שו"ת רמ"ע מפאנו/ז
ז - מתניתין בפרק שלשה שאכלו
כיצד מזמנין (מ"ט ע"ב) מתניתין דייקא דקתני סיפא יושב הכרובים גבי בענין שהוא מברך כך עונין אחריו ולא תני לי' רישא בבבא תליתאה מהני דרבי יוסי הגלילי דמוסיף בהו ואזיל והכי קתני ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות ותו לא ואיכא מאן דשביש לה לרישא ומוסיף ואיכא מאן דשביש לה לסיפא וגורע וטעות הוא ביד שניהם אלא הכי פירושה:
מדשמעינן ליה לתנא קמא דקתני [אחד עשרה] (י"א) ואחד עשרה (וי"א) רבוא שמע מינה דרבי יוסי הגלילי עד כאן מוסיף והולך ותו לא וסיפא דקתני כך עונין אחריו יושב הכרובים אתאן לעשרים רבוא ולא תני ליה רישא דלאו כי רוכלא ליתני וליזיל ומקרא יליף שית מקהלות דאית ביה שית תיבין אי בעית אימא שלש עשרה מאה אלף רבוא ועשרה רבוא ואי בעית אימא שית זמנין עשרה רבוא שכלם יחד שש מאות אלף כמנין יוצאי מצרים וטעמא דליכא לאוסופי עלייהו משום דבעינן מקהלות טובא וכלן ממקור ישראל שהם ששים רבוא שעמדו בסיני דהא פסיקא ליה להאי תנא שאין מוסיפין בתארים אלא בכפלי העשרות כנגד כלך.
ואע"ג דאיפסיקא הלכתא כרבי עקיבא דהוא תנא קמא מכל מקום מדרבי יוסי הגלילי למדנו דרך ארץ דאפילו בסעות שלמה בשעתו לא ירבו המזמנין על שלחן אחד יותר מי' רבוא שהם א' מששה למקבלי התורה. והיא עצמה לא נתנה לידרש ע"י רב (א"ל) [אחד. לא] יותר מס' רבוא ק"ו ממשה שכן זו נתנה לו ל' ימים היינו שלחן ערוך במעשה בראשית וזו למ' יום של לוחות הברית וו' ימי בראשית המה להם א' מו' ופרוטרוט ואף רבי עקיבא מודה בה מדקתני [אחד עשרה] (י"א) [ואחד עשרה] (וי"א) רבוא ולא קתני הכא אחד מרובין ואחד מועטין כדתני סיפא גבי בית הכנסת שמע מינה ומתני' דייקא כדאמרן.