שיחה:בבלי/יומא/יא/ב

ת"ר בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייבת במזוזה, פשיטא, מהו דתימא ביתך ולא ביתה, ביתך ולא בתיהם, קמ"ל. ואימא הכי נמי, אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם, הני בעו חיי והני לא בעו חיי, אלא "ביתך" למה לי, כדרבא דאמר רבא "דרך ביאתך", וכי עקר איניש כרעיה, דימינא עקר ברישא.

כל המפרשים כולם ראו כן תמהו, שהרי כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה, ועי' בשפ"א שנדחק בזה מאד ורצה לתלות הסלקא-דעתך בסמיכות לפסוק וקשרתם, שאינו נוהג אלא באנשים בלבד. ופירוש זה אינו מתקבל על הדעת שהרי בגמרא דרשוהו מתיבת "ביתך". ויתירא מזו, שהקשו להלן בגמרא "אלא 'ביתך' למה לי", כדרבא דאמר רבא דרך ביאתך, הרי מוכח דדריש מתיבה זו בדוקא.

ועוד צריך ביאור איך משמע "ביתך" דרך ביאתך, אלא מאי הוה ליה למיכתב, אתמהה.

ונראה לענ"ד בס"ד דביאור הדברים הוא שהיה לו למכתב "בָתֶּיךָ" בל' רבים, דומיא ד"בִּשְׁעָרֶיךָ", שהוא בלשון רבים, בשערים שלך, ולא אמר בִּשְׁעָרְךָ, שהייתי מפרשו בשער שלך. ולמה שינה הכתוב לנקוט השערים בלשון רבים והבתים בלשון יחיד.

ומשמע מן הסוגיא דאילו היה כתוב "בָתֶּיךָ" בל' רבים היו באמת כלולים בו כל מיני בתי דירה, ביתו וגם בית אשתו, ועכשיו ששינה לכתבו בלשון יחיד הייתי אומר ביתו ולא ביתה, וקמ"ל בברייתא דלא תימא הכי, וכמו שמפרש בגמרא דאי אפשר לומר כן, מחמת הסמיכות ללמען ירבו ימיכם, דאטו הני בעו חיי והני לא בעו חיי.

ולכן אמר רבא שע"כ דהאי "בֵּיתֶךָ" בל' יחיד במקום רבים בא להשמיענו חידוש אחר, דהיינו שנכתב כן כדי שנוכל לדרשו "דרך ביאתך", ולכן הוצרך לכתבו ביו"ד, ואילו היה כתוב "בָתֶּיךָ" בל' רבים לא היה בו אות יו"ד שיוכל להדרש "דרך ביאתך".

ועוד מצאתי בע"ה בספר "הבנת המקרא" להרב וואלף היידנהיים זצ"ל שהביא מפסיקתא זוטרתא: מזוזות בלשון רבים, מזוזות דעלמא, כלומר של כל בית ובית. ומדוייק היטב דלפי"ז היה לו לומר "בָתֶּיךָ" בל' רבים.

ומה שנמצא בתוס' ישנים (בד"ה ביתך ולא ביתה) דלשון זכר כתיב, אף דלענין למעוטי בית האשה עדיין אפשר להבין דבריהם, אבל מה יענו על מה דקס"ד למעט בית השותפין, וכן בית הכנסת, איך נתמעטו מלשון זכר. ולכן הייתי אומר בדרך אפשר שיתכן שבדברי התו"י היה כתוב דלשון יחיד כתיב, ואולי היה בראש תיבות "דל"י" ואיזה מעתיק טעה וכתב "דל"ז" במקום "דל"י". דבר טוב (שיחה) 16:46, 21 באפריל 2021 (IDT)