שו"ת תשב"ץ/א/קסא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין קסא: הרביעי ממה שיש לדקדק אחר החכם ז"ל אשר התאמץ בברירה זו גם אני לא אחשוך פי מהתנצל גם לזאת כי מי נגע בבחיר ה' ונקה. חלילה לי אם ארשע להוכח חכם מדניאל כי אין אני מהראוים להוכח והוא אינו צריך לתוכחתי לבקרים כי יאמרו אלי מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתנו אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת על לוח לבי כמסתפק על כבודו עד אמצא מקום ואוסיף לקח אולי ימצאון הדברי' עתיקי' דברי צדיקים אשר הוא סומך עליהם והשיכותי מעליו את תלונתי. תחלת דברי אני אומר שנטה מעט מהדרך הנכונה דרך המוס' ממה שלא נמלך עם הצבור ואע"פ שהדיין המתמנה על הצבור היה מיפלא וסמוך והממנה אותו היה אדם גדול בדורו ראוי הוא שימלך עם הצבור קודם מנותו אותו שהקב"ה אינו ממנה פרנס על הצבור אא"כ נמלך בהם כדאמרי' בפ' הרואה (ברכות נ"ה ע"א) א"ר יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אא"כ נמלך בצבור שנא' ראה קראתי בשם בצלאל א"ל הקב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לפניו רבש"ע אם לפניך הגון עלי לכ"ש א"ל אעפ"כ לך אמור לישראל הלך וא"ל הגון עליכם בצלאל שנאמר ויאמר משה ראו קרא וכו' א"ל משה אם לפני הקב"ה ועליך הגון עלינו לא כל שכן זהו שיש לתמוה עליו בזה אבל מה שיש לדקדק בענין הצווי המסודר על פיו כי יש כמה שגגות כבודו מונח במקומו:

האחד שהוא קונס למאן דלא ציית דינא ממון רב ובודאי שהמלך לא נתעורר מעצמו בזה שהרי לא נהג כן במינוי שופטיו ואינו מורגל אצלם כיון שאינו מענינים הנוהגים אצלם לא היה מצוהו אלא בבקשת המשתדל בזה והמסדרו ויש בזה שגגה דמי הרשהו להסיע על קיצתו ולקנוס בני העיר שלא כדין בני העיר הוא דרשאין בכך במעמד חשוביהן אבל חשוביהן שלא במעמד בני העיר לא והפקר ב"ד הוי הפקר אבל הפקר יחיד לא כל שכן הוא שאינו מבני העיר שאפילו בני העיר עצמם רשאים להסיע על קצתם אבל לבני עיר אחרת לא וזה מוכרע ממקומו ומצוי בתשובו' הראשונים ז"ל:

השני שהוא קונס למבייש את הזקן רטל דהב ובירושלמי (ב"ק פ"ח ה"ו) לא הזכירו כי אם ליטרא דדהבא ואין ליטרא רטל ולא חצי רטל לבקי בשיעורין המקובלים אצל הגאונים ז"ל וכמו שהוא מבואר בפ"ב מהל' חובל ומזיק ופ"א מה' עירובין ע"פ מה שפירש בזה הרמב"ן ז"ל בסוף חדושי כתובות וגם בזה יש שגגה שהוא נתנו לבית האוצר ואינו אלא לזקן כמה רב גובריה להפקיע ממון בני אדם שלא ברשות:

השלישי שהוא סדר ותקן שלא יהא רשות לדיין אחר לדון והנה יש בזה כמה דקדוקים חדא שלא מצינו בשום מקום שהדיין יכול לכוף שני בעלי דינין לבא לפניו דדוקא לנתבע אם הוא סרבן יכול לכוף אבל תובע ונתבע לא מצינו. ועוד שהרי יש בזה עכוב מצוה שהוא מעכב ביד אחרי' מלדון שהיא מצוה כדמוכח בפ' בתרא די"ט (ל"ו ע"ב) דאמרי' גבי אין דנין והא מצוה קעביד ואע"ג דאמרי' בדאיכ' דעדיף מיניה כלומר ולאו מצוה קעביד מ"מ אם זה הדיין אשר נתמנה דעדיף מכלהו אינו יכול לדון יש עכוב מצוה לאחרי'. ועוד דסוגיא דהתם מוכחא דאע"ג דליכא מצוה גמורה בדאיכא דעדיף מיניה מ"מ קצת מצוה יש וכיון שמצוה לדון קשה הדבר לעכב לאחרים מלעשות מצוה ואף הוא מהדברים המעכבים את התשובה (רמב"ם פ"ד מה' תשובה ה"א) ודברים קשים יש בזה. ועוד שמינוי יחיד אפי' מומחה אינו מספיק בכל הדינין שהרי ההודאה בפניו אינה הודאה והכופר בפניו לא הוחזק כפרן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' סנהדרין ודברי' נכונים וברורים הם שלא נקראו ב"ד אלא שלשה אבל יחיד אע"פ שהוא כופר אינו קרוי ב"ד. ויש לי להביא ראיה לדבריו מדאמרינן בסנהדרין פ' זה בורר (כ"ט סע"ב) ההוא אודיתא דהוה כתיב בה דוכרן פתגמיא וכל לישני דבי דינא ולא הוה כתיב בה במותב תלתא וכו' א"ר נחמן בר יצחק אי כתיב בה בי דינא [וכו'] דרבנא אשי דילמ' רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דכתיב בה אמר לנא רבנא אשי ואמינא לי' לרבנא אשו והא ודאי בי דינא דרב אשי מומחין הם. ועוד שהרי רב אשי הוא אח' מהב"ד עצמן כי כן מוכח זה הלשון ואפ"ה בעינן שלשה וטעמא משום דאודיתא לא סגי בלא תלתא וכדברי הרמב"ם ז"ל ועוד שהי"ל להוציא בפי' הדברים הצריכים שלשה בעניני אישות שא"א לדון כלל ביחיד מומחה כדתנן בפ"ק דסנהדרין (ב' ע"א) חליצה ומיאון בג' ובודאי בכלל הציווי הן שכך דרכה של אומה זו שהכל נדון על פי השופט הממונה מפי המלך ביחיד ועל אותו סגנון עשה זה אלו הן הדברים אשר יש לדקדק אחר החכם ז"ל והאלקים ינקני מפשע רב ונתבאר זה החלק הרביעי בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף