שו"ת רדב"ז/א'תרסא

שו"ת רדב"זTriangleArrow-Left.png א'תרסא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת   סימן א'תרסא   רדב"ז
 [סימן אלף ושש מאות ושישים ואחד - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רצח]

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(רצח) על מה שכתב פרק י"א מה' בכורים היו שני מיני גיזה כגון גיזה לבנה וגיזה שחומה וכו' הגיה עליו דברי רבינו צ"ע כי לפום ריהטא מפרש המשנה דשחומות ולבנות כפשוטה משום שהן שני מינין ואין נותנין מזה על זה ולא חשיב שיור ולכך כל אחד נותן לעצמו וזהו אם יהיה כר' אלעאי שם בפרק ראשית הגז ותלמודא מוקי מתניתין כרבנן וקאמר עצה טובה קמ"ל שלא יתן המוכר הכל מן היפה. ועוד קשה דרבינו פוסק כרבנן דמפרישין מן החדש על הישן וממין על שאינו מינו אמנם בראש הפרק אמר דאינו נוהג אלא בארץ כר' אלעאי ונראה דרבינו מפרש וכו'. עוד הקשה דהלשון קשה דכתב וזה נותן על מה[שלקח] נראה דטעות סופר וראוי להיות על מה ששייר ורבינו הזכיר המשנה כמו שהיא ולא פירשה ונשען על המבין שיבין מעצמו פי' התלמוד ע"כ. וכמה רחוק זה מדרכו של הרב ז"ל. גם מה שכתב שט"ס שבלשון נמצא בספר אתד כאשר תקן הוא אבל אני רואה שהר"ן העתיק לשון הרב כאשר כתוב בספרים שלנו וכן בעל בית יוסף ומה שתירץ דפסק כר' אלעאי דאינו נוהג אלא בארץ משום דתלי במנהגא אף כי הלכה כרבנן כך אני סובר דכולא מילתא פסק כרבנן כאשר אבאר בע"ה בר מהאי דלא נהוג אלא בארץ והיינו דהלוקח צאנו של נכרי לגזוז פסק הרב דחייב דלא כרבי אלעאי והר"ן ז"ל כתב על דברי הרב ואין דברים אלו מחוורים אצלי דזכרים ונקבות ודאי ליכא אלא עצה טובה ע"כ. ותו קשה דכולה סוגיין ריהטא דמתניתין משום עצה טובה ורבינו לא הזכיר זה כלל. ותו מאי שנא לגבי מוכר חשיבי תרי מיני ולא הוי שיור ונותן מן המשוייר ואלו הוו תרווייהו אצל הבעלים היה מפריש מאיזה שירצה דקיימא לן כרבנן דאמרי נותן מן החדש על הישן וממין על שאינו מינו וכן פסק הוא ז"ל. ותו קשה על לשון הרב שהוא מיותר לגמרי כיון שכתב זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו מה צריך זה נותן על מה שלקח וזה נותן על מה ששייר כפי הנהגת הלשון וגם לפי מה שנראה מהלשון הכתוב בספרים. ולפיכך אני אומר אחר בקשת המחילה מהר"ן ז"ל כי דברי רבינו מחוורים ולמולם כרבנן הוא פוסק בכולא מילתא ומתניתין בין רישא ובין סיפא משום עצה טובה היא אלא שהוא ז"ל סובר דבשינוי כל דהו חשבינן ליה כאלו אין שם שיור כלל ונותן הלוקח ממה שלקח ולאו משום דהוו תרי מיני נותן מזה על זה אלא משום שדרך המוכרים למכור כל דבר בפני עצמו שחומה לעצמה ולבנה לעצמה וכן לענין זכרים ונקבות וכיון שנגמרה מכירת השחומה לא הוי לבנה שיור וכן אם מכר של זכרים לא הוי של נקבות שיור ולפיכך נותן הלוקח על מה שלקח. ומה שכתב הרב זה נותן על מה שלקח וזה נותן על מה שמכר בזה הלשון גילה הרב העצה טובה אחר שתדע כי אין לראשית הגז שיעור מן התורה ומדברי סופרים שלא יפחות אחד מששים והכי פירוש דמתניתין דתנן זה נותן לעצמו זה נותן על מה שלקח בין טוב בין רע לא יפחות אחד מששים שהרי מעולם לא היו לו יותר מזה. אבל המוכר נותן על מה שמכר כלומר נותן מן המשוייר הטוב על מה שמכר כלומר כשיעור מה ששוה מה שמכר דכיון דרשות בידו ליתן מאיזה מין שירצה אם היה הכל בידו אף כשמכר משיאין לו עצה טובה שיתן מהטוב המשוייר כשיעור מה ששוה המכור ואע"ג שאינו נותן אחד מששים אלא פחות לית לן בה כיון שהוא (שור) [שייר] אחד מששים אם היה הכל מעורב דכיון שהוא מדרבנן לא הלכו בדבר להחמיר אלא להקל שהרי יש בו כדי נתינה וסובר הרב שזו עצה טובה יותר ממה שכתב רש"י שיחזור ויקח מן הלוקח דאפוכי מטרתא למה לי דכיון דיהיב ליה מהטוב בציר פורתא הוי כאלו יהיב ליה מתרווייהו הא כיצד הרי שהיה לו משקל ת"ר סלעים גיזה לבנה ושחומה והיה צריך ליתן משקל עשרה סלעים שהוא אחד מששים ומכר מחציתה השחומה ונתן הלוקח חמשה סלעים אין המוכר חייב לתת ה' סלעים מן הלבנה שנשארה אצלו דא"כ נמצא נותן יותר מאחד מששים אלא שמין כמה שוין עשרת סלעים מהכל יחד ונותן מחצה והוא אחד מששים מהכל ואף עפ"י שאינו אחד מששים במשקל הרי הוא נותן אחד מששים בשווי והוי כאלו יהיב ליה מתרווייהו וזו עצה טובה ואע"ג דאם היה הכל ביד הבעלים היה נותן הכל מן הרע שבו דקיימא לן נותן ממין על שאינו מינו מכל מקום אנן לא יהבינן ליה עצה טובה שיתן מן הרע על היפה אלא כשיעור הכל יחד שכן דרך עין בינוני לתת מזה ומזה. ומיהו אם מכר הטוב ונשאר אצלו הרע אין מחייבים אותו לתת יותר מאחד מששים מן המשוייר שהרי אם היה הכל אצלו והיה רוצה ליתן הכל מן השחומה הרשוח בידו. ואם תאמר כיון דמתני' רבנן היא ומשום עצה טובה מנא ליה לרב לומר דלא הוי שיור ונותן הלוקח על מה שלקח ויש לומר דמתניתין קשיתיה דהוה ליה למתני ונותן על זה לעצמו ועל זה לעצמו כיון שהכל נותן המוכר אלא מדקתני זה לעצמו וזה נותן לעצמו משמע שגם הלוקח נותן ממה שלקח והוה מצי תלמודא לדחויי לעולם חד מינא הוא לענין שנותן מזה על זה אבל לגבי מכירה לא הוי שיורא אלא משום דמאן דמייתי סייעתא מהאי מתניתין לרבי אלעאי הוה סבירא ליה דכיון דלא הוי שיורא לענין מכירה א"כ תרי מיני נינהו (ודאי) [ודאי] תלמודא לפי סברתו דעצה טובה קמ"ל אבל קושטא הוא דחד מינא הוא ואפ"ה לא הוי שיור לענין מכירה מטעמא דכתיבנא לעיל ותרתי שמעת ממתניתין דלא הוי שיורא לענין מכירה ועצה טובה זה נראה לי ליישב שטת הרב ואין צריך לשבש הספרים:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון