אם כן למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה וכו'עריכה
רש"י מעמיד את דברי המשנה כרב נחמן הסובר הורצה. וטעמו עמו, שהרי לרב ששת שלא הורצה אין להקשות למה נאמר שהרי הא קמ"ל שאף אם רצה להביא אינו מביא. עוד כתב רש"י שהקושיה היא על מי שהיה בדרך רחוקה שהרי על טמא לא קשה מידי שהרי הא קמ"ל שאף אם רצה להביא אינו מביא [ויעויין בתוס' להלן צג. ד"ה דאי מה הרבותא בזה]. והוסיף רש"י עוד, שע"כ רב נחמן סבר כמ"ד שדרך רחוקה היינו חוץ לזמן שחיטה שהרי ע"כ צריך שיוכל לבוא לירושלים בתוך זמן אכילה כדי לאכול את הפסח. ויעויין בתוספות (צב:) שהעירו שהרי יכול לבוא בסוסים ובפרדים. ויש להוסיף ולדון שלכאורה הוא הדין לענין לרוץ. ויש להבין שהרי המשנה מקשה למה נאמר דרך רחוקה ולכאורה הוא חידוש גדול שאינו צריך לרוץ או לבוא בסוסים ובפרדים ומבואר שהוא חשוב אנוס אף בלא שנאמר דבר זה בתורה. ועוד מבואר שלכאורה קשה הרי יכול היה קודם י"ד לחזור או להיזהר מטומאה (באופן שאינו חייב ליטמא) ואם כן מדוע חשוב אנוס, וע"כ מבואר שקודם זמן החיוב אינו מחוייב לדאוג שיוכל לקיים המצווה ויש בזה אריכות במפרשים. אך כאן מבואר יותר מכן, שזה דבר פשוט כל כך עד שאין בכך טעם מספיק לכתיבת דין זה בתורה, ואין אנו אומרים שזה גופא חידשה התורה שאף שהיה יכול לדאוג שלא לטמא או שלא להיות בדרך רחוקה אעפ"כ חשוב אנוס.
והנה יש להבין את יישוב המשנה על קושייתה שאלו פטורין מהכרת ואלו חייבין בהכרת, ובגמרא מפורש שהפטורין מכרת היינו אף שוגג ואונס, ואם כן צ"ב מה יישוב יש בכך לקושיית המשנה, מדוע הוזכרו דווקא טמא ושהיה בדרך רחוקה יותר משוגג ואונס. והיה אפשר לומר שזה גופא יישוב המשנה שחידוש התורה שפטור מכרת אף שהיה יכול להימנע מהטומאה או מהדרך רחוקה או למהר ולבוא באמצעות פרדים וסוסים.
ומה שכתב רש"י בגמרא פריך כו', יש להעיר שאין זה נמצא בגמרא אלא שהגמרא הקשתה כעין זה על ברייתא המובאת בגמרא. ובאמת צ"ב מדוע לא העמידה הגמרא דבריה על המשנה. וכבר עמד על כעין זה רש"י להלן (צב: ד"ה אמר). ש"ס יידן (שיחה) 10:57, 21 בפברואר 2021 (IST)