שו"ת תשב"ץ/ב/קיד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין קיד: וזאת שנית כסות את עין השמש בקורי עכביש. במה שכ' בפסק הדין בזה הלשון ובטענ' רבי פלוני עם רבי פלוני שעל עניני תקנו' הקהל איך יתנהגו במשאם ובמתנם שכל אחד מהם הי' אומר דעתו בקהל כמנהג כל יחיד ויחיד ורבי פלוני להוציא דעתו אל הפועל השלם הוציא הוצאו' מרובו' לפי דבריו בזה אני פוסק הדין שאין לרבי פלוני דין על רבי פלוני מזה ואף אם הוציא הוצאו' מממונו לדבר מצוה הוציאם וזכה לשמים עד כאן לשון פסק הדין. והענין הזה היה כי הי' טוען כמו שהוא אצלו בכתב ידו שהוא הוציא ממון הרבה כדי לקיים דיני ישראל שהי' שכנגדו רוצ' לבטל ודנתי שאפילו היה אמת כדבריו שאין לו עליו כלום שלא מצינו חיוב ממון בכיוצא בזה ואע"פ שהנתבע הי' טוען שהוא לא הי' ח"ו מבטל דיני ישראל וגם התובע לא בירר אם הפסיד אם לא הפסיד לא הי' הדין נותן לחקור בטענותיהם אם אמת אם שקר דאטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן כיון שאין מן הדין חיוב בזה כי לא נמצא בתלמוד חיוב ממון בכיוצא בזה ולא מפקינן ממונא בסבר' גרידתא ובקונדריסו הראשון אשר כתב קודם שפסקתי הדין טען בזה טענו' לא חשבתים כלל לפי שאין בהם ממש וטענתו בזה היא שמדינא דגרמי יש חיוב ממון ואלו ידע דין דינא דגרמי לא עלתה על דעתו לו' כך שאפילו גרמא בניזקין שהוא פטור אבל אסור ליכא ואם איסור הי' בדבר אינו מפני גרמת הנזק אלא מצד הדבר בעצמו אם היו מבטלין דיני ישראל. אבל מצד ההפסד והנזק אין כאן איסור גרמא וכ"ש שאי' כאן חיוב ממון מדינא דגרמי לפי שאין חיוב משום דינא דגרמי אלא כשהוא עצמו עושה ההזק בממון חברו וכגון השורף שטרו של חברו דאמרי' בהגוזל קמא (צ"ח ע"ב) דלמאן דדאין דינא דגרמי מגבינן ליה שטרא מעליא שאע"פ שאינו ממון מדינא דגרמי חייב שהרי הוא בעצמו מזיק לשטר חברו. וכגון ההיא דאמרי' התם (ק' ע"א) ומייתו לה בפ"ק דבתרא (ב' ע"א) מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור גדרה ונפרצ' אומרים לו גדור נתיאש ממנה ולא גדרה הרי זה קדש וחייב באחריותו משום דעל ידי יאוש הוא אוסר על חברו והוי כמו מעשה וברי היזקא ולא הוי היזק שאינו ניכר שהערבוב והיזיקה הוא גורם האיסור והיזק ניכר הוא וכן ההיא דאמרי התם (צ"ט ע"ב) במראה דינר לשולחני ונמצא רע שהוא חיי' מדינא דגרמי מזיק הוא בממון חברו שהרי הדינר הוא רע ופוטר לזה שהוא חייב לו ומשום הכי חייב דברי הזיקא. וכן נמי ההיא דאחוי' אחוי דפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ז ע"ב) דגבי מסור ההיא נמי ברי הזיקא דהוי כמזיק בידים כיון שהראה לעכו"ם שיקחנה ודן את את הדין נמי דאמרי' בבכורו' (כ"ח ע"ב) ובסנהדרין פרק קמא (ו' ע"א) ובפרק אחד דיני ממונו' (סנהדרין ל"ג ע"א) דחייב הוי כעושה מעשה וברי היזקא כיון שנפטר החייב בדינו והאכיל נבלה לכלבים. וכן נמי ההיא דפ' הכותב (כתובות פ"ו ע"א) המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחל לו מחול וחייב באחריותו משום דינא דגרמי התם מזיק בידים הוא שהרי הזיק שעבודו במחילתו. וכבר נסתפק לקצת מהראשונים ז"ל ההיא דהזורק מטבע של חברו בים והשרף מטבע של חברו דאמר רבה התם בפ' הגוזל קמא (בבא קמא צ"ח ע"א) דפטור אי משום דסבי' לי' דלא דייני דינא דגרמי כדאית' בפ' המניח אי משום דסביר' לי' דאפילו למאן דדאין דינא דגרמי פטור אף ע"פ שעשה מעשה בגוף הדבר משום דלא ברי היזקא ואפילו חיוב בדיני שמים ליכא כדין גרמא בנזקין משום דכל הני דאמרינן דהוו גרמא בנזקין איכא מעשה ומשום הכי חייב בדיני שמים אבל היכא דליכא מעשה אפילו דיני שמים ליכא ואפילו בדאיכא מעשה אצטריכו בריש הכונס (בבא קמא נ"ה ע"ב) למיהב טעמא בהנהו דמני ר' יהושע שהעוש' אותם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. והם פורץ גדר בפני בהמת חברו וכופף קומתו של חברו ושוכר עדי שקר ויודע עדו' לחברו ואינו מעיד לו וזה שטוען שהנתבע הי' רוצה לבטל דיני ישראל והוא הוציא הוצאו' לקיימם ואפי' היה כן איך יתחייב הנתבע בזה הממון ומה מעשה עשה בו. ואפילו לחייבו בדיני שמים אין לנו דמיון לכל אותם הנזכרי' בגמ' ונראה למי דומה שאינו דומה זה לעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת שאע"פ שעשה בה מעשה והפסידו ממו' גדול שהרי פרה דמיה יקרים הוא פטור מדיני אדם ואע"פ שהוא חייב בדיני שמים לפי שעשה מעשה בידים בגוף הדבר. אבל בנדון דידן מה המעש' הזה הנעשה בממונו של זה וכן הנותן סם המות לפני בהמת חברו בדין הוא שיתחייב בדיני שמים שהרי עשה מעשה ואפילו הכי פטור מדיני אדם כיון שלא הלעיטה הוא בידים וכן השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן בדין הוא שיתחייב בדיני שמים שהרי עשה מעשה ופטור מדיני אדם כיון שהוא לא הדליק הגדיש בידים ולא מחייב אלא עד דמסר ליה גוזא וסילתא ושרגא דברי היזקא כו' כדאי' בפ' כיצד הרגל (כ"ב ע"ב) אליבא דר' יוחנן דאמר אשו משום חציו וכן המבעית את חברו שאמר שם (נ"ו ע"א) וכן בפ"ק דקדושין (כ"ד ע"ב) משום דהוא מבעית נפשיה פטור מדיני אדם וכן בנדון דידן הוא אבעית נפשיה דלא הי' לו להוציא הוצאו' ומי חייבו להוציאם. וכן נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמיד' דחייב בדיני שמים משום שהי' לו לסלק ולהעמיד ואפילו הכי פטור מדיני אדם משום דלא ברי היזקא וכן נמי ההיא דהזורק כלי של חברו דפ' כיצד הרגל (כ"ו ע"ב) והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסלקן ואפי' קדם הוא וסלקן פטור לדעת האחרונים ז"ל משום דהוא אינו עושה מעשה ההיזק אלא הכלים נופלים מאליהם וכשהפילן לא הוה ברי היזקא וכן נמי ההיא דאמרינן בפ' הפרה (מ"ז ע"א) גבי הכניס פירות לחצר בעל הבית שלא ברשות אם הוזקה בהם בהמה של בעל הבית חייב דאמר רב עלה (שם ע"ב) לא שאנו אלא שהוחלקה. אבל אכלה והוזק' פטור מאי טעמא הי' לה שלא תאכל והא התם כיון דעבד מעשה בריא היזקא ואפ"ה משום טעמא שהי' לה שלא תאכל פטור. כל שכן בנדון הזה שפטור שהי' לו שלא להוציא. וגבי שוכר עדי שקר היינו רוצים לפטרו אפילו מדיני שמים משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אע"פ שעוש' עבירה לתת מכשול לפני עור וכ"ש בנדון הזה שאפילו בדיני שמים לא מחייב בהפסד ממונו של זה אפילו היה אמת שהפסידו מפני קיום דיני ישראל שכן הוא הראוי לכל בר ישראל לקדש את השם בממונו ולא לנטות אחרי רבים לרעות מפני חמלת ממונו משום דדברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין ואין בכאן חיוב ממון לשכנגדו אם הי' חוטא בנפשו לבטל דיני ישראל ואפילו בשסה בו כלבים שסה בו את הנחש אמרי' בפ' כיצד הרגל (כ"ג ע"ב) דפטור משום דלא ברי היזקא אפי' הכניס ידו לתוך פיו דשמא לא יזיקהו וכן ההיא דפ' הפרה (מ"ז ע"ב) בהכניס שורו לחצרו של בעל הבית שלא ברשות ונפל לבור והבאיש את מימיו בריחו דפטור אפילו לרב דאמר דתקלא לא הוי בור עד דמפקר לה ואפילו הכי פטור משום דהוי גרמא ואע"פ שעשה מעשה שהכניס שורו בחצר חברו שלא ברשו' והנך תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותיהו ואתו עורבי ואכלי דמא וסלקי יתבי בתאלי ומפסידו ואמר להו רב יוסף אפיקו לי לי קורקור מהכא כדאי' בפרק לא יחפור (בבא בתרא כ"ג ע"א) אע"ג דקא עבדי מעש' דקא מקזי דמא תותיהו ואתו עורבי משום דמא ומזקי לתאלי אפי הכי פטור מדיני אדם דלא הוי אלא גרמא דלא ברי היזקא ומכל מקום אסור דקא עבדי מעש'. וכ' הראב"ד ז"ל בהשגו' בהלכו' זכייה ומתנה שכל הפסד שהאדם עושה בעצמו אע"פ שחברו גרם לו אינו חייב לשלם. וא"כ בנדון הזה שזה טוען כדי לקיים דיני ישראל שרצה חברו לבטלם הוצאתי ממון מאיזה דין יתחייב והא לא ברי היזקא כלל שהי' לו שלא להוציא וכ"ש שלא בירר ולא יברר לעולם אחת מטענותיו לא בבטול שכנגדו ולא בקיום עצמו ולא בהוצאות שהוציא על זה משא ומתן הי' ביניהם היום אומרים כך ולמחר אומרים כך ומעולם לא באו לידי נזקים מפני משאם ומתנם ובזה הקונדרס השני הוסיף טענה אחרת בראותו חולשת טענתו בעיני שלא החשבתיה בפסק דיני והטענ' הזאת היא שהמבטל דיני ישראל בלא ספק הוא אפיקורוס והוא מן המורידין ואם אין אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו המיתיהו בכל מיתה שתוכל וזו פחיתות גדולה היא שזאת הטענה היא פוטרתן אפילו במה שחייבין אלו לא היו חייבין מיתה וכדאי' בפ' בן סורר ומורה (סנהדרין ע"ב ע"א) הי' במחתרת ושבר את החבית יש לו דמים חייב אין לו דמים פטור וכן אמרו שם (שם) בפ' אלו נערות (כתובות לא ע"א) הגונב כיס בשבת שאם הי' מגרר ויוצא פטור משום דאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת וטעמא דכלהו דכיון דנתחייב בנפשו פטור הוא מן התשלומין ואלו אינן דברים שראוי להשיב עליהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף