש'), ודו"ק]. – לעי' רמב"ם פ"י הל' שמיטין הי"ג ובנושא"כ שם. פניני משה (שיחה) 16:20, 5 במרץ 2021 (IST)