שו"ת תשב"ץ/א/כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין כו:

עוד התנצלת במה שהשבתי עליך על שהיית דיין בהית' אשה זו ע"פ עדות קרובך שהי' אחד מעדי מסירה וכתבת זה לשונך כי מכיון שהגיע הגט לידה הרי היא מגורשת גמורה ואפי' לא נעשה מעשה ב"ד מעולם הרי היא יכולה להנשא וענין המעשה ב"ד אינו אלא כדי שלא יוכל הבעל לערער דאין אחר מעשה ב"ד כלום וקי"ל (גיטין ה:) דכל בדרבנן עד נעשה דיין עכ"ל ואין דבריך מכוונין שכיון שנקרע הגט וע"פ מעשה ב"ד היא רוצה לנשא ולגבות כתובתה כדיני ממונות דמי וכיון דבדיני ממונות אין דיין דן ע"פ קרובו ובירושלמי שהביא הרי"ף ז"ל בה' סנהדרין הכי נמי בהיתר זה אין היתרו כלום ומה"ט אמרי' (בפ' בתרא דיבמות קכ"ב ע"ב) דאין בודקין עדי נשים בדרישה ובחקיר' ומפרשי' התם בגמ' דכיון דאיכא כתובה כדיני ממונו' דמי משמע דהיתר א"א לשוק בעדי מיתה כדיני ממונות דמי משום כתובה. וכתב הרשב"א ז"ל דה"ה לעדי גרושין דלא בעו דרישה וחקירה וסגי להו ב"ד הדיוטות כהודאות והלואות וכדאמרינן בפרק המגרש (גיטין פח:) ועוד דאפי' ארוסה שאין לה כתובה כדעת הגאונים ז"ל ולא דמי לדיני ממונ' אפ"ה א"א שיתירנ' דיין ע"פ עדות קרובו שזו א"א היא לפניך וא"א להתירה אלא או בגט היוצא מתחת ידה או בעדי מסירה ואם נקרע גטה והלכו עדים למדינת הים היאך תצא מחזקת א"א על כרחין צריכין אנו למעש' ב"ד שהתירוה להנשא או ע"פ גטה או ע"פ עדות עדי גרושים וכיון שאנו צריכין לדיינין ה"ה דין גמור שהרי ע"י גמר דינן יוצאת מחזקת אשת איש לחזק' פנויה וכיון שהוא דין אין חותכין אותו ע"פ קרובים ומה שהוצרכנו לטעמא דכתובה לשוויה כדיני ממונות לאו חומרא היא אלא קולא שהקילו באשה משום חנא שלא לדרוש ולחקור דאי לאו ה"ט היו צריכין דריש' וחקיר' דהא כדיני נפשות הוא שבדין זה אנו מחייבין מיתה או פוטרין ממנה אלא שחכמים הקילו כאן משום כתובה שווי' כדיני ממונו' וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחדושיו אבל שלא יהא צריך להיתר ב"ד כלל לא אפשר דכיון שבחזקת אשת איש היא לפניך וע"י עדות אתה בא להתירה אל תתירנה אלא בדייני' כשרים לקבל עדות זו דטעמא דהזמה דירושלמי לפסול דיינים קרובי' לעדים שייך ה"נ.

ומ"ש דבדרבנן עד נעשה דיין ונראה מדבריך דה"ה קרוב נעשה דיין וה"ה דקרוב לעד נעשה דיין. אין דין זה פשוט כ"כ אבל יראה מדברי הרמב"ם ז"ל שאינו נעשה דיין אלא הכשר לעדות והקרוב אינו כשר לעדות וז"ל פ"ו מה' גרושין האשה שהביאה גט זה של חוצה לארץ צריכה ג' לומר בפניהם בפני נכתב וב"נ שלא אמרו בפני שניה אלא בזמן שהשליח כשר לעדות שהרי מצטרף עם השנים ונמצא מכלל הג' שקיימו גט זה בדבריו שהעד נעשה דיין בדבר שהוא מדבריהם ע"כ. נראה מדבריו שאין פסול לעדות נעשה דיין לאשה וה"ה קרוב אבל אני רגיל לומר שלא אמרו כן אלא באשה דליתה בעדות כלל אבל קרוב דאיתיה בעדות דעלמא הכא נעשה דיין וכן נ"ל ממאי דאמרינן בפ"ק דגיטין (ה:) אלא בהא קמיפלגי מר סבר כיון דאשה כשרה להביא גטה זימנין דמתיא לה איהי וסמכי עלה ואידך אשה מידע ידעי ולא סמכי עלה מדלא אשכחן האי חשש' אלא באשה משמע דדוקא אשה לא סמכי' עלה אבל קרוב אי סמכיה עליה לית לן בה. ובקיום שטרות דעלמא נמי כ' הרשב"א ז"ל בתשובה דקרוב למלוה וללוה כשר בין להיות דיין בין להיות עד ומוכח לה ממאי דאמרינן בפ"בת דכתובות (ק"ט רע"ב) שאין הדיינין צריכין לקרות השטר וגם מזאת הראיה עצמה שהבאת מפ"ק דגטין אלא שהוא לא אמר' למעשה אלא להלכה וזה צריך בדיקה ועיון בחדושי הרמב"ן ז"ל בפ' חזקת גבי אחד מן האחין שהי' נושא ונותן ואין זה מקומו. אבל מה שאמרת דבדרבנן עד נעשה דיין זה נמשך לסברתך שאין אנו צריכין למעשה ב"ד בהיתר אשה ורצית לדון ק"ו שאם בדרבנן עד נעשה דיין כ"ש בזה שאינו לא מדאו' ולא מדרבנן. וכבר כתבתי שעכ"פ צריכין אנו מדאו' מעשה ב"ד להוציא א"א מחזקתה לחזקת פנויה דחזקה דאוריי' היא וצריכין אנו לעדות ברורה לבטל החזק'. וכן אנו צריכין דיינים כשרים לקבל עדו' זו כשאר דיני תורה. ומה שאמרו דעד נעשה דיין בדרבנן לא אמרו על זה אלא על האומר בפני נכתב ובפני נחתם דההוא מדרבנן הוא דאלו מדאו' עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריך כדאית' בריש פ"ק דגטין (ג' ע"א) אבל לקבל עדי גרושין או עדי מיתה דאוריי' הוא דהא קי"ל (שם ב' ע"ב) דאין דבר שבערו' פחו' משנים דילפי' דבר דבר מממון. ומה שכתבת שאין כותבין מעש' ב"ד אלא כדי שלא יוכל הבעל לערער. איני יודע מה אתה סח שכיון שהשליח אמר בפני נכחב ובפני נחתם מאי מהני ערעור דבעל דלא תקון רבנן למימר הכי במדינ' הים אלא לסלוקי ערעור דבעל ואפילו בא"י דלא אצריך אי אמר הכי מהני לסלוקי ערעור דבעל כדאיתא בפ"ק דגטין (ו' רע"ב) א"כ מה אנו צריכין למעשה ב"ד בזה ואם ערעור דבעל הוא ערעור בראי' ברורה מאי מהני מעשה ב"ד יש אחר מעשה ב"ד הרבה לפסול גט וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מה' גרושין וז"ל בעל שהביא ראי' ברורה שגט זה שנאמר בו בפני נכתב וב"נ מזויף הוא הרי זה בטל שלא האמינו דבריו של א' שאמר בפני נכתב וב"נ אלא לדחו' ערעור הבעל שאין עמו ראיה אבל במקום עדים שמכחישין אותו לא האמינוהו ע"כ. ואפשר שרצית לומר שלא נהגו כן הדורו' אלא משום שלא יוצא לעז הבעל על הגט כמו שנהגו לקבל חרם הבעל שלא יוצא לעז על הגט. וכבר כתבתי שא"א להוציא א"א מחזקתה בלא עדו' גמורה ואלו נשאת בלא מעשה ב"ד ונקרע גטה ועדי גירושיה במדינ' הים תצא ובניה ממזרים וכיון שלהתירה לינשא צריכה גט או עדי גרושין או דיינין שהעידו בפניהם עדים שנתגרשה הרי הוא דין גמור ככל דיני תורה. ומה שאמרת שכיון שהגיע הגט לידה הרי היא מגורש' גמורה ודאי כן הוא. ואין אנו אומרים שאם נשאת בלא היתר שתצא כיון שיש עדי גרושין או גטה יוצא מתח' ידה אבל קבל' עדו' זו דין הוא ככל קבלות עדו' ואם לא נתקבל' עדו' זו בהכשר אינה כלום וצריך לחזור ולקבל אותה בכשרו' ואם הלכו עדיה למדינ' הים הרי זו בחזקתה ולא תנשא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף