שו"ת תשב"ץ/ג/מד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין מד:

מיורקה:

תשובת כתב אחד המתחיל כבוד מלכים חקור דבר כבוד אלי"ם דבר הסתר. ולכוף פסכתר. בטענת תובע מקנתר. עושה דין פלסתר. ועל דבר אמת מוותר. עמדתי ואתבונן בטענות ר' פרג על יורשי אחיו וראיתי טענותיו המחודשות. כגחלים לוחשות. כי התשעים דינרי זהב אינם משארית הספינה שנשטפה בנמל והזכיר בזה כמה ראיות אפשר הם אמת והיו היורשים גדולים. אבל ליורשים קטנים אין דיין רשאי לשמוע אותם וכדאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל (קי"ב סע"א) גבי בר חמוה דרבי ירמיה אמר לי' מייתינ' סהדין דאחזקי בה בחיי אבוה אמר ליה וכי מקבלים עדים שלא בפני בעל דין דיתומים כמאן דליתנהו דמי ואפילו יצא עליהם שטר חוב והניח אביהם קרקעות אין נזקקין להם אלא א"כ רבית אוכלת בהן משום דאיכא פסידא ליתמי. או לכתובת אשה משום חינא כדאמרי' בפרק שום היתומים (ערכין כ"ב ע"א) וכ"ש אם אין שם אלא מטלטלין דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי אפילו גדולים אפילו כתקנת גאונים אלא אם אביהם שעבד מטלטלי אגב מקרקעי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות (פט"ז ה"ז ח' ע"ש) והלכו' הלואה (פי"א הי"א ע"ש) וזה מספיק לשתק ר' פרג בטענותיו החדשות. אמנם בטענותיו הישנות על סתירת פסק דיני וזאת טענתו אביהם ברצונו רצה להכניס ההפסד בחשבון אע"פ שהמלך פטרה ועשה זה לפנים משורת הדין חייבין הבנים לקיים מצות אביהן והאב הוא שעשה לפנים משורת הדין. אבל הבנים מן הדין חייבין שהרי האב חייבם וחזר לפני' משורת הדין דין גמור. וכל זה דבר שאין לו שורש כי האב עצמו הי' יכול לחזור בו ומה שנתן נתן ומה שלא נתן לא נתן ואם חוזר בו רשאי וזה דין פשוט הוא אינו צריך לפנים. ומ"מ ראי' מפורשת יש בזה בירוש' בפרק התקבל (ה"א) אמר רבי יוסי בר' יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו ובקש לחזור בו חוזר ואם הוא יכול לחזור בו כ"ש שאין היורשין חייבין לקיים דבריו שאפילו במה שהוא אינו יכול לחזור בו ונפלו הנכסי' ביד יורשיו אין הודאתו ודבריו מחייבתן וכדאי' בפ' הגוזל עצים (בבא קמא ק"ד ע"ב) אמר ליה אי כתב לך התקבלתי לאו כלום הוא דילמא אדאתית שכיב ר' אבא ונפלו זוזי קמי יתמי והתקבלתי דר' אבא לאו כלום הוא ואפילו בשטר חוב דאמרי' (כתובו' צ"א ע"ב) מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם כבר כתבו רש"י והרמב"ן ז"ל שאין כופין על מצוה זו וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל (פי"א מה' מלוה ה"ח) ולא מצינו שיהיו היורשין חייבין לשלם מפני כבוד אביהן אלא כשהניח להן אביהן דבר מסויים כגון פרה וטלית של רבית ועשה תשוב' ולא הספיק להחזיר עד שמת (ב"ק צ"ד ע"ב) אבל בדברים אחרים כגון אלו אין חייבין לשלם מפני כבוד אביהן שאין כאן עבירה בדבר מסוים ובזה נתקיימו הנכסים ביד היתומים ובטלו טענות דודם. וידוע הוא כי הנכסי' הם מועטין בפני יתומות קרובות להתפרנס בנישואין ויתום ללמדו ספר ויתום לגזלו משוד אמו מלבד מזונותיהם בכל יום ואכזריו' גדולה היא לדודה המחזר אחר טענו' ואם הי' לו דין עליהם הי' חייב להניחו להם בתורת צדקה וכ"ש במה שאין הדין נותן לחייבם ואלה הדברים הם במקום ההוא חדשים וזרים כי לא הורגלו בדיני ממונו' ולא שמעו ולא ראו באותם ארצות אלא איסור והיתר. והלכו' סעודה לברך הטוב והמטיב שתקנו על הרוגי ביתר. ולבדוק בטריפו' ובסימני עופו' ובקרני חגבים אם יש להם כרעיים על הארץ לנתר. ואף בזה שמע ארצכם לבנו בתוך יבתר. כי נוהגים שם זלזול וזה משחית הוד פני' וקלסתר. כה דברי האיש יושב על משבר מפני עקת גזלן בפניו קרקע עולם כאסתר. מיחל כי עוד לאלוה מלין לראות נקמת ה' אם זעיר אכתר. וצדיק כי יחזה נקם ישמח אחיכם נאמן באהבתכם. מעתיר לאל. צמחכם יעשה קמח. שמעון כה"ר צמח זלה"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף